לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Girls on the street


"כל מה שאי פעם רציתי היה למצוא מישהו שהשדים שלו יהיו מסוגלים להתמודד עם השדים שלי, אבל הוא היה מלאך"


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

4/2017

פרק 1


הצד שלה

 

התבוננתי בסקיצה המקושקשת שלי בזמן שמזגתי לעצמי כוס יין לבן, מנסה להבין מה חסר שם, אך לא מצליחה להניח על זה את האצבע. לבסוף נאנחתי בייאוש, לוגמת לגימה ארוכה מידי מהיין, כנראה שגם היום לא מצאתי את זה. דחפתי את דף הסקיצה אל תלקיט הציורים המבולגן שלי, הגומייה עוד מעט תיקרע, אני חייבת לקנות קלסר חדש ואיכותי יותר. גיחכתי לעצמי, כאילו שאת מכבדת את עצמך ואת העבודות שלך מספיק בשביל החרא הזה. חשבתי בזלזול נוטף לעג. 

אני לא מבינה מה אני רוצה מעצמי. אלוהים אדירים. כרגע, כל מה שאני רוצה זה לצווח מרוב תסכול ולבעוט בשולחן הקפה המתקפל והמכוער הזה. אני רוצה לנפץ את כוס היין על הקיר ולנעול עקבים גבוהות מידי, וללבוש חצאית קצרה מידי ולהשיג מעט ריגוש זול לחיים הריקניים שלי. 

אני רוצה למצוא את הקעקוע המושלם לעשות. ומבין כל הסקיצות שציירתי, מאה ושלוש, אם לדייק, לא הצלחתי למצוא אותו. תמיד חסר שם פרט. פרט מזדיין אחד וקטן, וזה מוציא אותי מדעתי. 

שמעתי קול של אופנוע חונה מחוץ לביתי, ומהרתי להניח את כוס היין על השולחן לפני שהתפניתי לכיוון הדלת. אני כל כך רעבה, הזמנתי את הפיצה הארורה הזו לפני שעה וחצי, השליח המסכן יכול לשכוח מהטיפ שלו. התכווצתי רק לרגע מהמחשבה שהוא נסע בגשם הסוער הזה, אבל דחפתי את המחשבה הרגשנית מידי הזו אל ירכתי מוחי ודאגתי לקבור אותה שם ולשכוח ממנה. אני בטוחה שהוא קיבל מספיק טיפים מאנשים שבאמת אכפת להם .

פתחתי את דלת ביתי לרווחה, מחבקת את עצמי ומתכווצת אל תוך הסוודר הסגול שלי, רק בשביל לראות תחת האורות הצהבהבים העמומים, צללית של גבר גבוה למדי, אשר הפיל את הקסדה המטופשת שלו. עקמתי את אפי, הוא מוכן להביא לי את הפיצה הארורה הזו כבר?

הוא הרים את הקסדה, ונסה להניח אותה שוב, באופן פתטי ומגושם למדי, על מושב העור המזויף והזול שלו בוודאי, רק בשביל להפיל אותה שוב. גלגלתי את עיניי, "צריך עזרה שם?", עקצתי אותו.

הוא הפנה את מבטו לעברי, מסמן בראשו לשלילה, "הכל תחת שליטה", אמר ואני צחקתי בזלזול בזמן שהוא הפיל את הקסדה בפעם השלישית. אלוהים, מי זה האידיוט העלוב הזה. 

לבסוף הוא קילל בשקט, ופשוט תחב את הקסדה מתחת לזרועו, וצעד לעברי עם מגש הפיצה שלי, שערו היה כהה למדי וכיסה את מצחו במעט, טיפות נוצצות טפטפו לאורך טווי פניו, ועדיין לא הצלחתי לזהות את צבע העיניים שלו, או את הבעת פניו, וזה היה די מוזר בהתחשב בעובדה שהוא אינו הביט לקרקע ולו פעם אחת בעודו חוצה את שביל הגישה של ביתי, אלא רק התמקד בי ולא מצמץ ולו לרגע. עדיין, לא הצלחתי לזהות אצלו כל שביב של רגש או טיפת אנושיות, כמו מכונה , או גוף ריק מכל נשמה. 

אלוהים אדירים, בלייר, תפסיקי לנסות לנתח כל דבר! נזפתי בעצמי.

הוא בטעות פספס מדרגה וכמעט החליק עם הפנים שלו לכיוון הקרקע, ואני בתגובה באופן מכני ממש, צעדתי צעד נמהר לעברו, "אתה בסדר?", קראתי בלחץ. 

הוא גיחך, "כן, אני מניח שזה לא יום המזל שלי פשוט", אמר בקול נבוך במקצת, "הפיצה שלך", הוא הגיש לי את המגש ואני שלמתי לו, כמובן שלא התכוונתי להשאיר לו טיפ, אני עומדת במילה שלי.

"תודה", מלמלתי בקול נבוך במקצת, עכשיו זה הרגע שלך ללכת, רציתי להוסיף בחוצפה אך החלטתי לשמור את גסות הרוח וחוסר הסבלנות שלי לעצמי. אבל הוא לא עזב או זע, ולו אינץ' אחד.

הוא הביט בי כמו שאף אחד מעולם לא הביט לפני. הרגשתי כאילו הוא חוקר אותי, או שופט אותי. הרגשתי כאילו הוא צריך להכיר אותי ולדעת עליי הכל וכלום בנשימה אחת. הרגשתי כיצד הקליפה החיצונית והקשה שלי פשוט מתפוגגת ונעלמת תחת מבטו ואני עירומה נפשית. הרגשתי כאילו הוא יודע שאני לא בסדר, בכל כך הרבה מובנים, שאני בוודאי משוגעת ודפוקה מהיסוד, אבל כל מה שהוא עשה בתגובה לזאת, היה לחייך חיוך רך. וידעתי שזה סימן רע. הרי תמיד הזהירו אותי שהשטן אינו יופיע בדלת ביתי לבוש בצורתו המקורית עם זוג הקרניים המחודדות האדומות וקילשון, הוא יהיה מעוצב כמו כל מה שאי פעם רצית אך פחדת מפניו, וכמו פרפר שנמשך לאש, הוא יסיע אותך בכיוון אחד לגיהנום ויבעיר אותך בלהבהות. ובכל זאת, בלעתי את רוקי, והתעלמתי מכל תמרורי העצור ונורות האזהרה האדומות שהבהבו לעברי, ושאלתי, "אתה רוצה להישאר עד שהגשם ייפסק?".

מטומטמת! מטומטמת, מטומטמת, מטומטמת. כעסתי על עצמי בין רגע. מה את עושה לעזאזל?! הוא יכול להיות כל אחד! הוא יכול להיות רוצח סדרתי, או סוטה מין ארור או אפילו פושע שברח מהכלא ועכשיו הוא מבוקש על ידי רשויות החוק! מה את חושבת לעצמך?! שזה נורמלי וטבעי לגמרי להכניס אנשים זרים לבית שלך? טוב, כמובן שתחשבי כך, גם להקיא היה נראה לך לגיטמי, או לצבוע את העור החיוור שלך בגוונים אדומים בעזרת סכין הגילוח. אלוהים אדירים, אין אדם ששונא אדם אחר יותר מאיך שאני שונאת את עצמי. 

הוא השתהה רק לרגע, לוכד את שפתו התחתונה בין שיניו, "כן, תודה רבה", הסכים להצעה. כמובן שהוא יסכים, הוא בדוק הולך לאנוס אותי.

"אתה לא ממהר?", נסתי להתחמק. פשוט תסגרי לו את הדלת בפנים ותנעלי אחרייך.

הוא סימן בראשו לשלילה, "לא, אני סיימתי להיום", הסביר לי, מושך את שערו הכהה לאחור. 

הנהנתי במבוכה, לפני שהתבוננתי בו בשנית, והוא לקח צעד נוסף לעברי, כך שאורות ביתי העירו על פניו, וברגע שבו התבוננתי בו, פשט ידעתי שזה אבוד. אני אבודה. הלב שלי הלם בחוזקה כנגד חזי וכל מערכות גופי נדלקו בין רגע בזמן שאיבריי הפנימיים התכווצו. לקחתי צעד לאחור, מפנה לו את המעבר, והרגשתי כיצד דמי מתפרע ורותח בעורקיי ותחושת מחנקת נכרכת סביב גרוני, בזמן שכל מה שיכולתי לחשוב עליו, היה שאני מכניסה את עצמי לצרות שוב, אבל אני אוהבת להסתבך. 

"קוראים לי בלייר, דרך אגב", גמגמתי בקול יבש, מאבדת את הקול שלי באופן מוחלט וסוגרת את הדלת מאחוריו.

הוא צחק, "אני יודע, זה רשום בהזמנה. קוראים לי רוי", הציג את עצמו בחזרה.

רוי הזה השאיר שלולית ענקית של מים בכניסה לבית, הוא הביט על הרצפה וקילל שוב בשקט, הוא אוהב לקלל כשהוא מתוסכל, וזה גרם לי לגחך. הוא צמצמם את גבותיו בכעס, "פאק, אני מצטער", נאנח.

גיחכתי, "זה בסדר, אתה.. אתה יכול לנגב את עצמך... אני אביא לך מגבת...", מלמלתי בטיפשות ובבלבול, אך גם בהתרגשות. מרגישה את השפעת היין של הכוס השלישית שלי מתחילה לעבוד, ואני לא יודעת עד כמה זה חכם מצדי. לא שידעתי שגבר זר וחתיך בטירוף יתארח בביתי הערב, וממש רציתי להשתכר קצת.

התכווצתי לגשת לחדר המקלחת שלי בשביל להביא לו מגבת, לפני שעצרתי והרחתי שוב את מגש הפיצה שלי, "זה... זה אנשובי?!", קראתי בקול נוטף גועל.

הוא צמצם את עיניו, "אני מניח, זה מה שהזמנת-", הוא החל לגמגם.

"הזמנתי בולגרית! מה לעזאזל?", קראתי בכעס, "אלוהים, אתה השליח העלוב ביותר שאי פעם פגשתי, לא שפגשתי הרבה, אבל אתה בהחלט נמצא בהרכב הפותח, ואני מיד אביא לך מגבת, מזל שלא השארתי לך טיפ", תמיד כשאני כועסת יש לי נטייה לדבר יותר מידי, אבל אני פאקינג אוהבת את זה בעצמי, זו דרך נהדרת לפרוק את התסכול שלי מלבד דרך שתייה ושנאה עצמית.

הוא גיחך לעברי, בוהה בי כל הזמן הזה ולא מניד עפעף ולו לרגע, "זה בסדר, אני מניח שאירוח זה טיפ מספיק טוב בשבילי", קרץ לעברי. 

סמנתי לעברו אצבע משולשת והתפניתי לחדר מקלחת, שומעת את הגבר המוזר הזה לא מפסיק לצחוק מאחוריי. למה לעזאזל הכנסת את עצמך הפעם בלייר? כעסתי על עצמי.

 

 

נכתב על ידי LittleBird_x , 25/4/2017 16:26  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרולוג


הצד שלה

 

"בפעם הראשונה שראיתי אותו הוא נהג כמו אידיוט מושלם, באופן הכי מושך שיש. הוא היה אמור להביא את הפיצה שהזמנתי ולעזוב, אבל הוא הפיל את קסדת האופנוע שלו לפחות שלוש פעמים, כמעט החליק ונפל במדרגות המובילות לביתי, ולבסוף - התבלבל במשלוחים וקבלתי פיצה עם אנשובי במקום עם בולגרית, ואני שונאת אנשובי. אך בכל זאת, הוא נותר עוד דקות ספורות על מפתן דלת ביתי, התבונן באופן חודר, מעט מטריד, אך בעיקר עוצר נשימה, היישר אל תוך עיניי, וחכה. אני לא יודעת מה גרם לי לשאול אותו אם הוא רוצה להישאר עד שהגשם יפסק, הרי הוא היה יכול להיות רוצח או אנס, אנשים הם חיה מאוד מסוכנת בימים הללו. אך בכל זאת הצעתי לו, אלוהים, אני באמת לא יודעת למה. והוא הסכים. הייתי יכולה להיות משוגעת, או להיות אני עצמי הרוצחת, אך הוא הסכים. והוא נשאר כל הלילה. לבסוף אנחנו הרגנו אחד את השנייה, הייתי צריכה לדעת שהוא לא יהיה דבר טוב". 

 

הצד שלו

 

"לא חשוב מה הפסיכית חסרת התקנה הזאת תנסה לספר, אל תאמינו לאף מילה שלה. היא בוודאי תספר לכם על הבעיות שתייה החמורות שלי, או על בעית הכעס שאני סובל ממנה, והדרך שבה אני פשוט מאוד לא יכול לשלוט ביצר שלי לפגוע. אבל בה מעולם לא פגעתי. הייתי מסוגל לאבד הכל, אך לא אותה. אלוהים, רק לא אותה. אהבתי אותה, בין ההשתכרויות חסרות האחראיות שלי, היא הדבר היחיד שהתנגן בראשי גם בשוט העשירי. בפעם האחרונה שמצעתי את עצמי במעצר, כי שוב כמעט רצחתי את הגבר שניסה להניח עליה יד, חשבתי על הפנים המאוכזבות והמבוהלות שלה, וזאת הסיבה שלא הייתי במעצר כבר חצי שנה - רק בשביל לא לאכזב אותה. אני יודע שאני לא מושלם, אבל פאק, היא גם לא מושלמת, ועדיין ראיתי אותה כאחת שכזאת, למרות שזה הדבר האחרון שהיא חשבה עליי. תנו לי לספר לכם משהו עליה, היא סובלת מדיכאון, ויש לה עבר די מפוקפק לגבי האוכל המועט שהיא בולעת והכמות הרבה שהיא מקיאה. השנאה העצמית שלה, פשוט מאוד, הרגה אותנו. הייתי בטוח שאני יכול לאהוב אותה מספיק עד שהיא תאהב את עצמה, אבל לבסוף היא בגדה בי הבת זונה וטענה שאני הכאתי אותה. אל תאמינו למה שהיא מספרת, היא באמת משוגעת. היא שונאת את עצמה עד כידי כך שהיא בטוחה שאני לעולם לא אוהב אותה". 



אזהרות: הסיפור מכיל שפה גסה, אלכוהול, אלימות, תכנים מיניים ודיכאון. הקריאה על אחריות הקורא בלבד :)

 

נכתב על ידי LittleBird_x , 25/4/2017 00:07  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  LittleBird_x

מין: נקבה




107
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סקס ויצרים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLittleBird_x אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על LittleBird_x ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ