לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סטטוס: צה"לית

זהו "סיפור חיי" אם ניתן לקרוא לו כך הנוגע לשירותי הצבאי בסביבה מאתגרת יחסית, מערכות היחסים שפיתחתי לי בזמנו וההתמודדות עם החיים שאחרי...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2017

ברוכה הבאה לדרום


עברתי קורס שלם של "מנהלת רשת מחשב". שישה שבועות שהיו המהנים ביותר שחוויתי ב18 וחצי שנותיי. ביום שאחרי סיום הקורס התקבצנו שוב כל החניכים לקבלת צווי המעבר שלנו להמשך השירות.  שבוע לפני הסיום ישבתי אצל קצינת מיון ואמרתי לה שאני מעדיפה לשרת בבסיס סגור,  אך יש הבדל בין לשרת בבסיס סגור ובין מה שהיה רשום על הדף.  "אוגדת עזה"... לזה לא ציפיתי. 

 

לא הבנתי מהתחלה שלשם אני הולכת ושאלתי את אחת המפקדות.  היא אמרה שהיא גאה בי ושאני היחידה מהקורס שבשלה מספיק להגיע לשם,  לכן הייתה זו גם המלצת כל המפקדים ואז היא הסבירה שאני אשרת על הגבול.  באוגדת עזה. 

 

בסוף אותו שבוע ישבתי בבית מבולבלת וחוששת מפני מה שעתיד לבוא.  מה לי ולשירות ליד אחד הגבולות הנפיצים ביותר?  בדיוק הייתה שם הסלמה כמה שבועות לפני שהגעתי... 

 

לא הייתה לי ברירה.  אמרתי לעצמי שאני אמצה את זה על הצד הטוב ביותר.  שאני אצטרך להיות אמיצה,  להיות חזקה.  סוף השבוע נגמר ויום ראשון כבר עמד בפתח ויצאתי מהבית בשעה 4 וחצי לפנות בוקר כי נסיעה ארוכה של 6 וחצי שעות עמדה לפניי. 

 

כשהגעתי לתחנה המרכזית בתל אביב כוונתי על ידי נשות המודיעין אל הרציף שממנו יצא האוטובוס למועצה אזורית אשכול ועצר בדרך בכניסה לבסיס החדש שלי.  היו שם עשרות חיילים (ואוטובוס אחד בלבד עמד לרשותם.  לא היה סיכוי למצוא מקום ישיבה)... 

 

שאלתי שם את אחת החיילות אם הגעתי למקום הנכון והיא אמרה לי שכן.  היא סיפרה לי ששמה דריה ושהיא משרתת בגדוד הקשר וכדאי לי להגיע לשם. היא עזרה לי עם הקיטבג כשהגיע האוטובוס ודחפה אותי קדימה כדי שאשתחל פנימה ואשיג לנו מקומות ישיבה. 

 

כשהגענו כמעט לבסיס הבטתי בנופים שמחוץ לאוטובוס...  נופים צחיחים. צהוב בעיקר,  ירוק פה ושם ושחור ועשן מפצצות מרגמה וטילים שנפלו באזור.  דריה הרגיעה ואמרה שזו התוצאה של ההסלמה האחרונה.  למען האמת- לא הייתי ממש מעודדת מזה. 

 

הגענו לאוגדה בשעה טובה ומוצלחת והנחתי את הקיטבג שלי בחדרה.  משם היא ליוותה אותי למשרד שבו חיכיתי שעות עד שעבר רוב היום.  בצהריים ישבתי לאכול עם דריה ועוד כמה מחבריה לגדוד שהדגישו בפניי כמה חשוב שאגיע דווקא לשם.  

 

כשסיפרתי להם שדווקא רציתי לבקש להיות בחטיבה הדרומית (כי פגשתי נגן בסון שמשרת שם)  הם גיכחו ואמרו שהדרומית היא מקום של נפלים וגם הצפונית לא משהו (על אף שלא שמעתי עליה דבר). 

 

לקראת הערב לקחו את מי שישב עד הצהריים במשרד לסיור בגדוד ומשם למשרד של קצינת השלישות שם ישבנו עד 9 וחצי בערב עד שהלכנו לראיון אצל הסמג"ד.  הוא זה שבפועל החליט איפה נשרת. אחד אחד נכנסנו שלושת החבר'ה לראיון איתו ואני הייתי אחרונה. 

 

נדמה היה כי השארתי רושם חיובי על הסמג"ד.  הוא אפילו התבדח ואמר "מה אוגדת עזה זה לא קל"ב (קרוב לבית)  רק 6 וחצי שעות מהבית שלך...". הוא השרה עליי אווירה טובה.  ברגע אחד פג כל הלחץ והפחד של היום הזה. 

 

כשחזרתי למשרד של קצינת השלישית גיליתי שהבחור נשלח לדרומית,  הבחורה הג'ינג'ית תהיה בגדוד ואני אהיה סמב"צית בגדוד. אחת הסמב"ציות שמה נועה באה לאסוף אותי משם ולקחה אותי לפגישות עם קצין האג"ם וסגנו. 

 

לאחר הפגישות נתן לי סגן מפקד האג"ם מזרון כי מסתבר שלא היה בחדר שלי. סוף כל סוף עמדתי ללכת לישון!  מארבע לפנות בוקר הייתי על הרגליים והשעה הייתה כבר 11 בלילה. נועה ליוותה אותי מהכניסה למגורי הבנות,  דרך חדרה של דריה (שהייתה מאושרת מכך שאני בגדוד)  ועד לחדר שלי בו ישנו כמה בנות מהפלוגה שלי (מפקדה)  אבל לא מהמחלקה שלי (אג"ם). 

 

עד היום זכורה לי ההליכה הקצרה הזו בתוך מגורי הבנות כמעבר בשכונה יוצאת דופן.  בנות ישבו ופתחו קופסאות שימורים,  אחרות על מפתן חדרן שותות קפה ומעשנות.  לא סתם אנשים קראו לאוגדה הזו "קיבוץ"... היו אפילו שמות רחובות,  ספרייה,  חדר כושר,  חדר אוכל, אודיטוריום,  חנות ועוד ועוד. בסוף ההליכה הקצרה במגורי הבנות הרגשתי שסוף כל סוף- הגעתי הביתה. 

נכתב על ידי , 17/7/2017 14:34  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

בת: 24




הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , 18 עד 21 , בריאות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לWhy I am... אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Why I am... ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ