לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


בת 29, אמא בפעם הראשונה, שיתוף חוויות וקשיים בכל התחומים

כינוי: 

בת: 31





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2019    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  




הוסף מסר

1/2019

סיפור הלידה של אלון


אז אחרי כמעט 7 חודשים הגיע הזמן לספר את הסיפור לידה של אלונצ'יק שלי.

 

נתחיל מסוף ההריון, כבר שבועיים לפני התאריך המשוער התחלתי להרגיש כבדה בטירוף וחסרת כוחות וכבר מתה ללדת.. כל יום שהתקרב לתאריך ועדיין לא ילדתי היה יום קשה מבחינתי. שבוע לפני הלידה אני כבר כאובה ממש ברמה שאפילו לשכב על הספה כואב לי. רק מחכה כבר לאיזה סימן לידה וכלום לא מגיע..

16.6.18 התאריך המשוער.

אני כבר לא עושה כלום ולא חושבת על כלום חוץ מאולי לקבל איזה סימן לידה. הלילות כבר מזמן לבנים. 4:00 בבוקר מתחילה להרגיש צירונים... מחליטה לא להעיר את בעלי עדיין כי אין סיבה ששנינו נשב ונחכה להתפתחות שספק שתגיע מהר. 5:00 בבוקר הצירים מתחזקים ואני מחליטה ללכת לשטוף כלים ואז להעיר את בעלי. ב6:00 אנחנו מחליטים לקרוא להורים שלו שיהיו עם אביב כדי שנוכל לצאת מהבית ברגע שאני מרגישה צורך. בשלב זה יש לי ציר בערך כל 7 דק' כל ציר נמשך 30 שניות בערך. ההורים שלו מגיעים תוך רבע שעה ואביב כבר מתעוררת. הכל מוכן ואני עדיין מתעקשת למשוך בבית אבל חמתי ובעלי מתעקשים שנצא כדי שאני לא אלד באוטו (כן בטח).

7:00 מגיעים למיון נשים באותו בי''ח שילדתי את אביב והכל ריק. אנחנו היחידים. הכל רגוע ושליו. האחות מחברת אותי למוניטור ומתשאלת אותי ואז מגיעה הרופאה מקלידה במחשב הרבה זמן. אח''כ שואלת אותי אם אני מרגישה שאני בלידה, אמרתי לה שאני מרגישה צירים סדירים אבל עדיין לא בא לי למות. היא אומרת לי "אז את לא בלידה, אבל בואי נבדוק אותך" פתאום היא פותחת עיניים ואומרת "חמודה! את פתיחה 4!!! איך את כ''כ רגועה?" אמרתי לה "כן אני מפתיעה..." 

מכניסים אותי לחדר לידה מהמם, סוויטה ממש. אין מה להשוואת לחדר צירים שילדתי בו פעם קודמת. הכל רגוע, כיף.

מגיעה האחות המיילדת שלי. המדהימה שלי. שואלת אותי מה הציפיות שלי ומה החששות שלי ואני אומרת לה שיש לי טראומה מהלידה הקודמת וכל דבר שאנחנו מדברות אני ישר משוואה ללידה של אביב. היא אומרת לי שלידה שניה זה משהו אחר, זה מהר וזה קל ואין לי מה לדאוג. היא תהייה קשובה לי ואם אני ארצה אפידורל היא תדאג שאני אקבל אבל היא גם תשמח לעזור לי ללדת בלי אפידורל. וככה אנחנו מתחילים...הטלווזיה דלוקה, אני על הפיזיו מקפצצת לי וככה עובר לו הזמן, פתאום הצירים מתחזקים ואני כבר מבקשת מבעלי שיעשה לי מסז' ועדיין ממשיכים להעביר את הזמן ככה בלי אפידורל. 

באיזדהו שלב המיילדת בדקה את הפתיחה והייתי כבר פתיחה 5 ועד כה הכל באמת בסדר.. ואז התחילו הכאבים החזקים שהזכירו לי את הלידה של אביב והתחלתי לפחד לחוות אותם שוב. השעה כבר הייתה קצת אחרי 11:00 והתחלתי לחשוב ברצינות על אפידורל..המיילדת נכנסה ובדקה לי שוב פתיחה ואמרה שאני כבר כמעט כמעט 6 והציעה לפקוע את המים, בהתחלה העדפתי שלא אבל היא הבטיחה שזה יקדם את הלידה מאוד והסכמתי. מאותו רגע שירדו לי המים התחילו כאבי תופת ברמה שהרגשתי שהנשימה שלי נעתקת מהמקום ואמרתי שאני לא מסוגלת יותר וביקשתי אפידורל. דיי מהר הגיעה המרדימה ולמזלי עשתה עבודה מצויינת אחרי שהיא יצאה הרגשתי עוד 2 צירים ואז בלי נכנס חזרה לחדר הספקתי להגיד לו "ואי איזה מדהים זה" ובאותה שנייה התחלתי להרגיש לחץ בטוסיק. אמרתי לו שאני יודעת שזה מסמל פתיחה מלאה אבל אין מצב.. הרגע עשו לי את האפידורל.. הוא קרה חזרה למיילדת והיא בדקה אותי והכריזה שאני בלידה!! היא הכינה את הכל והתחלתי ללחוץ.. לחצתי ממש כמה פעמים אולי סה''כ חצי שעה.. בשקט, ברוגע, הקשבתי לכל ההנחיות של המיילדת ואז ב13:28 אלון שלנו יצא לאוויר העולם!! במשקל של 3.850 קילו וכדי לבשר לנו חדשות טובות ובעיקר מרגיעות הוא ישר השתין עלי בקשתמוציא לשון

המיילדת בישרה לי את הבשורה המשמחת הבאה בתור שלא נקרעתי למעט קרע פצפון דרגה 1 שאפילו לא יצריך תפרים ופשוט רציתי לנשק אותה...

וככה זה קרה. כ''כ מהר. כ''כ טוב. והנה אני אמא ל-2.

לאחר מכן העבירו אותי למחלקת יולדות.. קיבלתי חדר ממש טוב (יחסית להצע) והמתוק שלי היה לידי כל הזמן. 

יום למחרת ההורים של בעלי הביאו את אביבי שלי לביקור. הילדה הייתה בהלם וכאילו היא אשכרה הבינה שהתינוק הזה חוזר איתנו הביתה והיא תקועה איתו לכל החיים. עשינו כמה תמונות משפחתיות ארבעתנו יחד ולאט לאט מתחיל לחלחל שאנחנו הורים ל-2 בפחות משנתייםאה?

 

ואז התחילו החוויות הפחות טובות...

דבר ראשון הוא לא עבר בדיקת שמיעה יומיים ברצף. השתדלתי מאוד שלא להתרגש מזה אבל קשה.

הוא עבר אינספור דקירות כדי לבדוק אם יש לו צהבת ובאמת הייתה לו טיפה צהבת שירדה רק ביום האחרון.

שוב, למרות שזה היה נראה שהוא יונק טוב הוא ירד 400 גרם ביומיים שזה המון והתחלתי לשאוב ולהשלים לו.

יום לפני השחרור התחילו מסכת הבדיקות שהיינו צריכים לעשות לו עקב הממצאים של ההריון.

1. בדיקת תפקודי כליות- לקחו לו דם מכף היד, ולא נתנו לי להחזיק אותו. נשברתי שם באמצע התינוקייה בכיתי כמו היסטרית מה שלא מאפיין אותי בדר''כ אבל זה היה בלתי נסבל מבחינתי שתינוק שרק נולד צריך לעבור את כל הדקירות האלה וההתעללות הזאת. 

2. ציסטוגרפיה- בדיקה שבה מזריקים חומר ניגוד דרך הפין ורואים כיצד מתנהג השתן כדי לראות אם יש ריפלוקס בשתן ומה הדרגה שלו. כהכנה לבדיקה עשו לו קטטר שגם זה שבר אותי. זה היה באותו זמן עם התפקודי כליות. אח''כ הורידו אותנו למחלקת רנטגן שגם זה הרס אותי כי הוא היה במעלית עם המון אנשים שהם לא נשים אחרי לידה כולל חולים. הכניסו אותו לחדר שרשום "זהירות קרינה מייננת" ואני גם ככה פריקית של פחד מקרינה. השאירו את בעלי בבדיקה ואותי הוציאו כי אסור הרבה אנשים בחדר. הרגשתי חוסר אונים ופשוט עמדתי ובכיתי ליד הדלת.

התוצאות: כפי שחששו בהריון, אומת ריפלוקס דרגה 5 בשתן. 

3. אולטרסאונד כליות ודרכי שתן- טכנאית אולטרסאונד לא מנוסה שלא ידעה איך להתמודד עם תינוק בן יומו. בוא צרח שם את החיים שלו והיא לא הצליחה לצלם כלום. 

4. אנטיביוטקה מניעתית- הדובדבן שבקפצת. מעכשיו ועד לפחות גיל שנה אלון יקבל פעמיים ביום אנטיביוטיקה מניעתית כדי להקטין סיכוי לדלקת בשתן. גם פה, בתור אחת שהכי מנסה לא להכניס דברים לא בריאים לגוף של הילדים שלי זאת הייתה בשורת איוב מבחינתי. כ''כ הרבה זמן להכניס רעל לגוף הקטן הזה. לתינוק שרק נולד. ושוב, אף אחד לא שואל אותי.

 

לאחר שיחה עם אורולוג ילדים שיחררו אותנו הביתה.

אחרי 4 ימים ארוכים בבי''ח שוחררנו הביתה. ואז הבנו את הקושי האמיתי שהולך להיות שלא חשבנו עליו קודם... אי אפשר להשאיר אותו לרגע לבד כי הוא הפך להיות לאטרקציה המרכזית של אחותו.

 

וככה לאט לאט התחלנו להתאפס על עצמנו...

 

 

נכתב על ידי , 10/1/2019 22:26  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




423
הבלוג משוייך לקטגוריות: הורים צעירים , תינוקות , בדרך להורות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNew_Mum אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על New_Mum ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ