לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


בת 29, אמא בפעם הראשונה, שיתוף חוויות וקשיים בכל התחומים

כינוי: 

בת: 29





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930




הוסף מסר

9/2017

סוף עידן השאיבות


באוקטובר (שזה אשכרה עוד חודש לא יאומן) אביב הולכת לגן. זה נושא שנדבר עליו בנפרד, אני בחרדות ופחדים. אימלה איזה פחד.


אבל היום אני רוצה לדבר על השאיבות.


 


ברור לי שברגע שהיא תיכנס לגן ואני בתקווה אמצא עבודה חדשה אני אפסיק לשאוב.


מכיון שגם ככה לצערי לא הצלחתי להגיע לשאיבות אפקטיביות ואני מרגישה כבר תקופה ארוכה שהעלות מול תועלת מתחילה להיות כבדה עלי, החלטתי להפסיק כבר עכשיו.


 


באמת שרציתי שהפוסט הזה יהיה אחר ואני ארשום שאחרי תקופה ממושכת של מאבקים הצלחתי להגביר כמויות והצלחתי לספק לה לפחות 50% מהארוחות היומיות בחלב אם. 


הייתי רוצה לרשום שבכל שאיבה יוצא לי לפחות 150 מ''ל.


הייתי רוצה לרשום שיש לי מספיק חלב ואני מנסה לחזור להנקה.


 


אבל 


 


חלומות לחוד ומציאות לחוד.


 


בפועל, 


אני מצליחה לשאוב בבוקר בין 50 ל-70 מ''ל ובכל שאיבה אחרי זה בין 20-40 מ''ל


אני מצליחה לשאוב מקסימום 5 פעמים ביום וגם זה לא תמיד יוצא לי

וכך יוצא שבמהלך היום אביב מקבלת בין בקבוק אחד לשניים של חלב אם


 


אני נמצאת איתה רוב היום, בעלי חוזר הביתה ב6-7 בערב והוא ממש לא ממהר לקחת את הטיפול בה לידיים שלו ולהקל עלי לשאוב בשקט או חלילה לנוח השם ישמור. ואני לא יכולה לבוא בתלונות כי הוא עייף אחרי יום עבודה ונסיעה ארוכה.


היא ישנה במהלך היום כל פעם לחצי שעה ואני מוצאת את עצמי במרדף אינסופי אחרי השאיבות האלה ובדילמות קבועות של "מה עכשיו? אוכל? לשאוב? אולי קצת לנקות את הבית?"


בלילה- בורכתי בילדה טפו טפו טפו חמסה חמסה שישנה לילה שלם ותראו לי אמא שהייתה קמה אחרי כל היום הארוך הזה ושואבת באמצע הלילה. אפילו לילות שאמרתי שאני אנסה לעשות את זה הפעם פשוט לא היה מצב כזה שזה יקרה.


ומה קורה בימים שוואלה יש קצת אופציה לצאת מהבית... ויש לא מעט כאלה.. קצת קניון, קצת חברות, קצת פעילויות עם הבייבי. כל הזמן יושב לי בראש 'אבל אני צריכה לשאוב...' איזה באסה!!!! וכל החלטה שאני אקח בנושא תהייה הפסד. או שוויתרתי על שאיבה ומה שמשתמע בזה (הקטנת כמויות.. עוד ארוחה של תמ''ל..) או פגיעה בשפיות הנפשית שלי.. 


ומה עם הגוף שלי? מה עם קצת ספורט? שאין לי זמן לעשות.. בגלל השאיבות האלה גם. והאוכל שאני כל הזמן חושבת בראש שאני צריכה לאכול ככה וככה כדי לשבח את החלב ולעלות כמויות שלו. אני רוצה לעשות דיאטה בלי לחשוב על טובת החלב שלי.


 


ואני לא אשקר... כן, אני קצת מושפעת מהסביבה שלי.


מלא חברות שילדו אחריי (5 ליתר דיוק) שזה כל המעגל הקרוב, לא מניקות ולא שואבות. וכן ברור לי שכל אחת עושה את ההחלטות שלה ואין לי מה להסתכל על אחרות, אבל אני פתאום מבינה שמה שעשיתי זאת הקרבה מטורפת ועשיתי את כל מה שיכולתי לעשות בשביל הבת שלי. שברור שאני תמיד אעשה בשבילה את הכל ואני מטורפת עליה והיא שווה כל שניה של סבל. וההגדרה של בעלי ל"כל מה שיכולתי" היא שונה משלי. ומבחינתו הייתי צריכה לקום בלילה לשאוב ולקחת יועצת הנקה אחרת ולהתאבד על ההנקה מלכחתילה. אבל אני מכירה את עצמי. אם אני לא עושה את כל מה שאני יכולה אני לא אחייה עם עצמי בשקט. אני צריכה לדעת שהתאבדתי על משהו כדי להיות שקטה עם עצמי כשזה לא מצליח.


 


ואני באמת חושבת ש3 שבועות ראשונים הנקה בלעדית ועוד 3 וחצי חודשים של שאיבות מייגעות זה באמת באמת יפה ואביב קיבלה את המקסימום שיכולתי לתת לה.


 


אז קצת בעצב והרבה הרבה בשמחה אני שמחה להגיד שלום לשנתיים-שלוש הקרובות.


 


שלום לך משאבה מעולה של מדלה.


שלום לך רוטינת בוקר של בקבוק-טיטול-אביב על משטח פעילות ואני שואבת-להרדים את אביב- *אחרי שעה של ערות לצחצח שיניים ולשתות קפה או שלא כי כבר לא בא לי קפה אפילו*


שלום לדילמות של האם לצאת מהבית ולכמה זמן


שלום ללחץ של להפסיק שאיבה באמצע כי היא בוכה לי


שלום ללסחוב את המשאבה ממקום למקום!


שלום לדילמות של האם לשתות אלכוהול?


שלום ללשאוב באוטו בדרך לארוע


שלום לשאיבת 12 בלילה לפני שינה אחרי שהילדה כבר הלכה לישון ואני עדיין מוגבלת ומחוברת לחשמל.


 


שלום, ונתראה בעוד כמה שנים בתקווה שבתהליך הרבה יותר חיובי. ליצירת סטוקים במקפיא ובקבוקים בשביל עזרה מהמשפחה עם הילד הבא.


אני בטוחה שאביב לא תכעס עלי ואולי אפילו תעריך את מה שעשיתי בשבילה באהבה גדולה וחסרת גבולות.


 


קצת צובט לי, כי אולי בכל זאת יכולתי להמשיך עוד קצת.. ובטוח שיש עוד דברים שיכולתי לעשות.. פיזית. אבל נפשית כבר נשברתי.


 


מקווה שזאת ההחלטה הנכונה. אבל הפור כבר נפל.


 


שלום לתקופה חדשה בפתח ועוד שידרוג למה שנשאר מהחופשת לידה שלי. חיבוק של הסוררת


 


 

נכתב על ידי , 3/9/2017 00:32  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




249
הבלוג משוייך לקטגוריות: הורים צעירים , תינוקות , בדרך להורות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNew_Mum אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על New_Mum ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ