לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


בת 29, אמא בפעם הראשונה, שיתוף חוויות וקשיים בכל התחומים

כינוי: 

בת: 29





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2017    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   




הוסף מסר

5/2017

סיפור הלידה של אביב


היי לכולם,

 

סיפור הלידה שלי מתחיל בתאריך 21.4.17 בשעה 10:30 בבוקר.

 

אחרי ששבועיים בערך אני מעודדת את הבובה שלי לצאת החוצה תוך כדי חששות של איך זה יקרה, מתי זה יתחיל, איך אני אדע שצריך לנסוע לבית חולים ואיפה יהיה בעלי (הוא עובד במרחק של 40 דק' נסיעה מהבית), הבובה שלי חיכתה בסבלנות לסוף שבוע כך שהכל יהיה נוח ולא לחוץ וביום שישי, בשבוע 39+5 יומיים לפני התאריך המשוער היא החליטה לצאת לעולם.

 

אז כפי שרשמתי, בשעה 10:30 בבוקר, מתוך שינה אני מרגישה שיש איזושהי רטיבות על הפד, אני קמה ורואה כתם בצבע חום, חשבתי שאולי מדובר בפקק הרירי ואני יודעת שאחרי שהוא משתחרר יכול לעבור עד שבועיים לרגע הלידה, אז חזרתי לישון. כעבור כמה דקות שוב מרגישה אותו דבר, אני הולכת לשירותים ומרגישה זרימה של מים ללא שליטה אבל בכמות קטנה יחסית,הבנתי שמדובר בהתחלה של ירידת מים. בשיא הרוגע אני מעירה את בעלי כדי לא להלחיץ אותו ואני אומרת לו "מאמי, יש מצב שיש לי ירידת מים". הוא התעורר במהירות ושואל אותי מה עושים. בהתחלה לא הייתי בטוחה ורציתי להתקשר למכבי לשאול מה עושים במצב כזה, בגלל שמדובר בטפטופים ולא בכמות גדולה בבת אחת. בינתיים הוא נכנס להתקלח ואני עדיין רגועה. לאחר כמה דקות זה שוב קרה ואז שוב והבנתי שצריך לנסוע לבית חולים. שלחתי אותו ללכת שניה לסופר לקנות לי מים עם פקק שנוח לשתות ממנו בשביל הלידה ובינתיים כבר התחלתי להרגיש התחלה של צירים.

בגלל שהבית חולים קרוב אלינו לבית לא הייתי בלחץ וידעתי שאני לא אלד בשעות הקרובות כי זה לוקח זמן.

הוא חזר הביתה ונסענו לבית חולים, בשעה 12:00 הגענו למיון יולדות וראינו שיש שם עוד 2 שזוגות שמחכים, בגלל שהיה יום שישי הקבלה הייתה סגורה וכך יצא שחיכינו עד 12:30 כשגילינו שבכלל היינו צריכים להכנס לחדר פנימי להתחלת התהליך. בשלב הזה הטיץ שלי היה ספוג במים ולא יכלתי לעמוד.

 

נכנסו פנימה והייתה שם מיילדת נחמדה שקיבלה אותנו, חיברו אותי למוניטור שהראה שיש לי צירים וגם הרגשתי בשלב הזה שיש לי צירים אבל הם היו נסבלים מאוד.

לאחר מכן נכנסתי לאולטרסאונד ולבדיקת פתיחה, ראו שיש לי מים מקוניאליים שזה אומר שהתינוקת כבר הספיקה לעשות קקי ברחם ובמקרה כזה הלידה צריכה להסתיים מהר כי זה יכול לעשות זיהום וזה מסוכן לעובר. בנוסף הפתיחה שלי בשלב הזה כבר הייתה 2.5.

חיכיתי שיתפנה חדר, בבית חולים שילדתי יש חדר צירים ויש חדר לידה אז חיכינו בערך רבע שעה לחדר צירים. 

 

בשעה 14:30 בצהריים נכנסו לחדר צירים, הודעתי לצוות הרפואי שאני רוצה לידה טבעית, בלי אפידורל ועם כמה שפחות התערבויות רפואיות.

בהתחלה הצירים היו נסבלים והעברתי אותם באמצעות כדור פיזיו, נשימות ותנועתיות. חיברו אותי למוניטור כדי לבדוק את מצב העוברית ושמו לי אנטיביוטיקה לוריד כי היה ל GBS חיובי.

באיזשהו שלב אמא שלי באה ואבא שלי חיכה במסדרון ואז גם אמא של בעלי הגיעה ואפילו ביקרה אותי בחדר לידה לכמה דקות.

 

לאט לאט הצירים התגברו, עשו לי חוקן, הלכתי למקלחת לנסות להקל על הכאבים באמצעות מים. כשחזרתי לחדר בדקו לי פתיחה וכבר הייתי בטוחה שיגידו שיש לי פתיחה 6 עם הכאבים שחוויתי אבל כשבדקו אותי אמרו לי פתיחה 4 כמעט 5. התבאסתי מאוד כי הכאבים היו חזקים. בדיעבד הם היו עדיין נסבלים כי לא חשבתי על אפידורל בשלב זה. 

 

הסיבה שמים ירדו לי בטפטופים ולא בבת אחת היא שהקרע בשק היה ממקום עליון ולא ממקום תחתון והצוות הרפואי לחץ עלי לפקוע את השק מלמטה, מה שאני ממש לא רציתי לעשות. אבל בשלב מסוים הסכמתי ויש מצב שזה גרם לצירים להתחזק.

 

מאוד מהר הצירים התחזקו והמרווח בינהם קטן ומצאתי את עצמי בכאבים מתמשכים ובחוסר שקט, כל הזמן עמדתי ונשענתי על הכיור בחדר,  בדקו לי פתיחה והיא הייתה כבר 6 ומאותו שלב הצירים נהיו בלתי נסבלים והתחלתי לחשוב ברצינות לבקש אפידורל, בזכות בעלי שרדתי עוד כמה צירים בלי אפידורל וכשכבר נשברתי וביקשתי אפידורל אמרו לי שהפתיחה שלי כבר 9 אז וויתרתי. מאוד מהר הפתיחה הפכה ל10 ועליתי על המיטה והתחלתי ללחוץ. בערך תוך רבע שעה ו5 לחיצות הבובה שלי הייתה בחוץ.

 

בשעה 20:00 ב21.4.17 אביב נולדה.

 

הרגשתי הקלה מיידית, שמו אותה עלי והיא מהממת.

עטפו אותה והביאו אותה לבעלי. בינתיים יצאה גם השילייה ואז תפרו אותי שעה. נקרעתי ב4 מקומות שונים קרעים דרגה 2. ההחלמה מהם עדיין לא הסתיימה.

 

לאחר מכן העבירו אותי למחלקת יולדות, אמרתי שאני רוצה שהיא תהייה איתי כל הזמן ,לא הייתי מוכנה להשאיר אותה בתינוקייה.

בעלי לקח אותה לתינוקייה לבדיקות ולמקלחת ולקראת 00:00 קיבלתי אותה לחדר. אמא שלי נשארה איתי לישון אבל מהאדרנלין לא ישנו כל הלילה.

אביב דווקא הייתה מאוד רגועה כל הלילה הזה, הנקתי אותה והיא ישנה.

אחות באה לקחת אותי למקלחת ראשונה אחרי הלידה. 

יום שבת היו מבקרים פה ושם לא יותר מדי, המשכתי לנסות להניק אותה, היא פצעה אותי בפטמות כי היא עדיין לא ידעה איך תופסים את הפטמה.

 

היא יצאה כל כך דומה לבעלי שבהתחלה תהיתי לעצמי איפה הבת שלי בכל הסיפור הזה, ואז באחת ההנקות בלילה שהיא הייתה ערנית דיברתי אליה ופתאום היא הסתכלה עלי עם העיניים הכחולות המהממות שלה במין מבט כזה של "אני מכירה אותך" ומיד הרגשתי חיבור מטורף ואהבה מטורפת והבנתי שאם יקרה לאוצר הזה משהו אני אמות, ועכשיו אני אחראית עליה והיא שלי.

 

בכל יום שעובר מאז אנחנו רק מתאהבים בה יותר ויותר. היא הדבר הכי טוב שקרה לנו וכל מה שאומרים נכון.

 

ביום ראשון שיחררו אותנו בצהריים הביתה אחרי שעשו לה כל מיני בדיקות ועוד הספקנו לעבור איזה 2 סדנאות בבית חולים.

הגענו הביתה ודודה שלי, סבתא שלי, אמא שלי וההורים של בעלי היו אצלנו.

 

בהמשך אספר על השבוע הראשון בחייה.

נכתב על ידי , 2/5/2017 20:32  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





31
הבלוג משוייך לקטגוריות: הורים צעירים , תינוקות , בדרך להורות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNew_Mum אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על New_Mum ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ