לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


בת 29, אמא בפעם הראשונה, שיתוף חוויות וקשיים בכל התחומים

כינוי: 

בת: 30





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2018    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2018

עדכון הריון שבוע 36+5, אגני כליה מורחבים ותוצאות מי שפיר


אז אחרי שקיבלנו את התוצאות של המי שפיר אני סוף סוף מרשה לעצמי לעדכן פה ולספר מה קורה עם ההריון.

אני רק אתחיל בזה שעברנו תקופה נוראית מלאה בחששות, חרדות וחוסר וודאות.

בנוסף לכך שזה הריון צמוד, שיש לי תינוקת בת שנה בבית ואנחנו מתפרנסים ממשכורת אחת בלבד כרגע, ההריון הזה מלווה בקשיים.

אני מרגישה שכל מה שעברנו בתקופה הזאת קרה בשביל שאני אעריך את ההריון הזה יותר וכל הפחדים שלי שאני לא אתחבר לתינוק החדש בגלל שיש לי תינוקת בבית התפוגגו. כי ברגע שהיה חשש להריון לא היה לי ספק בכלל כמה שאני אוהבת את הילד הזה כבר ומחכה לו ורק רוצה שהוא יהיה בסדר.

ולשמוע את הרופאים אומרים לשקול הפסקת הריון בכלל נשמע כמו משהו מופרך. ולהסתכל על הפנים המתוקות, השמנמנות האלה עם השפתיים הצ'אנקיות האלה באולטרסאונד ולחשוב בכלל שאני לא אפגוש את הילד הזה, הרג אותי מבפנים.

 

אז הכל התחיל בעצם בסקירת מערכות שנייה בשבוע 24, היינו אצל הרופא שעשינו אצלו גם את הסקירות של אביב. רופא מצויין. הוא עבר על הכל ואמר שהכל תקין. ואז הוא התעכב קצת על הכליות ואמר שהוא רואה קצת הרחבה אבל במדידה זה יוצא תקין ובנורמה אז בסיכום הוא רק סימן כוכבית ליד השורה של הכליות והמליץ לנו לבוא לסקירה שלישית כדי להיות במעקב. בשלב הזה לא התרגשנו וממה שקראתי הבנתי שמדובר במשהו לא נדיר אצל בנים וזה בדר''כ מסתדר לבד.

 

בשבוע 30 הייתי בהערכת משקל אצל הרופא מעקב הריון שלי והוא אמר שהוא רואה הרחבה באגני כליה והרחבה קלה בחדרי המוח.

הוא נתן לי הפניה לסקירה מכוונת במכבי אבל לשמחתי הרבה החלטתי ללכת לסקירה פרטית אצל אחד הרופאים הנחשבים בצפון שהוא גם מנהל מחלקת אולטרסאונד בבני ציון (ד''ר לייבוביץ) הגענו אליו בשבוע 31, הוא עשה לנו אולטרסאונד במשך שעתיים ואמר: 1. חדרי מוח תקינים אין שום הרחבה, המוח תקין לגמרי. 2. יש הרחבה בינונית באגני כלייה מה שלדעתו נובע מתופעה שנקראת "ריפלוקס של מערכת השתן" שבעצם יש איזשהו שסתום לא בשל שגורם לשתן לעלות חזרה למעלה ובגלל זה האגני כלייה מורחבים. בגלל שזה לא מצב חמור יש סיכוי שזה יסתדר לבד עד הלידה ואם לא אז אולי ידרש ניתוחון ומעקב אבל סה''כ זה לא משהו חמור שמצריך הפסקת הריון בגללו. 3. בגלל שיש תסמונות גנטיות (חוץ מאלה שכבר עשינו בדיקה שלהן לפני ההריון) שהבעיה הזאת הולכת איתן יש לנו אפשרות לעשות בדיקת מי שפיר אבל אנחנו צריכים לקבל החלטה לפני הבדיקה שאם אנחנו בוחרים לעשות את הבדיקה הזאת בשבוע כזה מתקדם, מה יקרה אם חס וחלילה התוצאות לא יהיו טובות, האם נבחר לעשות הפלה בשבוע כזה מתקדם?! שאלנו מה האחוזים שבאמת יש תסמונת גנטית וזה פשוט מום בהתפתחות של מערכת השתן והוא אמר שיש 5% סיכוי. החלטנו שזה מיותר לעשות את הבדיקה בשלב כזה של ההריון כי יש לבדיקה הזאת יש סיכונים ואנחנו מרגישים שהכל בסדר ואין צורך. 4. המלצה לייעוץ עם נפרולוג 5. המשך מעקב לאחר 3 שבועות בשבוע 34.

יצאנו מהרופא עם תחושה חיובית, תחושה שאנחנו נוכל להתמודד עם הסיטואציה וסה''כ אין איזושהי בעיה שלא ניתן להתמודד איתה.

 

ניסיתי לקבוע תור לנפרולוגית שהרופא המליץ עליה אבל מכבי פישלו בגדול. היה רשום שהיא גם נפרלוגית וגם רופאת ילדים, קבעתי אליה תור וכשהגענו היא לא הייתה ובמקומה ישבה רופאת ילדים שהיא לא נפרלוגית. לאחר בירורים ועצבים שלא הודיעו לנו וביזבזנו את הזמן שלנו לשווא מסתבר שהיא לא מקבלת דרך מכבי בתור נפרולוגית אלא רק כרופאת ילדים. 

לאחר מכן לא הצלחתי לקבוע תור לאף נפרולוג כי התורים היו לאחרי הלידה כבר. 

בנוסף, רציתי ללכת למעקב בבני ציון אצל ד''ר לייבוביץ ומכבי לא אישרו לי את ההתחייבות בטענה שיש רופאים מעולים במכבי ואני אלך אליהם. 

וכך קבעו לי בשבוע 34 תור לפרופ' טלר שמקבל במכון בריאות האישה במכבי. הגעתי רגועה וביום הזה התחיל כל הבאלגן. מדובר בתאריך 9.5.

לאחר שייבש אותי 20 דק' לפני שהכניס אותי פנימה כי הוא שתה קפה (ניחא, מותר לו, הוא בנאדם) הוא הכניס אותי לבדיקה. עשה אולטרסאונד של אולי 20 דק'-30 דק' בזמן הזה לא הסביר כלום ולא הוציא מילה מהפה חוץ מההערכת משקל שאמר שזה עובר גדול. לאחר הבדיקה רשם אבחנה שונה ממה שרשם ד''ר לייבוביץ, הוא נתן אבחנה של PUV ורשם שהשלפוחית שתן מאוד גדולה ולא מתרוקנת ושעלול להיות נזק בלתי הפיך לשלפוחית והוא ממליץ על הקדמת לידה, ייעוץ גנטי והמשך מעקב הריון בסיכון.

יצאתי משם מבולבלת אבל עדיין לא לחוצה. קבעו לי תור לייעוץ גנטי במכבי יום אחרי זה והרופא שקיבל אותי אמר שאין טעם לעשות ייעוץ גנטי כי גם ככה אני צריכה להקדים את הלידה (אני מזכירה שאני כולה בשבוע 34) ואני שואלת אותו "אבל את בעצם ממליץ לי ללדת פג!! יש לזה השלכות" והוא אומר לי "כן, כמובן שיש לזה השלכות אבל זה פחות חמור מאשר הנזק שיגרם לעובר מכך שלא תקדימי את הלידה, אני ממליץ לך עוד היום לבקש הפנייה למיון בשביל להתייעץ עם מיילד לגבי הקדמת הלידה". מהפגישה הזאת יצאתי מזועזעת, לחוצה ומבובלבלת.

הגעתי הביתה וקראתי את מה שד''ר לייבוביץ רשם ואת מה שפרופ' טלר רשם וראיתי שמדובר בשתי אבחנות שונות. התחילה מסכת של התקשרויות לכל העולם ואחותו, ניסיתי להבין מה אני אמורה לעשות. בעלי הלך לרופא לקבל הפניה למיון. דיברתי עם המזכירה של ד''ר לייבוביץ כי ניסיתי להגיע אליו טלפונית אבל היא לא רצתה לתת לי לדבר איתו, אח''כ פתאום היא התקשרה בעצמה כי סיפרה לו מה קרה והוא רצה לדבר איתי. הוא הרגיע אותי ואמר שכל עוד כמות מי שפיר תקינה כנראה שלא נעשה נזק בלתי הפיך והוא עדיין חושב שלא מדובר בPUV והסביר למה, הוא אמר שהוא לא ממליץ להקדים את הלידה (הוא ראה את המדידות שעשה טלר) אבל שאני אמשיך לעדכן אותו במתרחש.

הגענו למיון של רמב''ם ביום שישי על הבוקר ואמרו לנו שאין לנו מה לחפש שם, אין אף אחד שאפשר לדבר איתו ביום שישי ובכלל אני צריכה לקבוע תור מסודר לסקירה מכוונת ופורום מומים ולא להגיע למיון. 

 

יום ראשון ניסיתי לתפוס כל היום את הסקירה המכוונת ולקבוע תור לנפרולוג. ברמב''ם אף אחד לא ענה לי. במכבי הגעתי למישהי מקסימה בשם סיגל. (באמת שרוב החוויה שלי דרך מכבי מזוויע אבל היו כמה אנשים טובים לאורך הדרך וסיגל היא אחת מהם). היא פנתה לסניף הקרוב לבית שלנו וביקשה להעביר פניה לנפרולוג ד''ר איש שלום שאנחנו חייבים תור דחוף לייעוץ, יום אחרי זה חזרו אלי עם תור ליום שני אחריי. זה אחרי שנציגים קודמים שדיברתי איתם נתנו לי מספרי טלפון של מרפאות שהייתי צריכה להתקשר בעצמי ולא ענו לי בכמעט כל הארץ.

באותו יום החלטתי שאני הולכת לרופא מעקב הריון שלי ושהוא יגיד לי מה לעשות.

הגעתי אליו והוא בשיא האדישות אומר לי "אני תומך במה שטלר אומר, את צריכה להקדים את ההריון" ביקשתי שיבדוק אותי שיראה אם יש איזשהו שינוי כרגע, הוא לא היה מוכן עד שממש התעקשתי . אמרתי לו "אני כבר פה, תבדוק שיש כמות מיי שפיר תקינה ויש תנועות עובר" בסוף הוא השתכנע. הוא ראה שההרחבה קצת יותר קטנה ממה שהיה ביום חמישי אצל טלר ועכשיו הוא כבר תומך בד''ר לייבוביץ אבל עדיין נתן לי הפנייה למיון שוב ואמר לי להתעקש שם שיתנו לי את כל הייעוצים כי זאת הדרך היחידה להגיע אליהם.

 

יום שני 14.5, עצבניים מהטרטורים, הגענו עוד פעם למיון של רמב''ם. הכניסו אותי למוניטור שיצא תקין ואז לבדיקת רופא, אחרי שחיכינו 4 שעות בערך. הרופאה שקיבלה אותנו הייתה דיי צעירה וניכר שלא מבינה יותר מדי מה לעשות במקרה שלנו, היא ניסתה להסביר לנו שהגענו למקום הלא נכון אבל אנחנו כבר היינו כ''כ עצבניים ומטורטרים שפשוט אמרנו לה שאנחנו לא הולכים לשום מקום בלי ייעוץ לגבי האם להקדים את הלידה או לא ותורים לכל המומחים הרלוונטים. היא אמרה לנו לחכות, בינתיים הכניסו מישהי אחרת לבדיקה כי כמובן שלקח לרופא הבכיר זמן להגיע. כשהוא הגיע הסברתי לו שוב את המצב ואמרתי לו שאני דורשת לדבר עם נפרולוג. (למרות שבאותו יום ב17:00 היה לנו תור לנפרולוג דרך מכבי) אבל רציתי לקבל ייעוץ מה לעשות עם ההקדמת לידה. הוא אמר לנו לחכות ואז נכנס מישהו יותר מבוגר שהסתכל בזריריזות על המסמכים ושאל בקצרה מה הסיפור. התחלתי להסביר ואז שאלתי אם הוא נפרולוג ומסתבר שלא. הרופא הזה היה מנהל חדר לידה

הוא הסתכל עלינו ואמר "אתם באתם לפה בגלל בעיה מסויימת במערכת השתן, אבל הבעיה הזאת היא לא הבעיה העיקרית שלכם. עלולה להיות פה בעיה הרבה יותר רצינית שמסתתרת ואתם מתעלמים ממנה" והוא התכוון לתסמונת גנטית שעלולה להיות. אמרתי לו "אני כבר בשבוע 35, הסיכוי לתסמונת גנטית הוא נמוך יחסית ויש סיכונים לבדיקת מי שפיר בגלל זה החלטנו לא לעשות אותה" ואז הוא אומר לי "נכון, יש סיכוי לא גבוה אבל כשאתה האדם שיש לו את זה הסיכוי הוא 100%" והוא חזר על המשפט הזה כמה פעמים, וכשאמרנו לנו שהרופאים אמרו לנו שזה סיכוי לא גבוה הוא גיחך והמשיך ללחוץ עלינו לעשות את הבדיקה. הוא שאל "מה תעשו אם תגלו שיש תסמונת גנטית? תיקחו את הילד איתכם הביתה? אם כן, אל תעשו את הבדיקה" ואמרתי לו "איך אני אמורה לענות על שאלה כזאת?! אני בשבוע 35, הוא שוקל כבר 3 קילו, זה תינוק לכל דבר!! איך אני יכולה בכלל לחשוב על להרוג אותו. הוא אמר שהסיכונים של המי שפיר בשלב כזה מתקדם של ההריון זה רק הקדמת לידה אז החלטתי לעשות את הבדיקה רק כדי לדעת עם מה אנחנו מתמודדים ואם חס וחלילה יש תסמונת לפחות שנדע את זה מראש ונראה כבר מה נחליט לעשות אבל לפחות שלא נהייה בחוסר ידיעה עד סוף ההריון.

 

בערב הגענו לנפרולוג, ד''ר איש שלום, אדם מקסים, אדיב וסבלני והוא אמר בקצרה שיש פה שתי אבחנות שונות והוא ממליץ שנעשה עוד פעם אולטרסאונד אצל רופא טוב שאפשר לסמוך עליו כדי לקבל מידע עדכני. הוא המליץ לגשת שוב לד''ר לייבוביץ. וכך עשינו, קבענו אליו תור יום אחרי זה לבדיקה נוספת.

הבנו מהנפרולוג שהסיכון בעצם בבעיה שיש לעובר במערכת השתן היא מעבר לבעיה פשוטה מכיון שעלול להיווצר נזק בלתי הפיך לכליות מה שיכול להביא למצב של אי ספיקת כליות חס וחלילה. פה כבר התחלנו יותר להבין את חומרת המצב ולהיכנס ללחץ. 

 

יום אחרי זה, יום שלישי 15.5 הגעתי בבוקר למכון ייעוץ גנטי ברמב''ם. לבד. כי עם כל הנאחס הזה שתי ההורים שלנו טסו לחו''ל ואין לי עזרה עם אביב (היא איתי בבית... לא בגן) אז בעלי היה צריך להשאר איתה בבית ואני הלכתי לבד לכל הסיפור המלחיץ הזה. נכנסתי ליועצת גנטית מקסימה שהסבירה לי מזה אומר הבדיקה של המי שפיר, היא גם הסבירה לי שבגלל שיש לו גם מום במערכת השתן וגם הרחבה בחדרי המוח (שפרופ' טלר שוב ראה למרות שלייבוביץ לא ראה) אז יש סיכוי של 15% לתסמונת. לאחר מכן ניגשתי לעשות את הבדיקה. הטכנאית של האולטרסאונד הייתה ממש חמודה, היא לא הבינה איך באתי לבד לבדיקה כזאת ועוד ברכב. אבל לא הייתה לי ברירה כי לא רציתי לסחוב תינוקת בת שנה לבית חולים. ואני תופסת מעצמי בנאדם חזק פיזית בעיקר ואני לא מפחדת ממחטים ויהיה בסדר. הרופא שעשה לי את הדיקור היה מנהל מחלקת אולטרסאונד ברמב''ם שאמר לי שבאמת יש פה החלטה לא פשוטה (הוא הסתכל קצת באולטרסאונד על מערכת השתן) והלחיץ אותי קצת. הוא אמר שיכול להיות שיהיו לי צירים אחרי הבדיקה וחבל שבאתי לבד. למזלי הרגשתי טוב אחרי זה וחזרתי הביתה. עם איסור להרים את אביב 3 ימים. 

 

בערב הלכנו לד''ר לייבוביץ לאולטרסאונד נוסף, הוא אמר שאכן יש החמרה בהרחבה אבל הוא לא חושב שכדאי להקדים את הלידה אבל שאני אתייעץ על כך עם נפרולוג. הוא גם אמר שחבל שלא עשינו את המיי שפיר לפני זה כי כבר היינו יכולים להיות רגועים עכשיו. הוא אמר שאי אפשר לדעת בוודאות שעדיין לא נעשה נזק בלתי הפיך לכליות אבל לפי האולטרסאונד הכליות נראות תקין.

 

יום אחרי זה דיברנו עם הנפרולוג, שלחנו לו את התוצאות של האולטרסאונד והוא התקשר אלינו, הוא היה האיש בשורות טובות שלנו כשמו הוא, הוא אמר שהוא התייעץ עם האורולוגית בבית חולים כרמל (הוא ראש מחלקת נפרלוגיה בבי''ח כרמל) והיא הופתעה שבכלל שיכנעו אותנו לעשות את המיי שפיר בשלב כזה מתקדם. והוא אמר שהוא לא ממליץ להקדים את הלידה בגלל שיש כמות מי שפיר תקינה וזה אומר שהשלפוחית כן מתרוקנת. הוא אמר שהמקרה הכי גרוע שיכול להיות זה אי ספיקת כליות בעתיד אבל זה סיכוי מאוד נמוך בגלל שההרחבה קרתה בשליש האחרון של ההריון (והלחץ על הכליות היה פחות זמן) ובנוסף כשיש כמות מי שפיר תקינה אבל זה סימן שהכליות מתפקדות.

יש לנו את הזכות לעשות הפסקת הריון בשבוע כזה מתקדם אבל זה לא משהו שהוא ממליץ עליו. 

סיימנו את השיחה הזאת הרבה יותר רגועים ואופטימיים. 

והוא המליץ להתייעץ עם אורולוג לגבי הנחיות לאחר הלידה.

 

בינתיים עברו ה3 ימים של המנוחה, בעלי חזר לעבודה בתחילת השבוע ודברים התחילו קצת לחזור לשיגרה. (בכל זאת, בלי קשר, אני חודש תשיעי עם תינוקת בת שנה בבית שגם היא כנראה בקפיצת גדילה או משהו אבל זה לא קשור לפוסט הזה)

 

היום בבוקר התקשרו אלי מהמכון הגנטי (עוד לא עברנו שבועיים כפי שאמרו לי) ולא שמעתי. ניסיתי לחזור אליהם במשך שעתיים ולא ענו לי. נכנסתי לאינטרנט וקראתי שכשהתוצאות לא טובות מתקשרים מהר יותר. נכנסתי ללחץ מטורף, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.

עד שסוף סוף הצלחתי לתפוס אותם והם אמרו שהכל תקין. חיבוק של הסוררתחיבוק של הסוררתחיבוק של הסוררתחיבוק של הסוררתחיבוק של הסוררת אין לתאר את תחושת ההקלה שהציפה אותי.

 

עכשיו רק נותר לקוות שהבעיה שיש לו במערכת שתן תיפטר, שהוא לא יצטרך ניתוח או אנטיביוטיקה לתקופה ארוכה.

עכשיו אני יכולה להמשיך לסדר את התיק לחדר לידה ואת כל הדברים שלו. 

 

אני כבר מתה לפגוש אותך תינוק קטן שלי. בן שלי. לחבק אותך ולבקש סליחה שבכלל היה לי ספק. לאורך כל ההריון, שבהתחלה קראתי לך "לא מתוכנן" ופחדתי שאני יאהב אותך פחות מאחותך. לבקש ממך סליחה על כל הבדיקות שהיית צריך לעבור, ואיך השתוללת בטירוף בכל הבדיקות אלה במיוחד במיי שפיר, שנכנסנו לך לספייס שלך. לשקט שלך.  ולבקש ממך סליחה בשם כל מי שהציע שלא תבוא לעולם. 

אני אוהבת אותך ואני מתה להחזיק אותך בידיים שלי ולחבק אותך ולנשק אותך ולעשות הכל שיהיה לך טוב.

אני רוצה שתצטרף כבר למשפחה שלנו, לאחותך המתוקה, ושהכל יהיה קל יותר.

 

נכתב על ידי , 24/5/2018 12:16  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





381
הבלוג משוייך לקטגוריות: הורים צעירים , תינוקות , בדרך להורות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNew_Mum אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על New_Mum ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ