לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


בת 29, אמא בפעם הראשונה, שיתוף חוויות וקשיים בכל התחומים

כינוי: 

בת: 29





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      




הוסף מסר

4/2017

מהלך ההריון ורגע לפני הלידה


אז היום אני אספר את מהלך ההריון ומחשבות של רגע לפני הלידה...

 

הדבר הראשון שעשיתי אחרי שגיליתי שאני בהריון היה לחפש רופאת נשים למעקב הריון, אחרי חיפוש קצר בגוגל מצאתי רופאת נשים בעיר מגוריי שמומלצת והתקשרתי לקבוע תור. המזכירה שלה קבעה לי תור רק לשבוע 9 שזה בעצם דיי הרבה זמן קדימה בלי יכולת לדעת אם ההריון תקין והכל בסדר. בעצם השבוע שבו מגלים את ההריון זה שבוע 4 כך שמדובר על כמעט 5 שבועות של המתנה לבדיקה הראשונה.

בינתיים הכל המשיך כרגיל, השבועיים הראשונים להריון (שבועות 4-6) עברו בקלות רבה, לא הרגשתי שום תופעות לוואי, לא היו הורמונים, לא בחילות, לא הקאות, עייפות, הכל היה פיקס. היה שלב מסויים שכבר חשבתי שיש איזושהי בעייה ואיך יכול להיות שעובר עלי כזה הריון קל.

אחרי שגילינו על ההריון החלטנו שאנחנו מחכים שבוע לראות שהכל בסדר ולספר להורים ולחברים נספר רק אחרי סקירת מערכות שעושים בשבוע 16 (סוף חודש שלישי)

 

בהתחלה סיפרנו להורים של בעלי כי הם גרים קרוב אלינו, באנו אליהם איזה ערב ומכיון שיש אצלם במשפחה הרבה ימי הולדת בחודש אפריל-מאי והרבה בני משפחה מזל שור, ההודעה הלכה ככה:

בעלי: "אמא תגידי מי אצלנו מזל שור במשפחה"

חמתי מתחילה למנות את כל מי שמזל שור במשפחה (כולל בעלי) ועדיין לא נופל לה האסימון

אני: "אז כנראה שיהיה עוד אחד ברשימה..."

חמתי: "מי...?" ותוך כדי שהיא שואלת הפנים שלה מוארות והיא נוגעת לי בבטן בהתרגשות

וזה היה ממש מרגש... 

כמובן שחמי ישר קם להביא אלכוהול להרים כוסית והיה ממש שמח.

 

באותו שבוע קבעתי להיפגש עם חברה שלי נ' ויש לה תינוקת בת שנה פלוס, היא עברה הרבה קשיים בדרך לכניסה להריון איתה ושיתפה אותי בתהליך ואני פשוט לא התאפקתי וסיפרתי לה שאני בהריון למרות שאמרנו שנחכה עם זה ואז גם סיפרתי לה שאין לי שום תופעות לוואי ואני מרגישה נהדר והתייעצתי איתה אם היא חושבת שזה תקין והיא צחקה עלי ואמרה שכן אבל שאני אחכה קצת עם השמחה.

 

יום אחרי זה קמתי בבוקר עם בחילה נוראית וחולשה, הגעתי לעבודה ולא יכלתי להריח אנשים מכינים קפה/נס ובכלל החוש ריח שלי נהייה חוש ריח של כלב. ואז הבנתי שהנה זה מתחיל...

מאותו יום הפסקתי לשתות קפה, כל בוקר קמתי עם בחילה והרגשתי חולשה נוראית במהלך כל היום. בשלב הזה עדיין לא התחלתי להקיא, פשוט הרגשתי חוסר תיאבון וחוסר חשק לחיות, נפלה עלי עייפות נוראית ורק רציתי לישון כל היום.

 

באותו סוף שבוע נסענו להורים שלי כדי לבשר את הבשורה. מהצד שלי של המשפחה מדובר בנכד/נכדה ראשונים וידעתי שההתרגשות תהייה מטורפת.

הגענו להורים שלי הביתה ועוד במעלית אני מתחילה להרגיש חולשה נוראית וריח חזק של תבלינים שאני לא יכולה לסבול. יצאנו מהמעלית ואנחנו מתקרבים לדלת של ההורים שלי ואני קולטת שהריח מגיע משם... רציתי פשוט למות באותו רגע. אמא שלי פותחת לנו את הדלת ואני ישר רצה לשירותים. מסתבר שאמא שלי החליטה להכין מוקפץ בסגנון הודי כי בעלי אמר כמה זמן לפני כן שהוא אוהב קארי במוקפץ ואני פשוט לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. 

חכיתי שנתיישב לאכול ואז פשוט הודעתי בלי שום הודעה מוקדמת שיש לנו בשורות טובות לספר, כמובן שהייתה התרגשות מטורפת, אמא שלי ואחותי הזילו דמעות, אבא שלי היה עם דמעות בעיניים והיה ממש מרגש. 

 

שבוע 9 בדיקת דופק:

וכך עבר הזמן והגיע התור לרופאת נשים לבדיקה סופר סופר חשובה, בעצם מדובר על האולטרסאונד הראשון, שבו בודקים שיש שק, עובר ודופק שזה הכי חשוב ושההריון מתפתח בתוך הרחם ולא מחוצו.

הגענו אני ובעלי וחיכינו מלא זמן לרופאה, נכנסנו אליה והיא פשוט לא הפסיקה לדבר ולהסביר איך עובד אצלה כל התהליך. אח''כ עליתי על הכיסא ובעצם בשלב הזה מדובר בבדיקה וגינלית. פתאום הופיע על המסך נקודה לבנה על רקע שחור (שזה בעצם המים) ואז היא שאלה אם אנחנו מוכנים לשמוע את הדופק של העובר שלנו והתחלנו לשמוע פעימות לב של הפשושית הקטנה שלנו. התרגשנו בטירוף.

כאשר יצאנו מהרופאה קיבלנו סטיפה של הפניות לאורך כל ההריון עם הסבר מהמזכירה למתי לקבוע כל בדיקה, מי הרופאים המומלצים, מה לעשות במקרה הצורך. יצאנו מהרופאה מרוגשים ולחוצים ביותר ואמרנו שזה פרויקט מטורף כל ההריון הזה ושזה נשמע טירוף ועוד אנחנו שני מהנדסים ובקושי הבנו מה רוצים מאיתנו. כמובן שהתקשרנו להורים וסיפרנו שיש דופק והכל בסדר ונרגענו טיפה.

 

שבוע 13 שקיפות עורפית:

הבדיקה הראשונה שהיינו צריכים לעשות היא ה"שקיפות העורפית" , אפשר לעשות את הבדיקה משבוע 11 עד שבוע 13 , "למזלי" הטוב השבועות האלה בדיוק היו בחודש אוקטובר שהיה חגים ולא הצלחתי לקבוע תור לאף רופא, בסוף חמתי עזרה עם קצת קשרים והצלחנו לקבוע תור לשבוע 13 לרופא מצוין. הבדיקה בדיוק יצאה בערב חג סוכות אם אני לא טועה. מדובר בבדיקה ראשונה שהיא אולטרסאונד שבה הרופא מודד את עובי דופן העורף של העובר כדי לדעת כמה נוזל יש בו ואת גשר האף. זוהי בעצם בדיקה שבאה לתת סיכוי לתסמונת דאון.

הפעם היה מדובר בבדיקה בטנית, הרופא המקסים שם את המצלמה על הבטן שלי והתחיל להסביר. פתאום לראשונה במקום נקודה לא ברורה על המסך ראינו ממש תינוק. היה ברור שרואים ראש, בטן, רגליים, ידיים. הרופא הסביר מזה כל דבר וזה היה הדבר הכי מרגש בעולם. פתאום לראות שיש סיבה לכל הסבל שעובר עלי והסיבה היא מוחשית והיא כאן ונמצאת בבטן שלי. העוברית שלי פשוט לוקחת ממני את כל המשאבים ובגלל זה אני מרגישה רע אבל יש לזה סיבה טובה כי הנה היא מתפתחת כל כך יפה (טפו טפו טפו) ומצידי שתיקח ממני את כל מה שהיא צריכה רק שתצא בריאה לאוויר העולם.

הבדיקה יצאה תקינה ולאחר מכן עשיתי עוד 2 בדיקות שנתנו נתונים לסטטיסטיקה לתסמונת דאון לעוברית שלנו והבדיקות יצאו תקינות תודה לאל.

 

השליש הראשון היה קשה ומתיש, לא יכלתי עדיין לספר בעבודה, התקופה בעבודה הייתה מאוד קשה ומלחיצה, קמתי כל יום ב6 בבוקר וחזרתי הביתה ב18 בערב. אימצתי לעצמי כבר את שיגרת ההקאות, הקאתי כל בוקר דבר ראשון, וכל ערב אחרי שחזרתי מהעבודה. הלכתי לישון ב19:00-20:00 בערב, הפסקתי לתפקד. נהייתי אפטית ואנמית, כלום לא עניין אותי ולא תיקשרתי. בעבודה הייתה עצבנית וכולם חירפנו אותי.

למזלי כמו שאמרתי סוף השליש הראשון נפל על תקופת החגים וכל מה שעשיתי כל היום היה לשכב על הספה בסלון, ללכת לארוחת חג ולחזור לשכב על הספה ולישון. ירדתי 3 קילו בתחילת ההריון והייתי פשוט רזה. פירגנתי לבעלי להיפגש עם חברים ולהמשיך לחיות ולהנות מהחיים, אין סיבה שישב איתי ויחזיק לי את היד בינתיים שאני לא מתפקדת. הוא מאוד עזר בבית, תלה כביסה, קצת הכין אוכל, קצת ניקה ובעצם נתן לי לנוח. פה ושם היו ימים יותר טובים אבל בסה''כ הייתה תקופה קשה ביותר.

 

שבוע 16 סקירת מערכות ראשונה:

ואז הגיע שבוע 16 , בתאריך ה1.11 נקבע לי תור לסקירת מערכות ראשונה. חיכיתי בטירוף לבדיקה הזאת, קודם כל כדי לדעת שהכל בסדר, דבר שני כדי שנוכל כבר סוף סוף לספר לכולם על ההריון והכי חשוב (לי) היה לדעת את מין העובר. 

הבדיקה ארכה כחצי שעה שבה הרופא סרק כל איבר ואיבר ותוך כדי אישש את הטענה שמדובר בבת (כבר בשקיפות העורפית הרופא אמר ש99% זאת בת אבל לא לפרסם עדיין כי יש טעויות).

לא הייתה שמחה ממני אחרי הבדיקה. כל כך שמחתי כי רציתי בת בטירוף. גם בעלי כמובן שמח ואחרי שיצאנו מהבדיקה התחלנו לספר לכולם.

 

עדיין המשכתי לסבול מבחילות והקאות אבל התחלתי להרגיש קצת יותר טוב, ואז בערך בשבוע 18 התחיל להירגע והתחלתי להרגיש הרבה יותר טוב.

בשבוע 19 אני זוכרת ששכבתי על הספה בסלון ופתאום הרגשתי כמו בועות בבטן וידעתי שמדובר בתנועות עובר שמרגישים בפעם הראשונה, בימים הבאים התנועות האלה התחילו להתחזק וזה כבר היה ממש ברור שמדובר בעוברית שלי ואלה התנועות שלה. מרגש בטירוף.

 

בשלב זה כבר התחלתי להרגיש יותר טוב, חוץ מחוש ריח חזק רוב התופעות לוואי חלפו ויכלתי לחזור לאכול רגיל. עד החודש הרביעי עליתי בערך קילו.

בשלב מסוים הבחילות והקאות התחלפו בצרבות והתחילו לי הצרבות. בהתחלה זה היה ממש בקטנה ולקחתי "טאמס", אחרי שזה התחיל להתגבר החלטתי שאני לא אוכלת אחרי 18:00 בערב וגם אז אני לא מעמיסה על הקיבה ואוכלת משהו קל.

אבל עם כמה שהבטן גדלה ככה הלחץ על הקיבה גדל ובשלב מסוים התחלתי להקיא בלילות בגלל צרבות. כאשר הגעתי לחודש תשיעי כבר לא עמדתי בזה יותר והסבל היה גדול מדי והתחלתי לקחת כדורי אומפרדקס נגד הצרבות.

בדיעבד אני יכולה להגיד שרק "בזכות" זה שסבלתי כ''כ מהצרבות לא עליתי הרבה במשקל (עד שבוע 39 עליתי סה''כ 10 קילו) ותכלס זה מה שהכי פחדתי ממנו, לעלות הרבה במשקל בהריון ואז להתמודד עם איך להוריד את זה.

 

אז נחזור לשבוע 20, בשלב הזה כבר סיפרתי בעבודה שאני בהריון וזאת הייתה הקלה גדולה, הביאו לי מחליפה (כי לוקח הרבה זמן לחפוף לתפקיד הזה) ואז לאט לאט יכלתי להוריד את הרגל מהגז.

את כל ההריון העברתי בצפייה לבדיקה הבאה, הייתי צמאה לדעת שהכל בסדר והכל מתפתח תקין.

בשלב הזה גיליתי שאחת החברות הכי טובות שלי גם בהריון ובשלב מאוחר יותר גיליתי שגם החברה הכי טובה השניה שלי בהריון וזה פשוט היה כיף בטירוף לדעת שאנחנו חוות את זה ביחד. לאט לאט עוד ועוד זוגות מסביבנו סיפרו שהם בהריון וזה באמת כיף.

 

שבוע 23 סקירת מערכות שניה:

בשבוע 23 הייתה לנו בדיקה "סקירת מערכות שניה" שאותה עשינו את הרופא שעשינו אצלנו את השקיפות העורפית.

הבדיקה גם כן הייתה בטנית ובפעם הראשונה ממש יכלנו לראות תווי פנים ואיך בעצם נראת העוברית שלנו בתמונות תלת מיימד. והיא פשוט הייתה מהממת. הלב שלי התרחב מהמתיקות הזאת ולא יכלתי שלא להתרגש בטירוף. יצאנו מהבדיקה עם כמה תמונות ואמרתי לבעלי "אני לא מאמינה שהדבר המושלם הזה נמצא אצלי בבטן" פשוט לא יכלתי להאמין שבתוכי גדל ייצור הכי מתוק עלי אדמות. (שאומנם עדיין לא פגשתי אבל אני בטוחה בזה)

מאותה בדיקה התאהבתי בה בטירוף והאהבה הזאת רק מתחזקת אצלי מיום ליום.

 

המשך ההריון עבר תקין תודה לאל, לא היו יותר מדי בדיקות אבל כל פעם שבאנו לבדיקה ושמענו דופק זה היה משמח ומרגש ולשמוע שהכל בסדר היה מרגיע בטירוף.


שבוע 30 הערכת משקל:

בשבוע 30 הלכנו לעשות "הערכת משקל" אצל הטכנאית אולסטרסאונד והעוברית כבר הייתה במשקל של1.790 (קילו ו790 גרם), שזה אומר קרוב ל4 קילו בשבוע 40 (בשלב הזה הם מתחילים לעלות בממוצע 200 גרם בשבוע)

מה שאומר שהיא לא קטנה בכלל השמנמונת שלי אבל את זה אני אוכל לאמת רק אחרי הלידה כשנראה באיזה משקל היא באמת נולדה.

 

בחודש שביעי (לא זוכרת בדיוק את השבוע) ממש יצאה לי הבטן והיה ברור שאני בהריון, עד אותו חודש נראה שסתם עליתי במשקל.

באותו חודש גם בדיוק עברנו דירה והיה מאוד קשה.

 

בשבוע 36, תחילת חודש תשיעי החלטתי שאני רוצה לשבת בבית לנוח ולא בא לי להמשיך לעבוד, היו לי מספיק ימי מחלה וחשבתי שהרופאים יתנו לי אישור בלי בעיה.

אך זה לא היה המצב והרופאים לא מיהרו לתת לי אישורי מחלה.

 

חיסונים וGBS:

שכחתי לציין שגם עשיתי חיסון שעלת וזריקת אנטי D בשבוע 28 בגלל שיש לי סוג דם O- .

בשבוע 35 עשיתי בדיקה לגילוי חיידק GBS שעלול להיות אצל כל אישה בנרתיק ואצלי יצא חיובי, מה שאומר שאני אצטרך לקבל אנטיביוטיקה בלידה דרך הוריד.

באותו בדיקה גם עשיתי בדיקת שתן ויצא לי חלבון גבוה מהנורמה בשתן, מה שמהווה את אחד התסמינים לרעלת הריון (התסמינים הנוספים הם: לחץ דם גבוה, בצקות ברגליים, כאבי ראש, טשטוש ראיה, כאבים ברום הבטן)

למזלי אני לא סובלת מתסמינים נוספים אבל אני צריכה להיות במעקב צמוד.

 

איכשהו הצלחתי לקבל ימי מחלה ובקושי עבדתי בשבועות האחרונים, עכשיו גם הייתה חופשת פסח והנה הגעתי לשבוע 39.

 

אומרים שהחודש התשיעי עובר הכי לאט וזה נכון. כנראה בגלל שאני בבית כל הזמן ולא עושה יותר מדי. אני מרגישה טוב, לא מרגישה עייפה או כאובה אבל אני נורא רוצה כבר ללדת כדי לדעת שהכל בסדר, כדי לפגוש את הפשושית הקטנה שלי. אני מרגישה שאנחנו כבר מכירות, אני מרגישה שאני מכירה אותה ויודעת את התכונות שלה ושיש בנינו ממש תקשורת. לאחרונה היא מאוד פעילה אבל לפני כן היא הייתה מאוד עצלנית ובקושי זזה לי בבטן ולפעמים הייתי ממש נלחצת מזה (כי צריך לספור תנועות עובר כדי לדעת שהכל בסדר) ואז הייתי מדברת אליה ומבקשת ממנה שתזוז כדי שאני אדע שהכל בסדר והיא הקשיבה לי וזזה. אני לא יכולה להסביר במילים את האהבה הזאת שנוצרת למישהו שעוד לא פגשתי, ויש אמהות שלא מרגישות את זה, ויש אמהות שגם לא מרגישות את החיבור הזה אחרי הלידה אלא רק כמה זמן לאחר מכן. כולן בסופו של דבר מתאהבות בילדים שלהן. אבל אני באמת יכולה להגיד שלב שלם שאני מאוהבת בייצור הקטן שיש לי בבטן.

אני כן לחוצה לראות שהיא באמת בסדר והכל אצלה תקין והיא בריאה ושלמה, זה לא סותר מבחינתי.

אבל עם זאת אני פשוט אוהבת אותה בטירוף ומחכה כבר לפגוש אותה.

 

אני לא מעכלת את זה שאני הופכת להיות "אמא" בימים הקרובים (אולי אפילו היוםחיבוק של הסוררת) ואיזו אחריות מטורפת הולכת ליפול עלינו ואיך הכל הולך להשתנות. והשקט הזה שיש פה בבית הולך להסתיים ולהתחלף בבכי של תינוקת. ואני לא אחייה יותר רק בשביל עצמי אלא בעיקר בשבילה.

אבל אני לא חושבת שאפשר לעכל את זה לפני שזה קורה וגם אחרי שזה יקרה אני חושבת שיקח לי כמה חודשים...

 

אז אני אמשיך לעדכן ואם אני לא אלד היום אז מחר אני אעלה תמונות של איך סידרתי את השידה שלה ומה ארזתי בתיק לבית חולים...

 

ביי בינתיים,

ד'

 

 

 

נכתב על ידי , 19/4/2017 14:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

19
הבלוג משוייך לקטגוריות: הורים צעירים , תינוקות , בדרך להורות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNew_Mum אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על New_Mum ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ