לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כבודי במקומו מונח


ובסוף תחייה


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2018


בדידות תהומית

זה מה שהרגשתי אתמול בתחנה מרכזית בארבע בבוקר

מחכה למונית שירות שכבר לא תבוא

"הכל בסדר?" לא עונה "הכל בסדר?" לא מרימה את הראש "את צריכה משהו סמים?" "מה?" מרימה את הראש רואה פנים שיכורות מחפשות טרף קל "עוף מפה" יא מזדיין מה אתה פונה אליי בכלל

"סליחה מאמי?" קול של גבר לא מרימה את הראש "סליחה" מרימה רואה גבר הזוי "את יודעת מתי מתחילים האוטובוסים לפתח תקווה?" "לא" דופקת מבט של שום אינטראקציה ושום מאמי ושום פתח תקווה לא יקרה פה עכשיו ואני עוד שנייה חותכת אותך עם סכין אז כדאי לך להתחפף מפה

מה אני עושה פה? שאלתי את עצמי

איך אני תמיד מגיעה לפה

איך אין פה אף אחד "כמוני"

איך זה שאין לי אף אחד לידי

יש תשובות לכל השאלות האלה

דיברתי עם יזיז שלי

אמרתי לו הצילו

הוא לא כלכך הבין או שש להבין את המצוקה שלי

הוא אמר שהוא רוצה לאכול לי את הכוס במהרה

אבל אני העדפתי ללכת לתחנה מרכזית

עם כל הקטמין המתנדף מדמי 

ממש לא התחשק לי שהוא יאכל לי הכוס שעות

אמרתי לו את זה

שאני רק צריכה חיבוק, נראלי, אז הלכתי

אז הלכתי

אחרי שעה ארוכה שחיכיתי למונית, הבנתי שהיא לא תגיע

אז נכנסתי לבניין התחנה המרכזית

שלעולם לא נראה לי כלכך מזמין וחמים

כמה דוכנים התחילו להפתח

הרהרתי והחלטתי שקפה יעשה לי טוב

שום ארומה או משהו כזה לא היה פתוח

אז הלכתי לקיוסק כזה של מאפים

והיה לו נס או שחור

גם לא סויה

אז לקחתי שחור בלי סוכר

הכוס הייתה כל כך חמה כשהיה לי כל כך קר

וזה עלה כולה חמישה שקלים

אפילו מכסה הפלסטיק החד פעמי, לא קיללתי אותו על קיומו אלא בירכתי על כך ששמר על חום המשקה בדיוק לשעה שהייתי צריכה

פתאום נתקפתי בדה ז'ה וו לתקופה שטיילתי במזרח במקומות הזויים כאלה, ואיך דברים כלכך קטנים ו"זולים" היו לנחמה כלכך גדולה

לכמה רגעים הרגשתי שאני מוכנה לוותר על כל מה שיש לי בשביל רגעים כאלה

איך כל הקטמין והמסיבות והסקס והפוזה שלי והכל מתגמדים לעומת כוס הקפה האלוהית והמדוייקת הזאת

זאת הייתה חווייה רוחנית

איך דווקא במקומות ה"עלובים" האלה, אני מרגישה את זה?

עליתי על אוטובוס שכולו גברים ורובם ישראאפריקאים

"גברת לסגור לך את החלון?" "כן! תודה"

היה עוד חלון פתוח שהקפיא אותי כל הנסיעה

אבל סבלתי את זה בשקט, אפילו בהבנה

הגשם כאילו חיכה שאגיע הביתה כדי להתחיל

אני מלאת חמלה

 

 

נכתב על ידי SeeMaharaja , 16/11/2018 14:01  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני לא יודעת. פשוט לא יודעת איך לעכל את התחושות שלי.

לפעמים אני חושבת לעצמי, שהיה לי כלכך טוב להיות רחוקה מאמא שלי, וכמה שיותר קילומטרים רחוק, יותר טוב. לפעמים בא לי שהיא פשוט לא תהייה פתאום, שזה ישחרר אותי ממנה. אני לא חיה בסרט, אני יודעת שהיא לא תעלם פתאום (כמו כל בעיה אחרת), אני יודעת שנתקענו אחת עם השנייה ומהרגע שהיא עשתה את הטעות הזאת (אני), וגדלתי להיות אדם בוגר אנחנו תקועות אחת עם השנייה לנצח (זה מה שהיא חושבת ומרגישה, אני יודעת, אל תגיד לי שהיא אוהבת אותי ושיט כזה כי זה לא נכון ולא כל הורה חייב בהכרח לאהוב את הילדים שלו, כן כן, אם יש לך ילד פדופיל אתה תאהב אותו? לא. וזאת בדיוק הסיבה שאני מפחדת שיום אחד ארצה להביא ילדים ואז יקרה לי מה שקרה לאמא שלי שיצאה לה ילדה פושטקית שהיא לא מצליחה לאהוב).

אז למה אני לא לוקחת את גורלי בידי ומתרחקת? בתכלס, אני נמצאת אצלה כי נוח לי. וזה לחלוטין הדבר הכי נורא שיכול לקרות לבן אדם, שנוח לו. אני יכולה לרדת לעבוד בזנות בלילות ולממן דירה.. סתם, ואני לא רחוקה מזה דרך אגב!

על מה המהומה? קמתי לי בבוקר להכין קפה. לבשתי קפוצ'ון פיג'מה מצועצע עם אזניים של אייל מזהב ופרצוף יפני מתוק. הקפוצון הכי חמוד שראית לאחרונה. שאלתי אותה איך? רציתי לסחוט מחמאה. אבל מה שקיבלתי זה "מתי כבר תפסיקי להתלבש כמו ילדה בת 14 15 את בת 27" אמרתי לה "זה פיג'מה!!! זה חמוד!!!" "בכללי אני מתכוונת"

עכשיו... אאוץ'. אני מסיקה את המסקנות ממה שהיא אמרה. אני לא אישה. אני ילדותית. ולא יודעת להתלבש. אני מנסה שנייה בכוח להתעלם מהאאוץ' ולראות אולי יש בביקורת שלה משהו פחות רע ממה שהסקתי. אולי היא.. צודקת? 

אבל אם אחשוב שהיא צודקת... אצטרך להתלבש אחרת.. כאילו.. עקבים ואיפור וזה?

אולי אני באמת אינפנטילית? אני לא אומרת שלא, אני חושבת שהיא צודקת, לצערי.. שמעתי גם נימה של ביקורת על ההתנהגות שלי האינפנטילית, יכול להיות שזה בראש שלי, אבל לא נראה לי, נראה לי שהיא התכוונה לזה.

יש בי משהו אינפנטילי, אני מודה. כן, אני חושבת ככה. ולא לטובה, לפעמים אני מרגישה שאני תמימה מידי להבין את "המבוגרים". אני לא יודעת אם זה חוסר ביטחון, או אמיתי. 

והיא חושבת בתור אמא, (אם לחשוב שנייה שהיא לא רוצה לפגוע בי-שקשה לי להאמין בזה אני חייבת להודות) שאני צריכה שתהיה לי מודעות עצמית ושלא אסתובב בעולם במחשבה שאני נראת ו/או מתנהגת לגילי. 

כאילו, זה לא שהיא אך ורק רודה בי. היא גם מפרגנת לי. אבל דווקא לפרגונים אני לא מאמינה, מרגישה שהיא צבועה ובתוך ליבה היא חושבת שאני פושטקית גמורה.

עכשיו.. אני תמיד מאוד נפגעת ממנה. חייבת לציין שרק ממנה קשה לי כלכך הביקורת!! באמת!! אני לא סתם אומרת, אני יודעת לקבל ביקורת מחוץ לקשר איתה. אני נפגעת ממנה, כמו עכשיו, ואז היא גם מבקרת את זה שאני נפגעת, זה תמיד תמיד נגמר בזה. וזה הכי משגע אותי. למה אני כלכך נפגעת? האם זה מוצדק להפגע? או שמא אני אוטיסטית שלא מצליחה להבדיל? ולוקחת קשה מידי ביקורת. לפעמים היא צוחקת עליי שאני נפגעת, ואז בכלל אני מתחרפנת. האם בצדק זה כלכך משפיל אותי? הלוואי שמישהו ניטרלי היה יכול לענות לי על זה. פעם, עד לא מזמן הייתי אומרת לה שאני לא נפגעת!! על אף שברור כלכך שכן, מרוב העלבון זה כל מה שהייתי מצליחה להגיד והייתי בוערת מבפנים, כמו איזה אוטיסטית (אין ציניות במשפט הזה) לאחרונה, ולטובה, התחלתי להגיד לה שאני נפגעת. ואז היא אומרת שהיא רק אומרת מה שהיא חושבת, ואני אומרת, גם אני.

אחרי סשן כזה, אני חוזרת לחדרי ועיסוקיי עם הרבה סימני שאלה מה אני? נקודתית לביקורת וכללית(אני אינפנטילית? אני לא אישה? אני ילדותית? אני לא יודעת להתלבש? להשתנות או להשאר כמו שאני? אני מגוכחת? לקבל את הביקורת או לא?

אני אוטיסטית?)

אני לא יודעת מה הגישה הנכונה.. כאילו, מה עדיף, שהילד שלך יסתובב בעולם ויחשוב שהוא משהו שהוא לא? בלי שאף אחד יגיד לו את האמת? או שיסתובב בהרגשה שהוא מה שהוא רוצה להיות, אפילו שהוא לא.

 

בחלום הרטוב שלי, אני מוכיחה להם שכל התכונות האלה שלי שהיא ביקרה. הן הן שיביאו אותי רחוק.

 

ובינתיים שאני עוד לוזרית. אני אכשהו מנסה לנצח עם התכונות שיש לי, לתעל אותן,

האינפנטיליות שלי, באה בטוב בסיטואציות שצריך להנות ולעשות שטויות ורק לצחוק,

התמימות, גורמת לי לראות את הטוב שבאנשים, וכשזה קורה, ואני משקפת לבן אדם את הטוב שבו, הוא כמו אוטומטית הופך לגרסה הטובה של עצמו ואז זה מן מעגל כזה יפהפה של טוב.

לא אישה/לא נשית מספיק, אמממ.. עם זה דווקא אין לי בעיה, כאילו, אני נשית במיטה, אני רחוקה מלהיות בוצ'ה, אבל אני לחלוטין לא ליידי כזאת, וכשאני מתנהגת בטבעיות אני מייחסת לעצמי התנהגויות "גבריות" ו"נשיות" לסירוגין והרבה פעמים "גבריות" ונעה על הסקאלה הזאת, בלי לפחד שאדחה מישהו, איזה גבר, בכך שאני לא נשית. אפילו נהנת מהמשחק הזה חח.

לא יודעת להתלבש, סליחה גברת ורסצ'ה, נחכה ונראה, את זה ימים יגידו :)

 

וואו, טוב שהקאתי את זה עכשיו. זין שלי מה את חושבת מרמרה!!!!!

 זהו ביי

 

 

נכתב על ידי SeeMaharaja , 10/11/2018 09:08  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




להיות בסביבת אנשים גזורים עושה לי טוב.

זה באסה שלהיות גזור הפך להיות מגניב.

אני הרי סולדת מזה, זה המוטו שלי.

אני נוטשת דברים ואמונות רק מהסיבה שזה מגניב, אפילו כשזה עדיין נכון.

כי זה הכי מגניב לעשות דברים שעוד לא גילו שהם מגניבים.

אבל לא בזה עסקינן.

התאהבתי במלא אנשים ברחבה,

ובמיוחד בבחור שרקד הכי מוזר (זה הכי יפה) 

והוא גם נראה מוזר בפנים, מן פנים ארוכות כאלה ואולי אף שבור ושיניים שבורות

למרות שאחרי שהתאהבתי הוא לא נראה לי מוזר בכלל

הוא רקד איתי ונגזר לידי וממש אהבתי את הרגעים האלה שלא התביישנו במוזרות שלנו, שזה כאמור הכי יפה

דיברנו קצת בין לבין ואהבתי שהוא לא חכם ולא טיפש, מן איש פשוט כזה ולא מתחכם

התאהבתי בבחורה צעירה וחסרת גרם של טאקט

אני מעריכה את התכונה הזאת, אולי כי אין לי אותה, כי אני מפנטזת על עולם בו אני רואה קודם כל את עצמי 

אבל לא ככה כמוהה, רק להתאזן קצת, בין לראות את עצמי ואת האחר

יש עבודה לעשות.

היה לי כלכך כיף שלא אכלתי כמעט כלום, עד עכשיו אני מרגישה פחות צורך באוכל (כן, יש אצלי קשר מוזר בין מצב רוח לתיאבון)

ברו בורא פרי הסם.

למה לא כל יום מסיבה?

 

נכתב על ידי SeeMaharaja , 4/11/2018 23:42  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  SeeMaharaja

בת: 27





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSeeMaharaja אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על SeeMaharaja ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ