לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  וְאָהַבְתָּ

בת: 26





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2017

יש לי מה להפסיד


יש מצב שפישלתי.
יש מצב שהיה לי נוח לשפוט את הבן אדם לפני שהרשתי לעצמי להכיר אותו.
אבל דברים כאלה קורים, נכון? זה קורה כשהבן אדם מולכם מזכיר לכם דברים מהעבר, מישהו מהעבר, שספק אם הצלחתם להתגבר עליו, ומיד אחרי כבר אפשר להריח את הזיעה של הפועלים שבונים חומה סביבכם. הקלות הזו שאנחנו לוחצים לפעמים על ההדק, או על בלוק אם לדייק בזמנים של היום, ומוחקים מישהו מהנוף שלנו, לא מוצאת חן בעיניי. אני מתיימרת להיות בן אדם טוב שלא שופט, והנה עשיתי את זה. ואתמול העובדה ששפטתי בן אדם מוקדם מידי, הורידה את המכנסיים ונופפה בתחת הצדקני שלה מול הפרצוף שלי. מקבלת, מגיע לי. 
אוח, אני שונאת לטעות בצורה כזו לגבי אנשים. 
משהו בקול שלו, בנחישות שלו להמשיך ולהתעקש לדבר איתי משך אותי. אני לא יודעת מה בדיוק. ככל בעלת ואגינה, פניתי למקום של המובן מאליו ואמרתי לעצמי שהוא בטח קלט שאני לא בעניין ועכשיו הוא הציב לעצמו אתגר, כי כאלה הם בנים - תמיד רוצים את מה שהם לא יכולים לקבל. יכול להיות שזה היה נורא תמים מצידי להתעמת מולו לגבי זה, כי מה כבר הוא יכל לומר שהיה גורם לזה להיראות אחרת? וגם כי לבן אדם יש תשובה לכל דבר. זה מעצבן. ספק חרטטן, ספק דובר אמת. "אם היה מדובר במישהי אחרת, יכול להיות שלא הייתי מתעקש בכלל", יכולתי לראות המוח שלי מגלגול העיניים ההצהרתי שלי ופלטתי צקצוק. הוא חייך. "אבל את, אני יודע שאת ישירה, לא משחקת משחקים וזה גרם לי להתעקש".
אני חושבת שלבנתיים אני אתן לו להינות מהספק.
הוא חכם, והוא מסוגל להחזיק שיחה עמוקה, וזה מושך בטירוף. רק שיפסיק למלמל קטגוריות של אתרי פורנו ולהסביר לי מה זה אומר, ואני אפילו עוד אתן לו חותמת שהוא נורמטיבי בעיניי.
הרגשתי שהלחיים שלי בוערות ואת קצות האצבעות נטענות בחשמל כשהוא עקץ אותי לגבי משהו שנאמר קודם. טוב לדעת שאני משעשעת אותו. אני שונאת כשהגוף שלי בוגד בי בצורה כזו ושאני לא מסוגלת להיות פוקר פייס. אני חושבת שעד שלא אלמד לשלוט בזה כמו שצריך, אני תמיד אראה בעיניי אחרים כתמימה ואעז לומר שאפילו קצת ילדותית. אני רוצה לפתח מבט מטיל אימה, נוזף. כזה שלא יגרום לפרץ צחוק מהצד השני. מבט משתק כמו שיש למ' ששמור לאנשים שנורא עולים לה על העצבים. במבט הזה טמונה העוצמה הנשית שאני רוצה כ"כ.

יכול להיות שיש לי כאן הזדמנות לומר שיש לי מה להפסיד.
 
נכתב על ידי וְאָהַבְתָּ , 25/4/2017 11:54  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תתחנני אלי


רחמים עצמיים זה הדבר הכי נורא שאפשר לעשות לעצמך, אפילו יותר מלדבר לעצמך ברשעות.
אנשים שמתבוססים ברחמים עצמיים מאווים בנפשם שיבינו אותם, שירחמו עליהם, שיפצו אותם, שיאהבו אותם. שכל העולם יסוב סביבם, יתן להם את תשומת הלב שהם רוצים כלכך, יחזיק להם את היד.
מה שאנשים כאלו לא יודעים - שמדובר בכוח הרסני שנמצא בידיים שלהם. מילא הרסני כלפי עצמם, זו בחירה שכל אחד עושה עם עצמו בסופו של דבר, אם לאהוב את עצמך או שלא.
לאנשים כאלה נורא קל לפגוע.
איך אתה מעז להיעלב ממני? אני כאן המרכז, לי רע, אני צריך שיבינו אותי. אני הקטן, אני הפגוע, אני זה שצריך יד חמה. הכל גדול עלי, אני החלש, אני צריך הדרכה.
נמאס לי מזה, אני לא מוכנה לשתף עם זה פעולה יותר. אני צריכה להכיר בקיום שלי כברכה ופשוט ללמוד לחיות כמו כל בן אדם נורמלי על הפלנטה הזו. זו אומנות ההרחקה של אנשים ממני.

הרבה יותר קל לחנך ילדים, מלתקן מבוגרים.


נכתב על ידי וְאָהַבְתָּ , 22/4/2017 14:51  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פוסט ראשון


כל העולם הזה לעיתים לא מובן לי. על מי אני עובדת? הוא לא מובן לי ב99% מהזמן.


איך הגעתי למצב שבגיל 26, בדייט מספר לא יודעת כמה, מאיזו אפליקציית היכרויות שכוחת אל, הבן אדם מולי חושב שזה לגיטימי לחלוטין להסביר לי מה זה ברו ג'ובס כבדרך אגב, כאילו שזה הנושא הכי נורמטיבי לעסוק בו בדייט ראשון (אגב, מדובר בבחורים סטרייטים שעוסקים בפעילות מינית משותפת, אם ממש רציתם לדעת וגם אם לא – כי למה רק אני צריכה להחכים?) ואחרי עיקום פרצוף וכיווץ גבות הפגנתי מצידי שזועק "למה אנחנו בכלל מדברים על זה?" אני עוד נשארת שם, ישובה ושותקת. לוגמת עוד קצת מהבירה במבוכה, מרגישה שקצת מחמיץ לי הגרון מריפלוקס של גועל ובעיקר – לא מבינה איך כל החיים שלי התנקזו לרגע הספציפי הזה.


אנשים מדברים על החוויה החוץ גופית הזו, שקורית לכולם, כמו הצילום מלמעלה שעושים בסרטים, שבאותו רגע ריחפתי מעל הגוף שלי ולא האמנתי שזו באמת אני, הסתומה שיושבת מכווצת בתוך הכיסא, שזעה באי נוחות בולטת ואם זה לא היה מספיק אז גם אכולת אשמה על הבירה שאני שותה בפסח. אבל היי, איך הייתי שורדת אחרת?


ואם זה לא הספיק לי כדי לקום וללכת, הוא שאל אותי אם אי פעם חשבתי על איך זה להיות עם אישה – ומצידי אני ממשיכה ומעסיקה את המוח שלי בשאלה הקיומית שאני מאמינה שכל הבנות שואלות את עצמן בשלב מסוים באינטרקציה – "מעניין אם הוא מחבב אותי מספיק כדי ליזום דייט שני"

כאפת שטות, מישהו? לא?


בסוף הערב חתם ואמר "דיברנו על כמה נושאים ממש עמוקים, זה לא קורה לי בדרך כלל עם בנות בדייט ראשון". נו בטח, לא נתת להשחיל מילה אחת, התעסקת בעיקר בשנאה היוקדת שלך לדת, באהבה המופרזת שלך ליאיר לפיד ובסיפורים על הקריירה הכי בנאלית של דושים נכלוליים – עריכת דין. אחריה ברשימה, אגב, היא אימון כושר אישי. אתה כולך סטיגמה מהלכת. מי לעזאזל, אם לא גבר סטיגמתי מהלך כמוך, יחשוב שעידן עמדי יאבד את הקול והכישרון שלו אחרי שהוא יתחתן ויביא צאצאים? למה אתה כל כך בטוח שזה מה שיקרה? כי גברים מסיימים את החיים אחרי החתונה? אז מה אתה בכלל יוצא לדייטים? רוץ לך לזיין משהו, למה אתה עדיין יושב מולי?


מ' אומרת שיש משהו בפנים שלו שלא יושב לה טוב, והיא כולה אינסטינקט נשי ואימהי, אני חושבת שהיא יודעת בדיוק על מה היא מדברת. מה לא הייתי נותנת כדי שיהיה לי רחם יודע כל שמספיק לו מבט חטוף אחד כדי לזהות את הלבבות הכי חשוכים.

אולי יש לי אחד כזה, אבל אני לא מצליחה לשמוע אותו מעבר לשחלות הצורחות שטף קללות בלתי פוסק במרוקאית כנקמה על מחסור בזיון הגון כבר שנתיים ומשהו. צריך לשים את השחלות על מיוט, לעוד כמה שנים לפחות. או עד שיגיע מישהו מנומס מספיק כדי לדבר על הדברים האלה כשאנחנו עמוק בתוך דייט 20 כשאין לי דרך מילוט.

נכתב על ידי וְאָהַבְתָּ , 17/4/2017 02:48  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לוְאָהַבְתָּ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על וְאָהַבְתָּ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ