לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מאחורי הקלעים

כל מה שאני לא יכולה לכתוב בפרויקט - thebeliefsproject.com

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2017

"למה את אוהבת אותי כל כך?"


משהו שקצת הביך אותי היום זה זה ששאלתי את המורה שלי לספורט "למה את אוהבת אותי כל כך?". נכון, נשמע מצחיק, יצא רע, אני יודעת. הרגיש לי בסדר באותו הרגע. פשוט כל פעם שאני נכנסת לשיעור, נראה כאילו היא מחפשת מישהו, מסתכלת עליי ומוצאת. העיניים שלה פתאום יותר מחייכות, היא אומרת לי שלום ביתר התלהבות. אם אני לא מגיעה, בשיעור הבא היא ישר תשאל אותי על זה. הדבר המצחיק הוא שאני לא מגזימה, היא באמת נורא אוהבת אותי. וזה נשמע מטריד, אבל זה ממש לא ככה, אלא יותר כמו הערכה. היא תמיד מנסה לדבר איתי, ולשמוע מה שיש לי להגיד. היא כנראה מרגישה משום מה יותר פתוחה אליי, מתחילה לספר לי כל מיני דברים. וזה מצחיק, כי היא דווקא מאוד קשה. היא ממש לא נחמדה לכולם.

באחד השיעורים, רק כשהתחלתי להרגיש שהיא מאוד מעריכה אותי, היא שאלה אותי אם אני מדריכה בתנועת נוער. עניתי לה שלא. היא הציעה לי לעבוד באיזו קייטנת ספורט, משהו כזה. זה קרה ממזמן, הייתי קטנה יותר וזה היה גיל קטן מכדי לעבוד בקייטנה הזו. אבל כשהשיחה התגלגלה היא אמרה לי שהיא שאלה כי היא מזהה בי משהו של מנהיגות. נורא הופתעתי מזה, כי אני לא משתלבת בכיתה. לא הבנתי איך היא יכלה לקלוט את זה. זה השאיר לי סימן שאלה כי הייתי מתה לדעת מה עשיתי אז שגרם לה לחשוב ככה.

לפני כמה ימים היא שמה לב שתכף יש לי יותר מדי חיסורים, ואמרה לי שלמרות שהיא מאוד אוהבת אותי, עדיין היא חייבת לתת יחס שווה.

היום נקלעתי איתה לשיחה על למה לא יצאתי לאיזה מירוץ. למרות שיכנועים רבים שהיא ניסתה לשכנע אותי בעבר (כל ניסיון שכנוע היא עוד שיחה שמשרתת את המטרה שלי של לנמק למה אני טוענת שהיא כל כך אוהבת אותי), ובכל זאת לא רציתי לצאת. הסברתי לה שאם הייתי יוצאת היה יותר נזק מתועלת. חבר שלי לא היה יוצא, והיה נוצר מצב שהייתי לבד. אני לא הצלחתי למצוא עוד אנשים שאיתם אני מרגישה בנוח, או שכיף לי איתם, ומאז המסע לפולין הבנתי שאני לא יכולה בלי מישהו. הלבד הזה נורא קשה לי ומעורר בי טראומות נשכחות. היא שאלה למה אני לא מסתדרת עם ילדים מהכיתה, עניתי לה בגלל התחרותיות (כיתה מדעית), הצביעות העצומה שיש בכיתה הזאת ובגלל שאנחנו לא משדרים על אותו גל, לפי דעתי. היא הבינה את זה. לאחר מכן, כשיחת פרידה (עוד 8 ימים סיום תיכון!!) היא אמרה לי שאין לה ספק שאצליח. ואז שאלתי אותה למה היא אוהבת אותי כל כך. היא ענתה שאני מיוחדת. כל כך הוחמאתי, חזרתי הביתה עם חיוך מרוח על כל הפרצוף. עדיין עומד לי כסימן שאלה מה יש בי שגרם לה לחשוב את כל הדברים האלו עליי. כששאלתי את השאלה חשבתי אולי היא תענה לי, אבל להגיד שאני מיוחדת זה לא תשובה. במה אני מיוחדת? מה עשיתי שהיא חושבת עליי ככה? ממש כאילו רציתי שמישהי שמעריכה אותי תלמד אותי על עצמי. רציתי שהיא תגיד מי אני, בתשובה ברורה וחד משמעית. 

עכשיו כשאני חושבת על זה, שמתי לב שיש יחסית הרבה מבוגרים שמאוד מעריכים אותי. זה מצחיק כי יש עוד מורה לספורט שמעריך אותי. הוא גם מרכז את המסעות לפולין. אז אחרי שכתבתי טקסט ארוך על מה שעברתי שם (והוא קרא את כולו - 12 עמודים), הוא רצה שאעבור יחד איתו בכיתות י"א ואעזור לו להעביר סדנה. באופן כללי, אני מצליחה להתחבר בקלות יותר עם מבוגרים מאשר עם בני גילי. אולי יש לי נשמה זקנה, כמו מה שהמדריך מהטיול השנתי אמר (עוד מבוגר).

עוד מבוגר, המורה שלי לאנגלית. בקצר, היא סיפרה לי פרט רגיש עליה.

מקווה שלא נשמעתי שחצנית, זה פשוט ממש נחמד לקבל פידבק חיובי ממישהו, אתה רוצה שהוא ילמד אותך על עצמך. מקווה שבאמת יש בי מה שהיא רואה בי. מקווה באמת שאני ראויה להערכה.

 

 

 

העורכת. 

נכתב על ידי , 23/3/2017 23:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מילים


השבוע הבנתי מהי המשמעות האמיתית של אומנות.

לי ולחבר שלי היה וויכוח בעקבות איזו מחשבה שהייתה לי בעניין של רעיונות. חשבתי על האם רעיון זה משהו שקיים תמיד במובן מטאפורי או שרעיון מתקיים מהרגע שבו הוגים אותו. דעתו של החבר הייתה השנייה, ושלי הראשונה. בסופו של דבר הגענו למסקנה שרעיון קיים תמיד, כאילו מרחף באיזה מרחב שבו אין זמן. זה נבע מזה שחשבנו כמה מילים מגבילות. מחשבות גם כן מגבילות, כי מחשבה בסופו של דבר היא מילים עם קצת כושר ויזואלי או רגשות, אבל הן הדבר ההכי קרוב לרעיון האמיתי שבמרחב. כמה רעיון יכול להיות עוצמתי ומעורר השראה במרחב הזה, אבל כשההוגה מנסה לחלוק אותו עם אדם אחר, הוא מעביר רק חלק מאוד קטן ממנו. בעקבות הוויכוח התעוררה בי המחשבה על האם יכול להיות קיים אמצעי שיצליח להעביר את הרעיון במלואו, או לפחות איך שהוא מופיע במחשבות. אחרי שסיפרתי את זה לחבר שלי, הוא אמר שקיים בערך כזה אמצעי, ושזאת האומנות. יצירה משתמשת במילים, אבל מצליחה להעביר מסר עמוק יותר, שנוגע ברגשות. דוגמה נוספת היא סרט, שמעביר בצורה ויזואלית סיפור שנוגעת ברגשות. ואז שאלתי את עצמי, האם יש משהו אחר? אולי משהו נוסף שעוד לא חשבנו עליו? איזשהו אמצעי שיצליח להעביר לדוגמה טעם כפי שאני מפרשת אותו. הרי טעם זה פירוש של המוח, כל אדם טועם את אותו הדבר אחרת, ולכן יש טעמים שאדם אחד אוהב, אבל אחר מתעב. מה אם היה אמצעי שהיה יכול לגרום למישהו אחר לטעום כפי שאני טועמת? ככה יועבר "רעיון" במלואו. עוד דוגמה היא לגרום לאדם לראות מראה כפי שאני רואה אותו (זה על אותו העיקרון של טעם או ריח). אחר כך חשבתי האם זה בכלל אתי להמציא אמצעי שכזה. אנשים יכולים להשתמש בזה להעביר כאב לאנשים אחרים, לדוגמה. לשדר מחשבות זה לזה. האם זה עדיף על שימוש במילים? מילים יוצרות בין האנשים דיסטנס, אך אולי זה עדיף? האמצעי הזה יכול להפוך להיות קורא מחשבות ולחשוף לאנשים את הסודות הכמוסים ביותר. 

 

גם חשבתי על זה מה אם הכימיה בין אנשים, היא כימיה שמוסברת בעקבות העיקרון הזה? שאדם מרגיש שבאדם שעומד מולו יש "רעיון" שגם בו יש? "רעיון" שלא יכול להיות מוסבר במילים. ה"רעיון" יכול לנבוע מכך ששני האנשים חוו חוויות דומות שגרמו להם לפתח את ה"רעיון", או ששני האנשים מתנהגים באופן דומה, דבר שנובע מ"רעיון" דומה. המרכאות נובעות מכך שהרעיון אליו התכוונתי בהתחלה היה במובן של רעיון, אבל כרגע הוא במובן של מידע. כל מידע שקיים במרחב, זה לאו דווקא חייב להיות רעיון בקטע של תפיסה חדשה. 

 

מי יודע, אולי אני אצליח להמציא את האמצעי הזה? 

 

 

העורכת.

 

נכתב על ידי , 21/3/2017 20:57  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




ברוכים הבאים (אם באים),

פתחתי את הבלוג הזה בעקבות הדחף הזה שלי לכתוב ולשתף כל מיני דברים עם אנשים, או לפחות לשחרר אותם לאוויר הפתוח. זה מארגן לי את המחשבה ומרגיע אותי, ואני מקווה שהדברים שאני כותבת יצליחו לגעת במישהו ולעזור לו, אולי, יום אחד.

העניין הוא שלא רציתי שחלק מהפרויקט שהקמתי, "פרויקט העולמות", יהפוך להיות חלק בלוגי (אני אסביר למה באחד מהפוסטים הבאים), אבל עדיין רציתי את המקום להביע את דעתי ולחשוף מעצמי יותר, ומסיבה זו החלטתי לנתק את שני החלקים, אך עדיין לצרף קישור ולקשר בקשר דק את השניים. אחת מהסיבות היא שאני יודעת שהמון דברים שאכתוב פה יהיו קשורים במידה מסוימת לפרויקט. הפרויקט מעורר בי השראה על בסיס יומי, ויש בי את הדחף לדבר עליו כל הזמן. לכן, מן הראוי יהיה לצרף ולקשר אותו, כדי שמי שקורא ידע במה מדובר.  

אז "פרויקט העולמות" מופיע באתר הבא: http://thebeliefsproject.com/

אם מישהו רוצה להצליח לעקוב אחריי ורוצה להבין למה אני מתכוונת, ממליצה לקרוא במינימום את התיאור מתחת לכותרת בדף הראשי.

אגב, אני אשמח לקבל על הפרויקט חוות דעת, רעיונות לשיפור, או אם מישהו מעוניין בריאיון - זה מאוד ירגש אותי.

 

הפרויקט עומד להתחיל בקרוב, ואני ממש מתרגשת. מימיי לא הרגשתי כזה סיפוק ממשהו, כזאת התלהבות אדירה. אני מרגישה שהפרויקט הזה והחוויות שגרמו לי להגיע לרעיון שלו, שחררו בי חלק, שתמיד ידעתי שקיים, אבל הוא היה חסום מסיבה מסוימת. פתחתי כל כך הרבה בלוגים בישרא, וידעתי שיש לי מה לכתוב ולהגיד לעולם הזה, שאני רוצה! אבל הבעיה הייתה שלא ידעתי מה. האבסורד הוא שידעתי שיש לי מה להגיד, אבל באותו רגע לא היה לי. כל החוויות והפרויקט הובילו אותי למצב שהעולם הפנימי שלי פתאום מתחיל להתפרץ החוצה. פתאום כל מיני שאלות פילוסופיות, השקפות, מתחילות להתעבות. פתאום כל מיני משפטים שהיו נראים לי קיטשיים פעם, התחילו לקבל משמעות חדשה. פתאום התחלתי להבין יותר טוב דברים, פתאום אני לא לוקחת כמעט דבר כמובן מאליו. ותאמת, אני ממש מתה לשתף את זה עם מישהו. נראה לי שהגעתי למקום הנכון, מאחלת לי שיהיה לי בהצלחה. 

 

 

 

העורכת.

 

נכתב על ידי , 20/3/2017 22:54  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





31
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , פילוסופיית חיים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTheBCollector אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על TheBCollector ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ