לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

דיכאון אחרי לידה

דיכאון אחרי לידה לא זה חוויה קשה שאישה עוברת משום מה כולם לא מייחסים לזה חשיבות וגם שמודעים לזה מעדיפים לדבר על דברים אחרים ולהדחיק את זה. אני פה לרשום את החוויות שלי מהתקופה שאני חווה עכשיו על הטיפול על הסביבה ומה עובר עליי בתקווה שזה יועיל לי.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2017

לי זה יכול לקרות???


אני אמא לשני בנים מקסימים. אני באה לרשום את החוויות שלי מהלידה האחרונה את התקופה הלא פשוטה שאני עוברת. לידה הראשונה היתה לי ממש קשה קצת טראומטית אבל עברתי אותה כמו כולם. כולם עטפו אותי דאגו עזרו, נשארתי עם התינוק בבית מבחירה כשנה שלמה. כשהתינוק שלי הקטן היה מושלם וישן כבר לילה שלם החלטתי לעשות עוד אחד. נכנסתי להריון ולא ציפיתי שאני אחווה קושי כולכך גדול, ההריון היה מסובך מקודמו מצאו לי סכרת הריון והתחלתי טיפולים ומעקבים בבתי חולים, הייתי מתאשפזת הרבה והיה לי קושי גדול מאוד להרים ולהכין אוכל לקטן ולטפל בו ולהעסיק אותו לא היה לי סבלנות אליו הייתי בוכה הרבה. בכלל כבר שם ידעתי שיש לי בעייה הבכי לא היה מפסיק היו מעירים לי אמא שלי ובעלי על ההתנהגות שלי על הצעקות על הילד, כשהם לא מבינים שהיה לי קשה להרים אותו עם עוד חמש שש קילו עליי, כשהוא ישן הייתי צריכה לסדר את הבית ולהכין לו אוכל וזה היה קושי נפשי ופיזי מאוד גדול.  תמיד אומרים "זה טוב שעושים אותם אחד אחרי השני" למי זה טוב? תקחו את המשפט הזה ותגידו אותו למי שזה מתאים לא למי שלא.

 

הקושי שלי רק הלך והתגבר והגעתי למצב שפשוט הלכתי לעשות זירוז מעצמי. ילדתי והלידה היתה מדהימה 4 שעות והוא היה בחוץ בלי תפרים בלי כאבים. הייתי בהיי מטורף שילדתי ככה הייתי בבית חולים הכל היה טוב ואז הגעתי הביתה והיה לי מעט מאוד עזרה וזה עם שניהם בבית. נורא רציתי להעסיק את הגדול אבל הקטן צורח והעייפות מתגברת אני שמה לו מוצץ תשתוק עכשיו אני עם הגדול והוא ממשיך אני עם הגדול באמבטיה משחקים בצבעי ידים והקטן צורח פתאום אני נזכרת שהוא צריך לאכול אני לוקחת מהר את הגדול ושוטפת אותו ומקלחת אותו הקטן ממשיך לצרוח אני ממשיכה לדחוף לו מוצץ אני מרגישה אמא גרועה הבית בלאגן אני עייפה הגדול לא מבין מה קורה הקטן רק רוצה לאכול ואני מתחננת שמישהו יקח אותו ממני כבר. אני מתחילה לבכות אני לא רוצה את הקטן הזה והמפריע לידי שילך מה הוא עושה פה הוא מפריע לי בחיים, אני חושבת לפגוע בו ומבינה שזה לא בסדר אני מתקשרת מהר לבעלי שיבוא דחוף מהעבודה הוא מגיע לוקח אותו ואני נושמת קצת...

 

אני מספרת את הדברים לבעלי מתוך ידיעה שיעזור לי אבל הוא מאז לוקח לי את התינוק ולא רוצה לתת לי אותו הוא מפחד שאני יפגע בו אני נעלבת ממש, לא לזה התכוונתי בסך הכל אני רוצה שתעזרו לי שיהיה לי יותר קל להתחבר אליו.

אמא שלי מגיעה ומעירה לי הערות על הבית כמה לא מסודר וכמה אין לי כוח לשמוע אותה אני מסתגרת בתוך החדר כל היום בעלי לקח חופש ואני בתוך החדר מתי שיש לי הזדמנות אני הולכת ויוצאת מהבית הם רק לא מבינים שזה שאני יוצאת לקניון או חתונה אני בכלל לא נהנית סתם רק רציתי לברוח מהבית...

 

יום שבת אחי אצלנו בסעודת שישי אני יושבת בוכה בבית בעלי בקושי מדבר איתי לא יכול לגעת בי בגלל שמירת הנידה,אני בוכה ויושבת בחדר לא רוצה לטפל באף אחד בעלי כועס שאני יקום ואני אטפל בגדול, אני לא רוצה אני בוכה ובוכה ואומרת שקשה לי אף אחד לא ניגש...אני רק רוצה חיבוק ומה כולם אומרים "תגידי תודה שיצאת בחיים שאת הותינוק בסדר שהיתה לך לידה קלה"

"יש לך בעל מקסים שעוזר לך.." אני לא רוצה כלום רוצה רק חיבוק ואף אחד לא מחבק אומריעם שזה יעבור זה קשה רק בהתחלה...הם לא מבינים שזה לא... אני שבעה חודשים אחרי הקושי עדין קיים.

 

נכתב על ידי בתוש7 , 20/3/2017 09:45  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




כינוי:  בתוש7

בת: 30




21
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , הורים צעירים , בדרך להורות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבתוש7 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בתוש7 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ