לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

משהו מאוד מדאיג קרה, מדאיג שאני לא מצליח להזכר מה זה היה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2017

החלטה קשה לגינוי...


בסרט "החוף" (הטוב והדי המוזר) קבוצה של אנשים נמצאת על חוף מבודד שמשמש להם כמעין גן עדן. באחד הימים אחד האנשים נכנס לחוף ומותקף על ידי כריש אשר מוריד לו חלק ניכר מהרגל לפני שמחלצים אותו. עכשיו הננשך נמצא על החוף ולא מוכן בשום פנים להכנס למים שוב על מנת להגיע ליבשה שיטפלו בו והאחרים בחוף מסרבים בכל אופן להביא רופא לחוף מפחד שיגלו את החוף הסודי שלהם. כך עוברים להם הימים כאשר הבן אדם שוכב על החוף, צורח מכאבים ולמעשה לאף אחד אין דרך לעזור לו. לאחר מספר ימים כאלה הם מגיעים להחלטה- הם בונים מחסה באמצע היער, שמים שם את כל הציוד ההכרחי וסוחבים אותו לשם. המספר של הסרט מסכם את הסיטואציה במשפט (בתרגום חופשי)- "היה קל יותר לגנות את ההחלטה שלנו אם היא לא הייתה כל כך יעילה". 

 

ולמה אני מטריח אתכם בתיאור קטעים מסרט מלפני מספר שנים טובות? לפני כמה שבועות התברר לנו שהבן של המנקה בעבודה מת בתאונת דרכים ולכן היא לא תגיע בקרוב לעבודה. אני חייב להודות שהמחשבה שהראשונה שלי הייתה- "הלוואי, שהיא לא תגיע יותר לעבודה בכלל". כאילו, איך אני יכול בכלל להסתכל למישהי שאיבדה את הבן שלה בעיניים? לי אין בכלל ילדים ועדיין אני בחרדה שמשהו יקרה להם. על זלאטן, כלבי האהוב, אני מגונן מכל משמר מפני כלבים שלא מבינים שהוא לא מאמין באלימות. אז כן, אני בהחלט בן אדם חרא שצריך לצום שנתיים על המחשבות האלה על המנקה, אבל מצד שני, מי יכול להתווכח עם היעילות של זה במדד האושר שלי ? 

 

אז כמובן שאף אחד לא שואל אותי והמנקה חזרה לעבודה. כשהיא חזרה וראיתי אותה לראשונה הסתכלתי עליה והתלבטתי האם לברוח במהירות כיאה לי או לעשות את המעשה הבוגר ולנסות לדבר איתה. באופן שכנראה יפתיע את קוראי הנאמנים (את כל השניים שבהם) עשיתי את המעשה הבוגר ושאלתי אותה איך היא. היא בתגובה ענתה שהוא חסר לה והתחילה לבכות. אני בחוסר אונים משווע (כיאה לגבר שצריך להפגין רגישות) סיפקתי כל מיני קלישאות חלולות שכנראה לא באמת יעזרו בכלום- "את צריכה להיות חזקה בשביל הילדים האחרים שלך". "הוא היה רוצה שתמשיכי הלאה" וכאלה. כמובן שאחרי השיחה ישר הלכתי לשירותים לשטוף את הפנים מהדמעות הנקוות. אין, אני כזה קוקסינל. 

 

וזה שיר על מישהו שכנראה גם איבד הרבה- 

 

 

סטקש. 

 

 

נכתב על ידי , 29/9/2017 17:54  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

מין: זכר




הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסטקש אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סטקש ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ