לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

משהו מאוד מדאיג קרה, מדאיג שאני לא מצליח להזכר מה זה היה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2017

רותם 2.0


פרולוג:

בלילה בין חמישי לשישי חלמתי שוב על רותם. זה קצת מוזר, אמנם יש את הסמיכות המתבקשת ליום הזיכרון, אבל בכל זאת הבן אדם מת כבר יותר מעשר שנים. אבל רותם, כמו בטקסט שכתב יאיר לפיד, לא היה מנומס. כך בין חלום אחד די טוב לאיזה חלום הזוי אחר, פתאום וללא כל הזמנה הגיע רותם. החלום היה כמו הסרט "החוש השישי" במובן שרק אני רואה את רותם אבל לא כמו החוש השישי במובן שהוא יודע שהוא מת. לא רק שרותם ידע שהוא מת, באופן מוזר שכזה, הוא התבאס על זה רצח. ועברנו על אלבום התמונות כמו שעברנו אז בשבעה שלו והוא רק מראה לי את כל הדברים ואומר שהוא לא יעשה את זה יותר ואיזה מדכא זה למות. אני, באופן די טבעי, הסכמתי איתו והתעוררתי מדוכא למדי מהחלום. לכן, החלטתי שהפתרון הטוב ביותר לכך הוא להוציא את זה וכמובן שהבלוג הוא המקום המתאים לזה. הבעיה היחידה שראיתי היא שכבר כתבתי עליו ביום הזיכרון שעבר. לאחר דקה של מחשבה הבנתי שזאת לא באמת בעיה. מקסימום מי שלא רוצה שלא יקרא. חוץ מזה, זה ניסוי מעניין לכתוב על אותו נושא שנה אחרי.  

 

***

את רותם הכרתי בכיתה ב'. הוא בטח לא היה החבר הכי טוב שלי, אבל הוא תמיד היה בסביבה. היינו טיפוסים מאוד שונים אבל הסתדרנו טוב. גם איכשהו יצא לנו להפגש פעמים רבות במהלך ההתבגרות שלנו. כמה חודשים אחרי סיום התיכון הגיע טקס חלוקת תעודות הבגרות. הימים היו ימים נוראים של פיגועים כל יומיים. עמדתי עם חבר טוב שלי והסתכלנו ביחד על האנשים. האווירה הייתה די מחוייכת ורוויות צחוקים כיאה לפגישת מחזור. פתאום היה רגע של שקט, ואז הוא הסתכל עליי ואמר-"תחשוב על זה ככה, מישהו מבין כל האנשים האלה ימות עוד מעט". זה לא היה נשמע לי נכון בהכרח ויותר מכך, בטח לא משהו שרציתי לחשוב עליו. אז התעלמתי מהאמירה והמשכנו לדבר עם אחרים. אחרי כמה דקות פגשתי את רותם. הוא היה חייכני כהרגלנו וסיפר בגאווה על התפקיד שלו בצבא. עם כל הכבוד, רותם לא היה הבן אדם הכי מעניין כאן, אז ניהלנו שיחה קצרה יחסית. זאת כמובן הייתה הפעם האחרונה שדיברתי איתו. 

 

כמה שבועות אחרי, בשעת לילה מאוחרת דיווחו שחייל נהרג במחסום. כאמור, הימים היו ימים נוראים וחייל שנהרג לא היה דבר חריג בכלל. לא ייחסתי לזה חשיבות מיוחדת והמשכתי לענייני. הלכתי לישון בשעה די מאוחרת ובשמונה בבוקר אימא שלי נכנסה לי לחדר. חשוב להבין, אני ואימא שלי מעולם לא היינו ביחסים ממש קרובים וזה שהיא נכנסת להעיר אותי היה מאורע חד פעמי. היא הסתכלה עלי בעיניים דומעות ונתנה לי את הטלפון. בטלפון היה חבר מהכיתה שסיפר לי שהחייל שידווחו עליו אתמול היה רותם. בעצם, עד אותו רגע המוות היה משהו תיאורטי. אתה לא בן אדם טיפש, אתה מבין שאנשים מתים אבל למה בדיוק שזה יקרה לך או למישהו שאתה מכיר?  לא הרהרתי בזה הרבה, אלא המשכתי להתקשר להודיע לחברים ומהר מאוד לצאת ללוויה. 

 

אם לחיילים יש טראומות משדה הקרב, אז אין ספק שהטראומה שלי היה הלוויה. לראות אבא שאומר קדיש על הבן שלו זה משהו שהנפש שלי (בטח באותו הגיל) פשוט לא הייתה מסוגלת להכיל. מעבר לכאב שלי, של לאבד חבר, הרגשתי שפשוט הכאב של האבא הוא בלתי ניתן להכלה לכל הסובבים. זה פשוט היה כאב בצורה הכי פשוטה וברורה שלו- בלי שום דבר מנחם, בלי תקווה, בלי תחושה שאי פעם תוכל להתאושש מזה. ברור לי לגמרי שגם אם הייתי אדם זר שבמקרה היה נקלע לזה, הטראומה הייתה אותה טראומה. כשכורתים למישהו רגל, זה באמת נורא ואיום, אבל אתה רואה אנשים שמתאוששים מזה ונראים די מרוצים מהחיים שלהם. כשאבא מאבד בן, זה באמת משהו שאני לא רואה איך אפשר להתאושש ממנו. את האבא הזה ראיתי עוד הרבה פעמים אחרי הלוויה. ראיתי אותו רציני, ראיתו אותו מחייך אפילו צוחק אבל תמיד הוא היה נראה לי כל כך עצוב. 

 

 

***

 

אפילוג: 

בעוד כמה שעות אלך שוב לטקס שבו יזכירו אותו. בטקס במקום לספר סיפורים שבאמת אומרים משהו עליו (כמו הפעם ההיא שהוא בא איתנו לבריכה ואז הבחורה שהייתי דלוק עליה ביקשה לדבר איתי ואמרה לי שהוא חתיך רצח ואני רק חשבתי למה עליי אף אחת בחיים לא אמרה את זה) יספרו כל מיני שקרים וחצאי אמיתות (כן, בטח שהמורים אהבו אותו, בגלל זה היו מעיפים אותו כל שיעור). אחרי זה נראה קצת תוכניות עצובות בטלוויזיה ולא אחשוב יותר על רותם עד הפעם הבאה שהוא יגיע בלי הזמנה. 

 

השיר הזה נראה לי הולם. בלי סיבה ספציפית- 

 

 סטקש. 

 

 

נכתב על ידי , 30/4/2017 17:36  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

מין: זכר




הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסטקש אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סטקש ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ