לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

תלתלים זה תמיד מסובך


איזשהו מסע, לא בטוחה לאן, או מאיפה התחלתי, פשוט רוצה להרגיש שהגעתי לאנשהו.

Avatarכינוי:  מטומתלת

מין: נקבה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2017

אני החתולה השחורה שעברה


אני מחפשת חוסר אמון

איפה אפיל אותך הפעם, חבר

איפה עוד פגעת בי.

אולי את הסימן הזה עשית

אולי לא התקשרת פשוט

 

אני מכשילה אותך כל פעם

אני מכשילה ככה אותנו

 

מתי הפכתי את עצמי לקורבן של חוסר תשומת לב

או למישהי כזו שקשה איתה מדי

 

לריב.

באמת ישבתי וחיפשתי איפה אוכל להאשים

איפה אוכל לכופף אותך תחתי

איפה הסליחות שלך לא לומדות לקח

איפה שוב, נפלת במילה שלך

אני מחפשת חוסר אמון

ואני מוצאת

פה יש משהו שאפשר להיטפל עליו

אתה אומר שנמאס לך לריב על כלום

אני מנסה להצית ולומר שזה לא תקין שאני בוחנת

 

הוא אומר את האמת.

תוצאת תמונה עבור ‪black cat drawing‬‏

שאני מחפשת

שאני חופרת בזה עמוק

ומי שמחפש בסוף מוצא

סיבה

להפיל

לא לבטוח

 

ואחרי הכל,

את כל הסיבות להפרד

כי ככה זה לא יכול להצליח

 

 


 

זה גורם לי שוב להגיע למסקנה שכל דבר שאני אחווה יגיע מתוכי.

אם אני אראה את העולם בצורה טובה יותר אז אני אחיה בעולם טוב יותר.

אם אני אאמין בעצמי יותר אני אוכל להתפתח כי אני אעז ואהיה סבלנית כלפי תהליכים, ואפילו אהנה מהם.

ואם אני אחפש מה רע, אני אמצא. 

ועל זה אני צריכה לעבוד. 

 

אני מתחילה לחשוב שאולי זו כאפה שאני מקבלת. מאדם שלא ציפיתי שזה יבוא ממנו,

אני חושבת שאנחנו לוקחים ברצינות אנשים שמפתיעים אותנו.

אני אפתיע את עצמי גם מעכשיו.

 


 

אני מסתכלת על הפוסטים של עצמי ושופטת את עצמי. אני אומרת לעצמי "בטח מי שקורא חושב שאני בדיכאון"

זה לא נכון. פשוט אני כותבת על דברים שגורמים לי לחוות מורכבות, שאני מוצאת שאני רוצה לפרוק אותם.

ותוך כדי לומדת על עצמי,

שיפור שימור

 

היו יומיים קשים

נכתב על ידי מטומתלת , 23/3/2017 22:30  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סבא


הוא צועק דברים של פעם

והאוזניים מתרגמות לי לא להקשיב

הן אומרות לעיניים להסתכל בו מנימוס

ולרגליים "תשארו שלבות"

הידיים תמיד עקשניות, הן יושבות משולבות.

אם האוזניים כל כך "מוסריות", הן לפחות ישמרו עלי.

 

Image result for ‫מקל‬‎

הוא שופט אותי בצעקות של פעם

שהוא היה עובד וקורע את עצמו כדי שיהיה בבית אוכל

ואיך אני לא יודעת מה ללמוד?

את חודשיים כבר אחרי צבא

אני רוצה לטייל.

את מבזבזת זמן.

 

הוא לא מבין שיש לי את כל הזמן שארצה

הוא חושב שהחיים לימדו אותו הכל אבל

יש לי כסף, ויש לי אפשרות לדחות את זה

לבחור לחוות

יש לי אפשרות לבזבז את הזמן שלי במלצרות

לחיות מטיפים,

יש לי זמן להבין מה אני רוצה לעשות בחיים

 

בדרך כלל הייתי מהנהנת בראש,

אבל אני לא אבטיח לעשות בחירות שלא באמת אבחר בהן.

 

והצעקות מתגברות,

והאוזניים כבר לא משתלטות על העיניים שמנפחות דמעות

הוא צועק שאבכה קצת כי אני "מפונקת"

והרגליים שמות גבול

הן קמות

אני הולכת.

 


מסתכלת בשעון. הייתי שם בסך הכל רבע שעה.


 

יש לי קטע ששם לי הרבה פעמים רגליים.

יש לי תחושה שכולם חכמים ממני. שהם יודעים מה טוב בשבילי אולי יותר טוב ממני.

תמיד אחרי ריב אני מנסה להבין גם את הצד השני, לפעמים אני כל כך מנסה להבין את העקרונות שלו, שאני מרפה לגמרי מהעקרונות שלי.

ואז אני נוטה להסכים.

אולי אני ילדה "מפונקת" אולי אני מבזבזת זמן.

אבל אני יודעת שאני צודקת. שאם אני לא יודעת מה אני רוצה ללמוד אין מה שאתחיל ללמוד סתם.

אני יודעת שהיום זה "בסדר" לעשות טיול אחרי צבא. ואני יודעת שזה החלום שלי.

 

אני חושבת שזו תכונה טובה לנסות להבין את הצד השני. אבל נראה לי שלקחתי את זה רחוק מדי עד כדי לבטל את עצמי ולהאמין לאמת שלהם.

אני חכמה בשביל עצמי. ואני יכולה להבין למה הוא חושב מה שהוא חושב, אבל יש לי את האמת שלי ואני אלך איתה.

זה לא שלא הקשבתי.

נכתב על ידי מטומתלת , 23/3/2017 18:51  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קטנה


אני צריכה שגרה.

המשימות שלי שרציתי לעשות אחרי הצבא היו להכנס לכושר, ולהתחיל לעשות דברים שוב, דברים שירגישו לי שוב מחדש כמו הגשמה עצמית.

אז התחלתי קצת לרוץ, ואפילו הצלחתי לעשות את כל המסלול שלי רצוף תוך 3 פעמים בערך, והתחלתי לאכול יחסית בריא ולהמעיט בסוכר, ואפיתי עוגה והכנתי כדורי תמרים,

טסתי לסקי, וסרגתי לעצמי כובע.

קניתי לעצמי טבעת שעלתה המון כי היא פשוט תפסה אותי.

עשיתי דברים. כל יום מצאתי לעצמי משימה. מקום ללכת אליו, מישהו להעביר איתו את הזמן, פקל פה, בירה שם. באמת כל יום קמתי וישר התלבשתי כאילו כבר יש לי מה לעשות מראש.

ולא היה לי. אבל לא הייתי מסוגלת לחשוב על זה שאני לא עושה כלום.


אחר כך זרמתי לעבודה. אני משתמשת במילה "זרמתי" כי באמת לא חיפשתי את זה. סתם שלחתי קורות חיים לאיזה בחור שחיפש מלצריות, כמה ימים אחרי התראיינתי אצלו בבית קפה. האמת, שהמטרה שלי הייתה לראיין אותו ולראות אם זה מתאים לי, אבל הוא ישר אמר לי שיודיע לי מתי העבודה מתחילה ונתן לי איך ללמוד תפריט.

אז איכשהו גם הגעתי לזה שיש לי עבודה.


רציתי לעשות מועדפת, אבל אחרי הצבא אמרתי לעצמי גם שנמאס לי שמסגרות כופות עלי דברים ושכרגע בא לי לחיות בבית קצת.

אז מלצרות זה נחמד. בינתיים.


הכרתי היום מישהי שם.

היה לה "לוק" די יוצא דופן ביחס לאנשים שחיים בעיר הזו. אז שאלתי אותה אם היא מאחד הישובים מסביב לעיר והיא אמרה שלא, שהיא מפה.

זה מוזר איך אני גרה פה חיים שלמים וחושבת שאני מכירה "בערך" את כולם.


תוצאת תמונה עבור צב ים


העיר באמת קטנה.

אולי זה מה שחשבתי כשהרגשתי שאני גדולה באמת. שאני בוגרת ועושה מלא דברים ומגשימה את עצמי.

והיום אני יכולה לראות שאולי אני הקטנה בעיר הזו.

אולי יש לי עוד קצת ללמוד.

ייקח זמן עד שאקבל את עצמי שוב

נכתב על ידי מטומתלת , 20/3/2017 20:51  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , יצירתיות , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למטומתלת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מטומתלת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ