לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חלומות בהקיץ


כמו כל שאר האנשים שאוהבים לכתוב.. גם אני חיי בכמה עולמות .. בעולם המציאותי , ובעולמות שיש בהם צבעים שבחיים לא ראיתם. עולמות שכדי לראות אותם, אתם צריכים לעצום את העיניים ולפתוח את הראש.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2018

אני צריך שמישהו יאמר לי שהכל הולך להיות בסדר


 

כל בוקר אותו סיפור, אני שוכב במיטה במשך שעתיים מחפש סיבה לקום. 

שואל את עצמי מה הטעם? מה הטעם לקום לעוד יום? לעוד בחורה שתסרב לי, לעוד מבחן שאכשל בו? 

מה הטעם ללמוד כל היום אם בכל זאת לא אדע לפתור אף שאלה במבחן? 

מה הטעם לחייך למשהי ולהצחיק אותה אם גם ככה בסוף היא תצא אם מישהו אחר? 

 

עכשיו יש את סיגל, אני מתכנן להזמין אותה לצאת איתי בעוד יומיים, היא תסכים. אני יודע שהיא תסכים. לא בגלל שהיא רוצה להסכים אלא בגלל שהיא חייבת אחריי כל מה שאני והיא עברנו, וגם אחריי שהיא הסכימה ו"שכחה" כבר עשר פעם, אז היא תסכים ואנחנו נצא ביחד, ואשתדל להצחיק אותה ושיהיה לה כיף ואולי היא אפילו תגיד לי שהיא תרצה שנצא שוב.. ואז תבטל בדיוק כמו שני, שאמרה לי שהיא התחילה לצאת עם מישהו חדש לפני הדייט השני שלנו. 

וסיגל לא רוצה אותי.. ראיתי את זה מיליון פעם, את החיוך הזחוח הזה על הפנים של בחורה, על המהירות בו היא עונה להודעה, איך שהיא מרכינה את הראש ובוחנת כל אות בעיניים. ראיתי את זה אצל שני, ואצל עדי, ואצל עוד מיליון בחורות אחרות שהעדיפו מישהו אחר על פניי. 

 

אמרו לי שאני יודע לקרוא אנשים טוב, אבל מה הטעם בלקרוא אנשים אם הסיפור שהם מספרים מפחיד מידי בשבילי כדי להתמודד איתו? 

אבל אני עדיין אזמין אותה לצאת איתי, למרות שהיא תסרב. ועדיין אגש למבחנים, למרות שאכשל בהם. כי זה מה שאמור לקרות. 

ואולי יום אחד אני אסתכל אחורה בחיוך ואשאל את עצמי למה בכלל דאגתי? ואולי אמות לבד בצער רב ויגון קודר. 

 

מה שכן אחי סיפר לי שאבא שאל אותו אם הוא (אבא) פגע בי בגלל שאני מתחמק מההורים, ולא היה לי את הלב לומר לו שהם לא פגעו בי.. שאני מתחמק מהם כי אני יכול לראות בעיניים שלהם, שהם יודעים כמה כואב לי וכמה זה מצער אותם. 

 

השותף שלי שאל אותי גם זמן יקח עד ש"ארים ידיים" 

אז בין ההרפס החדש שלי, ל8 מיליון בחורות שסירבו לי שעם כל אחת התחלתי בדרך אחרת, לבין האפסים במחנים שלי, לבין השדים שמספרים לי סיפורים לפני השינה אמרתי לו "תן לי עוד שנה" בתקווה שימצא לי עוד 365 תירוצים לקום מהמיטה. 

נכתב על ידי סטפן (אדי) רוזנשטיין , 20/1/2018 07:32  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ואני רואה אותה יותר ויותר


קודם כל לא הבנתי, סוגרים בסוף את ישרא או לא ? 

 

עכשיו הפוסט, נכתוב מהר כי אני כבר דוחה את כל העבודות שלי מחמש וכבר 8 וחצי ויש יםםםם עבודה. 

אז יש את דנה, היא לא מצואתית אני רואה אותה רק כשקשה לי בזמן האחרון. 

ובזמן האחרון אני רואה אותה יותר מידי, היא יושבת פה לידי, על השידה לוחשת לי דברים באוזן. 

אומרת לי שאני צריך להיות חזק, ש"אבנים כבדות לא מפחדות מאף מזג אוויר" זה מתוך של של monster of men נראה לי. 

אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייה, היא דיי מחזיקה אותי חיי, ואני יודע שביום שהיא תעלם לגמריי ואני אצטרך מישהו שיגיד לי מילים מחזקות אז לא יהיה אף אחד אחר.. ואז גם אני כבר לא יהיה..

 

אני מנסה לעלות חיוך על הפנים, ואני צוחק כשאני רוצה לבכות. אתמול הייתי במסיבה כולם אמרו שאני מאוד מבדר ומצחיק וכיף להיות איתי "אפשר לעצור את המוזיקה, אדי הוא בידור בפני עצמו" ואני עוד ניסיתי להתגרות במישהו שהוא פי 4 מהגדול שלי בתקווה שהוא יזרוק אותי מהחלון שבקומה השלישית, אבל הוא רק צחק ולא לקח אותי ברצינות חחחחח 

 

אני לא מפסיק להקיא ולהרזות, זה לא שאני מנסה להרזות.. קשה לי לאכול, עשיתי את כל הבדיקות הרופא אמר שאין שום בעיה אצלי.. 

שוב פעם הבחורה מספר ה15646135 (המספר לא מדוייק, המספר האמיתי כנראה גבוהה יותר) שאני רוצה, החלטתה שהיא רוצה לצאת עם בחור אחר. 

 

אני לא יודע מה לעשות יותר, אף אחת לא רוצה אותי. אני נכשל בלימודים. אני עומד להכנס לתת משקל. ובאף דבר אני לא מצליח. אני מנסה עם בחורות הכי הרבה שאני יכול, אתם יכולים להסיק מסקנות מהפוסטים הקודמים, אני לא יודע מה אני עושה לא בסדר. אני מנסה בלימודים הכי הרבה שאני יכול, ובכל תרגיל אני לא מצליח, יש לי את כל ה"כלים" שאני צריך הוצאתי עשרות אלפי שקלים ועדיין אני לא מבין כלום ואני עוד רק משפר את הבגרות במתמטיקה עכשיו, בפעם השנייה, אני לא מבין מה אני עושה לא בסדר. ואני אוכל, אני מנסה לאכול, אבל כל אוכל מגעיל אותי, אין לי חשק לכלום, חשבתי לקנות אוכל ממש מגרה כמו המבורגר או פיצה יקרה אבל גם עד שאני אוכל כמות סבירה לאדם בגילי אני מתחיל להקיא הכל.

 

אני אדם עצוב ומבולבל, הצילו. 

נכתב על ידי סטפן (אדי) רוזנשטיין , 13/1/2018 20:26  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  סטפן (אדי) רוזנשטיין

בן: 24

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משוגעים , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסטפן (אדי) רוזנשטיין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סטפן (אדי) רוזנשטיין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ