לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

הבלוג של כריסטופר

קוראים לי כריסטופר ג'ון פרנסיס בון. אני מכיר את כל המדינות בעולם ואת ערי הבירה שלהן ואת כל המספרים הראשוניים עד 7,057. וזה הבלוג שלי. וכל מה שיסופר כאן הוא אמת כי אני אף פעם לא משקר. ופתחתי אותו כדי לספר על הרצח של וולינגטון, הכלב של השכנה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2017

הבעיה של מונטי הול


אני אוהב מתמטיקה כי זה אומר לפתור בעיות, ותמיד יש תשובה אחת ברורה.

הנה סיפור מפורסם שנקרא "הבעיה של מונטי הול" שאני אוהב:

בזמנו היה במגזין אמריקאי אחד טור שבו מרילין ווס סאוונט, שהייתה האדם עם מנת המשכל הכי גבוהה באמריקה, פתרה שאלות מתמטיות. יום אחד שאלו אותה את השאלה הבאה:

 

נניח שאת משתתפת בשעשועון בטלוויזיה, נגיד בהנחייתו של מונטי הול. בשעשועון הזה הפרס הוא מכונית. המנחה מראה לך שלוש דלתות. מאחורי אחת הדלתות יש מכונית ומאחורי השתיים האחרות יש עזים. הוא מבקש ממך לבחור דלת. את בוחרת דלת אבל הדלת לא נפתחת. ואז המנחה פותח את אחת משתי הדלתות האחרות ויש מאחוריה עז. ואז הוא אומר שיש לך עוד הזדמנות אחת אחרונה לשנות את דעתך לפני שהדלתות נפתחות ואז או שתקבלי מכונית או שתקבלי עז. ואז הוא שואל אותך אם את רוצה לשנות את דעתך ולבחור במקום בדלת הראשונה בדלת השנייה. מה את עושה?

 

מרילין אמרה שאתה תמיד חייב לשנות את דעתך ולבחור בדלת השנייה כי הסיכוי שתהיה מכונית מאחוריה הוא 2 ל-3.

נכתב על ידי כריסטופרבון , 14/3/2017 11:57  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אחרי כמה זמן


אחרי כמה זמן הכול התחיל להיות בסדר. אמא השיגה עבודה והרופא נתן לה כדורים כדי שהיא תפסיק להיות עצובה. ועברנו לגור בחדר אחד בבית גדול עם לבנים אדומות. והייתי צריך להיות אצל אבא בשעות אחר הצהריים ואפילו זה היה בסוף בסדר כי הוא הביא לי כלב. וקיבלתי ציון 100 במבחן שעשיתי ב5 יחידות מתמטיקה. ועכשיו אני יודע שאני יכול לעשות הכל כי נסעתי ללונדון לבד ופתרתי את התעלומה "מי הרג את וולינגטון?" ומצאתי את אמא והייתי אמיץ וכתבתי ספר.

 

ואני מספר לכם את כל זה כדי שתדעו שכל אחד יכול לעשות כל דבר.

נכתב על ידי כריסטופרבון , 14/3/2017 11:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



המסע ללונדון


אחרי שגיליתי שאבא הרג את וולינגטון הרגשתי שאני לא יכול להישאר בבית. החלטתי לנסוע ללונדון, לאמא, וידעתי שאפשר להגיע לשם ברכבת. הגעתי לתחנה אחרי שאישה אחת הסבירה לי איך להגיע אליה מבית הספר.

בתחנה היו הרבה אנשים ולא אהבתי את זה. אבל אז בא שוטר אחד ועזר לי לקנות כרטיס ולעלות לרכבת ואז גם הוא עלה כי הוא רצה להחזיר אותי לאבא שלי. 

אז התחבאתי מאחורי מזוודה ברכבת עד שהיא הגיעה לתחנה האחרונה והשוטר כבר לא היה שם. ראיתי שלט של מודיעין ושאלתי איך מגיעים לכתובת של אמא שהייתה רשומה במכתבים ואמרו לי לנסוע ברכבת התחתית.

הרעש שהרכבת עשתה כל פעם שהיא הגיעה לתחנה ונסעה ממנה עשה לי כאב בחזה ולא יכלתי לנשום. בסופו של דבר עליתי על רכבת שתיקח אותי לאמא.

ירדתי בתחנה וקניתי אטלס רחובות כדי למצוא את הכתובת של אמא. יצרתי בראש מסלול והלכתי לפיו עד שהגעתי לבית של אמא, אבל היא לא הייתה שם. אז חיכיתי לה בחוץ.

כשהיא הגיעה היא חיבקה אותי, למרות שאני לא אוהב שנוגעים בי. היא הכינה לי אמבטיה ואמרה שאני יכול להיות אצלה כמה זמן שאני רוצה. אני החלטתי שאני אהיה אצלה עד שאלך לאוניברסיטה.

 



 

 

 

 

נכתב על ידי כריסטופרבון , 14/3/2017 09:03  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  כריסטופרבון

מין: זכר




הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לכריסטופרבון אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על כריסטופרבון ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ