לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

תה אצל דיסני


כאן בבלוג אכתוב רשמים על סרטים שהיו ונותרו קלאסיקות על-זמניות, בעיניים מפוכחות יותר מאלה שהתרגלנו אליהן.

Avatarכינוי: 

בן: 30





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2017

פוקהונטס והמחסום שלא קיים


השנה היא 1607. אל חופי העולם החדש מגיעה חבורת כורים אנגליים, שעתידים להחריב את הארץ, לטבוח בבעלי החיים, לרצוח ולאנוס את הילידים ולהרוס תרבויות שלמות... רגע, בעצם כל מה שהם עושים זה לשיר קצת, כמעט להתחיל מלחמה אבל בסוף לא, לשיר עוד קצת ולחזור הביתה. החבר'ה האלה דווקא דיי נחמדים בסך הכול. לפחות כך מספר לנו הסרט "פוקהונטס", שיצא 388 שנה מאוחר יותר.


כאמור, סרטי הרנסאנס של דיסני לוקחים סיפור ומעניקים לו עיבוד חופשי, שבדרך כלל קשור למקור באופן רופף. "פוקהונטס" הוא אחד הסרטים הללו, רק שהפעם הסיפור הוא סיפור אמיתי, וגם פוקהונטס היא דמות אמיתית. למרות שמבציאות פוקהונטס הייתה רק בת 12 בעת הפגישה בינה לבין ג'ון סמית', המיתוס על יחסים רומנטיים בין השניים היה קיים עוד הרבה לפני דיסני, ולכן אני לא מאשים אותם. לעומת זאת, אני כן מאשים אותם בניסיון שלהם לייפות את ההיסטוריה, שהוא הרבה יותר גרוע בעיניי. לא מדובר כאן על עוד מקרה של היסטוריה אלטרנטיבית ובלתי-מזיקה ברובה כמו ב"אנסטסיה", אלא על ניסיון לניקוי מצפון של האדם הלבן. ואם לדעתכם טבח ילידי אמריקה הוא לא משהו להראות בסרט ילדים – אל תעשו עליו פאקינג סרט ילדים!

דיוקן של פוקהונטס, סימון דה-פאס, 1616

אבל נעזוב את זה ונעבור לסרט עצמו, כאילו זה בסך הכול עוד סרט שמספר איזושהי אגדה שממש לא קשורה למציאות או לשום רצח של עם מסוים. הבעיה היא שגם כסרט בפני עצמו, "פוקהונטס" הוא דיי חלש. יש בו הרבה שירים יחסית לסרט של דיסני, במיוחד בחלק הראשון שלו, אבל אף אחד מהם לא קליט או שווה חיפוש ביוטיוב, מלבד Colours of the Wind כמובן. אולי גם Savages מתקרב לרמה של שיר דיסני ממוצע, אבל זהו. בניגוד לסרטים אחרים שכול שיר בהם הוא להיט פוטנציאלי, "פוקהונטס" מוכיח שכמות לא מפצה על איכות.
בעיה נוספת היא שהטבע ב"פוקהונטס" מוצג כמין ישות עצמאית, עם עצים מדברים ועלים שמנשבים בכול פעם שקורה משהו חשוב. אני מבין מה דיסני ניסו לעשות כאן, ובאמת שניסיתי לזרום עם זה. אבל פוקהונטס פתאום לומדת לדבר אנגלית? אני ברצינות אמור לקנות את זה?! הסרט הזה דווקא התחיל כל כך טוב, עם מילים בשפת הילידים שברור שעומדות לייצר מחסום שפה, ופותר את זה בדרך הכי מטופשת שאפשר להעלות על הדעת.
בכלל, הייתה דרך הרבה יותר פשוטה לפתור את זה: זו הרי לא הפעם הראשונה שג'ון סמית' מבקר בעולם החדש, הוא כבר ראה דיי הרבה ממנו, ולחלוטין הייתי מאמין אם היו אומרים לי שהוא למד את שפת הילידים, כך שהוא ופוקהונטס יוכלו לדבר בלי בעיה. הבעיה היא ש"פוקהונטס" הוא כל כך אנתרופוצנטרי, שכנראה ששהיוצרים שלו אפילו לא העלו על הדעת שאולי ג'ון הוא זה שצריך ללמוד לדבר בשפה של פוקהונטס, ולא להפך.

קפטן ג'ון סמית' הוא בעצם מי שמכניס אותנו מלכתחילה לתוך הסיפור: גבר שבגברים ששמו הולך לפניו, ומצליח לעשות כל דבר בסטייל יתר. אפילו כשהוא קופץ למים להציל את תומאס, הוא יוצא משם עם שיער מושלם ומלא ברק. אני כבר שונא את הבחור הזה.
אגב, שמתם לב איך קוראים לשתי הדמויות הגבריות הראשיות כאן? ג'ון ותומאס! בחיי שאין יותר זקפה לאומית מזה. אם דיסני רצו לשחק על הקטע של הגברים שפולשים לסביבה נשית וכובשים אותה, הם הצליחו. החברה האינדיאנית אמנם מונהגת בידי גברים, אבל היא לא גרועה כל כך לנשים. אבא של פוקהונטס רוצה שתתחתן עם קוקואם, אבל לא נראה שהוא מתכוון להכריח אותה לעשות זאת בניגוד לרצונה. יכולתי לחפור שעות על יחסים מגדריים בסרט הזה.
האמת היא שדווקא "פוקהונטס" נראה מודע יותר ליחסי כוחות מגדריים יחסית לסרטים אחרים, במיוחד בתקופתו. נקודה אחת שאי אפשר להתעלם ממנה היא המושל רטקליף שמטיח בפני תומאס ש"גבר אינו גבר עד שהוא יודע לירות". במילים אחרות, תלמד להשתמש בפאלוס שלך! הסרט בבירור מקשר גבריות עם אלימות, כוחניות וכיבוש והרס, ומציג את זה כדבר שלילי כשזה בא מפיו של הנבל. אם תומאס היה נשאר חנון שלא יודע לירות, הסיפור יכול היה להסתיים הרבה יותר טוב.

לצד החניכה השלילית שעובר תומאס, יש לנו מסע חניכה נוסף, של ג'ון סמית' שלומד מפוקהונטס להקשיב לטבע ושאולי הוא לא כל כך מוצלח כמו שהוא חשב. האמת, סבבה, אני מבין למה ניסו למכור לנו אותו בתור טיפוס כל כך מושלם, כדי לנפץ לנו את האשליה בהמשך. רוצים להסתכל על זה בתור חניכה גברית מול חניכה נשית? חניכה אירופאית מול חניכה אינדיאנית? חניכה של האדם מול חניכה של הטבע? אני לא אמרתי כלום.


מה שכן מפריע לי הוא שאיכשהו, בסופו של דבר, כל ההמון האנגלי המשולהב מחליט למרוד במושל רטקליף ולא להילחם באינדיאנים. צריך לזכור שלהם עדיין יש מחסום שפה, אין להם מושג מה צ'יף פוואהטאן אומר כשהוא מכריז שהוא לא ישפוך דם ראשון, אבל נניח שהם הצליחו להבין את המשמעות הכללית של הדברים. זה כל מה שצריך כדי למנוע מלחמה? להכריז שצד אחד לא מעוניין לתקוף? כי אם כן, זה היה פותר כל כך הרבה מהבעיות בעולם הזה. הדרך היחידה לפרש את זה היא שכולם איכשהו החליטו יחד לבצע נסיגה טקטית, להפליג לאנגליה ולחזור משם לאמריקה עם כוח גדול יותר שימחץ את האינדיאנים בלי שיהיה להם שום סיכוי. בהתחשב בהיסטוריה העגומה של אמריקה, זה כנראה מה שקרה, ורטקליף היה כנראה האנגלי הכי פחות רשע בסרט.
הדבר העיקרי שרטקליף עושה הוא לפצוע את ג'ון סמית', שקופץ להגן על הצ'יף ממוות, כפי שפוקהונטס הצילה אותו. יפה, ג'ון, למדת משהו. רק חבל שבגלל זה אתה צריך... לחזור לאנגליה?! זה התירוץ הכי עלוב לעזוב את אהובתך ששמעתי אי-פעם! אפילו אם אין לכם במשלחת אף רופא שיכול לטפל בך, עדיף לך כבר להישאר באמריקה ולהסתמך על רפואה אלטרנטיבית מאשר להיטלטל עכשיו כמה חודשים באוניה בדרך לאנגליה, לא חשוב כמה "הרוחות לטובתך". לך תעבוד על מישהו אחר שאתה צריך לחזור הביתה כי אתה פצוע, אנחנו יודעים את הסיבה האמיתית: הסרט הזה לא יכול לשאת את המחשבה שגבר לבן יוותר על החיים שלו בשביל אישה אינדיאנית. לפחות גם פוקהונטס לא ויתרה, והסרט ניצל מביקורות קטלניות כמו שספג "בת הים הקטנה" למשל.

בפוסט הבא, הפתעה מיוחדת!
נכתב על ידי , 20/4/2017 14:31  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , תחביבים , קולנוע
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצ'רנובוג אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צ'רנובוג ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ