לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

תה אצל דיסני


כאן בבלוג אכתוב רשמים על סרטים שהיו ונותרו קלאסיקות על-זמניות, בעיניים מפוכחות יותר מאלה שהתרגלנו אליהן.

Avatarכינוי: 

בן: 30





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2017

הגיבן מנוטרדאם: מבוא לפסיכולוגיה


זוהי קלאסיקה שמתרחשת בלב פריז על רקע כנסיית נוטרדאם. זה סיפור על מצלצל הפעמונים קוואזימודו, הגיבן הנאמן והמסור לאדונו; אזמרלדה, הצועניה התמימה שהאהבה מסנוורת אותה לחלוטין; הכומר קלוד פרולו, אביו המאמץ של קוואזימודו ואדון טוב ומיטיב; וקפטן פיבוס, קצין צעיר ורודף שמלות, שמחליט לחפש לו סטוץ אחרון לפני נישואיו ולנצל לשם כך את הצועניה המסכנה שלנו. אלה הם גיבורי הטרגדיה "הגיבן מנוטרדאם", סיפור ממש לא של דיסני וממש ממש לא לילדים.


"הגיבן מנוטרדאם" הוא סיפור שעבר שינוי מאסיבי כדי להפוך לסרט לכול המשפחה, לכן כל הדמויות הנ"ל שונות לחלוטין בגירסת דיסני. את הסרט הזה ראיתי לפני כמה ימים עם ידידה שמעולם לא ראתה אף סרט של דיסני מלבד "פרוזן", לכן נקרא לה כאן אלסה. המסקנה הייתה שלראות את הסרטים הללו בפעם הראשונה בתור מבוגר נותן לך פרספקטיבה שונה לחלוטין ותשומת לב לפרטים שאולי היו חומקים מעינינו אחרת. מצד שני, בדיעבד, אולי זה לא היה הסרט הכי מתאים להתחיל אתו, כי "הגיבן מנוטרדאם" הוא בכול מקרה אחד הסרטים שהצפייה בהם שונה לחלוטין כשאתה ילד וכשאתה מבוגר.
התשוקה האסורה של פרולו כלפי אזמרלדה מועברת ברובה בסאבטקסט, ובתור ילד הייתי בטוח שהוא לא רוצה לאהוב אותה כי הוא סתם גזען רשע ששונא צוענים. כמבוגר, פרולו הוא אחד הנבלים המורכבים והנהדרים שדיסני יצרו אי-פעם. גם הסיפור של קוואזימודו, שמסתיים באהבה נכזבת, שובר את הלב הרבה יותר אחרי שרובנו באמת התנסינו בחוויה כזו, והאהבה מתגלה כרגש הרבה יותר מורכב ממה שהתרגלנו לראות ברוב סרטי דיסני.
למען האמת הסיפור של קוואזימודו ואזמרלדה הוא יוצא דופן לא רק בסטנדרטים של דיסני, אלא בקולנוע בכלל: בדרך כלל כשיש לנו סרט על גיבור שמאוהב באישה שמאוהבת בבחור אחר, הגיבור עדיין משיג את אהובתו בסופו של דבר, בדרך כלל תוך כדי שאנחנו גם מגלים שהגבר האחר הוא מניאק מסיבה מסוימת. כאן זה לא המצב, ופיבוס הוא דווקא בחור טוב שאי אפשר לומר עליו שלא מגיע לו לאהוב (למרות שזה לא נכון לגבי פיבוס הספרותי). גם קוואזימודו משלים עם זה ונאלץ לקבל את אהבתם של אזמרלדה ופיבוס – ועדיין, החיוך הרחב על פניו בסוף הסרט למראה שניהם יחד, הוא הרבה יותר מדי מאולץ לטעמי.

הדמות הראשונה שאנחנו רואים בסרט הוא קלופין הבדרן הצועני. קלופין הוא הדמות שהכי דומה לדמות שהיא מבוססת עליה מהספר המקורי: הוא אמנם נראה כמו ליצן חביב ובלתי-מזיק, אבל בהמשך מתברר כמנהיג הפסיכופת של חצר הקסמים, הרובע הסודי של הצוענים. סיפורו של קלופין מביא אותנו לראשונה אל עולמו של קוואזימודו, של מגדל הפעמונים, הגרגוילים המדברים ועבודות העץ... רגע אחד, גרגוילים מדברים?!
אלסה הייתה בשוק בפעם הראשונה שהרגרוילים התעוררו לחיים. מסתבר שזה לא דבר פשוט – למעשה, זה אחד הנושאים הכי מורכבים בסרט. אם בתור ילד לא היה לי ספק שהגרגוילים באמת חיים, בדיוק כמו שהרבה דברים אחרים מואנשים בסרטי דיסני, השאלה אם הגרגוילים חיים או שקוואזימודו רק מדמיין אותם ככאלה היא אחת השאלות שהסרט לא מספק להן תשובה מוחצת, ולדעתי בכוונה. למי שבכול זאת רוצה תשובה, בואו נבחן את הראיות ותחליטו אתם במה להאמין. הנה כמה הוכחות לכך שהגרגוילים באמת חיים:
  1. הוגו משנה תנוחה במהלך הסרט; בהתחלה הוא עם פה פתוח ובהמשך עם פה סגור.
  2. לא רק קוואזימודו רואה את הגרגוילים, אלא גם דז'אלי.
  3. גרגויל הורג את פרולו בסוף הסרט. עם זאת, ייתכן שמי שבאמת דחף אותו אל מותו הוא בעצם קוואזימודו או אזמרלדה (רוב הסיכויים שקוואזימודו כמו בספר) וקוואזימודו רק דמיין שזה היה הגרגויל כדי לנקות את מצפונו, בעיניו ובעיני הצופים הרכים.
לעומת זאת:
  1. למרות שפרולו מכיר את מגדל הפעמונים, הוא לא מייחס חשיבות לכך שהגרגוילים זזים ממקום למקום. אולי הוא יודע שקוואזימודו מזיז אותם.
  2. קוואזימודו לא מציג את חבריו בפני אזמרלדה.
  3. הגרגוילים לא יכולים לעזור לקוואזימודו אם הוא לא רוצה בכך. כשהוא כבול בשלשלאות ולא מנסה להשתחרר, הם אומרים לו "אחרי הכול אנחנו רק עשויים אבן".
במה אתם בוחרים? לא חשוב במה אתם מאמינים, אין ספק שאחד הדברים הנבזיים ביותר שפרולו עשה היה להכריח את קוואזימודו להודות בכך שחבריו לא יכולים לדבר. אתה לוקח מהבן-אדם את חיי החברה היחידים שיש לו וכנראה שומרים אותו שפוי?! אתה באמת רשע מרושע.
הגענו לאזמרלדה ופיבוס. האמת היא שלא זכרתי שכבר בסצינה הראשונה שבה אזמרלדה מופיעה, ניצוצות עפים באוויר בינה לבין הגבר החדש הזה, כשאפילו לא ברור עדיין איך הם קשורים לעלילה (למרות שאפשר לנחש: יש אישה, ברור שהגיבור שלנו יתאהב בה. יש גבר, ברור שהיא תתאהב בו במקום בגיבור). שוב ניואנסים שהצופה הצעיר יפספס כדי שיוכל לחשוב שלקוואזימודו המסכן שלנו יש סיכוי.
ועכשיו ניקח הפסקה קטנה מהסרט ונעבור למשהו שונה לגמריי: כמה מכם שמעו על מבחן בכדל?

עד כמה שאנחנו מאמינים שאנחנו מתקדמים ביחס שלנו לנשים, הרוב המוחץ של סרטים לא היו עוברים את מבחן בכדל, בעוד שהם בהחלט היו עוברים מבחן הפוך על גברים. רק בשנים האחרונות עלה מספר הסרטים שעוברים את המבחן הזה, כנראה כי גם לבעלי האולפנים הגדולים יש פייסבוק והם מעודכנים בדרישות הקהל.
רוב הסרטים עד תקופה זו נכשלו במבחן, אבל "הגיבן מנוטרדאם" לא עונה אפילו על הסעיף הראשון. לכן אפשר לחשוב שחסרות נשים בעולם, שכול שלושת הגברים שלנו חייבים להיות מאוהבים באותה אחת.
נקפוץ הרבה קדימה לשיר Hellfire, אחד הקטעים המטרידים ביותר אי-פעם בסרט לילדים. במקום לדבר עליו, פשוט תראו:


פרולו מבטיח להצית את פריז כולה, ומקיים. קורבנותיו הראשונים הם האופה ומשפחתו, אבל קפטן פיבוס מציל אותם תוך כדי סיכון חייו, וכמעט מוצא להורג בשל כך. מעט מאוחר יותר, פריז עולה בלהבות. למי שעדיין צריך הסבר מה בדיוק קרה שם, פרולו שרף עוד הרבה בתים על יושביהם, והפעם לא היה להם את פיבוס שיציל אותם. דיסני לא מראים לנו את זה על המסך, אבל זה ברור.
מאוחר יותר חייליו של פרולו מבשרים לו שאזמרלדה לא נמצאה, ואז עולה במוחו רעיון: קוואזימודו עזר לה להימלט מנוטרדאם. מה אתה אומר, שרלוק! יכולת להגיע למסקנה הזאת גם לפני ששרפת את כל העיר בלי לקבל שום מידע חדש, מה פתאום נזכרת עכשיו?
לפחות פרולו מצליח לפצות על הטיפשות שלו בתוכנית גאונית, שמלעשה מראה עד כמה הוא שולט בקוואזימודו ויודע לתמרן אותו, כשהוא גורם לו להוביל אותו אל חצר הקסמים. בחצר הקסמים אנחנו לומדים להכיר את טבעו האמיתי של קלופין, אותו קלופין שמזיין לנו את השכל במשך סרט שלם על "מי המפלצת ומי האדם", עכשיו כמעט רוצח שני בני-אדם חפים מפשע בלי משפט לעיני האספסוף.

עכשיו, בגלל שהמשפט הזה חוזר כמה פעמים במהלך הסרט, כולל בהתחלה ובסוף, נניח לרגע שהמסר האמיתי של הסרט הוא שהחיצוניות לא קובעת אלא הפנימיות (ולא, למשל, נגד אמונה עיוורת – משהו שאלסה שמה לב אליו כבר בשיר God Help the Outcast ותהתה איך מסר כל כך אנטי-דתי הצליח להיכנס לסרט ילדים). זה חתיכת מסר בעייתי, כשבסופו של דבר אזמרלדה בוחרת בפיבוס החתיך ולא בקוואזימודו המכוער.
אבל משהו אחר במסר הזה מפריע לי הרבה יותר: הדיכוטומיה הברורה בין "מפלצת" ל"אדם". לפי "הגיבן מנוטרדאם" אדם רע, למשל פרולו, הוא בעצם לא אדם אלא מפלצת. כל מי שלמד פסיכולוגיה בסיסית מכיר את הניסוי של סטנלי מילגרם, שגרם לאנשים לעשות דברים מפלצתיים-לכאורה רק כי הוא שכנע אותם שזה בסדר. בכך הוא ניסה להתחקות אחר המניעים של הנאצים, שרובם היו ככול הנראה רק ברגים במערכת. במקביל טבעה חנה ארדנט את המושג "הבנאליות של הרוע", שמתייחס לקלות הבלתי-נסבלת בה כולנו יכולים, תחת התנאים המתאימים, להפוך ל"מפלצות" – בדיוק משום שאנחנו בני-אדם.
גם פרולו עצמו משוכנע שהוא צדיק וישר, ומנקודת המבט שלו הוא לא מפלצת בכלל. הבעיה של פרולו נובעת מכך שהוא חלק מממסד שמציב ערכים מוחלטים של טוב ורע, ולכן בעיניו הוא פטור מלבצע חשבון-נפש ולראות היכן הוא יכול להשתפר; מישהו אחר כבר קבע את זה עבורו. אם קוואזימודו היה גדל על אותם ערכים כמו של פרולו, כולל היותו חלק מהמעמד ההגמוני ולא מפלצת שאין לה מקום בעולם, האם הוא היה נשאר אותו אדם טוב? לעולם לא נדע. בסופו של דבר, הסרט אומר לנו שבני-אדם רעים הם בעצם "מפלצות" ולא "אנשים", ולא שכולנו בני-אדם עם פוטנציאל לכול אחת מהאפשרויות (או בכלל משהו באמצע), והכול תלוי בבחירות שלנו.

למרות זאת, מדובר בעיניי באחד הסרטים המוצלחים ביותר של דיסני. סרט שלא מנסה להציג לנו מציאות אוטופית, שבה הסוף הטוב הוא גם מריר, ודורש המון אומץ להעביר את המסר האמיתי שחבוי בו. לכול מי שלא ראה את הסרט הזה מאז הילדות, אני ממליץ בחום לחזור אליו ולראות אותו באור חדש.
נכתב על ידי , 23/3/2017 17:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , תחביבים , קולנוע
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצ'רנובוג אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צ'רנובוג ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ