לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

תה אצל דיסני


כאן בבלוג אכתוב רשמים על סרטים שהיו ונותרו קלאסיקות על-זמניות, בעיניים מפוכחות יותר מאלה שהתרגלנו אליהן.

Avatarכינוי: 

בן: 30





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2017

לשיר במקלחת: השואה בגירסת דיסני


אם לילידי אמריקה יש סרט דיסני שמבוסס על רצח העם שלהם (ואותו סקרנו בפוסט הקודם), למה לנו לא מגיע אחד כזה? הרי דיסני ידועים ביכולות שלהם להפוך כל סיפור למחזמר חביב, כולל מאורעות היסטוריים אמיתיים, והשואה הוא בהחלט מאורע חשוב בהיסטוריה המודרנית.


זה לא שדיסני התעלמו לחלוטין משלטון הנאצים באירופה. בשנת 1943 יצא סרטון התעמולה "פרצופו של הפיהרר" בכיכובו של דונלד דאק, אבל הוא התמקד בעיקר בהגחכת היטלר והנאצים והצגת המשטר הדיקטטורי כלפי תושבי גרמניה הנאצית, ולא שום מילה על השואה. אבל לנו זה לא מספיק. אנחנו רוצים סרט שמספר עלינו, לא רק על הרעים. לכן, בחשיפה ראשונה כאן בבלוג, אני מציג בפניכם את מה שצריך להיות הפרויקט הבא של דיסני. זהירות, הומור שחור לפניכם:

הסרט "לשיר במקלחת" מתרחש במחנה-ריכוז ששמו לא נאמר בסרט, ומככבים בו נטלי פורטמן, בוב דילן, ג'יימס פרנקו, ניקול קידמן, מיכאיל ברישניקוב וקייטלין דיאס. למרות שהאנימציה בו מינימליסטית יחסית לדיסני (באופן מכוון), השירים נהדרים. ביניהם אפשר למצוא את Living Space ואת The Eternal Jew, שירי הגיבורה של הסרט הזה, ואת Work Will Set You Free, אותו תוכלו לשמוע גם בטקס פרסי האוסקר הקרוב כשהוא יקטוף את הפרס לשיר הטוב ביותר.
בשנים האחרונות, דיסני נמצאים בתהליך חזק של פיתוח מודעות עצמית. אם "פרוזן" ניפץ לנו בפרצוף את אהבת האמת של אנה והנס למרות שהיא לא שונה משום אהבה אחרת של דיסני, ואם "מואנה" כלל אינספור בדיחות פנימיות על כל מה שראינו בעבר, "לשיר במקלחת" הוא סוג של חזרה למקורות: אם נסתכל עליו כסרט בפני עצמו, הוא לא יהיה שונה משום סרט קלאסי של דיסני. אבל מכיוון שהוא עוסק בנושא רגיש כל כך, ברור מה יוצרי הסרט ניסו להגיד: "זוכרים אותנו? אנחנו עדיין יודעים לעשות סרטים של דיסני, ואנחנו יודעים לעשות אותם מכול דבר. רצח ילידי אמריקה, עבדות השחורים, טרגדיות של ויקטור הוגו ועכשיו גם השואה, הכול הולך. עכשיו בואו לסרט שלנו. אתם יודעים שאתם נהנים מזה".
ואכן, אנחנו נהנים מזה. הסרט עשוי היטב ועונה על כל הציפיות. אז נכון, הזוג בסיפור מתאהב קצת מהר מדי, אבל אני בספק שזה לא מכוון. עוד פעם היוצרים מוכיחים שהם דיסני והם גאים בזה.

"לשיר במקלחת" מתחיל ביער שחור וסבוך, בו פלוגת לוחמים צועדת בסרט מופתי ושרה במבטא רוסי כבד את מארש המלחמה Storm and Drive. איילים ודובים עוקבים אחריהם בעיניהם. זאב תועה מתקרב בשיניים חשופות, אבל מבט זועם ממנהיג הלוחמים מספיק כדי להבהיר לו מי כאן הבוס, והוא בורח עם זנב בין הרגליים. בחור צעיר אחד בולט במיוחד בין הלוחמים: זהו רומן (ג'יימס פרנקו), שמבחין בציפור שנפלה מהעץ, עוצר כדי לטפל בה, ומעודד אותה להמשיך לעוף באותו "סער ופרץ". חבריו קוראים לו והוא ממהר לחזור לשורותיהם.
בניגוד מושלם למורל הגבוה, אנחנו עוברים למקום אחר: מובס, מדכא, מוקף גדרות תיל ושומרים חמושים. ג'ייק (בוב דילן) נכנס אל מבנה העץ שלו, מפויח ומותש אחרי יום עבודה קשה, ורגע לפני שהוא נשכב על הדרגש שלו, הוא מבחין בגוש מתחת לשמיכה. הוא מרים אותה ומגלה את דינה (נטלי פורטמן שעושה עבודה מצוינת בלדבב ילדה בת 8), יחד עם חולדת המחמד שלה איימי. הוא לוחש לה שאסור לה להיות כאן ושאם יתפסו אותה יהרגו אותה, אבל היא מבקשת שיר לפני השינה. ג'ייק אומר לה שאסור, אבל דינה מתחננת. בסופו של דבר הוא מנסה לשיר, אבל שום קול לא יוצא. הוא מתנצל ומזכיר לדינה שהוא לא שר מאז שזה קרה.
דינה מתגנבת החוצה, דרך השומרים המפטרלים. בדרך מישהו קורא לה ולוחש לה לבוא הנה. היא מתגנבת אל מקום המסתור ופוגשת שם ילדה צעירה יותר ממנה, שמציגה את עצמה בשם רייצ'ל (קייטלין דיאס). דינה אומרת לרייצ'ל שהיא מעולם לא ראתה אותה כאן בעבר. רייצ'ל אומרת שזה סימן שהיא מסתתרת טוב. היא מראה לדינה קיצור דרך אל המגורים שלה.

הבוקר עולה. כולם מתייצבים למסדר וספירה. ממגורי הקצינים המרווחים משקיפה על המחזה אלנה (ניקול קידמן), שפוצחת בשיר Order There Must Be. תוך כדי כך מתבצעת סלקציה של החולים והחלשים. דינה עוברת בחינה מדוקדקת במיוחד, כששני קצינים מתווכחים האם צריך לשלוח אותה מכאן כי היא קטנה מדי, והשני אומר שהם כבר ראו שהיא מסוגלת לעבוד.
הוויכוח, כמו גם השיר של אלנה, נקטעים בפתאומיות בידי קולות הפצצה מרוחקים. פלוגת הלוחמים מההתחלה תוקפת את המחנה, והשומרים הנאצים משיבים אש. הקרב כולל בעיקר הרבה שיניים נשברות ופרצופים מפויחים, כי הרי לא ציפיתם לראות ממש חללים נופלים בסרט של דיסני, אבל בסופו של דבר אחד מהם נפצע אנושות: אותו מנהיג עם עיניים זועמות שראינו בהתחלה. הפלוגה מכריזה על נסיגה. רומן רוצה להציל את המנהיג, אבל שאר הלוחמים צועקים לו ששניהם ימותו אם הוא ינסה לסחוב אותו. הם משאירים אותו בשטח. תוך כדי כך, רייצ'ל מציצה ממקום מחבואה ושמה לב לחור שנפער בגדר כתוצאה מחומר נפץ.
המנהיג בוריס (מיכאיל ברישניקוב) נלקח אל אלנה שמתחקרת אותו. הוא מסרב לדבר ולגלות כל מידע על חבריו. אלנה אומרת לשומרים שייקחו אותו לעבודה הקשה והמפרכת ביותר שיש להם, שאחריה הוא יתחנן למות. הם לוקחים אותו משם.

רייצ'ל מסתכלת טוב על השומרים מסביב ומנסה לברוח דרך החור בגדר. היא כמעט מצליחה לברוח, אבל השמלה שלה נתפסת בגדר, וברגע האחרון שומר מבחין בה ויורה בה. דינה, שבאותו זמן עסוקה בתפירת מדים, שומעת את היריה ואיכשהו מבינה שמשהו קרה לרייצ'ל. היא מצליחה להתחמק מהמחנה ורצה לכיוון המקום שבו רייצ'ל נורתה.
שני שומרים עומדים ומדברים, אחד מהם אומר שהוא יישאר לשמור בזמן שהשני יילך להביא דברים לתקן את החור בגדר. דינה רצה אל גופתה של רייצ'ל, שעדיין בחיים. השומר שנשאר במקום מכוון את הרובה על דינה ומאיים עליה להתרחק, אבל דינה מדברת אל הלב שלו ומבקשת להיפרד מהחברה שלה (במציאות זה בחיים לא היה עובד, איזה מזל שאנחנו בסרט של דיסני). זה לא ממש משפיע עליו, אבל כן מעכב אותו, כשבינתיים איימי מתגנבת אליו, מטפסת על בגדיו ונושכת אותו. השומר צועק בכאב ופולט כדור לאוויר. במילותיה האחרונות, רייצ'ל לוחשת לדינה לברוח. היא מנצלת את הבלבול של השומר ורצה אל היער. יריות נוספות נשמעות מאחוריה, אבל דינה מצליחה להימלט.
עכשיו, בהחלט אפשר להתווכח אם מותה של רייצ'ל זה משהו שהיינו מצפים לראות בסרט של דיסני. מצד אחד, דיסני אחראיים ללא מעט מיתות שגרמו לנו טראומות ילדות, כמו המוות של אימא של במבי או אבא של סימבה. מצד שני, ילדה מתה עוד לא ראינו, והסרט הזה בסך הכול מיועד גם לילדים. אבל בסופו של דבר, "לשיר במקלחת" זה לא "פוקהונטס", אף אחד כאן לא מנסה לנקות את המצפון שלו ממעשים שהעם שלו אחראי להם, ואין סיבה להתעלם מזוועות השואה – אבל במידה. ילדה מתה אחת היא בהחלט דוגמא מייצגת שלא תשאיר לכם את העיניים יבשות, ואם גם זה יותר מדי בשבילכם, אל תלכו לראות סרטים על השואה.



בכול מקרה, דינה מצליחה להתחמק מהנאצים, הולכת ביער ושרה את השיר Living Space, על מקום בו היא תוכל לחיות בשלווה.
בינתיים, שומרים נאצים לוקחים את ג'ייק, מעמידים אותו מול כולם ברחבת מחנה הריכוז, מכריזים שהבת שלו נעלמה וכעת הוא ישלם את המחיר, וכך יהיה אם כל אחד מהנוכחים ינסה לברוח. כשג'ייק נושא את עיניו אל האופק ורובה מכוון אל ראשו, הוא מתחיל לשיר בשקט גם הוא את הבית האחרון של Living Space. אלנה, שרואה זאת, פוקדת על השומרים לעצור.
אלנה לוקחת את ג'ייק ושואלת אותו איך זה שהיא לא שמעה אותו כאן קודם, כי הקול שלו מוכר לה. ג'ייק עונה שהוא היה זמר בתיאטרון של ברלין, עד שאסרו על יהודים לעבוד שם. מאז הוא לא שר לעולם. אלנה שואלת אותו מה גרם לו לפצוח בשיר עכשיו. הוא עונה לה שהמחשבה על הבת שלו חופשיה גרמה לו לאושר, אפילו שהוא ידע שהסוף שלו-עצמו קרוב. אלנה עונה לו שאם כך, מעכשיו הוא לא ירגיש יותר חופש. הוא יראה אנשים במצב הכי קשה שלהם, חסרי כל תקווה, כבוד וצלם אנוש. והוא ישיר.
מאותו רגע, ג'ייק מקבל עבודה חדשה, מול תאי הגזים. תפקידו הוא לשיר לאנשים שנכנסים לשם, יחד עם עוד תזמורת של נגנים מיואשים מהחיים. אחד מהם מסביר לו שתפקידם למכור למי שמגיע לכאן אשליה שהכול יהיה בסדר, כדי שיתנגדו כמה שפחות. שני טוען שאף אחד לא מאמין שיהיה בסדר, והם סתם מנגנים חזק מספיק כדי לגבור על צרחותיהם כשהם בפנים. קבוצת זקנים מגיעה למקום, אלנה מביטה בג'ייק בחיוך ומצווה עליו להתחיל לשיר. לצלילי השיר Work Will Set You Free נשלחים הזקנים אל הפתח השחור של התא, שאין צורך להראות לנו בסרט מה יש מאחוריו כדי שנדע מה יש שם.

במהלך מסעותיה ביער, דינה נתקלת בקבוצת הפרטיזנים שתקפו את מחנה הריכוז. כמה מהם רוצים להרוג אותה, כדי שלא תגלה לאף אחד היכן הם, אבל רומן מתייצב לצדה ואומר שאז הם יהיו גרועים כמו הנאצים שנגדם הם נלחמים. דינה מזהה אותם ומבקשת מהם ללכת ולנסות שוב לתקוף את מחנה הריכוז. רומן עונה לה שזה היה מסוכן מדי, בדרך כלל הם מפוצצים גשרים ומסילות רכבת, רק בוריס היה טיפש מספיק כדי לנסות לתקוף אותם איפה שהכי כואב, ושילם על זה את המחיר.
דינה מבקשת להצטרף אל הפרטיזנים, כדי ללמוד להילחם כמוהם. אף אחד לא מסכים, אבל דינה עוקבת אחריהם ומתאמנת בסתר, עד שרומן מגלה אותה, מחליט שהיא מוכשרת מספיק ושכבר עדיף שתצטרף אליהם באופן רשמי.
וזהו. מכאן עד סוף הסרט לא הרבה משתנה. כמה פעולות חבלה של דינה ורומן נגד הנאצים והבלחות לחייו של ג'ייק, כולל פגישה מקרית שלו עם בוריס (כי הוא צריך להישאר רלוונטי איכשהו). צריך רק לשים לב לכמות הפעמים המוגזמת שאלנה באה לבקר אותו בשלל תירוצים כדי לשמוע אותו שר. הדבר החשוב הבא קורה חצי שעה לאחר מכן, כשדינה מצליחה לשכנע את רומן לתקוף שוב את מחנה הריכוז, אם לא בשביל המשפחה שלה אז בשביל להציל את בוריס, שאולי יש עוד סיכוי קלוש שלא הרגו אותו בינתיים. רומן מסכים, אבל בתנאי אחד: שדינה תישאר מאחור. הוא לא מוכן לסכן אותה. במקום להתווכח, דינה פוצחת בשיר The Eternal Jew, לפיו לא חשוב לאן היא תלך, היא אף פעם לא באמת תהיה שייכת.

המורל של הפרטיזנים בשמיים כשרומן מוביל אותם לקרב עם שיר המלחמה החדש שלהם, Lightning War. הקרב השני על המחנה הולך טוב יותר מהראשון, כי במהלך הסרט רומן למד מדינה טריק חשוב: כמה סצינות לפני כן, דינה הצליחה להתחמק מאלומות אור כפי שעשתה בתחילת הסרט, להגיע אל צלף ולנטרל אותו מאחור. הפעם, הפרטיזנים לא מתחילים ישר לירות, אלא קודם כל מתקרבים ככול האפשר, מטמינים חומר נפץ שמפוצץ את הגדרות, ורק אז מתחילים בקרב. אסירים מתחילים לברוח בהמוניהם, ולמרות שרומן וחבריו מעודדים אותם להצטרף ללחימה, אין להם נשק לתת להם והם נאלצים להילחם בידיים. ידם של הנאצים עדיין על העליונה.
בינתיים, דינה מחכה זעופת פנים בסליק של הפרטיזנים, כשפתאום עוברת במקום עגלה עם סוס. במוחה מבזיק רעיון: היא מנטרלת את הרוכב מאחור, מעמיסה על העגלה את כל הנשק שנותר בסליק, ורוכבת בעצמה אל הקרב. רומן המום, אבל לא מנסה למחות. כעת, רוב האסירים מתחמשים ומצטרפים לקרב ביתר יעילות, בראשם בוריס וג'ייק.
המצב מתהפך, וכעת האסירים גוברים על הנאצים ביתר קלות. רק צלף אחד נשאר, הוא כמעט יורה בג'ייק, אבל ברגע האחרון מישהו תוקף אותו מאחור ומנטרל אותו, בטכניקה שכבר למדנו להכיר. אבל לא, מתברר שזאת לא דינה. זאת אלנה. מה אתם יודעים, מסתבר שהשתיים לא כל כך שונות אחרי הכול. ג'ייק שואל אותה למה היא עשתה את זה, והיא עונה לו: you have set me free.
מה לעזאזל?! אם זה לא היה סרט של דיסני, בחיים לא הייתי מאמין לטוויסט המטופש הזה. מסתבר שכול מה שהיהודים היו צריכים לעשות כדי להינצל מהשואה, היה לשיר מספיק טוב כדי שהנאצים יתאהבו בהם! ועם כל הכבוד לעובדה שלג'ייק יש את הקול של בוב דילן, זה עדיין לא תירוץ לכלום. עד הרגע הזה כבר חשבתי שזכינו לייצוג פחות או יותר מציאותי של השואה, אבל תמיד הסוף חייב להרוס הכול.

יכול היה להציל את כולם

מצד שני, ברור מה דיסני ניסו לעשות כאן. אם לפני 24 שנים "רשימת שינדלר" הציגה לנו השוואה בין דמויותיהם של אוסקר שינדלר לקצין הנאצי אמון גת, "לשיר במקלחת" לוקח את ההשוואה רחוק יותר, ומשווה בין דינה לאלנה. אפילו אלנה מבינה שכולנו בסופו של דבר בני-אדם, לא חשוב כמה היא תדחיק את זה, ואנחנו יכולים להשתחרר מקביעות של גזעים עליונים ונחותים. במשפט שהיא אומרת לג'ייק, היא עצמה אפילו טוענת שהוא שחרר אותה, כלומר עשה לה טובה בכך שלימד אותה שהיא טועה. ממש כמו שראינו בפוסט על "הגיבן מנוטרדאם", גם כאן אנחנו רואים שבסופו של דבר הכול עניין של מי אנחנו בוחרים להיות.
ומי שמכיר אותי יודע שאני לא אסיים את הביקורת בלי התייחסות לקטע המגדרי: אלנה מוקפת בגברים ויש לה תפקיד שנחשב גברי. האם רק בגלל שהיא אישה היא היחידה שמצליחה לגלות חמלה? הסרט לא מספק תשובה. אם אלנה הייתה גבר וג'ייק היה אישה, סוף הסרט היה הופך לסיפור על גבר שמציל אישה, וברור שזה לא מה שדיסני רצו – הם הרי רוצים דמויות נשיות מעוררות השראה, לא עוד אישה שהכול מסתדר לה בחיים רק כי היא יודעת לשיר. הם ידעו שהם יספגו מספיק תלונות על הסרט ולא יכלו להרשות לעצמם לספוג גם על החלק הזה.
לסיום, בואו נדבר על השירים. גם כאן דיסני מאוד מודעים לעצמם, וזה ברור עוד מהשם של הסרט. הוא מלא בשירים, אבל אף אחד מהאסירים במחנה הריכוז לא מרגיש צורך לפצוח בשיר בשום שלב, ואפילו דינה לא שרה תו אחד עד שהיא משתחררת. ג'ייק הוא יוצא דופן, אבל אותו מכריחים לשיר והוא ממש סובל מזה, עד לסצינת הסיום של הסרט, בה הוא שר עם אלנה את הרפרייז של You Have Set Me Free. גם אם אתם חיים בסרט של דיסני, אף פעם אל תשכחו שיש גם כאלה שבשבילם החיים הם לא מחזמר.

על סרט כמו "לשיר במקלחת" עוד ייכתבו הרים של ביקורת מן הסתם, וקצרה היריעה מלעסוק בכול האספקטים שלו, או לפחות אלה שהיו לו אילו היה קיים במציאות. בפוסט הבא נחזור לעסוק בסרטים נפיצים פחות, אבל בכול זאת תזכרו דבר אחד: כשדיסני באמת יוציאו סרט על השואה, אל תשכחו איפה קראתם את זה ראשון.
נכתב על ידי , 24/4/2017 13:01  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , תחביבים , קולנוע
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצ'רנובוג אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צ'רנובוג ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ