לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

תה אצל דיסני


כאן בבלוג אכתוב רשמים על סרטים שהיו ונותרו קלאסיקות על-זמניות, בעיניים מפוכחות יותר מאלה שהתרגלנו אליהן.

Avatarכינוי: 

בן: 31





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2017

מיוטו נגד מיו: פוקימונים נגד עצמם


"מיוטו נגד מיו" הוא הסרט הראשון של פוקימון, וגם המוצלח ביותר מביניהם. האנימה של פוקימון הופקה במקור כמרצ'נדייז צדדי לקידום משחקי הגיימבוי. הסרט היה אמור לחתום את הסדרה (מבחינת ציר הזמן הוא מתרחש במקביל לפרקים האחרונים של העונה הראשונה ויכול להיות הפרק האחרון שלה), אבל כשהוא יצא, פיקאצ'ו וחבריו כבר היו סנסציה והיה ברור שהיוצרים לא הולכים לוותר על לסחוט את המרצ'נדייז הזה עוד ועוד, ולכן קיבלנו כבר 20 עונות שלא ממש חידשו לנו שום דבר – המטרה היא עדיין לתפוס את כולם, האתגר הוא עדיין ליגה מסוימת שההתחרות בה מותנית בהשגת 8 תגים (או 4 בחלק מהעונות בשביל הגיוון), ואש קצ'אם עדיין בן 10. אבל לפני כל זה, כשפוקימון היה מותג חדש ומרענן ולא חזר על עצמו (כי לא היה על מה), בואו נראה מה היה לנו בסרט הראשון.


הסרט נפתח בהבטחה, לפיה אף אחד מהסיפורים על חיפוש משמעות החיים אינו מוזר יותר מהסיפור על הפוקימון החזק ביותר. נו באמת, יכלו להתחיל גם בלי זה. עם כל הכבוד לפוקימון, ויש כבוד, לטעון שהסיפור שלהם מוזר יותר ממונטי פייתון למשל, או מאגדות בנות מאות שנים, זה מאוד יומרני מצדם. באמת שהסיפור על מיוטו מוצלח מאוד, אבל יש גבול.
מה שנכון הוא שבני-אדם (וכנראה גם פוקימונים) תמיד חיפשו את משמעות החיים. על זה בנוי כל הסרט: פוקימון שמחליט לחפש את משמעות החיים, ולא אכפת לו מי ייפגע בדרך, כי הוא לומד שהוא מסוגל. באמת שכול זה לא היה קורה אם דוקטור פוג'י או ג'ובאני פשוט היו מניחים למיוטו לנפשו ולא מנסים להשתמש בו בתור מכונת מלחמה. בני-אדם כמו ג'ובאני רגילים לכלוא פוקימונים בתוך כדורים קטנים ולשסות אותם זה בזה. למיוטו זה פחות מתאים. הוא קם על יוצריו ומחליט ליצור עולם משלו, עולם ללא בני-אדם מעצבנים. בכול הכנות, אפשר להבין אותו.
מה שלא כל כך ברור הוא למה מיוטו הוא הראשון. אם פוקימונים באמת לא אוהבים להילחם, אפילו הפוקימון החלש ביותר (טוב, אולי לא מג'יקארפ) חזק יותר מילד בן 10 שמנסה ללכוד אותו, ואם הפוקימונים היו רוצים להתקומם, הם היו עושים זאת הרבה יותר מוקדם. למה דווקא מיוטו שונה ולא מוכן לקבל עליו את ההגמוניה האנושית? טענה ראשונה היא כי מיוטו מסוגל לדבר ולהבין את בני האדם ומה הם רוצים ממנו. אבל אותו דבר נכון גם למיאו, ששייך גם הוא לג'ובאני וכנראה נחשף לאותן דעות שלו. ההבדל ביניהם הוא שמיאו כמעט ולא נלחם, אלא הוא חבר לכול דבר בצוות רוקט. כנראה שלגנוב פוקימונים ולהרוויח כסף זה יותר כיף מלהילחם, אפילו אם זה כרוך בלהתפוצץ בכול פרק מחדש.
אם כן, מיוטו קיים בקושי כמה דקות, וכבר נחשף לכיעור האנושי במלואו, אנשים דיי מטומטמים שרואים מולם את הפוקימון החזק ביותר בעולם ואין להם בעיה להתנשא מעליו ולהטיח בו שהוא שייך להם. מאוד לא חכם מצד כל אחד מהאנשים שאנחנו רואים בתחילת הסרט. אני בצד של מיוטו.
עד כאן הפרולוג. כמעט. אני רק אתעכב עוד קצת על הנקודה שמיוטו הוא שיבוט ולא אמורים להיות לו זכרונות של הפוקימון שממנו הוא שובט, לא יותר משלילד יש את הזכרונות של אימא שלו. אלא אם אנחנו ביקום של Assassin's Creed. זהו. סיימתי.

והנה אנחנו מגיעים לסיפור עצמו. כמו כל פרק טוב של פוקימון, הוא נפתח בקרב פוקימונים, שהמטרה שלו היא בעיקר להראות עד כמה מגניב אש. כל הפוקימונים שלו מנצחים את היריבים החזקים שלהם במכה, עד כדי כך שזה לא הגיוני. בואו נראה:
אנחנו מתחילים עם בלבזאור נגד דונפאן. בלבזאור משתמש בקרן סולרית, מתקפה חזקה מאוד מסוג עשב, על פוקימון מסוג אדמה שחלש מול עשב. אוקיי, הגיוני שניצח. אנחנו ממשיגים לסקווירטל נגד מאצ'מפ. סקווירטל משתמש בסילון בועות, מתקפה בינונית מסוג מים, על פוקימון לוחם מפותח מאוד שלא חזק או חלש במיוחד מול מים. זה כבר מוזר. אנחנו מסיימים בפיקאצ'ו שמנצח שלושה פוקימונים יחד במכת ברק אחת. כבר סיכמנו בתחילת הסדרה שפיקאצ'ו של אש הוא פיקאצ'ו חזק במיוחד, אז אני מוכן לקבל שהוא ניצח את וינומות' ופינסיר, אבל בנוסף להם יש לנו את גולם, פוקימון אדמה שחסין לחלוטין נגד חשמל. מצטער, זה כבר יותר מדי.
אחרי כל הקרב הזה עקב מיוטו, שרוצה לזמן אליו מאמני פוקימונים חזקים. אש נבחר כאחד מהם, ומיוטו שולח לו הזמנה באמצעות... דרגונייט?! יש לך פאקינג דרגונייט, ואתה משתמש בו בתור דוור? אני מבין שהיוצרים רצו להכניס לסרט את הפוקימון החצי-אגדי של הדור הזה, שכמעט ולא קיבל מקום בעונה הראשונה של הסדרה, אבל יכלו גם לעשות אותו מגניב ולא לתת לו להיעצר ע"י ג'סי עם מחבת בראש.

אנחנו מגלים שהכוח של מיוטו חזק כל כך, שהוא מסוגל להזיז עננים ממסלולם בטלקינזיס ולגרום לסערה במקום מרוחק. אוקיי, זה מרשים. כל הסיפור הזה נועד לתת לנו לשמוע סיפור שמאוד לא קשור למה שקורה כאן: האגדה על דמעות הפוקימונים שמעניקות חיים. אני מבין שהיינו צריכים לשמוע את הסיפור הזה כדי להבין את סוף הסרט, אבל בחייאת, האישה שמספרת אותו עושה את זה בצורה כל כך לא קשורה לכלום, שזה הרבה פחות אמין מהעובדה שדמעות יכולות להשיב אדם לחיים.
אתם יודעים מה עוד לא אמין? שמרכז הפוקימונים כולו סגור בגלל שהאחות נעדרת. איך אין שום מחליפה? העולם הזה מלא באינסוף אחיות ג'וי, אף אחת לא הייתה פנויה להחליף את זו שנעלמה? כל מרכזי הפוקימונים בנויים על ההנחה שלאחות האחת שעובדת אצלם לעולם לא יקרה שום דבר? מערכת הבריאות לפוקימונים בעולם הזה דיי גרועה. ואם כבר נכנסנו לזה, העובדה שהיא בחינם רק הופכת אותה ליותר גרועה, כי אני מתערב אתכם שאם האחיות היו גובות תשלום, מאמנים לא היו ממהרים כל כך לסכן את הפוקימונים שלהם בקרבות.
ברוק, שידוע בכוח העל שלו להבדיל בין כל האחיות ג'וי, מזהה את האחות הנעדרת. מזל שיש במקום שוטרת שאפשר לדווח לה ולעזור לה בחקירה... אה, לא? חבל, ברוק, יכולת פעם אחת בחיים שלך להיות מועיל.
בכול מקרה, כמה מאמנים פורצים החוצה מהנמל ויוצאים להתמודד עם הסערה. לאש, מיסטי וברוק אין פוקימונים חזקים מספיק, ולכן הם נאלצים לקחת סירה של ויקינגים שעוברת במקרה במקום... מה לעזאזל?! הם אפילו לא היו צריכים לזהות את צוות רוקט כדי להבין שמשהו כאן חשוד. ואיך סירת עץ קטנה אמורה לשרוד סופה שאפילו פוקימונים מתקשים להתמודד עמה? במהרה אש וחבריו נאלצים לסמוך על סקווירטל וסטאריו שיביאו אותם לאי של מיוטו. רגע, אז פתאום הפוקימונים שלכם כן חזקים מספיק? סתם זלזלתם בהם, אחרי שעונה שלמה חפרתם לנו לא לעשות את זה? וממתי וויזינג יודע לשחות?

החבורה מגיעה לאי, ושם קורה דבר מופלא: מיסטי מזהה את האחות ג'וי הנעדרת! לא אמרנו שרק ברוק מסוגל להבדיל ביניהם? אבל היא טוענת שזו לא היא ואף אחד לא מתווכח, תוך כדי שהיא דואגת לדבר בצורה מסתורית וקריפטית ככול האפשר. אוקיי. לא חשוד בכלל. אולי זה רק חלק מצירופי המקרים המדהימים שקורים שם.
למשל, בדיוק באותו זמן, מיו מופיעה אחרי שנים שאף אחד לא ראה אותה בחיים, ומגיעה דווקא לאי של מיוטו. באמת שהיינו שמחים להסבר. או, למשל, אנחנו מגלים שרק שלושה מהמאמנים שצלחו את הסערה על גבי פוקימונים הופיעו לאי, ובצירוף מקרים מופלא, לשניים מהם יש וינוזאור ובלאסטויס, פוקימונים התחלתיים מפותחים עד הסוף שאין לאש. אל תשכחו שאש כמעט ולא הצליח להגיע. מה מיוטו היה עושה אם הוא לא היה מגיע? מחכה לנצח למאמן עם צ'ריזארד? ולמה הוא הזמין בכלל את המאמן השלישי שאין לו אף פוקימון שהוא צריך?
בינתיים, מיאו עובר שיבוט. אנחנו מגלים ששיבוט בעולם הפוקימונים לא דומה לשום דבר שאנחנו מכירים: תוך שניות הגרסא המשובטת שלו מופיעה במיכל מים, שלמה ושקועה בתרדמת. זה מוזר עוד יותר כשאנחנו מגלים שגם פוקימונים מפותחים יכולים להיות משובטים בתור הצורות המפותחות שלהם. מוזר. בסרט ההמשך אנחנו אפילו נפגוש תינוקת של נידוקווין, שהיא פוקימון מפותח עד הסוף. סבבה והכול, אני מבין שזה סרט לילדים, אבל אם אתם הולכים לעסוק בנושא מדעי כמו שיבוט, הייתי מצפה מכם לבצע מחקר בסיסי ולהבין איך זה עובד בדיוק, כדי לא להזין אותם בידע שקרי.

אבל זה נראה מגניב לאללה.

בערך מעכשיו, כל המטרה של מיוטו היא להשוויץ בכוח שלו בפני קבוצה מצומצמת של 6 ילדים והפוקימונים שלהם. לקרבות שהוא עורך בין הפוקימונים אין שום משמעות, כיוון שכפי שראינו בהמשך, הוא היה מסוגל ללכוד אותם בפוכדורים השחורים גם בלי להחליש אותם בקרב. לעזאזל, רובם אפילו לא מנסים להתנגד, רק עומדים שם כמו יוצמחים!
הדבר המשמעותי ביותר שמיוטו עשה היה לצרף 22 פוקימונים לצבא שלו (ספרתי), וקשה לי להאמין שהם ישנו משהו בהשוואה לכוחות המדהימים שהוא הפגין קודם לכן. שלא לדבר על העובדה שאש הרס לו את המכונה של השיבוט. המרדף אחרי פיקאצ'ו היה עשוי היטב וזה הקטע המרגש ביותר בסרט, אפילו יותר מהסוף שלו, אבל אפילו הוא היה מיותר: כל מה שאש היה צריך זה ללמוד ממיסטי ולהחביא את פיקאצ'ו בתיק. מישהו שם לב שטוגפי בכלל היה שם?
אז אם מיוטו הוכיח משהו למישהו, זה רק לעצמו. במובן מסוים, הוא הוכיח לעצמו שהוא חזק יותר מכולם וראוי לשלוט על העולם הזה. בדרך הוא התעלם מפיקאצ'ו, שטען שאש הוא חבר שלו. זה בעצם ערעור על הנחת היסוד שלו, על מה שהוא למד מבני האדם, שעבורם פוקימונים הם רק עבדים. החלק הזה, הידיעה שלא כל בני האדם גרועים כמו שהוא חושב, סותר את כל התוכנית שלו. זה פשוט לא מעניין אותו בשלב הזה.
הייתי מתלונן על זה, אבל אני לא. מיוטו למעשה נוהג בדיוק כמו כל בן-אדם, וזו החולשה האמיתית שלו: העובדה שהוא לא שונה ממי שהוא שונא. זה בערך כמו שוביניסטים שבטוחים שנשים הן טיפשות, ולא יפסיקו לחשוב כך אפילו אם יפגשו אישה חכמה. הדמות של מיוטו בנויה על שנאה שהיא לא בהכרח רציונלית אבל בהחלט ברור מהיכן היא נובעת. זה מה שהופך אותה לאנושית ומוצלחת.

ואז יש לנו קרב פוקימונים גדול בין הפוקימונים והשיבוטים שלהם. לפוקימונים כידוע יש יכולות מרשימות, כמו יריקת אש ומתקפות על-חושיות, אבל אף אחד לא משתמש בהן בקרב הזה, וכולם משתמשים רק בכוח פיזי. זה לא מתאים לא לדמויות ולא לסרט, שיכול היה להיות הרבה יותר מרשים ומרהיב אם היינו רואים את מלוא הכוח של הפוקימונים נגד השיבוטים. רק מיוטו ומיו באמת נלחמים כמו פוקימונים.
ואז אנחנו מקבלים סדרת ציטוטים הזויים. "פוקימונים לא נועדו להילחם". ברור שלא, רק עכשיו את מבינה את זה?! מוסר ההשכל הזה חותר תחת כל מה שהסדרה בנויה עליו, אחרי שראינו בני-אדם מכריחים את הפוקימונים שלהם להילחם. חלק אולי עשו את זה ברצון, כמו פיקאצ'ו, אבל בהתחשב בעובדה שאף פוקימון אחר לא מיהר להסכים אתו, אני בספק שזה המצב עבור כולם. אפשר פשוט להניח שכמו בני האדם, גם הפוקימונים שונים זה מזה, חלקם אוהבים להילחם וחלקם לא, אבל רובם כנראה שלא.
ודווקא פיקאצ'ו הוא זה שמסרב להילחם בשיבוט שלו. פיקאצ'ו מבין מה זה קרב אמיתי, קרב מכובד שלא נכפה על היריב. על השיבוטים הקרב הזה נכפה, כמו גם על הפוקימונים המקוריים שנלחמים נגדם, ולכן פיקאצ'ו מסרב לקחת בו חלק, אפילו במחיר כבד. תגידו מה שתגידו על פיקאצ'ו, בסרט הזה הוא כוכב.
ומיאו? מה השטויות ההיפיות שהוא מתחיל לברבר שם? יש הרבה סיבות לא להילחם במישהו אחר, אבל העובדה שלשניכם יש אותה אדמה ואותו אוויר היא לא אחת מהן.

וכעת הגענו לחלק שסחט דמעות בקרב מעריצי פוקימון (למרות ששוב, לדעתי הוא פחות מוצלח מהמרדף אחר פיקאצ'ו או קרב הפוקימונים בשיבוטים): אש הופך לאבן ודמעות הפוקימונים משיבים אותו לחיים. מצטער, אני לא מבין למה לפוקימונים שלא מכירים את אש פתאום אכפת כל כך מאיזה בן-אדם שהם לא מכירים שמתפרץ למקום. הרי סיכמנו שהם עבדים ולא אוהבים להילחם עבור בני-אדם, לא? ב"היפה והחיה" לפחות היה הסבר הגיוני את תסמונת שטוקהולם הזאת, אבל כאן זה אפילו לא ברור.
עוד דבר הוא שכמו שראינו ב"שודדי הקאריביים", "פוקימון" משחקים כאן בקלף מסוכן מאוד, לפיו מתים יכולים לשוב לחיים. אבל הפעם זה בסדר, כי אנחנו לא באמת מצפים שמישהו ימות מתישהו במהלך הסדרה הזאת. אפשר להמשיך הלאה.

הסרט הזה היה יכול לעבוד מצוין בתור הפרק האחרון של הסדרה, כשאש וחבריו מבינים שפוקימונים לא אמורים להילחם, ומחליטים לשחרר אותם לנפשם. או יותר טוב – להמשיך את הסדרה בתור פעילים לזכויות פוקימונים, אבל באמת ולא בכאילו כמו צוות פלזמה שהכרנו בדור מתקדם יותר. אבל במקום זה, מיוטו מוחק להם את הזיכרון. כנראה שנושאים מדעיים כבדים כמו שיבוט אפשר להכניס לסרט ילדים (ולעשות את זה לא נכון), אבל סוגיות מוסריות נגד התעללות בבעלי-חיים זה כבר יותר מדי.
החבורה שוב מוצאת את עצמה בנמל ממנו הם הפליגו לאי של מיוטו, אבל לא זוכרים מה הם עושים שם. מיסטי מסכמת זאת בצורה נפלאה: "אני מניחה שאנחנו פשוט כאן כי אנחנו כאן". כלומר, עזבו אתכם מכול התהיות הפילוסופיות על משמעות החיים ופשוט תחיו את הרגע. משפט סיכום מעולה לסרט.


לסיכום, אני לא יכול לסיים פוסט על פוקימון בלי להמליץ על הפאנפיק המצוין, לדעתי האובייקטיבית והבלתי משוחדת בעליל, "פוקימון במהירות החושך". למי שתהה אי פעם איך ייראה סיפור שמתרחש בעולם של פוקימון וכולל דמויות ועלילה עם התפתחויות מעבר לתפיסת פוקימונים ותגים – בדיוק ככה.
נכתב על ידי , 31/8/2017 12:52  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , תחביבים , קולנוע
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצ'רנובוג אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צ'רנובוג ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ