לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בלוג זה,הוא התכתבות עם התובנה הפנימית וכתיבת תובנות והארות על הדרך הרוחית שאני צועד בה. מאין כלי עזר שלי לשיחה עם ה"קול החכם",שיחה עם אלוהים, התבוננות על המחשבות, הכרת התודעה. בעזרת חקירה והתבוננות, ניתן להבין בין השקר לאמת. בין החלופי למוחלט.ולהשתחרר.

כינוי: 

בן: 26

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


2/2017

לשייף את האבן


 



עידן (חבר לדרך הרוחנית) אמר אתמול משהו חכם בסטסנג

אם אני כל היום לא מתבונן במחשבות, מציית באוטומטיות לכל מחשבה בלי לחקור, בשעה של מבחן חזק אני לא יהיה חזק מספיק.

למשל, אם כל היום אני עושה כל מה שהתודעה אומרת לי בלי לשחק קצת עם כל ההרגלים שלי, איך אני אמור פתאום לא להאמין לה כשהיא מציע לי ללכת לעשן סיגריה? או לטרוף משהו טעים? או מיניות?

לכן כדאי לחזק את התודעה, לשייף אותה, איפה שיש אוטומט להעביר לידני. ואז האישיות נהפכת למשהו אחר לגמרי.

השליטה על הכעס ועל העצבים מתחזקת, כעס ועצבים הם עוד רעיון- מחשבה שהתודעה מקפיצה.כשאני לא מאמין למחשבות ולא הולך שולל אחריהן אני חוזר לשליטה אני מחזק את כוח הרצון ואת השליטה העצמית. ואז, בשעה של כעס ועצבים אותו מנגנון מחוזק נכנס לפעולה ולוקח צעד אחורה מהאוטומט הזה של הגוף והתדועה, ולא מתעצבן או כועס.

ואפילו להפך, הסיפור מתהפך ואותו אדם מעצבן או מכעיס הופך לאהוב ליבי:)

פשוט כך; מודעות היא חיים. כל רגע שאני לא מודע אני כמו בובה על חוטים.

כל רגע של מודעות הוא "רגע" של אותנטיות. רק המודעות אמיתית. כל הקרקס הזה של המחשבות בראש שלנו זה לגמרי לא בשליטתינו.

זה פשוט נפלא לשחק עם ההרגלים ולעקור את האופי הישן. זה מוכיח לתודעה שהכל אפשרי. שום "מצב" חיצוני לא מקבע אותי. הכל זז הכל משתנה הכל דינאמי.

אני לא חייב להיות השמן הבטלן שהייתי. אני לא חייב להיות הכעסן שהייתי, התאוותן שהייתי.

שורה תחתונה-

לשייף לשייף כל הזמן זה המשחק הכי כיפי בעולם ואני מנצח בו תמיד.

אני לוקח עוד משהו ממה שהגורו שלי אמר אתמול בסטסנג:

בכל רגע נתון לשאול:"מה מודעות טהורה הייתה עושה עכשיו? איך העצמי היה מתנהג עכשיו?"

למצוא חן בעיניי אלוהים...זה נפלא לא?

תחשוב בכל פעולה שלך האם אתה מוצא חן בעיניי אלוהים?:)

זה גורם לתודעה להיות ממושמעת לרצונות שלי

זה גורם לגוף שלי להאמין לי ולא לחשוב שאני סמרטוט בלי מילה

אה ונזכרתי...לעמוד במילה!

אני אומר שאעשה משהו? באותו רגע לעשות

לא לדחות..זה ממש הרגל ישן שלי שאני מתכוון לעקור

הבטחתי משהו. לקיים גם אם מתהפך העולם.

ותודה לאל החיים שולחים לי רמזים וסימנים ותודה תודה תודה ליקום הנפלא הזה שהכיר בפניי את הדרך להבין את הסימנים ולקרוא אותם ולקחת מהם את המושר השכל.

 

אוהב אותכם!יאק

 

 

נכתב על ידי , 21/2/2017 18:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אהבה מביאה אהבה



כשפוגשים אנשים, במיוחד בעבודה שאני עובד בה, רוב העבודה מבוססת על אינטרקציה עם בני אדם.

ובתוך כל הרעש והבלאגן והמוזיקה אפשר לחשוב בקלות שכל ה"בלאגן" החיצוני הזה מוציא אותי ממי שאני , מהשקט, מהמודעות.

אבל ההפך הוא הנכון

זה פשוט סיטואציות מהירות שהן בעצם מלא מלא מבחנים כל שניה.. זה נפלא!

זה פשוט כיף ועונג צרוף אני מתרגש שאני כותב את זה אפילו.

כמה כיף לדעת שבתוך סיטואציה רועשת אני עדין נשאר שקט אוהב ומתבונן על האוטומט הזה של  התודעה שלי שמדביק תוויות על אנשים שופט ומקטלג לפי קטגוריות.

למי להתיחס יפה יותר למי פחות. עם מי לדבר יותר עם מי פחות.

אהבה לא יכולה להיות עם אפליה

אהבה שיש בה אפליה- אין היא אהבה

אהבה שתלויה בדבר- בטל הדבר בטלה האהבה.

נפלא לראות את המנגנון המכני האוטומטי הזה בפעולה, להתבונן וכשזה מתאפשר, לקחת שליטה עליו ולהפוך אותו לאיזה צד שבא לי.

הילד הכי מעצבן....להתיחס אליו יפה..לראות בוא את הטוב... להתבונן עליו להתסכל עליו ופשוט לעצור רגע עם העיניים והמחשבה- ואז המציאות מתרחשת מול עיניי כמו שהייתה אמורה להיות ללא הפרעתי.. ללא השיפוט שלי - ללא הקטלוג שלי.

כל כך יותר איכותי להיות פשוט.. פשוט להיות.

להיות בתוך ההווה להיות חלק מההווה להיות ההווה עצמו

לזרום כמו מים בתוך הסיטואציה..

כשיש לי דעה קדומה על איך משהו צריך להיראות אני כופה את הרצונות שלי על המציאות וברוב המקרים זה מלווה באכזבה

כי עצם הרעיון שמשהו אמור לקרות בצורה אחרת הוא כואב- הקבלה של המציאות כמו שהיא, זה לאהוב את מה שיש

אני אוהב כל מה שקורה לי.

אני אוהב את המקלדת את העכבר את המסך מחשב ואת העבודה שאני מדבר לעצמי ואולי גם למישהו או שניים

כשאני אוהב מה שיש אני לא מתווכח עם המציאות וברגע הזה ממש אני בפסגת הרצונות של בחיים- כאן עם עצמי ואיתכם

כלכך קל ושלוו לחיות ככה- אני לא חסר שאיפות, אני פשוט זורם עם הרגע.

וזאת אהבה אמיתית.

פשוטה, כמו מים, כמו עץ, כמו טיגריס שצד איילה, וכמו איילה שנטרפת.

זהו טבעם זה מה שהם יודעים לעשות והם מתנהגים בצורה הטבעית להם ועושים אותה ב100 אחוז בלי להתבכיין.

הטבע הוא בעבודה רוחנית תמידית אם אדם יידע להסתכל על הטבע כל אבן יכולה להיות מורה שלו.

הטבע אוהב. הוא בצמיחה תמידית ,גדילה, לעולם לא מתלונן.

זו אהבה.

מי שאני הוא אהבה.

אם לטבע היה תודעה כל העצים בדרום שגדלים בלי מים היו עוברים לצפון ובכלל לא היו עצים בדרום

או שבכלל לא היו עצים....להיוולד כעץ ולנבוט זה תהליך כואב של לידה, הצמח מפריש חומרים שמכלים את הבלוט שיוצא ממנו נבט.

אם לטבע היה תודעה כמו לאדם, לא היה נשאר טבע, כי הוא היה מתלונן ובוכה על המצב שלו :)

אהבה- קבלה- הם מי שאני.

 

 

קטע מתוך הספר -" האמת היא חדווה" - שלמה קאלו

 

"המים, למשל, אוהבים את האדם.

מים באים לאדם, מסלקים ממנו את כל הזוהמה ונוטלים אותם לעצמם.

משאירים אותו נקי, והולכים להם בשקט.

זו אהבה.

אין פה שום דבר בומבסטי. המים אינם מדברים. אין בכך כל נעימות עבורם; את כל הסרחון הם נושאים עימם, בולעים אותו.

לאוהב באמת, נכונות בלתי ניתנת לערעור להקריב עצמו למען אוביקט האהבה, ללא כל הכרזות, ללא כל הצגה שהיא; בעבר בהווה ובעתיד"

 

נכתב על ידי , 20/2/2017 12:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מי שאני באמת.


נכספתי לידע שלוקח אותי לתכלית החיים האמיתית

בחסדו של אלוהים אני מכיר כיום את הדרך שתפתח את שעריי לאמת ותזיז את העננים מהאור.

תודה אלוהים שנתת לי כלים ושלחת אלי את האנשים הנכונים שייפתחו לי את העיניים 

תודה אני אסיר תודה.


הטוב האמיתי לא נמצא בחוץ באוביקטים

כשאני מאמין למחשבה שעולה אני סובל, כשאני מאמין למחשבה אני עבד.

אלוהים נמצא בין המחשבות לפני המחשבות. 

המודעות שם תמיד, אלוהים שם תמיד, האמת שם תמיד, והחומר האוביקטים שמופיעים ונקלטים דרך החושים מטשטשים את תשומת הלב.

מי אני? הגוף הזה?  חוש הראייה הוא אני? אם כן איך אני מודע לעיניים שלי כשאני עוצם אותם?

מי זה שם? שמודע לעיניים????

אם מה שאני רואה היה אני, ברגע שהעיניים נעצמות העולם היה אמור להיעלם בתודעתי. איך אני יודע שיש לי עדין עיניים כשהן עצומות? איך אני יודע שיש שם עולם ?

כי התודעה שלי מודעת לחושים, התודעה שלי תחליט אם משהו יפה בעיניי או לא, או הליטוף הזה נעים או לא. כי היא לא באמת את האויבקטים בצורה אוביקטיבית

אחרת איך אנחנו נהנים ממגע של אשה יפה וממגע של מצורע חולה לא נהנה? 

איך אני יכול לתת לעצמי כאפה ולא לכעוס על עצמי כאילו מישהו אחר נתן לי את הכאפה? התודעה ההכרה תספר את הסיפור שהיא רגילה כדי לשרוד. 

הכל מטווח על ידי מחשבה.

אני מודע לעולם החיצוני. אני מודע לחושים. 

אבל רגע..

לפני התודעה שמודעת לחושים, שזה אולי יותר קרוב ל"אני" הזה.

לפנייה יש מודעות, שמודעת אליה. שהיא שקט. חשיכה שהתודעה מפחדת פחד מוות להיכנס אליו. מודעות טהורה. שקט עליון שמודע פשוט מודע

לא מתערב לא מביע דעה לא שופט טוב או רע לא זז ולא משתנה לעולם. 

המודעות היא מי שאני היא אלוהים היא האמת היא הטוב שאנחנו מחפשים בכל האוביקטים.

הרגע הזה של השקט, האיחוד הזה עם האינסוף שאנחנו מתחברים אליו דרך סקס סמים מנה שווארמה וצחוקים עם החבר'ה , נמצא בתוכינו כבר מלכתחילה!!! הרגע הקטן הניצוץ הזה, זה כל מה שאדם רוצה בחייו.

הרגע הזה שהמחשבות מפסיקות ואין יותר כלום. אין עולם. אין צרות ואין טובות. אין פרויקטים אין גוף אין כלום ויש הכל..ההויה הזאת היא מה שנקרא אושר, שמחה.

וכמה מבולבל צריך להיות כדי לחפש את זה ולמצוץ את זה מאויבקטים. כולנו מבולבלים כל כך.

חיים בצורה כל כך מצומצמת כשהאור הגדול מחכה שם שתפתח את התריסים כדי שיאיר.

מיותר לחפש את האור בחוץ, זה חסר סיכוי מראש.. כל התענוגות שבעולם לא מגיעים לקצה של התענוג האמיתי שנמצא שם תמיד זמין בכל רגע שתצנח לתוכו, תנוח בו, הוא אתה הוא אני..

זה כל מה שאדם מחפש, להתאחד. 

כשאני אוכל אוכל טעים אני מתאחד איתו כשאני שוכב עם אשה אני מתאחד איתה.


זה מה שחיפשתי בכל מה שעשיתי בחיי.

ולמזלי בחסד אלוהים נכספתי לידע הזה שהמודעות נמצאת שם תמיד

ואיך מגיעים אליה?

זה אבסורד לדבר על זה בשפה הזו.. זה הדבר היחיד שאדם לא צריך להגיע אליו. הוא כבר שם

מי שאני באמת טבעי האלוהי הוא המודעות הזאת. זה הטבע האמיתי של האדם

זה המקום הזה ללא הפעולה. כל מה שמשיגים תלוי בפעולה, פה ההשגה היא הרפיה מפעולה

תירגול מעולה כדי להשיאר בהוויה הזו במודועות הזו היא ישיבה בשקט והתבוננות במחשבות. נכון קראו לזה גם מדיטציה אבל זה סתם שם מבהיל.

כשיושבים בשקט ומסתכלים במחשבות ניתן "לראות" בבירור שמי שאני באמת צופה במחשבות. מתבונן. יש שם מודעות שלא מתערבת. 

כמו הרקע, המסך שעליו מוקרן הסרט

ובסרט יש דמות ראשית שהיא """"אני"""" והדמות הזו חווה דברים טובים ורעים וקשיים ושמחות. רק מי שאני זה לא הדמות הזו.. זה המקרן..אם תלך ותיגע בדמות הזו שבמסך אתה לא תרגיש אותה אתה תרגיש את המקרן

למקרן אין דעה ל-תוכן של הסרט, הוא שם. לא משנה כמה העלילה מסתבכת, הוא שם תמיד.

בכל רגע אפשר לקחת נשימה ולצלול חזרה למודעות הזו שהיא גן עדן עלי אדמות, אלוהים, מה שנמצא שם לפני הטוב והרע, לפני כל מחשבה, לפני הסיפור שלך על המציאות.

קבלה.

לקבל את מה שיש.

כשאתה מקבל את מה שיש אתה חי את הרגע, את ההווה, אפילו לפני ההווה.

ההוה שאני מדבר עליו אפילו הוא לא מסביר את זה כי הוא כבר עבר.

לא עתיד לא עבר ולא הווה

הוויה

כשאני מרפה מהרעיון הכואב שלי על המציאות

אני מאפשר לקבלה להתרחש אני מאפשר להרפיה עצמה להתקים 

המודעות שם תמיד, הקבלה מתרחשת כרגע, האם אני שם לב אליה? האם אני ירפה?

כשאני מרפה אני חוזר למי שאני באמת, משחרר.

כשאני מתבונן במחשבות אני עד למודעות, אני מודע למדעות, אני חובר לאינסוף והופך אליו

זמן מרחב עתיד עבר החשבון בנק כל אלה רעיונות ומחשבות וסיפורים 

דרכי מיסתור של האגו להתקים, דואליות, הפרדה.

זיהוי עם גוף- תודעה שמופרדת מהעולם וחווה כאב.


כשאני מאמין במחשבות שלי ולא עוצר לרגע לראות אולי אני לא חייב לעשות מה שעולה לי בראש?!?!

אולי לא אני בכלל חושב את זה!?

אם אני בשליטה על המחשבות שלי.. אני אמור להצליח לא לחשוב נכון?

תעצום את העיניים לכמה דקות תיראה שהמחשבות פשוט באות משום מקום לתוך הראש

הם לא אני

הם לא שלי

הם לא אמיתיות

בכלל!

הם פשוט צצות כמו עננים שמסתירים את השמש

צצות ואתה אחריהם כמו בובה כל מה שיגידו לך אתה תאמין

עד שתשמע את הידע הזה

שנותן לך דרך החוצא מהסבל הנוראי הזה

של בריחה  מתמדדת מכאב וחיפוש אחר הנאה

או בעצם רק בריחה מכאב..

זה מה שתודעה שלא עבדה על עצמה תעשה בעודה בחיים

תברח מכאב.

כואב- יאלה סיגריה

כואב- יאלה סקס

כואב- יאלה למקרר

כואב- טלויזיה

כואב-חברים

כואב כואב כואב כואב כואב.


התמזל מזלינו שכמו שאדם מכניס יד לאש הוא חווה " כאב" כדי שיוציא את היד מהאש

אותו דבר החיים, אתה תלך בדרך שלך ותחווה בומבות מכל כיוון כדי שתבין!!!!!!!! שתחזור לאור!!!!!! שתבין שהטוב האמיתי היציב לא נמצא בחוץ.

אלה בפנים

בלב

בהרפיה.

אני מודעות טהורה.



תוך כדי שאני כותב אני חווה את הקבלה הזו, את השקט הזה, כמו שאני קורא ספר שמדבר על זה.

זה זמין כל הזמן זה שם.

קשה לאנשים לתפוס את זה מתוך החיים שהם חיים ולכן יש את הדרכים הרוחיות שנותנות לאדם הזדמנות לבטל את האגו קצת ולחוות רוח

כי כשאני מושקע לגמרי בחומר התודעה לא מסוגלת להאמין שיש משהו חוץ מהמנה שווארמה המגעילה הזאת.


וכמחליטים לרגע לא ללכת כמו עיוור אחרי התאווה, האור מתחיל לבצבץ מהחושך.

לעצור לרגע לפני שמסתערים על האויבקטים, לעצור!

ואז פלא פלאים. אותו סיפוק ואותו תענוג שחשבת שתקבל מהאויבקט, מאיר בלבך כפול 100 בלי שעשית כלום.

והרעיון הוא לא לברוח לתענוג הבא שהמחשבה תביא לך, והיא תביא לך.

לעצור להישאר רגע. לתת לאור הזדמנות להיכנס........ ראבאק!!!!!!!! 


עבודה ודבקות מבחוץ פנימה ומבפנים החוצא תאפשר למודעות הזאת לבעור 

ואז... החיים משתנים לגמרי והופכים למשהו שלא הכרת...שלא הכרתי ליפני.

בחסד אלוהים נפתחו השערים וקיבלתי את העזרה שהתפללתי אליה כי באמת רציתי, לשבור את החומות של התאווה. ואלוהים בא ועזר

כשאתה עומד במאמץ כן להתגבר על האש הזרה הזו של התאוות,האוביקטים, והבנת שאלוהים נמצא שם תמיד, אתה תקבל את העזרה!!!

זה לא קוסמי ולא מיסטי זה עובד זה פועל זה ככה תנסו בבקשה! בבקשה! בשביל התענוג הגדול של החיים האלה אל תאמינו למחשבה 

תסתכלו עליה

פתאום נזכרתי שכניראה מישהו ייקרא אתזה,, או שלא..

רק אם קראת והגעת עד לפה..

תדע שיש מוצא שהכל בסדר תמיד

הכל עכשיו ברגע זה ממש בסדר

זה הסוד הגדול..כמה פשוט?!?!?! לא יאומן...כמה מורכבים ומסובכים החיים שאין לך מושג שהכל כבר בסדר

נכון יש כביכול דרמות בעולם

רק כשאתה מבין ומשוכנע שהמודעות הזו שנמצאת שם תמיד שעצם הדיבור עליה פשוט מגוחך לגמרי כי בלתי ניתן להגדיר את המקום הזה שאין בו הגדרות שאין בו סיפור.

שאתה כבר משוכנע ומאמין.

אתה גם תתחיל לחוות, כביכול, זה לא חוויה, זה העדר חוויה.

זה השקט שלפני החוויות

מנוחה באלוהים

לנוח בזיו שכינתו

וכשאתה טובל את היום שלך ואת חייך בקבלה בהרפיה בראית הטוב בחזרה למקור

הדרמות של היוםיום פשוט לא יכולות עליך

שום דבר לא ייקח לי את השקט הזה שהוא אני

שום מינוס מדומין בבנק שום אשה או סיגריה או דרמה שתתכולל בחוץ לא יכול לפגוע במודעות

כדבקים בידע הזה החוויה מתבססת, ויש שמחה שקטה אמיתית פנימית שקורנת ממני החוצא לעולם.

יש קשיים כביכול בגלל אמונות והסחות דעת של המחשבות. רק איך אמר אדם חכם 

"שנאבק תומכים בו, שאיננו נכנע מנצח".-שלמה קאלו.


נתראה בפוסט הבא 

או שלא

אהבה לכולם!

נכתב על ידי , 19/2/2017 23:46  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: דת , פילוסופיית חיים , רוחניות ומיסטיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmr-adon אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mr-adon ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ