לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

סיפורים אמיתיים



כינוי:  אורי א.

Google: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


5/2017

אני מרגישה שאני הורסת לו את החיים


אם רק הייתי אומרת לא, אז לא היינו במצב הזה היום ואני לא הייתי מרגישה שהוא חונק אותי, והוא לא היה מרגיש חונק ולא מסוגל, כמה שאני מרגישה שאני לא מסוגלת לקבל טיפול המצב שלו יותר גרוע, הוא מרגיש שהוא לא מסוגל לטפל, שהוא רק עושה לי רע, שאני לא מצליחה לחיות את החיים וקורסת בתוך המעגלים המחשמלים שלי בגללו, עדיף תמיד להיות הנפגע מאשר הפוגע, אבל אני שמתי אותו במקום הפוגע, הבחירה להיות קורבן אז, והבחירה להכיר בזה היום, זה לא מגיע לו. אני אוהבת אותו יותר מדי בשביל זה. כשהוא נרדם אני סוף סוף מצליחה לחבק. אנחנו פשוט כאלה. לא מנחמים ולא מצליחים להיות מנוחמים. עיוורים שמובילים עיוורים. 

נכתב על ידי אורי א. , 26/5/2017 01:12  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני צריכה שהוא יקלח אותי ויסרק אותי וישכיב אותי לישון


אבל המקסימום שאני אקבל זה שהוא יזיין אותי באוטו, זיון רגיש אבל קלסטרופובי, ואולי שנעשן משהו אחרי זה כמו האנשים הגדולים והמגובשים שאנחנו. רק מי שהיה דפוק כמוני פעם יצליח להתמודד איתי ורק לו אני אתן לגעת בי, המסקנה הזו היא התקדמות אבל ישנו עדיין הפער המטורף וחסר החוקיות ההגיונית בין מי שאני רוצה שיגע בי לבין מי שאני אצליח לתת לו. איזה סתומה אני מרגישה לפעמים, איך אני מצליחה לעבוד על עצמי כל כך טוב, מאיפה הכישרון הזה בא ובאיזה גיל הוא התחיל, אני לא יודעת לשים על זה את האצבע, אני חושבת על כל המצבים האינטימיים שהייתי בהם בחיי, את רובם אני כנראה אפילו לא זוכרת, כמה מהם היו אמיתיים, בכמה מהם באמת רציתי, בכמה באמת נהניתי וגמרתי, בכמה נהניתי לגעת. אולי בכולם אולי באף לא אחד מהם, אולי רק באחד, ואולי בכלל לא הייתי שם והשאלה עצמה היא מצחיקה ומגוחכת, ופתטית ומבאסת ועצובה ממש.

נכתב על ידי אורי א. , 26/5/2017 01:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אל מול פני המלחמה החזקה


הוא לא אופיר אבל לצורך העניין וכדי להתמודד עם הטירוף הזה אני אקרא לו גם אופיר, כי יש להם מאפיינים משותפים אבל בעיקר כי שניהם היחידים שמסוגלים להרים אותי בידיים מהבור הזה שחפרתי לעצמי בעשר שנים האחרונות. ההרמה בידיים היא מטאפורית אבל לא רק, אני ממש חושבת על כל אחד מהם כדי להצליח להירדם, משכיבה את עצמי לישון בעזרת אבא דמיוני, במקרה הזה שני אבות, לא כולל הביולוגי כמובן, מה שמראה כמה שהמצב מסובך כפליים. אז אופיר, ואני לא אגיד לכם מי מהם, הורג אותי עם המילים שהוא כותב במדיום הזה שאנחנו מדברים בו אם אנחנו מדברים, אף פעם לא הייתי רטובה ככה גם לא בעזרת מגע אמיתי, מה שגורם לחשוב מה יקרה לי מהמבט שלו, מהקול שלו, וממה שבא אחרי המבט והקול, אני מפחדת פחד מוות. כל פעם שאני חושבת על הסקס איתו יש לי פלאשבק רע לפעם הראשונה ראשונה, וזה הכי הרבה שאני אגיד פה היום, והשילוב של שתי התמונות מתנפצות אחת על השנייה כואב, מבלבל, לא משהו שאני מסוגלת להכיל, כל הסתירות האלה יפות ומתוחכמות אמנותית אבל גדולות עליי כל כך, הגוף שלי מגיב רע, איך אני מצליחה לחלוק את המיטה הזאת אלוהים יודע, איך אני לא נופלת ממנה באמצע הלילה כמו פעם, פעם הייתי נופלת מהמיטת קומותיים מתוך שינה וכל פעם הוא היה בא להרים אותי, לא מתלונן, לא למה את לא לומדת, לא אומר מילה, היום אני לבד.
נכתב על ידי אורי א. , 26/5/2017 00:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאורי א. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אורי א. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ