לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Agent Orange

Blessed are the forgetful, for they get the better even of their blunders


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2017

לילה דרך תל אביב


היום נחשפתי לפודקאסט הישראלי 'שיר אחד'. הפודקאסט, המעלה תוכנית שבועית, הוא שיחה כנה עם יוצר ישראלי, על שיר פרי יצירתו. השיח מלווה בסקיצות,בהשראות ובגלגולים השונים במהלך התהוות היצירה.

בעיניי, אין דבר מרתק יותר מלהתחקות אחר תהליך היצירה - לאו דווקא באמנות.הרי, התרחשויות מתחת לפני השטח, הן הן שמספרות לנו את התמונה השלמה. הן הן שיש בכוחן להפוך טוב לרע, וההפך. הן שיתנו פרופורציה, ייצקו תוכן ונדבך נוסף. בפרט במוזיקה, כשהמילים באות לספר סיפור, ויש בכוחו של BACKSTORY שכזה להעמיק את הקשר הרגשי.

ואינני זר לרעיון של חיבור אישי, של פרשנות. אולי דומה הדבר לדף תשובות בסופו של ספר תרגילי מתמטיקה - והרי מי מאיתנו לא היה רוצה להציץ. קצת זורק אותי אסוציאטיבית לספרו הנהדר של אופיר טושה גפלה "ביום שהמוסיקה מתה". הספר מצייר עולם ובה עיירה שתושביה יכולים להיחשף בהגיעם לגיל 18 לתאריך המדויק של יום מותם העתיד לבוא.

 

בכל מקרה, קיבלתי טעימה לעולמו הפנימי של אחד היוצרים האהובים עליי בישראל - אלון עדר, ולסיפור שמאחורי השיר שהפך אותו לאמן מוכר בישראל "קצת אהבה לא תזיק". השיר עצמו כנה ובוטה לחלוטין, עד כאב, כמו רוב המוזיקה שאלון כותב. זה אגב, לדעתי מה שהופך אותו לאמן כל כך פורה. הוא מדבר על ההשראה שהוא שאב מג'ון לנון. לטעמי לא צריך ללכת כל כך רחוק. בארץ יש אחד - אביתר בנאי, הייחוס המשפחתי של השניים, לצד הוירטואוזיות על הפסנתר, לצד סגנון כתיבה פשוט וישיר.

נכתב על ידי dmder , 20/3/2017 19:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כל אחד רוצה להיות משהו, מישהו


כשהחיים דוחקים אותך לקצה, כשנדמה לך ששום דבר כבר לא הולך - אז זה הזמן לקחת נשימה עמוקה, לקום מעי ההריסות, ולתכנן מחדש. 

 

אני חושב שתמיד הייתי טוב בזה, לתכנן תוכניות נפלאות. לדמיין עתיד, ואז להרוס אותו - בצורה כזאת או אחרת. להיכשל כישלון חרוץ, ולמצוא את עצמי על הרצפה -  שבור, מפורק, בוכה. העתיד מבעד לשכבות סמיכות של ערפל, נראה כולו שחור. הרגע הזה, לפעמים נמשך. אבל תמיד מגיעה ההבנה, שיש עוד אופציות, עוד אפשרויות. ומשם זה רק עניין מנטלי. זה מאבק שלך עם הראש המיומן, שידע כבר הרבה קרבות. 

ואז מגיע אותו שלב נפלא ונהדר, תיכנון בפרוטרוט עד אחרון הפרטים , של עתיד חדש ורוד. שכנוע עצמי. ויזואליזציה וגראפיקה, שמתבססים כנראה על מיטב האסוציאציות שהביא לנו, ישתבח שמו לעד, העולם המערבי והחלום האמריקאי.

וחוזר חלילה.

 

ואלו אנחנו, רצים אחרי חלום שהכתיבה לנו החברה. מתקדמים צעד אחר צעד, חזרה לנקודת ההתחלה, משכנעים את עצמנו שהיא שונה מקודמותיה.

לולאת מוביוס, סיזיפוסים מודרניים.

 

אז הישמרו לכם קוראים יקרים, יום אחד אולי תקומו עם החלום להיות רופאים. למחרת בכלל תחשקו במרפאת שיניים משלכם, ולבסוף חלילה - מהנדסי חשמל ואנשי הייטק, ארוזים בקופסאות וקוביות.

תתעוררו בוקר אחד, מאושרים, תמימים, מרוצים בחלקכם. ובכלל לא תדעו שאתם חיים חלום של מישהו אחר.

 

נכתב על ידי dmder , 10/3/2017 13:17  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  dmder

מין: זכר




הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , מוזיקאים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לdmder אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על dmder ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ