לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אומנותי אמונתי



כינוי:  m4te

מין: נקבה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2017    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

10/2017

כמו ציפורניים על לוח


אני אוהבת את הסידרה 'טרנספרנט', רואה בvod ומעבירה כל קטע של סקס כי אני פשוט חושבת שזה מיותר לעלילה ויכול להיות ברמיזה ולא באופן כל כך בולט.

אחת הדמויות מתארת שכל פעם שילדיה קראו לה זה הרגיש כמו ציפורניים על לוח.

קצת לפני גיל 40, כאן המקום היחיד שאני יכולה להודות שאני מרגישה כך בדיוק.. אני מרגישה שאני רק מקלקלת אותן יותר ולפעמים כל הערה שלי היא עוד שפשוף של שברי זכוכיות על נפשותיהן, אבל הסיטואציות מחייבות את ההתנהגות שלי.

אם הן לא מסדרות אף פעם את החדרים, אם הן לא טורחות לסדר קצת בלי שיבקשו מהן, אם הן ישנות על הבגדים של עצמן.. אני מאבדת את זה.

 

הן כבר גדולות, השנה יהיו 12ו-8!

 

אני לא מסוגלת לשחרר ולתת להן לחיות בתוך הגועל של עצמן, אני חייבת להיות הקול הזה שיישאר להן בראש כשיגדלו, אבל מייד חוזרים אלי הקולות של ההורים שלי, הביקורת של אבא שלי והעדר היחס מאמא שלי עד גיל מאוחר יחסית.

כשאני רוצה לגרום להן להבין אז אני מפסיקה לקפל את הכביסה שלהן, או נותנת להן את מטלת הכביסה/שטיפת כלים ובעלי תמיד מגונן על הקטנה, שהיא קיפלה כבר מספיק..

כשאני הייתי בגילה קיפלתי הכל, שטפתי בתורנות את כל הכלים ונשארתי בבית בימי חמישי כי זה היה היום של הנקיונות..

כשהוא מוותר לאחת, אני יוצאת הרעה בסיפור, אני מאמינה בלגרום להן להיות עצמאיות והוא מרחם עליהן, אבל גם צועק על הבלאגן בחדר (באמת תודה שלפחות זה..)

מצופה ממני להשתתף בנטל הכלכלי וגם להיות העוזרת בית, אז הוא הבין די בדרך הקשה שאני לא עוזרת בית והתחיל לנקות בעצמו ומכיוון שהוא עושה את זה טוב יותר ממני, אז הוא אחראי על הכביסה במכונה, לפעמים כשהוא עובד ערב הוא שוטף את הבית וחוסך את זה ממני.. לפעמים אני באמת לא מסוגלת לשטוף, כי אני עושה את זה ביום שישי וזה יום קצר שפעם בשבועיים משתלב גם עם בישולים כי אנחנו אוכלים בבית ולא אצל ההורים.

 

כשנישאנו, למדתי לחלק את עצמי ל2 ואז כשילדתי ל3 ו-4.. ולפעמים הרבע הזה שנשאר רוצה שקט!

שקט מוחלט!

זאת אחת הסיבות שאני יוצאת לעבוד, אם אשאר בבית השקט יהיה לפחות שעות כי הן חוזרות מהלימודים ועד שהן נבלעות בניידים והמחשבים שלהן, הן עושות רעש, שאני יודעת שזה מכוער לומר את זה, אבל הן מבלבלות את המוח על דברים שלא מעניינים אותי! היתה תקופה שהעמדתי פנים שמעניין אותי לשמוע מה יש להן לומר אבל הקטנה, שתהיה בריאה, מדברת את כל המחשבות שלה, בלי לסנן.

אני בילדות לא הוצאתי מילה בלי לחשוב, נראה לי מיותר לדבר כי ההורים שלי ואחי הגדול ממני ב5 שנים פשוט לא החזירו לי פידבקים של התעניינות, אז כשדיברתי, זה היה רק כשחשבתי שזה משהו שיכול לעניין אותם.. חייתי את החיים הפרטיים שלי, הם חזרו מהעבודה בערב והיינו בערך 3 שעות יחד עד שצריך ללכת לישון.

בסופי שבוע יצאנו לטיולים והילדות שלי היתה מאוד משפחתית כי יצאנו להמון טיולים עם הסבים והסבתות והבני דוד (צד אחד של המשפחה) וכשבגרנו כבר לא באנו לטיולים וכך זה פחת יותר וסכסוכים הפרידו עוד יותר וכל אחד מאיתנו נכנס לתוך מעגל חיים אישי והקשר המשפחתי נותר רק קשר דם וחברות בפייסבוק..

 

אני רוצה רק טוב לבנות אבל אני לא בנויה להיות אמא טובה, אני לא מעוניינת להיות אמא של וועד הכיתה, רק רוצה שהבנות יסתדרו ולא יפחדו ללכת ברחוב בגלל לייצנים רעים או סתם בחורים חרמנים.. אני לא רוצה לחנוק אותם אבל לפעמים בא לי לחנוק אותן..

שונאת כשאני שומעת אותן קוראות לי!

"א מ א" עושה לי צמרמורת

לפעמים אני אומרת "איננה" ובא לי לומר "מתה!"

 

כי ברבע הזה שנשאר לי לעצמי, אני לפעמים מנסה לשבת וליצור, שזה מה שאני רוצה לעשות כל הזמן, אבל אני פותחת את הטוש או מחזיקה את העיפרון ו-

כלום!

גם אחרי שאני מנסה לשרבט בלי שום כיוון, אינטואיטיבית, זה לא מוביל לשום דבר כי יש רעשי רקע, כי יש לי זמן מוגבל ואני לא מצליחה לדחוס לתוכו את כל הרעיונות..

 

אני חוזרת להיות בלחץ ומתח, זה לא עובר וזה נראה לפעמים שזה גם מחריף, שבא לי פשוט לסגור את הכל מאחורי ולהתעורר בבוקר בלי שצריך להכין סנדויצ'ים, בלי לדאוג אם הן חוזרות בשלום מהבילוי, בלי התסריטים האיומים שרצים לי בראש!

בלי כל מה שקשור בלהיות אמא!

כל רגע שהן בהשגחה של אחרים אני קלילה הרבה יותר, גם בעלי מקבל יותר זמן איתי ויותר.. איתי, אבל הוא חווה את הכל אחרת, הוא הדמות התומכת שלהן, הוא המחבק.

 

תמיד יהיו לי עניינים, תמיד אאלץ להפנים ולהמשיך הלאה כי צריך לדאוג לאחרים, לאלה שהבאתי לעולם והן באחריותי, אחריות שאי אפשר לחמוק ממנה, אולי לפעמים רק לקחת ממנה חופשה..

 

 

נכתב על ידי m4te , 9/10/2017 16:06  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: ציורים ואיורים , דברים שמצאתי באינטרנט , עבודות יצירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לm4te אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על m4te ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ