לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אמא מחפשת משמעות

מחשבות על החיים, אימהות וחיפוש עצמי...

Avatarכינוי:  roteme

בת: 32





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2017    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2017

מחשבות אחרי חודש


אז לא כתבתי כלום כבר כמעט חודש... הייתי באמת עצבנית על הגוף שלי, עכשיו מרגישה טוב יותר. נשארו לי "רק" עוד חודשיים, אבל יש לי הרגשה שהחודשיים האלו לא יזוזו...אולי יצא לי להנות קצת מההריון הזה, למרות שלא סביר שזה יקרה, בטח אני רק אתלונן עד שאגיע לחדר הלידה.


לא ממש יודעת למה אני רק מחכה שזה יעבור, לא מתחברת לגוף שלי, לא נעים לי ללבוש בגדים צמודים שמבליטים את הבטן (ולא כי אני מרגישה שמנה...עם זה אף פעם לא הייתה לי בעיה) לא אוהבת שמישהו קטן התנחל לי בפנים, רוצה את הגוף שלי בחזרה לעצמי, אולי זה מן אקט כזה של התנגדות להשתלטות על העצמי, לחוסר האיזון וחוסר השליטה על מה שיכול לקרות...אני שמה לב שעם הזמן אני רק מנסה יותר להשיג שליטה על מה שקורה לי בחיים על בסיס יומיומי ואני יודעת שזה רע ורק מכניס לחרדות ולחצים...אולי זו הדרך שלי להתמודד עם החיים העכשוויים, עם האחריות שלי כאימא שקשה לי לתאר אפילו לעצמי את הגודל שלה, היא כל כך גדולה. לפעמים אני מסתכלת אחורה על דברים שעשיתי פעם, נסיעות לחו"ל, עבודה רחוקה מן הבית בשעות לא קונבנציונליות או סתם להסתובב בתל אביב...ואני יודעת שלא הייתי מסוגלת לעשות את הדברים האלו היום, לא כמו פעם, אני מרגישה הרבה יותר חסרת ביטחון, יותר חוששת. לא חושבת שהייתי מסוגלת להנות כרגע מטיול בחו"ל, אפילו בלי הילד, בטח הייתי סובלת כל הטיול...המחשבות היו משגעות אותי, הגוף היה משגע אותי, הייתי מתעסקת כל הזמן רק בלקוות שיהיה טוב.

זה מצב דפוק, אני יודעת...מקווה שאולי אחרי שהלחץ של להיות אימא לשני קטנטנים ירד קצת בעוד כמה שנים זה ישתפר...או שאני פשוט אחזור לקחת תרופה נוגדת חרדה, אני רוצה להנות קצת מהחיים בלי לחשוב על כך מה שיכול להשתבש...אוף זה מעייף נורא.


שוב אני נתקלת בחוסר היכולת שלי להיכנס לפרופורציות. אני שואלת את עצמי הרבה אם זה בכלל משהו שבריא לעשות? רוב האנשים יסכימו שזה לא בריא להשוות את עצמך לאחרים בדברים הטובים, קוראים לזה קנאה, אז למה חושבים שזה כן טוב להשוות את עצמך לאחרים בדברים הרעים? כלומר "תגידי תודה שאת נכנסת להריון בקלות כי לזאת זה לא הולך" או "תראי איך היא מרגישה כל כך זוועה בהריון שלה בזמן שאת בס"כ בסדר".


ל"חברה" שלי ר' יש בעיות פוריות (חברה ב" כי אנחנו אמנם מכירות מילדות והילדים שלנו בגן ביחד, אבל אני לא בטוחה עד כמה אנחנו באמת חברות), היא ובעלה מנסים ולא מצליחים כבר יותר משנה, כשהילדים שלנו נפגשים אנחנו מנצלות את הזמן לדבר והיא לפעמים מעדכנת אותי במצב, בפעם האחרונה סיפרה לי שהם התחילו בטיפולים, צירוף המילים הזה "טיפולי פוריות" יש בהן משהו כל כך גדול ומאיים, תחושה של דבר שנפל עליך ומצד אחד מלא תקווה ומצד שני אין לך מושג מתי זה ייגמר, מתי יגיע ההריון המיוחל והחיים מלמדים אותנו שגם אחרי שכבר יש הריון שום דבר לא בטוח עד ששמים עלייך את התינוק בחדר הלידה וגם אז...

בכל אופן, באמת שלא הייתי רוצה להיות במקומה, לא יודעת מה הייתי עושה...

ואני מרגישה שאיפשהו אני "צריכה" להגיד תודה ולשמוח על כך שאני בהריון תקין עם תינוק תקין שמתקרב כבר לסופו התקין (בתקווה רבה), אבל אני לא...זה לא משנה את ההרגשה שלי ואני לא חושבת שזה צריך לשנות משהו, לה יש את הבעיות שלה ולי יש את הבעיות שלי, אפשר להתווכח על זה ומישהו כמו אימא שלי למשל בטח היה אומר שהבעיות שלי קטנות יותר משלה...בעיני זה לא נכון, זה לא משהו שאפשר להשוות וחוץ מזה...אלו הבעיות שלי.   


 

נכתב על ידי roteme , 3/5/2017 09:07  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





417
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , הורים צעירים , נשיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לroteme אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על roteme ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ