לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אמא מחפשת משמעות

מחשבות על החיים, אימהות וחיפוש עצמי...

Avatarכינוי:  roteme

בת: 33





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2017

אני אחרי


אז אני אחרי, ילדתי ביום שישי ה14/7.


ללידה שהייתה לי ממש לא ציפיתי...אני שתמיד הייתי נגד הכנת תוכנית לידה וכל זה הבנתי שבעצם הייתה לי תוכנית לידה מאוד ברורה- לקבל אפידורל כמה שיותר מהר ומה שקרה הוא שלא הספקתי לאפידורל הפעם, כן...


אני לא אחפור יותר מדי על מה היה, בגדול כל העניין הסתיים ארבע וחצי שעות מהרגע שהגעתי למיון יולדות, לחדר לידה נכנסתי עם פתיחה 9 והמיילדת הודיעה לי שאין טעם לקבל אפידורל כבר, כמובן שנכנסתי לפאניקה וכל הלידה (שהייתה 20 דקות בערך) צרחתי עליה שאני לא מסוגלת ללדת בלי אפידורל...מסתבר שאני כן מסוגלת, הגוף פשוט פועל על אוטומט, נראה לי שהרמתי את כל המחלקה מהצרחות שלי...אבל בסוף זה נגמר והנה יש תינוק :) ואין כאבים מאפידורל, רגליים רדומות ואין קרעים או חיתוכים! אני עדיין לא מאמינה....


עכשיו אנחנו בבית, מסתגלים למצב החדש, עדיין קצת קשה לי לעכל שאני אימא לשניים...הגדול בסכ מקבל יפה את הקטן, אבל כבר אתמול היה משברון, גם שלו וגם ביני לבין ב'...צפוי, אבל בסכ אני מרגישה דיי חזקה, מה גם שהוא ישן ואוכל ולא בוכה הרבה, הלוואי שיימשך ככה... 

נכתב על ידי roteme , 17/7/2017 14:41  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בוקר טוב לתאריך המשוער


11/7/17- התאריך המשוער שלי זה היום ואיפה מר תינוק? עדיין בהתנחלות.


אני זוכרת כשרק גיליתי שאני בהריון וכמו כל הריונית מתחילה ונרגשת רצתי לבדוק בכל מחשבון הריון מצוי מתי המשוער שלי...בשלהי אוקטובר הסתכלתי על התאריך הקייצי הזה ביולי וחשבתי לעצמי שיש לי עוד כל כך הרבה זמן, עכשיו אני מסתכלת אחורה ולא מאמינה איך הזמן טס, אבל הרגע שחיכיתי לו באמת, הרגע של ה"אחרי" עדיין לא הגיע. כבר עברתי את זה, בהריון הקודם ילדתי שבוע אחרי המשוער, מצב הגיוני לגמרי בעיקר בהריון ראשון, אבל הייתי כבר בטוחה לגמרי שזה פשוט לא יקרה, ההריון הזה יימשך לנצח... ברור שזה הגיע וגם הפעם זה יגיע, אבל ההתחרפנות בעיצומה.


באחה"צ של שישי שעבר התחלתי להרגיש צירים! הם היו ברווחים דיי גדולים ולא ממש כואבים, אבל הורדתי אפליקציית תזמון והתחלתי לתזמן, הילד נשאר לישון אצל ההורים שלי (שזה נושא בפני עצמו כי פעם ראשונה שזה קורה!), תזמנתי לי פה ושם עד 23:00 בערך כשאני כבר מבינה שזה כנראה לא מוביל לשום מקום ובסוף הלכנו לישון, בבוקר היה נדמה לי שאני מתחילה להרגיש משהו שוב ובסוף נסענו למיון יולדות, במוניטור לא ראו שום דבר מרשים והרופא שבדק אותי אחכ בקושי האמין לי שהיה משהו בכלל...בדק פתיחה, הכל סגור וקדימה הביתה...ידעתי שזה לא יקרה היום, אבל אכזבה קשה...עדיין הייתה לי איזו תקווה שכן אלד לפני המשוער.


המשוער הזה, לא מזמן דיברתי על זה עם אחותי שאמנם עדיין לא נכנסה להריון אבל מאוד רוצה שהכל יהיה טבעי (כולל לידה בבית שאני ממש מנסה להוריד אותה מזה...) היא אמרה שהיא לא מבינה בשביל מה צריך בכלל תאריך משוער שזה סתם מלחיץ כאילו שצריך לעמוד באיזה דד ליין, שהגוף והתינוק הרי לא יודעים שיש להם "משוער" הם עושים את זה בזמן שלהם, אני אמרתי שזה נותן מסגרת זמן שזה עוזר כשאת יודעת שבתאריך המסוים הזה את צריכה ללדת ובהריון הזה ממש עקבתי אחרי הזמן, אם זה אפליקציות הריון, קבוצות ווצאפ, פורומים, טבלת ייאוש... ייחלתי לתאריך הזה, חיכיתי לו ועכשיו הוא מגיע כמו איזה אוטובוס מאחר בלי שום התנצלות. אני יודעת שאחרי שאלד (וכן, מתישהו אני אלד!) אני בטח אקרא שוב את הקטע הזה ואצחק על עצמי...אבל כרגע זו אחת מנקודות הזמן בהווה שהכי הייתי רוצה שתהפוך כבר לעבר. אחר כך אני לא אבין למה חיכיתי כל כך הרבה, יהיה לי תינוק! אני אהיה אימא לשניים! אומייגד מה אני עושה עם זה......? 


אתמול ביקרתי חברה שילדה לפני שלושה שבועות, הסתכלתי על היצור הקטנטן המתוק הזה שהיא החזיקה ולא האמנתי שיש לי אחד כזה בבטן, שעוד שניה יהיה לי אחד כזה בידיים שעכשיו אני רק רוצה שהוא יצא ובטח אחר כך אני ארצה להחזיר אותו לשם חיוך נכון שזה אושר ושזה מדהים, אבל אני יודעת שצפוי לי משבר, יש לי "כישרון" כזה לצפיית משברים, עדיף להיות מוכנים לדברים הרעים לא? לא, אני לא רוצה שזה יהיה משבר, לא רוצה להתמודד ממשבר למשבר ולמה בכלל להגדיר את זה כמשבר?... אחרי שהבן שלי נולד היה לי משבר דיי גדול בתפיסת החיים שלי (אולי אני אתייחס לזה בפעם אחרת) אני דיי בטוחה שזה לא יהיה גם הפעם, ילד שני זה משהו אחר, פחות שוק ועם זאת אני מרגישה שעדיין לא השלמתי לגמרי עם העובדה שהוא הולך להגיע, שהוא עומד תכף להיות "קיים"...אולי בגלל זה הוא לא ממהר לצאת...?   

נכתב על ידי roteme , 11/7/2017 08:51  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

575
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , הורים צעירים , נשיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לroteme אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על roteme ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ