לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אוף גוזל


הגיגים וחוויות מחיי היומיום שלי כאמא לילד מקסים ומיוחד


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2017

על הגובה


 

בחופשת פורים נסענו הגוזל ואני על מיטב מחלצותינו (טרנינג וג'ינס פושטי בהתאמה), מיטב חברינו (משפחה אחת) וקצת צידה לדרך (בקבוק מים), לאחת המשחקיות האתגריות בלב השרון.

 

כשהגענו, נרשמו הגוזל וחברו, תוך גילויי התלהבות ניכרים, ברשימת ההמתנה לעלות על נדנדה אווירית שמעלה אותם לקומה העליונה להמשך המסלול, ששם התרחש ככל הנראה רוב האקשן במקום. אחר כך ירדו לקומה התחתונה והמתינו בהתרגשות ששמם ייקרא.

 

ברגע ששמם נשמע בחלל המשחקייה, חברו של הגוזל חישב כנראה את מערכת הסיכויים לעומת הסיכונים והחליט לערוק ברגע האחרון בעוד שהגוזל עצמו נרתם באומץ לב ובנונשלנטיות לרתמת הבטיחות, עולה לנדנדה האווירית שמסיעה אותו לתחנה הבאה במסלול, ואכן מגיע אליה בבטחה.

 

אבל – ברגע האמת, כשהיה צריך להמשיך במסלול, הוא נעמד לו על קוביית העץ שהמתינה שם במרום כתחנת ביניים – כמו אחד הקדושים המעונים שחיו את חייהם על עמוד – ונעצר. לא להמשיך ולא לחזור. לא לבלוע ולא להקיא. אלא שבניגוד לאותם מרטירים צנועי לכת ומסתפקים במועט, הילד שלי החליט לפצוח בסדרת צווחות, צרחות ובכי ובדרישה שמישהו יבוא לחלץ אותו. ומיד. מיותר לציין שלא אני ולא המדריכים הצלחנו לשכנע אותו לחדול מבכיו ולנסות להתקדם. אני המתנתי לו למטה, רק בחצי דאגה (אני מודה), כי ידעתי שהוא בטוח לחלוטין. פשוט היה לי לא כל כך נעים משלל האמהות שהסתכלו עליו ברחמים ועליי בחמלה נוגעת ללב וחשבו שאני וודאי עומדת להתעלף כל שנייה, אז התאמנתי בהבעות פנים של דאגה ומצוקה. אני בטוחה שהן יועילו לי מתישהו בעתיד.

 

לבסוף, הגיעו אליו 2 אנשי צוות – אחד מכל צד – וחילצו אותו. כשקיבלתי אותו שוב על קרקע מוצקה הוא היה רטוב מזיעה ורגליו רעדו, אבל אלה נגוזו אחרי כמה חיבוקים, מילות שבח על האומץ שלו ובמיוחד אחרי נקניקה בלחמניה, פיצה, ברד ועוד ממתק. הכי בריא בעולם.

 

למי שקרא את אחד הפוסטים הקודמים – "חוג התעמלות" - אני חייבת לציין שהתקדמנו כברת דרך שכן אז היה מדובר במצג צרחות בגובה של 30 ס"מ וכעת עלינו ל- 3 מטר גובה. כבר שיפור. נקווה שבפעם הבאה יטפס עוד קצת ובסופו של דבר יגיע הכי גבוה שהוא יכול ויבין שהשמיים הם הגבול – לשם אמא שלו מנסה לכוון אותו. רק שלא ייפול...

נכתב על ידי , 19/3/2017 15:29  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , עד גיל 14
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאני איריס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אני איריס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ