לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

יומנה של משוגעת



כינוי:  lola-lolita

בת: 23





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930




הוסף מסר

9/2017

מסקנות ?


כשהייתי קטנה יותר, הרגשתי שכל בחור שאני פוגשת מוצא אחריי מישהי להתחתן איתה, לאהוב. אז לא הבנתי כול כך איך ולמה זה קורה, פשוט האמנתי בלב שלם שלא מגיעה לי אהבה . חשבתי שזה בגלל שאני שמנה, והרי מי יתאהב בשמנה כמוני?. אחרי כמה שנים המחשבה הזאת נעלמה, כי הרגשתי שזה הפסיק, אבל בזמן האחרון זה שוב פעם חזר. והיום אני סוף סוף יכולה להבין מה בהתנהגות שלי גורם לאותם הגברים למצוא אחרי מישהי ולהתמסד איתה. תמיד הייתי יוצאת עם בחורים שלוקים בחסר, כל אחד ומשהו אחר פגום בו, קשת רחבה ומקסימה של פגמים ואני כמו וונדר וומן באה להציל את המצב. אז אני מטפחת אותם, כי יש לי לב רחב לא? ואני מזינה אותם נפשית, פיזית, ושכלית ואז הם נרפאים ופשוט עוזבים למישהי אחרת מחוזקים יותר, בטוחים יותר , נחשקים יותר. היום אני יכולה להבין שאני מתנהגת ככה לא כי יש לי לב רחב, זאת אומרת אני לא חושבת שזה סותר אחד את השני, אבל ספציפית במקרה הזה זה לא ככה. אני עושה את זה מאגואיזם. אני בוחרת את הבחור הכי קרוע מבפנים שאפשר למצוא ועושה כל מה שאני יכולה על מנת לתקן אותו עד כמה שאפשר, ואז בתוך תוכי אני מקווה שהוא יהיה שלי. שהוא יתאהב בי , שהוא יראה כמה אני התאמצתי בשביל לעזור לו, בשביל לתקן אותו. אבל, זאת לא אהבה מלכתחילה כי כשאוהבים לא מנסים לשנות, לא מנסים לתקן את מה ששבור. אולי המניעים שלי לא הכי "טהורים" אבל הם ידעו זאת וניצלו אותי כמו שניסיתי לנצל אותם אולי. רציתי לסתום את הבדידות שחשתי, והרי לא פגעתי באיש ההפך רק עזרתי ועשיתי את כול מה שאפשר כדי לתקן ולהכיל ולשנות. הם השתמשו בזה וזרקו אותי, אולי כמו מגיע לי אינני יודעת, אבל מה שבטוח שכרגע לחלקם יש אישה שהם נותנים לה את כל מה שקיוויתי שיתנו לי .

אחד מהם אפילו חשבתי שבאמת אהבתי, עד שהוא התחתן והתחלתי לחשוב לעומק מה הפעם היה לא תקין ומה היה שבור אצלו שרציתי לתקן? כי הרי, הוא היה מושלם מבחינתי וכול כך אהבתי אותו. ואז נזכרתי, הוא היה אחרי פרידה ממש קשה, הייתה לא מערכת יחסים ארוכה מאוד, והוא היה שבור. היו לו גם כמה בעיות לגבי המראה החיצוני שהוא רצה לתקן, למרות שלא ראיתי בזה בעיה אבל עדיין. והייתי שם או לפחות ניסיתי להיות שם, ואז הוא דחה כל עזרה שלי. והיום הבנתי למה, הוא דחה אותה בגלל כול הסיבות שרשמתי למעלה, הוא ידע שזה מה שיקרה, הוא ידע שאני באה לתקן ואחרי זה הוא ירגיש חייב לי. והוא פשוט לא רצה להיות איתי מתוך חובה או לצאת בנאדם לא טוב אז הוא פשוט דחה אותי . עכשיו, זה נשמע הגיוני יותר, פשוט לחצתי עליו כול כך רציתי להיות לידו שלא שמתי לב שהדפוס שלי חוזר על עצמו שאני שוב עושה את זה . את אותה הטעות. הוא נשוי טרי, ובאמת איפשהו קיוויתי שאני והוא נתחתן מתישהו יום אחד, וזה לא קרה, זה לא קרה בגללי באשמתי.

אין לי את מי להאשים חוץ מאת עצמי, אני צריכה להפסיק לשחק אותה אמא טרזה ולשכנע את עצמי שאני באה בלב טהור ובלי שום אינטרס או סיבה, כי הרי אין דבר כזה נכון? תמיד יש איזשהו אינטרס. אני תמיד אומרת את זה לכולם, אני תמיד דוחה כל עזרה מאחרים בדיוק מהסיבות האלה. ובסופו של דבר לא שמתי לב אפילו שנהפכתי להיות אחת מאותם האנשים שעושים את זה כל הזמן ושאני כול כך סולדת מהם. אין ספק שזאת לא הדרך למצוא אהבה, וזאת לא הדרך לעזור לאנשים, אני לא אומרת שאני אשמה בכל הדברים ושאני בנאדם נורא ואיום, לא. זה קרה בלי כוונה ולא הייתי מודעת לזה. אבל, אני איפשהו מקווה שלהבאה זה לא יקרה שאני אצליח לשלוט על זה. 

נכתב על ידי lola-lolita , 9/9/2017 13:36  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




פעם בשנה אולי, יש לי פתאום את החשק, לשתות לצאת למועדון באיזה שמלה קצרה ועקבים.

לתפוס בחור חתיך ופשוט להזדיין איתו בשירותים . ככה, בלי לחשוב מה יגידו, בלי לדעת מה השם שלו או מי הוא. 

ואז פשוט לצאת מהמועדון וללכת, ללכת הרבה ולשכוח את הכל. 

לנשום את האוויר עמוק לריאות ולהשתחרר, לצעוק את כל מה שבפנים .

 

 

נכתב על ידי lola-lolita , 8/9/2017 21:18  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יש ימים כאלה..


יש ימים כאלה, שהכול עובד הפוך, או במקרה הגרוע יותר לא עובד בכלל. ככול שזה מדרדר יותר במשך היום ככה גם הביטחון העצמי יורד.

ואז ברגע של תסכול, כעס, כאב עמוק את מתחילה לחשוב בשביל מה לך כול זה? למה הכול נהפך להיות כול כך קשה תמיד? למה דווקא את צריכה להילחם ולשבור קירות, ואנשים שסביבך פשוט עוברים דרך הדלת?.

 

יהיו כאלה שיגידו, "אבל זה מה שהפך אותך למי שאת, לוחמת!" כן אבל אולי די? אולי לא באלי להיות לוחמת? אולי אני פשוט רוצה להצליח מבלי לפורר קירות?.

אולי פשוט באלי לחיות, בשקט, ברוגע.

אני לא אשקר אני אוהבת כשדברים נעשים קשים יותר, אני מרגישה יותר גאה בעצמי כשאני בכול זאת מצליחה, אבל יש גבול. כשאני מוצאת את עצמי נלחמת על הדברים הקטנים ביותר בחיים, אני מתעייפת, מתוסכלת, מפוחדת, כועסת. מרגישה שאין לי טעם יותר להמשיך להילחם . פשוט מרגישה שאני חייבת לוותר לפני שהמצב הדרדר יותר. 

נכתב על ידי lola-lolita , 5/9/2017 13:15  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סטודנטים , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlola-lolita אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על lola-lolita ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ