לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

לגלגל ההוויה אל המילה

כינוי: 

בן: 29





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2019    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

10/2019

צריך לתת לפחד מקום


למדתי לתת לפחד מקום, זה חשוב כל כך ונכון כל כך. פעם ברחתי ממנו, פחדתי מהפחד. כתגובה, הוא לא הניח לי, התגבר וגדל ותפס עוד ועוד מקום עד שהאזניים החרישו מקולו, והפה התפוצץ והעיניים נפרצו ודמעות שצפו מהן כמו מי מפל. 

לאט לאט למדתי שפה פשוטה, זו שלא מתחקמת או מתחמקת במתק, אלא פשוט מבטאת את הרגש הקיים. כל אחד זקוק לעזרה בחיים האלה, כולנו לבד לעתים, כולם מפחדים. הבריאים והשקטים הם אלו שמדברים. לפחות ככה אני חושב היום.

וככה אינני לבד. ככה למדתי לקרב את אמא, את דודה שלי. בדיעבד הבנתי שזה מה שעשיתי תמיד עם סבתא, ולכן הייתה כה קרובה ויקרה לי. ממנה לא הסתרתי דבר ואיתה היה לי את הקשר הכי חזק. סבתא שלי היא האדם היחיד שידעתי תמיד שלא יעזוב אותי, וגם כשהיא הלכה היא לא עזבה. היא האדם היחיד שאני עדיין חולם עליו וכשאני חולם אני חרד שמא הזנחתי אותה. הזיכרון שלה בוער בי, וזה בגלל שאיתה נתתי להכל מקום.

 

הכי קשה היה לדבר בזוגיות. כשהאהבה מעורבת הרגשתי כאדם שהניחו לו תפוח על הראש. צעד אחד לא נכון ויש סכנה אמיתית. אני עדיין מתקשה לדבר, והכל נעשה בדיעבד וממקום לעתים של דחיפות, גם כשהיא קודחת מחום ואני אחרי יום עבודה. אבל אני אומר, אני מדבר. ויש בזה אומץ, אני לא משקר, אני חושב שיש פה אומץ. יש לה גם אומץ לשמוע ולומר את מה שעל ליבה, וגם דברים מנחמים, וגם דברים שצריכים להיאמר. וככה הפחד שפעם טרטר בי ימים ושעות, מחזיק דקות, ואז אני אומר שאני מפחד, ואני כבר לא לבד. אולי אמשיך לפחד, אבל אולי לאט לאט אתחיל לחשוב שאינני לבד.

 

והפחד, מהו?

הפחד העתיק להיעזב, להיזרק לצד הדרך מכיוון שיש יהלום מנצנץ במרחק עבור מי שאני רוצה שיחזיק בידי. כך היה בעבר, אך כל השנים שהיו שנות תיקון עדיין לא מחו ממני את הצלקת שנותרה אי אז, אי אז. ולקוראות הותיקות - דווקא על העזיבה והכאב שדיברתי עליהם כה הרבה בעבר התגברתי. אני מדבר על עזיבה מוקדמת יותר, כואבת יותר, מכוערת יותר, אכזרית. הקלוז'ור עם פרידה מאב, שהחליט שאיננו אבי, יהיה ביני וביני. אני לא רוצה אותו בחיי ואני לא אתעמת איתו, זה לא יוביל לדבר. אני אצטרך למצוא את האופן לסיים את פרק חרדת הנטישה בחיי באמצעות שיחה, לא איתו. כי גם אם רציתי, איך?

נכתב על ידי , 15/10/2019 18:07  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





36,043
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSayzs אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Sayzs ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ