לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כשמאניה ודיפרסיה נפגשים



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2017

לכתוב כדי לכתוב


אני עוברת כל מיני חוויות מאז שהחגים האלה התחילו.

כשאני בתוך הסיטואציה אני חווה את זה כמו שצריך.

אבל הרגשות לא חודרים פנימה, וכשהסיטואציה נגמרת הרגשות נעלמים.

שוב לא מרגישה שום דבר.

תלויה באוויר.

 

אני חושבת שאיעלם מפה לכמה זמן.

רק כי אני לא רואה טעם לכתוב.

נכתב על ידי StillTheSame , 10/10/2017 13:09  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הצורך הזה


להרגיש את הצליפה על הבשר שלי.

הסימנים האדומים שאחרי, תזכורת.

האדרנלין שזורם, הכאב שנעלם.

הכאב הפיזי שמרוקן את הכאב מתוכי.

 

אני לא מסוגלת לפגוע בעצמי.

מסרבת לחשוב על הצלקות שישארו.

הכאב שאני זקוקה לו מגיע ממישהו אחר.

רק הוא, רק הידיים שלו.

מכאיב ואז מלטף.

 

אני מניחה שיש לי מזל שזה לא בר השגה.

זה צורך מסוכן, אסור לעסוק בו יותר מדי.

נשאר להיאחז בשאריות של הפעם האחרונה ולחלום.

 

 

נכתב על ידי StillTheSame , 6/10/2017 19:32  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דרמה קווין. זה ממש אני.


כל הזמן רודפת אחרי דרמות, מחפשת את הסיפורים הכי סוערים ואם אין ממציאה אותם.


רק ככה אני מצליחה להרגיש חיה.


זאת דרך דפוקה לחיות וכמו מרתון של סרטים אין שנייה לנשום.


יש כל כך הרבה רעיונות בחוץ, אנשים מעוררי התפעלות, סיפורים, מודלי חיקוי... שלעומת אלה אין לי כל כך מה להציע. אז אני חיה חיים של אחרים.


לא מצליחה לחיות את החיים האלה.


באמת שהכל נראה חסר טעם.


מבזבזים את כל הזמן הזה במרדף שווא.


וזה כל כך קשה לדעת שאין דרך אחרת.


אין דרך לתקן את הדפיקות שבי.


בעצם, אין בי דפיקות. כל כולי דפוקה. שבורה.


אני יכולה למלא שורות בשאלות פילוסופיות קיומיות.


הנקודה היא, שאין כל כך טעם. 


אז מה אני מאחלת לכולם לשנה החדשה? 

שלא תפקחו את העיניים לעולם ותגלו כמה הכל רקוב וחסר טעם. 

שתמשיכו לחיות את האשליה. 

נותר לי רק לקנא בכם. 

נכתב על ידי StillTheSame , 4/10/2017 16:25  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



No filter


למה לעזאזל אני חייבת להגיד כל מה שעובר לי בראש?


מה עם מחשבות פרטיות לעצמי?


למה לחשוף ישר את הקלפים?


אני כזאת פתטית. 

נכתב על ידי StillTheSame , 4/10/2017 10:56  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



השטן לובשת פראדה


הנקודה היא שאי אפשר לסמוך על מראה עיניים.


אני לא מצליחה להבחין אם מי שעומד מולי באמת מתכוון למה שהוא אומר או שמתחת לפני השטח הוא חושב דבר אחר לחלוטין.


מרגישה פרנואידית, וזה לא חדש לי.


בימים האחרונים אני מרגישה שהיקום חטף עליי סיבוב.


מרגישה שלא מרוצים ממני, שאוטוטו יגיע הרגע שיגידו לי שאני לא מספיק טובה, לא מספיק מקצועית, לא מספיק אמינה.


מרגישה שעוד שנייה יבעטו אותי מכל המדרגות.


שוב הניתוח הזה, שלא עוצר גם בחלומות בלילה.


גלגלי השיניים מסתובבים מהר מדי ואני רק רוצה, לכמה רגעים, שהם יעצרו.


שתלך לעזאזל הרגישות הזאת.

נכתב על ידי StillTheSame , 2/10/2017 18:55  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  StillTheSame

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , מתוסבכים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לStillTheSame אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על StillTheSame ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ