לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פתחתי בלוג כדי לכתוב דברים שאף אחד לא יקרא


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2017    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   




הוסף מסר

5/2017

בוכה עליך#


הרבה פעמים שמעתי את המושג הערצה.

אני מעריץ אותו אותה את הדבר...

 

מעולם לא התחברתי, לא ממש הבנתי מה זו הערצה.

עכשיו שהלכת,ועוד באיזה דרך....למה..?

 

עכשיו שאני יודע שאתה כבר לא קיים באותו עולם איתי,עכשיו מבין את המשמעות של הערצה.

בראי רואה אותך כי הערצתי את המראה שלך, הגיטרה שלי מנסה להישמע כמו הגאנות שאתה כי הערצתי את הנגינה שלך וקולי הצרוד מייחל להתקרב לגווני  הקשת האין סופים שקולך הניב כי הערצתי את קולך.

 

עכשיו שאתה מת אני יכול לומר שהערצתי אותך... כי ניסיתי להיות אתה... כל כך ברור לי פתאום שהדמעות זולגות ושמח על כך , שאני יכול לבכות עליך.

מתנות יום ההולדת הכי טובות שקיבלתי היו כרטיסים להופעות שלך ודיסקים חדשים שלך....

 

שיחות בכל רחבי העולם התחילו שאתה ברקע ואתה הנושא, באין ספור לילות לוהטים בחברת אישה יפה זזתי לפי הביט שלך .

בגללך הדלקתי כל כך הרבה סיגריות כל כך הרבה צ'ייסרים כל כך הרבה שאכטות...

 

תמיד היית שם, אמין, יצירתי ויוצר. לא נחת על זרי דפנה ותמיד סיפקת לי ולכמותי סיבה להערצה הזו, סיבה לכאב.

ועכשיו כוכב שלנו, דמות הערצתי, גיבור מוזיקלי... נוח על משכבך בשלום. NO ONE SINGS LIKE YOU ANYMORE 

 

נכתב על ידי pitch black , 19/5/2017 20:14  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




נגמר לי כל הכסף, אך עדיין עוד שותה.


 


לא מוצא מנוח רק בורח לקצה,


של שפיות לא הגיונית ממבטו של הכסיל.


אחרי הכל החיים שלו כמו של אוויל.


 


בקבוק של ויסקי ואקדח דימיוני,


יורה כדור עשן טעון,טעון לתוך מוחי.


וככה מעביר את לילותיי עכשיו,


לא חושב יותר מידי על איך נראה המצב.


  


איש שכבר ידעתי מזמן את חטאו, מסביר בפני את כל מה שחשבתי בו.


הקרחת היא תוצר של טוסטוסטרון והגיל.


הבגידה זה פשוט חלק מהתרגיל.


 


מסיים עוד לילה עם חשק לזיין במקום פשוט מוותר עושה ראש ומאונן.



נועה היא סתומה כמו 99 % לפחות היא מסכימה עם התאוריה אין בזבוז...


מנסה בכוח למצוא חן בעיינך,בשביל עוד נגיעה באזור חלציי.


כי רק תמצצי לי אולי עוד אסתפק ואולי מתוך כל זה פשוט אמות ואחנק.


 


מצאיות נושכת נושכת ומדמם אין לי סטריליזציה ןאין לי מרפא.



שוגג בנפח כל הגלים, עד ששוב הקיץ בה פתאום עושים חיים.


בקבוק טקילה ועצבות מין העבר, רואה עוד אחד נפל שקורא לך חלל,

 אתה מנגד לא מבין אם אמיתי, אולי קצת אתווכח אולי זה לא אני.


 


מנסה בכוח להיות כל שתרצי בסתר מקווה שלא תריחי את שאני, מסתיר ברוך את כל האגנר.


מקווה לתור שאת הפטיש הוא לא עזב.


 


ומתחת יש אלפי אנשים, כבר לא חשובים נפלו בין הסדקים.


ארוחה בעשרה שקלים עם שתייה ,

לזה הצטמצמו כדרכם של האוכלוסייה.


 


שני קני אקדח שלופים כאן לפני חושב רק על הצ'יסר שכמוני אין לו די, אין בו מיוחד ואין שובר הוא הכללים מקסימום חינם ופתאום כולם שותים.


עוד סיבוב עיוני אחרון לפני שינה הוא מבין ת'רמז ותפתאום היא מגיחה עטופםה איפור לבוש מינימלי ומגש נושאת איתה את כל מה שמדחיק את המרגש.\


 


שלוש בלילה אחלה זמן להירדם כותב עוד שטות לבלוג בתקווה שיעלם, לא השיכרות השקעתי בה את רוב כספי, הרגשות זה מה שמעצבן אותי.


 


נימול חושים ותחושות ללא נימול, עיקצוצים מילה שעליה לא סגור כמו מאוד המון ואל תדבר איתי לעולם כמוכל העולם שהופך אותי קטןץ


 


המיטה מסודרת וקוראת לי בשמי אני כבר אענה לה שאדע שאפשרי להירדם פיכח כבר יותר מעשור שזו תחושה שלי ידועה רק כמחסור.

נכתב על ידי pitch black , 17/5/2017 01:33  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני סוס של טריק אחד


מסתכל לכולם ישר בעיינים ,הוא צדק למרות שטעה...

מחכה לתגובה שלהם למרות שהיא ידועה לי, לפחות בסינריו הזה...

 

פה אני מרגיש בבית הויסקי על השולחן וברובו בדם  שארית הטיפות מתערבובות עם שארית הקססה לכדי עיסה ירוקה ולא חוקית בעליל.

פה אני שיך , בעל המקום שמח שהגעתי אני מסוג הצבעים שלא זמינים לפקודתו בצובעו את הערב הנחפץ עבור חמישי.

\

היא מוזרה אבל מוצצת אז אני מחבק ומנסה לא להזכיר שהיא מוזרה, מוזיקה ששחכתי שקיימת מעיפה לי את הסטלה למקומוצ שרק מוזיקה מוכרת יכולה.

חושב על לשמוע ספר אבל במקום מגלל ג/וינט ומקווה שאין משטרה בדרך.

 

ריח הויסקי כל כך חזק שהחתול בשכונה המבקש תשומת לב בורח ברגע שמתכופף אני לספק לו קצת.

מסתבך עם כל כך הרבה חפתים, מהסוג ששמור ליום חמישי ולהיותי במעיין מסע קטן של 16 שעות של עבודה ופנאי.

 

מסתרבל לעבר מפתן בית הורי , המקום הנצחי שלי, למרות רצוני לעצמאות לא מצליח להתנתק מהנוחות.

חוויתי עצמאות זה לא נוח... 

 

אבי ער משגעון או טינטון, אני מנסה לחייך בצורה פיקחת אך מרגיש שיכור יותר וחושב לעצמי מזל שהוא כבר לא רואה טוב..

חושב שוב מזל...?

 

מגיח לחדר המבולגן לעד לתוך סידור חסר הםאנג שווי של מספר רהיטים ארעיים וזולים, מהסוג ששמור לתחנות מרכזיות ועובדים זרים.

אבל זה מספק אותיף עבורי הרום חשוב יותר.

 

מחר שישי ואני חופשי לבסוף , אקנה לי ליטר של הקפיטן עם מספר בקבוקי קולה וקמאל לייט, משם ליים לעשות םוזות על כל מי שמספיק מטומטמת לקנות.

אמכר...אזיין... אברח.... שבת....

 

לפחות זאת התוכנית, אחי הכל רק המוות בטוח.

מדברים על מוות יומיים בקושי לאחר שבעלה נםטר, פונתה גם האישה בסירנות ללא רעש באלונקה ללא מהירות בשיח חובשים ללא בהלה ...לעבר המיון...להתאחד עם בעלה.

 

ועל זה נאמר אהבת אמת כמו בולדר היפה ואישתו אגנוס הלכו דוד ומזל יחדיו בנהר המתים להיכל המוות של מלכת הנקרו בתקווה להתאחד לעד במנוחה אין סופית.

נכתב על ידי pitch black , 12/5/2017 02:09  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מערכת יחסים בתוך ניסן מיקרה


אני אוהבת למצוץ, אני אוהב שמוצצים לי.

 

אני רוצה להתנסות עם סמים, יש לי סמים.

 

בוא נשתה קצת נשתחרר, אני אלכוהליסט.

 

אני רוצה אותך בתוכי,  כבר הייתי שם כשהתעלפת.

 

 

לאן נצא היום היא שואלת? את תצאי מהבית תכנסי לתוך הרכב ונמצא עצמנו במקום הראוי לסמים ומציצה,עונה בצורה מוחלטת.

 

אבל אני רוצה משהו אחר היום, מבקשת כילדה חסרת אם, אוקי. אז קודם תמצצי ואז נדליק את הג'וינט עונה בגיחוך שמתלווה למכה על הזורע מכיוונה.

 

מה תרצי לעשות היום עלמתי, עונה ביצירתיות ורצינות יתרה, לא יודעת...מתקשה, מה אתה רוצה, שואלת.

 

האמת....? שאני אמצוץ לך הבנתי!!! צועקת ויורדת למעמקי חלצי.

שולח יד למושב האחורי , שארית החורף בצורת בגדי החלפה עוזרת לנגב את המעשה.

 

ומה עכשיו תרצה לעשות, שואלת בידיעה שאין לי תשובה או יכולת דיבור בחצי דקה הקרובה...

אותך עונה לבסוף בקול כו נמוך שקשה להבדילו מנהימות המנוע.

 

היא מסמיקה ותופסת את ידי השמאלית, סע אומרת בהליצות נעימה, נוסע עונה כמו שגבר צריך לענות.

הרכב כאילו נוהג את עצמו בזמן שאני מרוכז לגמרי בחתולה שלידי.

היא גונחת ומיללת בעדינות כזו מטריפה שלוחץ על הגז חזק ככל יכולתי רק בשביל לקצר את המתנת הנסיעה.

 

אתה משגוע אומרת בצורת גניחה,סע בזהירות. אני משוגע?!?!? את מטורפת, תתנהגי עם המיניות של בזהירות.

 

צחוק עז אך אם זאת נשי ומיני פרץ ממינה למשמע צדקתי. ידה נפרדה משלי לכבד את הפנייה המסוכנת בהמשך ועברה למפסעתי לכבד את ההצרה מקודם.

 

חונים לבסוף והיא מבצעת קסמים ומחוות, תרגילי אקרובטיקה ומשחקי מסקרה.

אני סחוט לגמרי אומר לבסוף, זהו שואלת במעיין צליל תלונתי, זהו עונה באותה החלטיות שהיא התרגלה מימני.

 

יושבים מחובקים הניסן על P והאמברקס למטה, היא נוזלת לתוך המושב שלי וממקמת את הראש מלא הבלונד שלה על החזה נוצץ זיעה שלי.

 אפשר להגיד לך משהו... שואל במעיין ביישנות לאחר מספר דקות ארוכות, ברור עונה לי בטון של דיבורי מיטה ולילה...

 

יש לך ריח של זרע....

 

 

 

נכתב על ידי pitch black , 10/5/2017 17:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מותה של עצמאות ראשונה


התחיל לו עוד שבוע, לא מסתכל ביומן... מספיק הלחץ הזה המוכר בבטן  שמרמז שהגיע הזמן .

מעביר את ראשון בעצלתיים אופיניים והלחץ מתגבר, כבר שחכתי שהתרגלתי לנהוג ולחשוב...

 

בשעות ערב מוקדמות לאחר דרמות חסרות תחליף מקבל את ההודעה שזו הרכב הולך לגריטה. הרבה זמן שהוא כבר לא שלי אך עדיין בבעלותי לכן השיחה מופנת אלי.

 

בשעות לילה מוקדמות שלל סירנות מציץ את רכבת הבניינים שבה אני מתגורר, הבזקים של אדום כחול ולבן מדירים שינה מעיני.

עומד מול חלון קטן ומכוסה ברשת וסורגים, מסתכל וצופה ובהסח דעת של מתעורר משינה מוזג כוס מים מבר המים שבפינה.

 

המכשיר קם לחיים לדקה או שתיים מחלץ איברים ומרתיח את מימויף אבי מץתעורר. "מה קרה?!" שואל בבהלה. "מישהו מת בבלוק ממול..." עונה לו בכמות ביטחון שמתאזנת באותה רמה של אדישות. "...איך, איך אתה יודע..?" שואל בהיסוס אבי , בידיעה שאת תשובתי לא בהכרח יאהב.

 

"תקשיב..." עונה ומסב את תשומת ליבו של אבי לשקט הסירנות, "אם היה זה מקרה חרום כבר כל השכונה הייתה ערה, אפילו המתים" הוספתי בקריצה.

 

"מישהו מת....לכן השקט, האלונקה יורדת לאט, הצוות משוחח עם בני משפחה בוכיים... מישהו מת , תחזור לישון"

 

הבוקר הגיע בפתאומיות  מעוררת חדש, כאילו לא ישנתי חשבתי ונחת עלי הבוקר.

בניסיון להתאפס מבין כי כבר שני היום ואני עדיין לא קרוב להרגיש בנוח, הלחץ חזר לו , התמקם בנוחות במעי התחתון....

 

בוקר טוב, מברכת, בצורה שמבקשת שיח, פרצו. מוכר אבל חסר שם.

 

"בוקר" עונה, כהרגלי. "טוב או לא, עוד נראה"  מסיים בחיוך.

היא מתחילה לבכות ולספר לי שאדון לוי נפטר בלילה, חצי מחיוך עדין, רק כי צדקתי. ידעתי שמישהו מת אתמול חשבתי בכל רם, "כן...היא הגיבה ורק אתמול ראיתי אותו..." ממשיכה. כנראה העובדה שראית אותו לא עזרה לו מלמות,עדיין חושב בכל רם.

 

וכך ביממיה אחת  מתה לה עצמאות מחשבתית ועצמאות מרחבית, אדון לוי תמיד אהב את הצורה שעיצבנתי את מקובעי המחשבה, כבר הגיל תשע הסכים איתי שאין בטוח לגבי קיומו של האלוהים וגם אם כן אין זה אומר שאנו היהודיפ צודקים בדרכו.

 

הרכב הראשון שלי עבר איתו מסעות רבים, חלקם רגשיים חלקם חוויתים חלקם ארוכים חלקם קצרים וטורדניים.

סיפק לי עצמאות ומקום לשים את הראש, סיפק לי גאווה ומקום להחביא את הבוף. סיפק לי דלת בריחה מהכל לתוך מוזיקה מוכרת אך לא מסומנת, דרכים בעולות אותו אפיון ונשים בעלות אותן סנטימנטים.

 

לא יצא כמו שרציתי ואת המציאות אי אפשר לערוך, אלא אם אתה עורך מציאות

נכתב על ידי pitch black , 10/5/2017 17:23  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





557
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , יצירתיות , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לpitch black אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על pitch black ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ