לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

דרך המילים


אילו המילים שאנו אומרים היו למנגינה, היינו שרים כל החיים.

Avatarכינוי: 

בת: 23





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2016    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031




הוסף מסר

12/2016

אהבה.


יש כל כך הרבה דרכים לאהוב.

 

לאהוב את עצמנו, לאהוב אותה. לאהוב אותו.

לאהוב את המשפחה, לאהוב את הרגע.

לאהוב את החברים, לאהוב את העבודה.

לאהוב את החיים.

 

אך בסופו של יום אנחנו נשארים עם עצמנו לבד.

ואם לא נאהב את מי שאנחנו אז מה זו אהבה בכלל? 

 

 

קישור לעמוד הפייסבוק החדש שפתחתי על מנת לפרסם קטעים שאני כותבת.

אשמח שתיכנסו, תירשמו ותשתפו. זה באמת חשוב לי.

תודה!

 

אשמח לתגובות. סבבי

נכתב על ידי , 17/12/2016 16:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פוסט ראשון ובקשה.


למטה.
נכתב על ידי , 17/12/2016 15:39  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בקשה // פוסט ראשון // היכרות


שלום לכולם. פתחתי את הבלוג הזה על מנת לפרסם דברים שאני כותבת.
בנוסף לזה, פתחתי גם עמוד בפייסבוק שבו גם אפרסם את מה שאני מפרסמת כאן.
הבלוג הזה ועמוד הפייסבוק שפתחתי, נפתחו על מנת שאוכל לפרוק, לחלוק עם אנשים את מה שאני כותבת ואולי גם לגעת בהם.
כתיבה בשבילי זה לשים את כל מי שאתה כבן אדם- על דף לבן. פשוט לכתוב את עצמך במילים.
לכן יש לי מכם בקשה, אני רוצה לנסות לפרסם את עמוד הפייסבוק שפתחתי. הוא נקרא 'דרך המילים',
אשמח אם תוכלו להיכנס, להסתכל, לעשות לייק ולשתף.
אני יודעת שזה מוגזם לבקש את זה, אבל זה נורא יישמח אותי ויעזור לי.
זה הקישור לעמוד.
תודה מראש על העזרה!
-
אי אפשר לראות כלום דרך העיניים 

אופוריה.
אופוריה של רגש. מבפנים הלב מרגיש,
מבחוץ הגוף נעלם. האוזניים לא מקשיבות,
העיניים בוהות.
אנשים מבחוץ מנסים לתקשר איתך,
אבל.. הם לא יודעים שעכשיו את לא קיימת איתם.
את בעולם שלך. את באופוריה.
הם לא יודעים שאת לא באמת מקשיבה,
אבל את שומעת.
הם לא יודעים שאת לא באמת רואה,
אבל את מסתכלת.
ממש כמו מחלה, זה מצמק לך את הלב.
מרחיק אותך מהעולם, גורם לך לשכוח.
לא נותן לך אפשרות לברוח.
את לוקחת צעד והוא מושך אותך חזרה אחורה.
מוריד לך את החיוך, מוריד לך את הדמעות.
שובר אותך לרסיסים.
מעלים אותך.
שוב ושוב ושוב.
ואת מנסה להילחם.
ושוב את חוזרת לאופוריה. למין ערפל שכזה.
ערפל רע. ערפל מבלבל.
ואת עומדת מול כולם, עם נשמה ריקה,
עם עצב גדול.
ואף אחד לא יודע, כי אי אפשר לראות כלום דרך העיניים.

 

-

 

בנוסף לכל, אשמח לתגובות על הפוסט.

זה הוא לא קטע ראשון אני כותבת.

אז ככה, קצת עליי:

אני בת 21 מאיזור הצפון, אחרי צבא.

כותבת בערך מגיל 13.

 

-

 

תודה. סבבי

נכתב על ידי , 17/12/2016 13:27  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





41
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , סיפורים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדרך המילים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דרך המילים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ