לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מתהלכת

A room of one's own

Avatarכינוי: 

בת: 29





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2018    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2018

תאמין בי


לנפש יכולת אתלטית מרשימה: היא מסוגלת לבצע תנועות גדולות ורחבות בקלילות. תיק-תק, והיא כבר משתנה. הופ, אני קופצת למסקנות וזה נראה כמו ניתור קל כל-כך שלא זז לי הפוני. נזיפות עצמיות קלות לי כמו תנופת נדנדה - עכשיו אני מרגישה כל-יכולה, ועוד רגע ארגיש כקליפה, כנראה של שום שכבר יבש ונס ריחו (כן). אתנחם בכך שהאימונים נושאים פרי (כלומר, שום) ובכל זאת יש בי חלק כלשהו אתלטי. 


לפני זמן מה, מצאתי שוב את האדם הנכון לתלות בו את היותי. הוא היה בדיוק מה שרציתי: כמו אבא שלי, רק מוכשר ויצרן. ומורכב וכותב ויוצר, מסוּבב בדרכו ומושך בכל הדרכים. אבל הוא נעלם, ובפניי סטרה ההבנה שאני לגמרי משחזרת כאב ישן; שאני זקוקה לאישור, ממש נואשת לו; שאני דורשת מהחיים חוויה מתקנת, למרות שעדיף פשוט להמשיך הלאה; והגרוע מכל: שעדיין איני מסוגלת לייצר את האישור שלי עבורי, בעצמי. בלי להבחין בכך, אני ממשיכה לעשות אאוטסורסינג נפשי ולתור אחר גברים שמבט אחד שלהם יבהיר לי באופן שאינו משתמשע לשני פנים שאני אכן קיימת. 


אז מבצע התלות הקטן שלי נגדע באיבו משום שהאיש דמוי האב סחט את הבלמים, ובעיקר משום שהתחוור לי שנשחקה לי יכולת הבריחה. לא, אתם לא מבינים: חייתי על בריחה. יותר מעל אוכל, יין ומוניות, בריחה זרמה בעורקיי; ובהיעדרה, אין לי מושג מי אני בכלל. נפגשתי איתו, וכשהוא לידי אני מבחינה בחיבה הגדולה שלו אליי - ובהערכתו האמנותית-מקצועית, שמסתבר שהרווחתי - ואני מקבלת את האישור שרציתי, אבל נעדרת כל יכולת להפנים ולנכוח ברגע. לא מצליחה. יושבת מולו ויושבת גם מולי, בו-זמנית. משקיפה על הסיטואציה מהצד, בורחת מגופי. ואז, או אז, אנחנו מתקדמים למיטה - שדה הקרב הוותיק שלי, בור כל הפחדים כולם - ושכה יהיה לי טוב, אני רק מייחלת שזה ייגמר כבר. לא, אדייק: אני מייחלת ליכולת ליהנות מהסיטואציה, להעריך אותה באמת, לחוות אותה, לנכוח ברגע. אבל אני רק מייחלת; לא יודעת להשתייך, בטח שלא לשם. "אבל את איתו", מחיתי בלבי, "את איתו, אז תתעשתי כבר ותהיי ברגע, לעזאזל. זה מה שרצית, לא?". רציתי להימלט אליו, לברוח אל זרועותיו הפשוטות אליי ולשחק בנדמה לי. אבל גיליתי, תוך כדי שאני שם איתו, שאני כבר לא מסוגלת לעשות זאת. ואז הוא נעלם לי, בכל מקרה. 


והאישור שרציתי להיותי וכישרוני ויכולותיי, התפוגג איתו אל הלימבו של הגברים-דמויי-אבא-רק-מוצלחים-שנעלמים-לך-כמו-אבא.

 

אם לא היית שייך לקטגוריה הזו, היו צריכים להמציא אותך. או אותה. להמציא משהו, זה בטוח.

על כל פנים: משבר אמון. משבר אמונה. לא סומכת. לא מאמינה. אבל משתוקקת לזה. ויותר מכל: להצלחה. ולריפוי, גם. 

 

אני רוצה לנכוח ברגעים; לא רק לרגעים. ואני רוצה להצליח בחיים האלה. מאד.

נכתב על ידי , 26/5/2018 22:28  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



426
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , סקס ויצרים , נשיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לbbgrl אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על bbgrl ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ