לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


מה קורה אם יום אחד את מתעוררת, וכל מה שהכרת נעלם. הבית בו גדלת כבר לא שלך, החברים איתם בילית מפנים לך גב והאנשים בהם נלחמת כל החיים הם היחידים שמושיטים לך יד? לא מוכר, לא רצוי, לא שייך.

Avatarכינוי:  -Black Crow-

בת: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2016    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2016

פרק 3


נכנסנו עמוק יותר לכפר, כבר היה קשה יותר לראות את היער מהמקום הזה. הגענו לאזור בו לא היו בתים, רק חנויות ודוכנים. "זה מתחם הבילוי שלנו, יש פה הרבה מסעדות, חנויות או סתם מקומות לשבת בהם" אמרה ג'ניפר.

החנויות לא היו מזמינות, לא כמו בעיר לפחות שם הכל היה נוצץ ומושך, אבל גם ככה זה לא עניין אותי במיוחד. הבחנתי ביותר אנשים משהיו בדרך לפה, לא יותר מידי אנשים, אבל בהחלט הרבה יותר מכמות האנשים שראיתי בשבוע האחרון.

נכנסנו לכמה חנויות, ג'ניפר בעיקר התלהבה מה'בילוי' הזה והחריכה אותי למדוד את כל הבגדים שאהבה, היה לה טעם טוב אין ספק, אם הייתי בעיר בהחלט הייתי נעזרת בה כשהייתי הולכת לסיבוב קניות, אבל פה זה פשוט לא מעניין אותי.

הבגד היחיד שגיליתי בו עניין היה שמלה ארוכה בצבע לבן קרם שהייתה בעלת כתפיות ספגתי, היא נחה על הגוף בקלילות, צמודה מעט באזור המותן, זה היה הדבר היחיד שאני בחרתי וג'ניפר מרוב התלהבות אפילו לא בדקה את המחיר ורצה לשלם עליו לפני שאני אתחרט.

כשהיינו בדרכנו חזרה כל אחת מאתנו החזיקה כמות לא קטנה של שקיות, "היה הרבה יותר נוח אם היה לך רכב" מלמלתי

ג'ניפר בתגובה צחקקה, "אין פה כל צורך ברכב, הכפר הזה קטן כל כך שאפשר לחצות אותו מקצה אחד לאחר ברגל, חוץ מזה שעם הזמן תראי שרמת הכושר שלך תשתפר וההליכה הזו תהייה שטויות" היא אמרה ולפני שהספיקה לפתוח את פייה ולהוסיף על דבריה משהו במבטה השתנה והיא שתקה. כיווצתי את עניי בבלבול וניסיתי להבין מה גרם לה לשתוק – דבר שגם במעט הזמן שאני מכירה אותה אני מבינה שלא אופייני לה

הסתכלתי לכיוון בו התחמקה מלהביט וקלטתי בחור שצועד מולנו,

"ג'ני, מה נשמע?" הוא נעצר בדיוק מולה ולבש חיוך ידידותי. הוא נראה פחות או יותר בסביבות הגיל של ג'ניפר, שיערו החום היה קשור בקוקו קטן ועניו הכחולות לא נחו מלהביט בה. הוא היה מרשים מאוד, גם בלבושו הפשוט, גבוה אפילו יותר מג'ניפר ובעל מבנה גוף שרירי, אך לא יתר על המידה.

"מאט, הכל בסדר" היא חייכה ונראה כאילו לא מצאה את המילים להגיד, הרמתי גבה – יכול להיות שהיא דלוקה עליו? "מה אתה עושה פה?"

מאט, שנראה קליל לחלוטין ולא לחוץ כמו ג'ניפר, הרים את השקית בידו, "משהוא צריך לקנות קצת אוכל לבית" גיחך, "אם הייתי מסתמך על ריילור היינו חיים על חטיפים שג'אנק פוד"

ג'ניפר צחקה, תגובה שהייתה מעט מוגזמת ממה שהייתה צריכה להיות. "מזל שיש לו אותך"

מאט חייך חיוך קטן ואז נזכר סוף סוף להתייחס גם קצת אליי, "זו הבחורה החדשה?" שאל כשבחן אותי במהירות והחזיר את מבטו לג'ניפר

"כן" אמרה ג'ניפר בתמצות,

"היא הגיעה לפני שבוע וכבר עומדת על הרגליים, חתיכת השג" הוא אמר ושוב הפנה את מבטו אליי, "האמת שרציתי לקפוץ לראות מה איתך, אבל הייתי בטוח שאת עדיין משתקמת"

חייכתי חיוך שקרי ולא עניתי, למה שהוא בכלל יקפוץ לראות מה איתי? אני הריי זרה לו לחלוטין,

"אני אבוא כנראה במהלך השבוע, אם זה יתאים לכן כמובן" אמר בנימוסים שגרמו לי לרצות להקיא

"כמובן, מתי שרק תרצה" מיהרה ג'ניפר להגיד, "מאט הוא חלק ממנהיגי הכפר, כל פעם שמשהוא ננשך המנהיגים באים כדי לקבל את פניו" הסבירה – כי היא בניגוד אליו מתחשבת בבורות היחסית שיש לי בנוגע למקום הזה, כלומר ידעתי שהכפר מנוהל על ידי כמה 'מנהיגים' אבל איך אני אמורה לדעת לעזאזל שהוא חלק מהם?

"אני תמיד שוכח שהחדשים לא מכירים שום דבר. אפילו לא הצגתי את עצמי, שמי מאט אלדה" הוא הושיט את ידו ללחוץ את ידי. הסתכלתי על ידו למשך כמה שניות ולבסוף הושטתי לו את ידי, לאדם שאבי שאף כל כך להרוג, אחד המנהיגים שלהם, ואני לחצתי את ידו.

הוא המשיך להביט בי, ואז הבנתי שהוא מצפה לשמוע את שמי, אבל אני לא יכולה לתת לו את שמי, לא את השם האמיתי שלי לפחות, ועדיין לא חשבתי על שם אחר.

"קלייר" אמרתי לבסוף, שנאתי שנתנו לי כינויים וקיצרו לי את השם, אך הפעם זה הדבר היחיד שעלה במוחי.

"קלייר?" שאל לשם המשפחה שלי

"קלייר, רק קלייר" מיהרתי למשוך חזרה את ידי ממנו והתבוננתי בג'ניפר שחייכה לעברי בעידוד, "אנחנו יכולות לחזור? אני עייפה"

"בטח" אמרה ג'ניפר

"אני אלווה אותכם, גם ככה סיימתי פה" מאט אמר ואני גלגלתי עניים, הוא חייך לעבר ג'ניפר שאפילו לא שם לב.

הדרך חזרה הייתה שקטה, לפחות בשבילי, מאט וג'ניפר דיברו קצת, כלומר מאט דיבר וג'ניפר בעיקר הייתה מובכת, היא לגמרי דלוקה עליו.

נשמתי בהקלה כשסוף סוף ראינו את הבית באופק, "תודה על העזרה" אמרה ג'ניפר ולקחה מידו את השקיות שעזר לה לסחוב – למרות ששקלו כמעט כלום – וחייכה

"בכיף, שמחתי לעזור" אמר מאט, ובאותו הרגע ידעתי שאני צריכה ללכת, גם ככה השניים האלה בכלל לא יבחינו בכך,

"באמת הגיע הזמן!" קול זר עצר אותי מלעשות צעד, שלושתנו הסתובבנו לעבר בית השכן, שם פתח עמד בחור. הוא נראה כמו העתק של מאט, רק צעיר יותר, ומעט יותר מחוספס. שיערו החום היה קצר, על פניו היו מעט זיפים, עורו שחום, הוא היה גבוה ומבנה גופו רחב ושרירי, אך פחות ממאט.  "אולי במקום להטריד את הבחורות תכנס פנימה ותרגיע את הזאבה שלך?! היא התחרפנה לגמרי ואני לא הבייביסיטר שלה!" הוא היה עצבני, מה שהקנה לו מראה סקסי אפילו יותר,

מאט נאנח, "אני מצטער" אמר לנו וחייך חיוך מעט נבוך, "זה אחי הקטן, ריילור. יש לו ימיים כאלה" הוא הפנה את מבטו לריילור,

אם זה אח שלו, זה אומר שהמאט הזה הוא השכן שלה? זה עם הגינה המתה? הוא והאח העצבני הזה שלו? מעולה, ממש מעולה.

"אני מתכוון לזה מאט! אם אתה לא משתלט עלייה תוך חמש דקות אני בועט אותה החוצה!" ריילור שילב את ידיו בעצבים

"אתה יכול להפסיק עם העצבים ולבוא להכיר את השכנה החדשה שלך?" מאט צעק לעברו חזרה, נראה כאילו רק עכשיו העצבני הבחין שיש עוד אנשים שעומדים עם אחיו והפנה את מבטו אליי.

ואוו.

העניים שלו, הן היו פשוט מדהימות, צבען האפור חדר אלי אפילו עם המרחק שהיה בנינו, עוטף אותי במין חמימות לא ברורה וממלא את גופי. פניו התרככו פתאום וגופו נראה רפוי יותר ומשוחרר, הוא כיווץ את עניו, מבולבל מההרגשה המשונה הזו בדיוק כמוני.

מה זה לעזאזל? כבר ראיתי בחורים חתיכים בחיים שלי, אבל לאף אחד הגוף שלי לא הגיב ככה, אפילו לא לאדם. לא יכולתי להזיז ממנו את מבטי, לא יכולתי לנתק את הקשר הזה, לא יכולתי, או שלא רציתי, אני לא יודעת אבל לעזאזל זה הרגיש טוב.

הוא היה זה ששבר את הקשר כשהזיז את מבטו הצידה ואז הסתובב חזרה לבית וטרק את הדלת בלי לומר מילה.

כנראה שטעיתי בנוגע להרגשה שלו, כנראה שזו רק אני.

מאט נאנח שוב, "מצטער גם על זה, כדי שאני אכנס, שיהיה לכן יום טוב" הוא אמר ונכנס לביתו.

הבטתי בג'ניפר בהרמת גבה, "אז? אתם יוצאים או משהו?"

לחייה של ג'ניפר נעשו ורדרדות כשהיא הפנתה לי את גבה ונכנסה הביתה, "לא מה פתאום"

חיוך קטן עלה על פניי, נו באמת היא יותר גרועה מנערה בת 17 שדלוקה על החתיך של השכבה בסתר, "למה לא? נראה שהוא בעניין"

"הוא לא בעניין, סמכי עלי" אמרה ואכזבה מסוימת נשמעה בקולה. היא הלכה לחדר שבו אני הולכת לחיות את החיים החדשים שלי והתחילה לסדר את הבגדים בארון

"בחייך, הוא לגמרי קרקר סביבך, זה שקוף לגמרי" נשענתי על משקוף החדר והבטתי בה, "מה הקטע? הוא שבר לך את הלב או משהו?"

"הוא לא שבר לי את הלב קלייר" היא שלחה בי מבט מהיר, "הוא לא מסוגל לשבור למשהיא את הלב, הוא טוב מידי בשביל זה"

גלגלתי עניים, "אז?"

היא שתקה כמה שניות, נושכת את פנים השפה שלה, מתלבטת אם לספר לי או לא, "הוא מושלם. מושלם מידי, הוא אחראי ומסודר, הוא מלא ביטחון עצמי, חזק, אכפתי, נראה טוב. יש סיבה שהוא אחד מהמנהיגים, במיוחד בגיל צעיר, אבל הוא פשוט מושלם לתפקיד הזה כי הוא עצמו-"

"מושלם?" השלמתי אותה בחצי גיחוך

ג'ניפר חייכה, "הוא לא בשבילי"

"למה?" שאלתי שוב

"כי אני לא מושלמת"

משכתי בכתפיי, "אני לא מכירה אותך בשביל להגיד לך אם את צודקת או לא, מה שאני יכולה להבטיח לך זה שאף אחד לא מושלם" אמרתי באדישות, כי בסך הכל ממש לא מעניין אותי מה הבעיות שלה עם עצמה, "העניין בזוגיות זה להכיר בשריטות אחד של השנייה ולקבל את זה. לפחות ככה אני רואה את זה"

ג'ניפר פסקה במעשייה ושלחה לעברי מבט שלא היה לי ברור, "בת כמה את?"

כיווצתי את עניי, "19"

"יש בך בגרות מסוימת שלא יצא לי לראות אצל בנות בגילך, במיוחד לאחר שעברו שינוי כזה גדול"

גלגלתי עניים, היא מסתכלת עלי במין גאווה כזאת כאילו הייתי התינוקת שלה ודיברתי בפעם. "אני לא התינוקת שלך"

הפעם זו היא שהייתה מבולבלת, "מה?"

"אני לא התינוקת שלך, אני בחורה וכן יש לי אופי ודעות, אז אל תסתכלי עלי כאילו רק עכשיו יצאתי לעולם ואת מדמיינת איך אני אסתגל, אני מכירה את העולם הזה ואני מכירה את עצמי והשינוי הזה אולי שינה את הגוף שלי אבל הוא לא שינה את הזהות שלי" אמרתי בכעס

היא שתקה לכמה שניות, "אוקי" אמרה לבסוף וחזרה לסדר את הארון. לא ידעתי אם היא נפגעה מדברי, אבל מה זה כבר משנה?

הסתובבתי והלכתי למטבח. לא ביקשתי להיות פה, לא ביקשתי לעבור את השינוי הזה ולא ביקשתי אותה בתוך אחראית  אז אין שום סיבה שאני ארגיש רע בגלל מה שאמרתי לה. היא לא המשפחה שלי ואני לא חייבת לה כלום.

מילאתי כוס מים והסתובבתי חזרה לחדר שפתאום גלי חום תקפו את גופי, כאב עז התפשט בתוכי, ראשי הסתובב, הכל הסתובב, רגליי רעדו ולפני שהספקתי להבין הכוס נפלה והתנפצה על הרצפה וגופי התמוטט על הזכוכיות. צעקתי, צעקתי כל כך חזק, צעקתי עד שהפסקתי לשמוע את עצמי צועקת, הכל התערפל ונעשה שחור. 

נכתב על ידי -Black Crow- , 12/12/2016 13:10  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סיפורים , בלוגים בדיוניים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-Black Crow- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -Black Crow- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ