לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Bad habits


oh sweetie, your not ugly. society is.

Avatarכינוי: 

בת: 19

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2017    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2017

קריזים


או שבמהלך הרגילה הזו אני לומדת על עצמי דברים חדשים, או שפשוט אף פעם לא שמתי לב אליהם והם יותר מוקצנים הפעם.

יש לי הרבה קריזים כאלה, לפני שאני רוצה לאכול, או מתלבטת אם לאכול או לא, או יודעת שאצטרך לאכול ולא תהיה לי ברירה, קריזים שקשורים לאוכל.

פתאום אני נהיית בן אדם מריר ועצבני, לא נעימה בכלל, ומי שסובב אותי סובל מזה, המשפחה שלי, חברות שלי, חבר שלי.

יש לי מזל שהם מדהימים ויודעים להתמודד עם זה, הם רואים את זה כסתם התקפי עצבים שיש לי כבן אדם.

אבל עכשיו אני מבינה שזה לא סתם, יש להם סיבה, אני מרגישה אותם באים.

לפני שנסעתי עם חברה שלי לתל אביב לדוגמא, יום לפני היה לי בולמוס, ואמרתי שביום אחרי אני בקושי יאכל. והנה הגיע הצהריים והיא רעבה ורוצה מסעדה, בליבי, גם אני ממש רציתי מסעדה, אבל גם לא רציתי מסעדה, כאילו כעסתי על עצמי שיש לי את ההתלבטות הזו.

עד שהתיישבנו במסעדה והתחלנו לאכול לא הבנתי מה קורה לי, ולמה ומאיפה התחושה המוזרה הזו נחתה עלי.

אחרי שכבר אכלתי והדילמה הזו הייתה מאחורי, נעלם, הפכתי שוב לאדם רגוע, הקולות בראש הפסיקו להתנגן, והכל היה בסדר.

גם אתמול זה קרה, לא ידעתי אם יוצאים או לא, וידעתי שאם כן, אסור לי לאכול כי הבגדים די צמודים ואסור שהבטן תצא, ועד שלא קיבלתי תשובה הייתי בן אדם ממורמר ומציק ובלתי נסבל..

לא יודעת איך הם סובלים אותי, לפחות הבנתי סוף סוף מה מקור הקריזים, וכך אולי אדע להשתלט עליהם.

 

שבת שלום שתהיה

נכתב על ידי , 13/10/2017 11:23  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זו התמכרות. והיא קשה לי


יותר מדי קשה לי.

 

כבר אין בי את הכוחות להקיא, או מלכתחילה להחזיק את עצמי ולא לאכול. 

רק אתמול שמתי לב כמה המצב חמור, רק אתמול, שהיה לי יום ריק נטול עשייה של שהיה בבית. ואני שוכבת במיטה, מנסה לראות טלויזיה, ואז הם הגיעו אלי, הקולות בראש, צד אחד אומר לכי תאכלי, יש כל כך הרבה אוכל, משהו בקטנה לא ביג דיל, והקול השני שאומר תשארי במיטה, את לא צריכה את זה גם ככה אכלת אתמול הרבה.

ומתנהל בינהם וויכוח, כאילו אין לי שליטה על זה ואני רק עומדת ומסתכלת מהצד, מחכה לראות מי הצד שיכריע, מתפללת שהשני.

מצב כל כך שביר, כל כך מתסכל.

 

אני מנסה להתעלם מהוויכוח שלהם, להסיח את דעתי בטלויזיה, לכמה רגעים אני מצליחה, וזה חוזר, לא נותן לי מנוח, כמעט שעה הוויכוח הזה, הוא היה כל כך ממשי, כאילו יכולתי לראות אותו.

די במקרה אחד לא נעים, בשורה משמחת/לא משמחת, כדי להשבר ולקום בקפיצה למטבח.

דיברתי עם חברה שלי על לצאת בערב, ובראש הקונפליקט ממשיך.

התחלתי לבכות, הבנתי כמה אני חסרת שליטה מול עצמי, וזו המחלה שמשחקת בי כמו בבובה על חוט. 

פשוט להשלים עם זה שבסוף יקרה מה שהיא רוצה.

ונכנעתי, הייתי חייבת. אכלתי אכלתי אכלתי, וקדימה מתוקה, לשירותים להוציא הכל. 

הייתי עייפה, פיזית ומנטאלית. 

סיימתי בשירותים, הגרון שרף, הראש כאב, העיניים אדומות, רוצה רק לישון.

 

שכבתי במיטה, ופתאום דממה. המלאך והשטן הקטנים בראש שלי נעלמו. לאן הם הלכו? הרגשתי שלווה.

 

מה זה אומר עכשיו? שתמיד שאגיע למצב כזה אהיה חייבת להקיא? רק ככה יהיה לי שקט נפשי? אני לא רוצה. אני רוצה מלכתחילה להגיד "לא". נמאס לי כבר, נמאס לי, זה הורס לי את כל החיים.

 

אולי בפעם הבאה לא אכנע, ואולי אחרי כמה פעמים שאצליח להגיד "לא" השטן ירגע. 

נכתב על ידי , 8/10/2017 11:19  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , משוגעים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסהרונת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סהרונת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ