לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כותבת לתיקייה

פעם כתבתי למגירה ואז לתיקייה ועכשיו לכאן. מחשבות, רגשות, פחדים, רעיונות, סיפורים, החיים.

Avatarכינוי: 

בת: 35

Google:  Shahafon

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2016    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

10/2016

פתאום מפגש


הפתיע אותי שרצית ואפילו שמחת להפגש. אחר כך אפילו אמרת שהתרגשת לפני, שהיית קצת מתוח לקראת המפגש. גם אני. אמרתי לך שגם אני. איך זה בכלל הגיוני להרגיש רגש כזה חזק שש/שבע שנים אחרי? אנחנו כאלה שני סטלנים, לא מצליחים לזכור אם נפרדנו ב-2009 או 2010. מצחיק ומאוד טיפוסי לשנינו.

היה איזה רגע שאמרת לי שתמיד היה בינינו יותר דומה משונה. זה כל כך נכון, אחרת לא היינו חברים כל כך טובים כמו שהיינו. פתחנו זכרונות משותפים וגם אישיים של כל אחד, סיפרת לי איך זיינת מישהי בגן משחקים אחרי ערב שתייה בבר, היתה פתיחות מרשימה. אבל זה באמת תמיד מה שחיבר בינינו, היכולת לשתף אחד את השני.

 

סיפרת לי דברים שאני כנראה הדחקתי, מהטיול שלנו, מפחדים שהיו לך מכל מיני אנשים מפוקפקים. הזכרת לי רגע של חיבוק אחרי שנפרדנו לרגע כי רצית ללכת להתארגן מאיזה בחור חשוד שאני ממש הרגשתי שזה לא טוב כל מה שקורה שם. הרגע הזה שחזרת והתחבקנו, כמו שאמרת לי אתמול "חיבוק כזה שמרגישים את הנשימות בבטן אחד של השני". פתאום רציתי מאוד שתנשק אותי, עמדנו כל כך קרובים ומחובקים עם הזכרון הזה ורציתי. פתאום לא רציתי שתנשק אותי, אפילו נבהלתי מהמחשבה שאולי זה יקרה.

פחדתי להתאהב בך מחדש. תמיד חשבתי ואפילו כשסיפרתי על הפרידה שלנו, שעשיתי את זה כי הפסקתי לאהוב, כי נגמרה לי האהבה. זה לא נכון. אותך אהבתי, זה את עצמי שלא אהבתי אז. לא אהבתי את זה שאני סאחית לגמרי ולא ממש מצליחה לתקשר איתך כמו שהיינו רגילים כששנינו היינו מסטולים. לא אהבתי את זה שאני לא מצליחה להניע את עצמי ואותך להתחיל ללמוד, להתפתח, להתחבר לרצונות האמיתיים שלנו. כל אחד לחוד וגם ביחד.

אני זוכרת בעיקר בלבול והמון פחד, הייתי חייבת לעשות צעד קיצוני. אני כל כך שמחה שעשיתי בדיוק מה שעשיתי, עזבתי, חזרתי לגור עם אבא שלי ואחרי בערך שנה חתכתי לתל אביב. לא יכולתי להישאר יותר בראשון. הייתי חייבת ללכת עם הרצון שהיה הכי מובהק וברור מבחינתי באותה תקופה. אני אוהבת את תל אביב, את החיים שנבנו לי כאן לאט לאט, את כל החברים והחברות שהכרתי שעוטפים אותי בכל כך הרבה אהבה, חופש ופרגון. שנינו היינו סאחים אתמול כי שנינו חיכינו למשלוח חדש, אז שתינו קצת ועישנו איזה שני ג'וינטים קטנים... מה שנשאר.

 

בדיוק בגלל רגעים כאלה אני לעולם לא אוכל להאמין שהכל מקרי בחיים. כאילו היינו צריכים ערב לא מחוק יחד, ערב צלול אחרי שנים שלא התראינו, כדי באמת לראות אחד את השניה. היה בי עצב על כך שאתה עדיין שונא את העבודה שלך, אתה עדיין לא מאפשר לעצמך להתחבר לרצונות האמיתיים שלך. יש בך המון כעס, פחדים, חששות, את כולם אני מבינה ואפילו מזדהה איתם. ניסיתי לטפטף לך בעדינות כמה לחיים יש להציע, כמה זה קשה להתמודד עם הפחד ועם זאת, כמה זה משחרר.

 

דיברנו על אהבה וגיליתי לך שרק לאחרונה אני מבינה כמה רציתי לאהוב את עצמי אבל לא הצלחתי, גם לא ממש ידעתי שזה מה שאני רוצה. סיפרתי לך איך קיבלתי כמויות מטורפות של אהבה כשעזבתי את מקום העבודה האחרון שלי וחייכת אליי חיוך ענק. חיבקת אותי ואמרת לי שאני לא צריכה להסביר לך כמה אני אהובה, לא צריכה להסביר את זה לאדם שאהב אותי הכי בעולם. אחר כך אמרתי לחברה שלי שאני לא חושבת שאי פעם אמרת לי את זה. אבל זה לא נכון. אמרת לי את זה, אמרת לי כמה אתה אוהב אותי כל הזמן. פשוט לא יכולתי להכיל אהבה של בן זוג כשאני עצמי לא באהבה הזאת.

 

אתה אהבת אותי כל הזמן ואני מרגישה שאתה עוד אוהב. גם אני אוהבת. עכשיו יש פחד שהוא אחר. פחד מלהיסחף במערבולת רגשות ולשחרר שליטה לגמרי, לתת לחיים ולקורותיהם לבלבל אותי ולהרגיש מה נעים לי. בעיקר הפחד מלהרגיש משתק אותי. אבל כמו שאמרתי לך, אני אומרת גם לעצמי, אני רוצה ללכת עם הפחד, להביט לו בעיניים ולחייך, לחבק אותו ולהבין שהוא לא באמת קיים. שהקיום היחיד שיש לו הוא זה שאני נותנת לו. לא אתה ולא אני הצלחנו לאהוב אף אחד אחר ואף אחת אחרת, לא כמו שאהבנו יחד.  פתאום, ששנינו בעשור הרביעי בחיינו, אמנם במקומות שונים קצת בחיים, אבל גם מאוד משיקים בהרבה נקודות, משהו ניצת שם. לפחות ככה אני מרגישה, אני גם חושבת שככה אתה מרגיש. לא יודעת מה יהיה עם זה, לא חשבתי כזה רחוק.

 

טוב, זה קצת שקר...

היו לי תהיות אם כל הדבר הזה קרה בדיוק בתזמון הנכון.

אולי אתה צריך לשמוע ממישהי שאוהבת אותך ושאהבה אותך כל כך הרבה זמן את הזריקת עידוד הזאת ואת נקודת המבט האופטימית. אולי אתה באמת תעבור לעיר, שפתאום בשנים האחרונות התחלת לחבב, אחרי שכשהיינו יחד ממש אהבת לשנוא. אולי אנחנו כן קשורים בגורלות שלנו, כמו שתמיד אהבנו לספר לעצמנו ולצחוק ולשמוח שמצאנו אחד את השני.

אבל אני לא רוצה להמשיך לתת למחשבות האלה להעסיק אותי, אני רוצה להיות בכאן ועכשיו.

כאן ועכשיו נעים לי לדעת שאחרי כל השנים האלה יש עוד המון אהבה בינינו, שנעים לנו לחזור לקשר קצת, שאנחנו עדיין מצחיקים יחד ושכיף וטוב לנו לבלות זמן יחד. 

נכתב על ידי , 22/10/2016 17:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לShahafonzel אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Shahafonzel ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ