לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לא תיתן אמון בנסיכי העולם הזה, כי המה יקרקפוך, וכך ממשלותם, עד קץ הימים.



Avatarכינוי:  תוכו כברו

בת: 17





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2017

הגברים מוכים בלילה


אבא שלי הצטרף לסיירת הורים של המשטרה ובאחת הפגישות שלו עם חברי הסיירת, נכח מפקד מחוז דרום. אבא שלי ניגש אליו והציע לו להקים מקלט לגברים מוכים, הוא בתגובה אמר ״כן, זה בתהליך. לאט לאט״. ייתכן שאם אנשים נוספים יתעקשו על הקמת בית חם לגברים מוכים, המצב יהיה במגמת שינוי. אבא שלי סיפר לי היום על קרוב-משפחה שנמצא כעת בכלא בגלל שאשתו תפרה לו תיק, כאשר הוא חף מפשע. אני לא מכירה את קרוב המשפחה אישית, אבל אבי כן. וזה כל-כך עצוב וכל-כל אבסורד שמשליכים אדם לכלא למשך שנה כשהוא לא עולל דבר רע.

 

אבי, שמכיר את אשתו, אמר לי שהיא אישה קנאית וגם קצת חולת-נפש. את כל התהליך הזה היא ביצעה בשקט, בלא יודעין. כנראה שזה היה מהלך שתוכנן זמן-רב. כשזה התפוצץ, זה הגיע בהפתעה. יומים לפני שכל העניין הזה התגלה, דוד היה אצל חברו, הוא ראה אצלו שריטות עמוקות וארוכות לאורך כל החזה שלו. חברו ישר הציע לו להתלונן במשטרה לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל דוד שכנראה הרגיש כבול, השיב באדישות ״זה לא משנה, לא יקרה כלום. אני מאמין שהיא תשתנה״.

 

גם לפני זה התגלו בקיעים ראשונים ביחסים של השניים. כולם הזהירו אותו ואמרו לו להגיש תלונה במשטרה לפני שהיא תאשים אותו בהאשמות שווא. אבל עכשיו כבר מאוחר מדי והוא לא התפכח בזמן. אשתו מכרה את עצמה לשטן וחברה לגורמים עוינים שסייעו לה לתכנן הכל. חוסר צדק מקומם אותי. אין שום סיבה שמישהו צריך לסבול בגלל התנהגות כזאת.

 

תכננתי שהנושא העיקרי של הרשומה הזו, יהיה אבא שלי והשינוי שקורה בבית בגלל התגייסותו לסיירת הורים, אבל הכתיבה כמו כתיבה, סוחפת. אז אולי עכשיו? ובכן, בגדול המטרה של סיירת הורים היא לדבר עם בני-הנוער בגובה העיניים ולמנוע מהם לעשות פשע. בפועל חברי הסיירת מסתובבים בשעות הלילה במקומות פוטנציאלים שבהם יש סבירות גבוהה יותר להימצאותם של הנוער. לרוב, אבא שלי מתעסק עם בני נוער מהקהילה האתיופית. הוא סיפר לי שהנוכחות שלו מרתיעה אותם וגורמת להם להיות מתונים, או לחילופין לברוח מהבושה כי אבא שלי מכיר את ההורים שלהם, ולכן לא נעים לנערים.

 

כפועל יוצא מהעיסוק של אבי, יש בבית ערנות מוגברת. הוא משוחח איתי ועם אחיי על הנוער מהקהילה שלעתים הולך לאבוד בלילות. כשהוא אומר את המילים האלו ליבו יוצא והוא מבקש מאיתנו להזהר ושחס וחלילה לא נתדרדר למקומות מסוכנים. למרות שאבא שלי יודע שאני ואחותי לעולם לא "נלך לאיבוד". הוא ממשיך לומר זאת ולהזהיר אותנו. אולי מחמת הספק? מילא.

 

 



נכתב על ידי תוכו כברו , 19/9/2017 15:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עת שערי רצון להפתח


בנוסף ליום-הולדת, גם בראש השנה יש מקום לערוך חשבון נפש על השנה שחלפה. היום היינו בנתיבות, התפללנו שחרית בקבר הבבא סאלי, יורם אברג'ל ובעוד כמה קברים נוספים של צדיקים. כשהיינו בין הקברים אמרתי לחברה שלי "להיות בבית קברות זה אף-פעם לא עושה לי טוב". ידוע שזה ממתין לכולנו בסופו של דבר, ובכל-זאת, עצם הידיעה הזו מרתיעה ומחישה אותי בו-בזמן. מרתיעה –  כי מוות. מלה ריקה. ללא חיות. נותן תחושה של חור שחור בגודל אסיה. (וכאן מגיע הפרדוקס) מחישה – יש תחושה של מרץ. רצון להגיע להגשמה עצמית ולמלא את חיי בעשיה פרודוקטיבית מלאה, גם בחיי הרוח.

 

אני לא מפחד(ת) למות, אני רק מת(ה) מפחד – את זה אמר לי ד"ר התחכמות כשהיינו יחד.

 

אחרי שסיימנו להתפלל בקברים, הגענו למרכז-הקהילתי. שם חיכו לנו 2 הרצאות שבסופם מאד שמחתי,  כי סוף-סוף הביאו לנו רבנים שמדברים בגובה העיניים ולא נמוך מדי. נהניתי להאזין למילים שיצאו מפיהם, וייאמר לזכותי שזו הפעם הראשונה בחיי שלא נרדמתי בהרצאה(ועוד רצוף!). זה אות לכך שהיו הרצאות מעולות. הרב הראשון שהרצה הביא עמו שופר וציין כי תפקידו של השופר כידוע, הוא לעורר את הלב. נוסף לזה הוא אמר שבדר"כ בתזמורת הצה"לית משתמשים בכלי-נשיפה, ולמה? בדיוק מהסיבה הקודמת. זה היה מעניין. ובכלל, כל היום הזה היה מעניין ולא ידעתי את נפשי מרוב שמחה. הרגשתי כאילו לצבעו הכתום מריר של שמי אמש, לא הייתה השפעה על התחושות שלי.

 

כשנסענו חזרה לבאר שבע, ישבתי לבד בנסיעה, ואף חברה לא התיישבה לידיי. לבי התמוגג מרוב שמחה, כי גם ככה רציתי לשבת לבד. במשך כל הנסיעה ביליתי רק עם עצמי ועם האוזניות. נתתי לתחושות שלי להתחבר למילים בשיר, והטעם הטוב והמרוגש שנותר אצלי מההרצאות, רק הגביר אצלי את התחושה העילאית. לא רציתי שהנסיעה תגמר.

 

אני מתגעגעת לבית-הכנסת. מתגעגעת כמו עורגת לשמוע את פיוטי החזן, ובעיקר נכספת לשמוע את "עוקד והנעקד והמזבח". זה בין הפיוטים המרגשים ביותר ששמעתי ביותר אי-פעם. תיאור מרגש של עקדת יצחק.

 

מה העקדת יצחק שלי? לנצח את הקונפליקט שלי בעולם הזה.

 

נכתב על ידי תוכו כברו , 18/9/2017 19:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ככה וככה


מחשבה זרה בלתי-רציניולית חודרת לראשי, כמו מטאור שנזרק באיזה שדה עזוב. מרגישה משובשת.  
אני רוצה לחוות מרד נעורים אמתי. כזה שיהרוס אותי, יבגר אותי, יתסיס אותי, יטריף אותי. כזה שיגרום לי למלא את ראותי באוויר מידבק וחם של עשן סיגריות מפלצתי. אני אתעטש ואשתעל עד שאקיץ דם מגרוני (מתנסת, מה?). רצון משוגע לשתות עד אובדן הכרה. לחיות אבל לא לחיות. וזה מוזר. לא יודעת מאיפה הרצון הזה מגיע. הרי אני בתקופה טובה. העננים האפורים הקודרים זזו הצידה, ורק שמש טובה וחמה ממלאת את עולמי.

מצאתי סוג של איזון בלימודי התיכון. המרירות של ״הלימודים״, מתחילה להתאייד לה. היא אמנם (בוודאי) קיימת. אבל במידה זעירה. מנסה ומשתדלת למצוא עניין גם בנושאים שלא מעניינים. כמו אינטלקטואלית אמתית. אה... כן... עם משקפיים. תדמיינו גם שפם שפיצי. אם תרצו. לנביא למשל, אני מאד מתחברת. תמיד אהבתי נביא. אני חושבת שזה אולי בין מקצועות הקודש היחידים שממש אהבתי (מלבד תרי-עשר). במגמת אומנות צפוי לנו פרויקט בסדר גודל מטורף. לפי דבריי המורה - אני כנראה אחשף למשהו שמעולם לא עשיתי. בכל-זאת, הגיוני ל 5 יחידות.

מחר יום לימודים אחרון לשבוע. שני ושלישי יוצאים לסבב סליחות בירושלים ובנתיבות.

רביעי-חמישי-שיש-שבת יהיו ימים של שקט. בלי פלאפון. ללא אינטרנט. מעניין איך אשרוד כך. אם בכלל.

  
  על השידה שליד המיטה מונח ״העמדה״ של סטיבן קינג. אני בעמוד 80, שם הווירוס הגדול מתחיל להתפשט, ואצלי מתחיל להתפשט ווירוס הסקרנות. מצפה לסיים את הספר עוד החודש במקביל ללימודים. אין זה קל, אבל הדפים נבלעים. בהמשך חשבתי לקרוא את ״התפסן בשדה השיפון״. לפי הביקורות באינטרנט הוא נראה מעניין.

״והיא עולה לגג״ - רק היום גיליתי שזו החתולה!

  
נכתב על ידי תוכו כברו , 16/9/2017 23:09  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

1,613
הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18 , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתוכו כברו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תוכו כברו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ