לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

לא תיתן אמון בנסיכי העולם הזה, כי המה יקרקפוך, וכך ממשלותם, עד קץ הימים.



Avatarכינוי:  תוכו כברו

בת: 17





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2017

פרויקט באזרחות. זקוקה לעזרתכם


אז כן, כל הרעיון מוצג כבר בכותרת. 

 

מתוך כל הקבוצה שלי, לקחתי על עצמי את הרעיון של הסקר. אז מידת ההשתתפות וההצלחה שלי בקבוצה די תלויה בכם.

אני אשמח אם תשיבו על השאלון. זה מאד יכול לעזור לי :)

 

https://goo.gl/forms/iQSLvuQ579egrnbu1

נכתב על ידי תוכו כברו , 20/12/2017 12:37  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לא התאפקתי וחזרתי לעוד פורקן


מאז פרסום הפוסט האחרון שלי, השתדלתי בכל כוחי להפסיק לכתוב בישרא ולהתחיל להסתגל לפלאטפורמת בלוגים אחרת. והינה אני כאן חוטאת (בהרחבת אישונים באמצע המשביר. סתם, לא). כוחו של הרגל. עם בוא הזמן אני מתחילה לתפוס את העובדה שישרא ימחק. חי אלוהים, שלא אוכל לשאת את גודל החורבן.

 

כעת אני נמצאת בחופשת חנוכה המהוללת. חופשות בדר"כ אמורות להיות טובות. הפוגה מהלימודים זה דבר נחוץ וכיפי, על זה אין עוררין. אבל לדאבוני אני נאלצת להשקיע לילות כימים בלמידה לבגרות (מועדי ב') בתורה ובדינים. זאת הצרה היחידה שלי בחופשה הזו. רציתי ליהנות, לצאת להופעות, לדקלם את שמות רחובות באר שבע האפלות בע"פ, אבל נבצר ממני. כולי תקווה שההשקעה שלי בלימודים תשתלם. בתנ"ך יש לי כל-כך הרבה חומר ללמוד. זה רש"י וזה רמב"ן וזה מפרשים וזה מטורף. אין לי מושג איך המוח העלוב שלי יוכל להכיל את כל כמות המידע המבהיל הזה. שלא לדבר על דינים - כמה שהחומר אפקטיבי ככה הוא משעמם.

 

שבוע שעבר הלכתי לספריה כדי להשלים פרויקטים, ובין היתר גם כדי לגבות את כל תכני הבלוג שלי שם, מאחר והוורד במחשב שלי התחיל לקרטע. אחרי שסיימתי לעשות את רוב הפרויקטים, שלפתי את הדיסק-אונקי מהתיק, חיברתי למחשב, והתחלתי לגבות את הבלוג. במקביל לזה קראתי לספרן ואמרתי לו שישלח את דפי הפרוייקט שלי להדפסה (הוא ביקשה מאיתנו, מה?). בזמן הזה, אספתי את כל הדברים שלי והתכוננתי לצאת מהספריה. שילמתי  על  הדפים ואכן יצאתי. יום למחרת, בבית הספר, שמתי לב ששכחתי את הדיסקאונקי (היקר שלי) בספריה. המצב שלי היה מזופת ועל הפנים. אבל אז נזכרתי שכתבתי משהו דומה לזה פה - http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864259&blogcode=14931173 - מישהי ייעצה לי בתגובות להתקשר לספריה ולשאול אותם לגבי האבדה. אז הפעם, אזרתי אומץ והתקשרתי אליהם. למרבה הפלא הוא נמצא. יום למחרת כבר נכחתי שם כדי לקחת אותו. שמחתי בצורה מטורפת. ואגב, חלק מזה קרה בזכות אותה תגובה. אז במעמד זה - תודה לך :)

 

בחודש האחרון, התחלתי להעמיק יותר בתחום הדיבייט בעקבות תגובה של משהי אחרת בבלוג. והתאהבתי. זה האימון האינטלקטואלי הכי מעניין ששמעתי עליו אי-פעם. הייתי רוצה להיות באימון מסוג כזה. 

 

אני זוכרת שעוד בגיל 15 האזנתי בהתרגשות להרצאותיו של אופיר צומן וסיכמתי אותן בתשוקה, כי כל-כך אהבתי את זה. היום אני שוב חוזרת לשמוע אותן. 

 

תטעמו

צפייה ענוגה.

 

 

נכתב על ידי תוכו כברו , 16/12/2017 20:49  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שורפים לי את הבית


ב31 אהפוך לפליטת ישראבלוג באיזשהוא מקום.


כל עניין סגירת הבלוג מזכיר לי קמעא את גירוש גוש קטיף. אני מרגישה מגורשת. זה חתיכת מפח-נפש. כל הכאבים שהלבינו, האכזבות, השמחות והתקוות אצורים בתוך הווי הבלוג. התחלתי לכתוב כאן מגיל 16. מאז ועד היום הוא משמש עבורי כיומן לביטוי לכל הרגשות שלי ולציון אירועים שונים מחיי. בזכות התגובות שאני מקבלת על הדברים שאני כותבת הפנמתי הא(ע)רות, וחיזקתי אצלי נקודות חולשה. נברתי קצת ברשומות מהתיכון וראיתי כמה הכתיבה שלי בבלוג הייתה שונה בתכליתה מהכתיבה שלי כיום. באותיות של אש כתבתי כאן את נבכי לבי, בלי לעטות מסכה ארורה. רשומות מלאות שתכננתי לפרסם פה על המסע לפולין, ועל תהליכי הכניסה שלי לעולם הגדול, יגנזו ולא ידעו עוד אור יום בישרא. 

 

כשסיפרתי לחברות שלי על שישרא יימחק בקרוב הן בתגובה צחקו לי בפנים. אפילו לא הטרחתי את עצמי להגיב ולהסביר להן את פשר הכאב שלי. הייתי כל-כך מרוגזת. זה הרס אותי. אפילו בזה רק ישרא מבין אותי. לאורך כל היום הזה, בתפילה, בשיעורים ועם החברות, לא הקשבתי לאף אחד כלל. בהיתי והייתי מדוכדכת. ברחתי לבועת המחשבות על ישראבלוג. הוא תפס מקום מרכזי ומשמעותי בחיי. אין שום מקום אחר שיכול להוות תחליף ראוי לו. הייחודיות כאן שמורה. אנחנו ייקרנו את המקום הזה. לא נתפס שמידע עצום ומועיל של בלוגים שהייתי נוהגת לקרוא אותם בעקביות (ובשקט), ירדו לטמיון. ובכלל. גיבוי לעולם לא יידמה לאיך שהאתר נראה.

 

אני לא מתכוונת לוותר על הכתיבה. בזכות ישרא, היא נמצאת בדמי. נסיתי כמה פלאטפורות שונות, בלוגגר הכי נוחה לי לעת עתה.

אני שם, אם תרצו להמשיך לעקוב אחריי:

https://israblogtochokevaro.blogspot.co.il/

 

ופה במייל:

sapiralmo10@gmail.com

 

 

תמיד, בסוף כל פוסט נהגתי לפרסם שיר.

הפעם, כשראיתי את מודעת האבל בכניסה לאתר, ידעתי ששיר הסיום שלי כאן יהיה זה:

 

ואני, וואו... סיימתי.

 

נכתב על ידי תוכו כברו , 7/12/2017 18:25  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איך אחייה בלי ישראבלוג?


קשה לי לכתוב עכשיו, אני עדיין נמצאת בהלם. אנסה לכתוב בכמה שפחות היסטריה.

 

כשראיתי את ההודעה בכניסה לאתר, נאלמתי. קיוויתי שזו תהיה הודעה כוזבת, אבל לא. אני כל כך כועסת וזועמת. זה חרא. חרא. חרא. עד שמצאתי כר פורה, מכל הבחינות, לנהל בו את חיי, רגשותיי, הוא נסגר. אני לא יודעת אם אפשרי בכלל לעכל ידיעה כואבת כזו כואבת בהתראה כל כך קצרה.

ישראבלוג הוא אתר נפלא. אנשים כאן העצימו וליוו אותי בבגרותי, באכזבות ובשמחות. חלק ממני מת.

 

אני באמת לא יודעת איך להתמודד עם זה

 

 


נכתב על ידי תוכו כברו , 5/12/2017 21:56  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

2,379
הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18 , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתוכו כברו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תוכו כברו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ