לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

שירה היא קולמוס הלב



Avatarכינוי:  תּוֹכוֹ כְבָרוֹ

גיל: 16





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2017

את מי הייתם רוצים לפגוש פתאום במקרה?


אני הייתי רוצה לפגוש את אלוהים, במיוחד אחרי שכבר שחכתי אותו כליל. 

מה המפגש הזה יכלול? מכאן דמיוני רק נוסק אבל מה שכן, הרבה שאלות.

 

נכתב על ידי תּוֹכוֹ כְבָרוֹ , 25/3/2017 12:41  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



׳הסם הכי ממכר בעולם׳


בסוף החלטתי ללכת להופעה של עידן לבד, למרות כל הפחד וההתלבטויות שלי.

 

ההופעה הייתה מזוקקת בכל טוב. הנגנים היו מעולים, והמתופף הפסיכודלי הרקיד כל איבר בגופי ללא שליטתי.

ויאמר לזכותו של עידן כי הוא נתן לנו, הקהל, ולי אישית תחושה של חמימות ביתית. סוג כזה של קירבה נפשית ללא מחסומים,

כאילו הוא דיבר איתנו בגובה העיינים. מאד אהבתי את-זה.

 

 

כאן, כפי שרואים, מופנים כל מבטי הערגה אל עבר עידן ששר בין הקהל. כאילו היה הוא אחד מאיתנו ממש.



 

2 שורות מאחוריי! הכי קרוב שראיתי אותו קריצה


 


 

מבין כל השירים שהוא ביצע בהופעה (ידעתי את הכל בע"פ!), התאהבתי מחדש בשיר "עכשיו כולם רוקדים". כי כשהוא שר, כולם רקדו והרגשתי שאני כביכול נמצאת בקליפ.

 

 

אגב, רוב הקהל שם היו בני 20 פלוס ואני רק 16, זה היה קצת מוזר חח

נכתב על ידי תּוֹכוֹ כְבָרוֹ , 23/3/2017 16:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



השמיים הגבול


כל המתכונות, העבודות והבגרויות הולכות להתעצם מזמן זה והלאה.

ואני, אני מפחדת. מפחדת להכשל. לא רוצה לרדת לשאול אבל המחשבות על חוסר ההצלחה הורגות אותי ולא נותנת לי מנוח.

אני כ"כ עסוקה בהן, עד כדי כך שאני מונעת מעצמי לעשות משהו בפועל שיזיז אותי מהשפל הלימודי שבו אני נמצאת. ובדיוק

כשהייתי זקוקה למשהו חיצוני שירים אותי מהמצב הזה, הוא כבר הגיע אליי מהמקום הלא צפוי. המנהלת הביאה לכיתתנו משהי

שתמסור סדרת שיעורי העצמה לבנות לאורך כל תקופת הבגרויות, שכן הלחץ האטומי והאמתי מתחיל אצלי כבר מעכשיו.

שבוע הבא מתכונת בספרות ולאחר חופשת הפסח בגרות בהסטוריה. מכאן הכל כבר מתחיל לדפוק בקצב מהיר.

 

בחזרה לשיעורי העצמה - ובכן, המסקנה שלי מהשיעור הראשון שהיה אתמול, הוא שהכל תלוי בי. כלומר שרק לי יש את היכולת

לנתב לעצמי את דרך החיים שבו אני רוצה ללכת - לטוב ולרע. המדריכה דברה שביעור על כך שיש אנשים שמחזקים והולכים עם

הבעייה שלהם לכל מקום, ובשעת קושי הם לא יתמודדו לבד, כי אם יוציאו את אותה הבעיה ויתרצו אותה בכך ש"לא הלך לי" "הוא לא עזר לי" "זה אתם, זה לא אני" - אני לא מסכימה עם הגישה הזו, כי במקום להמשיך קדימה, הוא נשאר במקום ולא מתקדם.

 

יש גם סוג אחר של אנשים - אנשים שממרפקים אנשים אחרים. לדוגמא: הבוס מעדיף לקדם את החבר שלו מאשר לקדם אותך.

למרות כל זה אתה צריך להבין שככה העולם הולך - עולם של קומבינטורים. ואם אדם נתון במצב כזה יש לו 2 אפשרויות:

1. לבכות ולהתנגש עם הבוס על הקידום.

2. לעבור למקום עבודה אחר, ולראות איך אתה מתפתח במקום אחר. 

וגם כאן אני מסכימה עם שנכון והגיוני ביותר לעשות - 2. כי הרי לאדם אחד אין את הכוח להתמודד מול מערכת שלמה וללכת נגדה,

וגם אם כן - רוב הסיוכיים שינחל כישלון.

 

 

בגדול - מה שאני מצפה מעצמי מהתקופה הבאה זה להיות איתנה, ולא ליפול לכל מני תחושות דכדוך ועצב שיגרמו לי לחוסר עשייה וירידה בלימודים.

וגם אם אני מקבלת ציון נמון... אז לא לבכות ממנו, להפך, להתעודד וללמוד מהמקרה הזה.

 

אגב, הרשתי לעצמי לפנק אותי בתוך כל הלחץ הלימודי שבו אני נתונה ולכן אלך מחר להופעה של עידן עמדי. מתרגשת.

 

 

ובלי קשר - שיר שהתחלתי לשמוע בריפיט לאחרונה. המלים עצומות.

 

 

נכתב על ידי תּוֹכוֹ כְבָרוֹ , 20/3/2017 19:23  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18 , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתּוֹכוֹ כְבָרוֹ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תּוֹכוֹ כְבָרוֹ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ