לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

"הלשון היא קולמוס הלב, והשיר - קולמוס הנפש"



Avatarכינוי:  תוכו כברו

גיל: 16





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2017

מתאבלת עליך


הכרתי אותך דרך תהילה, לווית אותי מתחילת כיתה י"א ועד כה.

תודה על הימים שהיית לי למשענת ועל הימים שפרקתי אתך אגרסיות.

 

נכתב על ידי תוכו כברו , 20/7/2017 23:09  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מתמטיקה, למה את רעה אליי?


אתמול הגעתי לבית הספר כדי לעשות את הבגרות במתמטיקה. להגיד שהלך טוב, זו לא אופציה. אבל היה סביר מינוס.

ואם להיות יותר כנה עם עצמי – נו, נו, גם 56 זה עובר. אני ומתמטיקה אף-פעם לא היינו רומן מתמשך. פעם אוהבת,

פעם לא אוהבת. פעם אוהבת. פעם לא אוהבת. וחוזר חלילה. הבעיה שלי עם מתמטיקה מסתכמת בכך שקשה לי לתפוס

את החישוב הארוך. נראה כאילו המוח שלי לא בנוי לזה. לא משנה כמה אני מנסה לפתור תרגילים, אני לרוב, נכשלת.

לעתים יש תרגילים שנראים לי מסובכים מרחוק, אבל כשאני מפרקת את השאלה בתרגיל, נותר לי רק להסתמך על ההנחה

הבסיסית של התרגיל ומכאן הכל הופך להיות יותר קל.

 

 הגיעה לאוזניי שמועה שהבחינה ב 5 יחידות הייתה קשה. מישהו אמר לי בצורה חד משמעית שזה היה השאלון הכי קשה

שנראה בשנים האחרונות. האבסורד כאן הוא שאני רק 3 יחידות וגם לי היה קשה! חשבתי לעצמי מה יגידו תלמידי ה5 יחידות בבחינה

של "אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי קיר?"

הבחינה הזאת מיררה לי את תחילת החופש, כי כל הזמן הייתי בדאגה ובפחד שמא לא ילך לי טוב. וכעת, אני סוף-סוף שמחה

שזה מאחורי. גאד. תודה!

 


 

אתמול הגיעו לחלוץ להקת הג'ירפות, והם לא מרבים להופיע בדרום כך שהייתה זו הזדמנות פז עבורי להגיע. ואני כל כך רציתי ללכת, אבל ידעתי שחברות שלי לא תרצנה ללכת איתי, אז וויתרתי על ההופעה. מבאס, אין ספק. אבל כתחליף להופעה, שמעתי

שירים שלהם, לא החוויה הכי אותנטית אבל הרגשתי שליבי בחלוץ ואנוכי בבית ;)

 


 

בעוד כחודש אהיה בת 17. אני מרגישה זקנה. באמת. לא רוצה להתבגר. לא רוצה לחשוב על המשכנתא, על איך להסתדר עם אנשים.

החופש נגע בי באמת - לקום ולישון באיזו שעה שאני רוצה. לראות סדרות מהבוקר ועד לשעות הקטנות של הלילה, לקרוא ספרים

בשעות הריקות. אני אוהבת את זה. בלי יותר קשיים – אם לא מכלילים כאן את ההורים ואת הלימודים. אבל מעבר לזה – הכל טוב אצלי.

איחול קטן לעצמי - לאהוב לא לשנוא, לנשום כל רגע ורגע. כי החיים חולפים ביעף.

 

 

נכתב על ידי תוכו כברו , 14/7/2017 17:10  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הסתכלתי במראה והתרגזתי


מי שליווה את פסקול הנעורים שלי באופן בולט הוא ללא ספק נצ'י נצ'. עקבתי אחריו מאז שיתוף הפעולה שלו עם קפה שחור חזק.

שם הכרתי אותו. לפני-כן לא שמעתי עליו.

 

הוא קורא אותי. מבין אותי וחודר לרגשות שלי. דרכו דרכתי במסעות שמעולם לא הייתי בהם. הוא פתח בפניי את העולם שלו, ונתן

לי לראות איך הוא מתמודד עם קשיים, ומה אני יכולה לקחת ממנו.

אני זוכרת איך בכיתה י' הייתי נטרפת מהשיר "טיפת אמת". בשיר "איזבל" הייתי יודעת כל מלה ומלה, וכשהיה לי משעמם

בשיעור הייתי כותבת אותו על דף, שרה את השיר בלב והמנגינה הייתה מתנגנת לה במוח, ואז הייתי עוברת לכתוב את "רוק 30"

של טונה, שאותו כתבתי הכי הרבה פעמים. אני חושבת שזה השיר היחיד ששמעתי וראיתי כ"כ הרבה פעמים. עכשיו רץ לי בראש

המשפט "וכנראה שזה אתה והאקסיות מסתובבות לך בראש כמו חיילות בעזריאלי". שיר גאוני.

 

לא מזמן יצא האלבום שלו "שפל וגאות". אתמול האזנתי לראיון שלו ברדיו על האלבום, נצ'י טען שהאלבום לא מביע קדרות ועצב.

כי אם להפך, יציאה לחופשי, הבנה, אהבה וסוג של הרמוניה. אני בכל אופן, הרגשתי שיש שם אווירה של התרסה. כלפינו וכלפי

המושכים בחוטים. מבין כל השירים באלבום אהבתי בעיקר את "בדיוק כמו שאני". שם בכיתי. הוא חשף בפניי את כל מה שניסיתי

להסתיר ולהדחיק. זה היה כואב ובועט. בלילה, עד שנפלה עליי השינה, העברתי את הזמן בהרהורים עליי ועל השיר. הוא לא יישכח

ממני. לפחות לא בזמן הקרוב. השיר הזה הוא סימן התעוררות בשבילי. הוא מאשר לי להתחיל לעבוד את עצמי, ולאהוב את עצמי.

כן. הוא הותיר בי גם המון בלבול ואנחה כי יש בו כ"כ הרבה נקודות שמתארות בדיוק את מה שנסיתי להבריח מהתודעה שלי.

 

עוד שיר שמאד התחברתי אליו באלבום זה השיר "הריני". בעייני הוא שיר תפילה. תפילה לעצמי. העתקתי לכאן חלק מהשיר שהתחברתי

אליו מיתר הוורסים:

 

"לא כל העולם אשם בבעיות שלי

בהפסדים ובספקות שלי

ואיפה כל המעשים והמידות שלי

הריני מקבל על עצמי"

 

ככה אני. לרוב תמיד משליכה את הבעיות שלי על כל העולם ואשתו גם כשזה נוגע לדברים הכי קטנים. לפעמים אני לא מסוגלת

להתמודד עם דברים. כל כך קל לי להפיל את האשמה על אחרים, גם כשאני למעשה טועה. מתביישת לומר את האמת בפנים,

כי יודעת שאחריה תבוא סתירה קשה לעיכול. אז למה כל הסיבוך הזה? עדיף לך לצאת טלית שכולה תכלת.

 

בשיר "כל הזמן הזה" יש משהו בלתי רגיל, נצ'י שר בתור בחורה. הוא מרגיש את מה שהיא מרגישה. ובעזרת דודו טסה

(המלך הבלתי-מעורער) יצא כאן שיר מדהים בכל קנה מידה לדעתי. ומה שיפה בו זה שאין שום צורך לעבור משהו דומה כדי

שהוא ייגע בך חזק.  אני לא עברתי משהו דומה, אבל הוא הרעיד את לי את הלב.

וזו הגדולה של נצ'י, לא צריך להיות שותף לחוויה כדי להתרגש ממנו.

 

 

 

 

 

 

הייתי חייבת -

צבע מרענן לשיר של סנדרסון 

 

נכתב על ידי תוכו כברו , 6/7/2017 20:52  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18 , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתוכו כברו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תוכו כברו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ