לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

So how was Eden?


Carpin all them Diems


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2019

אמא שלי


אמא שלי יוצאת ב6:45 מהבית וחוזרת ב20:00. היא אוכלת ורואה טלוויזיה וב22:30 היא כבר במיטה.


אמא שלי בדרך כלל (כמעט תמיד) עובדת ימי שישי. היא חוזרת בערך ב14:30 הביתה.


בין ראשון לחמישי לאמא שלי יש 12.5 שעות "חופשיות".


חצי מיום שישי


ויום מנוחה אחד. 


אמא שלי עובדת על מינימום מאז שעלינו לארץ.


אמא שלי טוחנת שעות בשביל לחיות בכבוד ובשביל לעזור לילדים שלה ואפילו לטוס פעם אחת בשנה לחופשה בת שבועיים.


כשאמא שלי בחופש היא יצירתית בטירוף. פתאום נפתחות לה כל הצ'אקרות. בימים כאלה היא קמה רעננה ומיד ניגשת לעשות משהו בשביל הבית או בשביל הנפש.


אמא שלי פחדה לנוע ימינה שמאלה כשהיא עלתה ארצה. התפשרה על עבודות סתמיות למרות שהייא אינטיליגנטית בטירוף. אבל היה קשה, והיה צריך להביא אוכל הביתה. אז היא הסתפקה במה שיש. 


אמא שלי נפלה ל"אזור הנוחות", אבל היא לא אשמה. זה קשה לשנות משהו. זה קשה להתמודד עם מחסום השפה. זה קשה לנוע ממקום בטוח כשיש לך פיות להאכיל. זה קשה לפעול.


אני רוצה יותר טוב בשבילה. השנה מלאו לה חמישים שנה. ותמיד הנושא הזה כאב לי. כי תמיד ידעתי שיש לה פוטנציאל עצום לא ממומש. ובאופן כללי רציתי שהיא תעבוד כמו בנאדם ולא עבד. רציתי שהיא תחזור ב18 הביתה ושיהיה לה גם את יום שישי לנוח.


 


אני לא יכולה לעשות החלטות במקומה. אני יכולה רק לתמוך, להתבונן ולהסיק מסקנות.


וגם אצלי אני מזהה דפוס של פחד מדברים חדשים ואתגרים חדשים.


ועדיין מאמינה אני בטוב.


ועדיין נשענת אני עליו.


פשוט בא לי שהחיים שלה יהיו טובים יותר.

נכתב על ידי , 22/8/2019 06:40  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

בת: 27




הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , יצירתיות , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לPuru אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Puru ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ