לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

So how was Eden?


Carpin all them Diems


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2019

איף


למה אני נלחצת מראיונות עבודה?


כאילו זה די ברור למה, אבל עדיין...אעשה את מה שאני יכולה בשביל להתכונן. ואז כן כן לא לא.


אני פשוט בן אדם כזה שקשה לו עם דחיה. ולמרות שאני מבינה שזה חלק מהחיים עדיין קשה לי לקבל את זה.


אוף. בא לי להיות יותר קלילה בכל מה שנוגע לזה.


 

נכתב על ידי , 19/9/2019 08:28  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חשבתי שאני אהיה באופוריה


הוא הציע לי לא מזמן. ואני אמרתי כן. אחרי כל כך הרבה זמן ביחד רציתי שזה כבר יגיע. אני לא נואשת להתחתן. אני לא נואשת לאירוע. ההפך הוא הנכון. זה החלק שמלחיץ אותי דווקא. אבל רציתי שהוא יציע לי כי הרגשתי שאני צריכה איזשהי "אבולוציה" ביחסים. אני מאמינה שבכל דבר צריך להתקדם. כי משהו שעומד במקום לא מתפתח. וכמו שאנחנו מתפתחים אינדיבידואלית כך גם היחסים שלנו צריכים להתפתח. בהתחלה היינו בזוגיות וכל אחד גר בבית של ההורים, אחרי זה עברנו לגור ביחד, ואחרי כמה שנים טובות של מגורים משותפים, כן ציפית להצעה ולהתקדמות. הוא החבר הכי טוב שלי ללא ספק. וכיף לי איתו אבל אחרי ההצעה הרגשתי מן "צניחה" כזאת ברגשות שלי לגבי כל העיינין. למה? כי הציפיה להצעה הייתה ממושכת, וכבר לא יכולתי לחכות. ואז כשזה הגיע אז פתאום זהו. בראש שלי נעשה איזה קאט. סומן איזה וי, ועכשיו נשארה כל ההתעסקות שפחות רציתי ופחות ציפיתי לה- אירגון החתונה. ההצעה עצמה הייתה בדיוק בשבילי. בטבע איפה שיכולתי להתחבר לאדמה. אינטימית. מאוד מאוד אני. בדיוק איך שרציתי. אבל הירידה הזאת באנרגיות שהגיע  לאחר מכן גוזלת ממני איזו שמחה. ואני לא מבינה מה הפואנטה באירגון אירוע כמו חתונה אם לא נהנים מהדרך. מבחינתי החלק הזה צריך לחזק את היחסים שלנו אחרת מה הטעם בכל זה. והוא קצת לא מבין. ההצעה הייתה בין היתר בשביל לשמח אותי. בשביל לשמח אותנו. וזרקתי לו לפני כמה ימים שיש לי "דיכאון אחרי אירוסין" והוא נעלב ובצדק. אחרי זה אמרתי לו שצחקתי אבל היה בזה מן האמת. והאמת, אף אחד לא ממש מבין אותי ואין לי באמת למי לפרוק. גם קשה לי לנסח את זה בעל פה. ואולי קצת חשבתי שאני אהיה באופוריה. אבל בפועל שום דבר לא השתנה. כי אני זו אני והוא זה הוא ואנחנו טובים ביחד כמו שאנחנו עכשיו. אולי אני לא באופוריה כי מעולם לא היה לי אכפת מחתונות ושמלות לבנות. כן אכפת לי עכשיו כי בא לי שיהיה מהנה באירוע. 
נכתב על ידי , 17/9/2019 07:45  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



משהו שכתבתי בחטיבת הביניים


כתבתי את זה בכיתה ז' או ח'


והחלטתי שאני רוצה להנציח את זה גם בבלוג


הייתי גאה בזה מאוד בזמנו. והאמת עדיין גאה בזה.


ביני לבין עצמי גאה בזה. כי אין הנחתום מעיד על עיסתו כמו שאומרים.

די קיטשי. פשוט יצא ככה. כשאת מתבגרת זה די הגיוני.


******************************************************************


 


קטוף תפוח מעמי,


קטוף אותו וקח אותי,


אל מעבר להרים,


אל מבצר האבירים.


 


ובדרך נעצור לשתות מן הנהר,


כי הדרך עוד רבה אל עבר המבצר,


ושדה פרחים יתגלה לעינינו,


ושנינו, כמו שני מאוהבים, נלקוט לנו פרחים.


 


אתה תבטיח לי הרים וארמונות,


את חרבך תניף כאילו היא אחת האוצרות.


אתה תכרע ברך ותצהיר על אהבתך,


ואני, למגינת ליבך,


אצטרך לשוב לבית המלוכה.


 


ואשאיר אני חרוט,


על עץ שנישמתו כנישמתי תמות.


"אהבתי חזקה אלייך"


ואתה, בשתי ידייך,


תניף את חרבך, ותמות כנשמת אהובתך.

נכתב על ידי , 15/9/2019 08:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בת: 27




הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , יצירתיות , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לPuru אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Puru ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ