לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

So how was Eden?


Carpin all them Diems


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2018

חכמי השבט


שעת סיפור אצל סבתא וסבא.

 

הם סיפרו לי שלפני שברית המועצות התפרקה הם חסכו שנים כסף לרכב. רכב היה מצרך פאר כמעט ומעט מבני מעמד הפועלים הצליחו לרכוש אותו. כשברית המועצות התפרקה,בין לילה כל הבנקים נסגרו, וכל הכסף וניירות הערך של כלל האנשים התאדו כלא היו. הכסף שנחסך בעמל רב וזיעה הפך לאוויר. היה גל של התאבדויות באותה תקופה חשוכה. 

 

הסבים שלי החליטו, שכואב ככל שזה היה, הם משחררים את ההרגשה הזו.

"במילא לא ראינו את הכסף הזה, כמו שחיינו בלעדיו בזמן שחסכנו אותו כך נוכל להמשיך לחיות גם עכשיו".

 

סבא שלי פעם אמר לי "כשגדלתי היינו עניים ויחפים אבל לא הבנו את זה כי כולם היו כאלה".

 

נכתב על ידי Puru , 17/7/2018 14:18  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבעיה שלי עם נשים


ואני אישה. ואני רוצה לאהוב נשים, באמת. ויש לא מעט שאני אוהבת. אבל תמיד יותר קשה איתן.


תמיד אכפת להן יותר, לטוב ולרע. תמיד יש רגשות מעורבים. לפעמים יש היתפסות על דברים קטנים ולא רלוונטיים שאיכשהו יכולים להתגלגל ולהפוך לכדור שלג שיצא משליטה. יש דרמות, איפה שלא אמורות להיות. באופן כללי דרמות זה מקור הרשע. זה לחלוטין משהו שצריך להוקיע. משפט אחד יכול להרוס חברויות בין בנות. הרצון ליחס, והרבה ממנו. הרצון להיות מרכז העיניינים.העלבויות. הקטע הזה של בנות להרגיש מאויימות מבנות אחרות. יש יותר סקפטיות מרצון להכיר ולהתחבר לבחורה אחרת. רכושנות כלפי חברות. התנקלויות אחת לשניה.


כל מה שמניתי נאמר בערבון מוגבל. הרבה מין הסתם תלוי בכימיה בין שתי בנות, או יותר.הרבה ממה שמניתי היא התנהגות סטריאוטיפית. ולצערי יש לא מעט מקרים שבהם ההתנהגות הסטריאוטיפית מתממשת במציאות.


 גם אני הייתי ככה, בעיקר בעבר.אבל הבנתי באיזשהו שלב שוואלה זו לא התנהגות רציונאלית.אז התחלתי לעבוד על עצמי.השלב הראשון הוא המודעות. השלב השני הוא הרצון הכנה לשנות את עצמך בשביל לחיות חיים מאושרים יותר.לא פעם אני שומעת את המשפט "ככה אני" או "זה מה שיש" או "אני לא הולך להשתנות בשביל אף אחד".אפילו אמא שלי, בעיקר בגיל ההתבגרות, הייתה אומרת לי שאופי זה אופי ואחרי גיל ההתבגרות אי אפשר כבר להשתנות. תמיד התנגדתי לאימרה הזו וגם לא פעם הוכחתי שאפשר ועוד איך להתשנות. וקודם כל בשביל עצמי.בשביל הבריאות הנפשית שלי.


אני כן חושבת שיש מגמת השתנות כללית (לא רק אצל נשים) שדוחפת אנשים להסתכל פנימה, להתחבר, להבין שמכל דבר אפשר ללמוד משהו ובאמת להתפתח מבחינה נפשית. 


 אני יודעת שיש הרבה נשים מדהימות, מעצימות, מעוררות השראה. ואני לא אומרת שאני צלחתי בהאבקות עם כל הסטריאוטיפים או מתיימרת להיות טובה יותר. פשוט חבל לי שאנחנו הנשים יכולנו להיות יותר. יותר חברות אחת לשניה. חבל לי שמקרה אחד ויחיד יכול לשרוף גשרים. חבל לי שבחברות בין בנות יש לא מעט פעמים שאנחנו נמדדות לפי קריטריונים (לדוגמא כל נושא החתונה- מסיבת רווקות, כסף במעטפה וכו'). לא פעם אני מוצאת את עצמי נעלבת על משהו וחושבת לעצמי שאם הייתי גבר ככל הנראה זה לא היה מזיז לי. לגברים יש נגיד bromance ולנו? 


המוח שלנו מחווט שונה מהמוח שלהם ולכן בשביל להשתנות צריך לעשות reprogramming להתנהגויות שהן ברירות מחדל. וזה קשה. וזאת חתיכת דרך.אבל זה לגמרי אפשרי. לפעמים כשנפגעים צריך פשוט להגיד לבנאדם שנפגעת ממנו "נפגעתי ממך כי..." ולתת לו את האופציה להסביר את עצמו ולא להגיע למצב של מלחמה קרה כי אחד הצדדים לא יודע או אפילו לא מודע שהוא פגע בצד השני. ואנחנו הנשים אלופות במלחמה קרה.


 אני לא אוהבת לחיות בעולם בינארי (נשים,גברים,הטרוסקסואלים,הומוסקסואלים וכו') האידיאל שלי זה לחיות במציאות מאוחדת. במציאות שמבינה שכולנו בסופו של דבר בני אדם. לשאוף לאחדות ולא לפילוג. לשאוף לאושר ושמחה ולא כעס. כמה פעמים אנחנו כועסים/עצובים באמת סתם? כמה פעמים אנחנו מתנגדים לצאת מהמצב הזה? כמה פעמים אנחנו מתקרבנים? 

נכתב על ידי Puru , 14/7/2018 11:08  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בקבוק קולה פתוח


ישבנו על הבר,


הזמנתי בקבוק סודה כמו "המבוגרים" (מבוגרים לא המבורגרים).


ויש משהו מעניין שקורה כשאתה פותח בקבוק עם משקה מוגז ולוקח ממנו לגימה.


אפילו אם אתה סוגר את הבקבוק אחרי הלגימה, כבר פינית מקום לאוויר להכנס. ברגע הזה לא משנה מה תעשה,תסגור את הבקבוק או לא, תתחיל לאבד מהמוגזות של המשקה.


ולמה בעצם? כי הגז שדחוס במשקה "לא אוהב" מבחינה תרמודינמית להמצא בפאזה המיימית והוא תמיד יעדיף לברוח לפאזה הגזית.במשקאות מוגזים "מאלצים" את הגז להיות דחוס בפאזה המיימית והוא ממש לא אוהב את זה,אבל אין לו ברירה אלא להשאר בפאזה היחידה שקיימת עבורו,הפאזה המיימית. כך שלא משנה אם אתה סוגר את הבקבוק או לא, הגז יברח לפאזה הגזית שפינית בבקבוק.


 


וקצת אנלוגיה לחיים האמיתיים כמו שאני אוהבת,


הלוואי ולא היינו נדחסים לתבנית,


והלוואי והיינו מוצאים את היופי באי שלמות,


והלוואי והיינו שלמים עם להיות שונים,מוזרים, מגוחכים.


הלוואי שלא היינו מתקפלים תחת לחץ של אף אחד.


מיום ליום אני מרגישה איך יותר ויותר אני נהיית שלמה עם המוזרות, עם האקוורדנס, עם חוסר ההתאמה שלי.


ומיום ליום אני יותר ויותר משחררת את הweirdo שבי החוצה. ומתחילה סופסוף קצת יותר להרגיש שלמה.


 


 

נכתב על ידי Puru , 12/7/2018 23:35  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  Puru

בת: 26




הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , יצירתיות , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לPuru אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Puru ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ