לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

So how was Eden?


Carpin all them Diems


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2018

מחפשת משמעות


ואם הייתה משמעות? האם היית עומד בלחץ של למלא את המשימה?

תביא לאדם משמעות ועל הדרך תקח ממנו את הבחירה החופשית.

מצד אחד אני רוצה בחירה חופשית. בחירה חופשית מאפשרת לי לשחק ולהתנסות בכל העולה על רוחי. מצד שני קל יותר כשאתה יודע מה ואיך לעשות. זה כמו שנגיד תלבושת אחידה בבית הספר מונעת ממך את כאב הראש של לבחור חולצה, מצד שני היא לא נותנת לך את האפשרות לביטוי עצמי. בעולם המערבי לפחות נתנו לנו חופש ויחד עם כל היתרונות קיבלנו את החיסרון של אי הוודאות. יש כאלה שחיים בשלום עם זה ויש כאלה שלא. אני אולי לא ממש מחפשת משמעות אלא יש לי יותר שאלות בסגנון של "למה זה טוב?". לא בחרתי בשביל עצמי להיוולד ולא אבחר בשביל עצמי למות אבל אלו שתי דלתות שכל בן אדם חייב לעבור. בין שני הקצוות האלה יש אוסף אירועים שאני אישית לא מבינה אותם. וזאת הבעיה שלי. מעולם לא חיפשתי איזו משמעות גרנדיוזית כזו ולהרגיש מיוחדת או איזשהי הרגשת חשיבות. מה שתמיד עיניין אותי זו מה הפואנטה של כל הבאמצע. וקשה לי לחשוב שאין פואנטה. ומה שיפה זה שגם אף אחד בוודאות לא יכול להגיד לך שאין פואנטה כי אף אחד בעצם לא יודע. כלומר או שיש או שאין ואתה תחיה עם הספק הזה. יש הרבה השערות אומנם. החיים הם משחק. החיים הם שיעור. ובגדול תבחר מה שהכי מתיישב לך בראש מבחינה הגיונית.

 

אז "עוד בוקר" או "עוד יום". ובעצם זה לא משנה.כלום לא משנה או הכל משנה או הכל משונה.

נכתב על ידי , 14/12/2018 17:15  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ללמוד לא לשים זין לפני גיל 30


חשוב לי ללמוד לא לשים זין על מה שאנשים חושבים לפני שימלאו לי 30 שנים. 30, איף איזה מספר מוזר. אני עדיין מרגישה בת 18+ תובנות כאלה ואחרות על החיים אבל השנים עפות ואני כבר כמעט עשור מהגיל הזה. אני מנסה לטפל בנושא הזה מאז גיל התתבגרות, ובעצם מהרגע שהבנתי שזו בעיה מבחינתי. היה לי תמיד קשה לא ליחס חשיבות למה שאנשים אומרים/חושבים ואפילו מביעים בהבעות הפנים שלהם כשהייתי עושה משהו או אומרת משהו שגרר תגובה כזו או אחרת. אני יכולה להגיד בוודאות שיש לי עמוד שדרה, יש לי עקרונות ואני לא מתקפלת בקלות ולכן הרבה פעמים הייתי מוצאת את עצמי לבד מבחינה חברתית כי לא הייתי מספיק דומיננטית בשביל להוביל ולא מספיק פסיבית בשביל להיות מובלת. תמיד הייתה לי בעיה עם כל מיני אנשים שחושבים שהם אלפות ומנסים להנהיג את העדר ולכן הייתי מעדיפה להיות לבד מאשר "למכור" את מה שאני מאמינה בו. אולי זה לא באמת היה עד כדי כך קיצוני, אבל ברמת העיקרון לא הייתי מתחברת עד הסוף ולכן תמיד הרגשתי זרה וטיפה מנוכרת וכאילו אף אחד לא באמת מכיר אותי. כמובן שזאת לא ההרגשה הכי נעימה בעולם כי בכל זאת אנחנו יצורים סוציאליים. אני כן חושבת שאכפתיות מתגובות של אנשים וביטחון עצמי זה שני דברים שדי קשורים אחד בשני. אני קצת מופנמת ולכן ביטחון עצמי מעולם לא היה לי בשפע אבל היה לי מספיק בשביל לא להיות אקוורד או בשביל לעמוד על שלי כשהרגשתי שצריך. אני מבינה שיש משהו שאני יכולה לעשות בשביל לפתח את רמת הביטחון וכך כתגובת לוואי להפסיק להתעסק במה שאנשים חושבים אבל עדיין לא הצלחתי לעלות על זה. כמסתבר זה הרבה יותר מורכב ממה שזה נשמע ואני די מקנאה באנשים ש"קיבלו" את זה מהבית או מהרחוב בשלב מוקדם בחייהם כי זאת תכונה מאוד הכרחית בעולם של היום. מבחינתי שהמשהו הזה שאני רודפת אחריו יהיה הדבר הכי מפגר בעולם, כל עוד זה יעשה את העבודה ואני אהיה בטוחה בעצמי. 


 


במהלך השנים כן הבנתי כמה דברים מהותיים אבל זה לא עזר לי הרבה בכיוון. סוג של מצב של "אני יודעת את התאוריה" אבל משהו בחלק הפרקטי לא עובד.


 


התובנות שלי עד כה:


1.לאף אחד לא באמת אכפת ממני. כל אחד חושב על עצמו. וגם אם אמרתי משהו מפגר או עשיתי משהו מפגר אנשים במילא ישכחו את זה עוד רגע או שניים. אני לא מרכז העולם של אף אחד חוץ מעצמי. ולכן אין טעם בכלל לבזבז אנרגיה על לחשוב מה אחרים חושבים.


2.אני משקפת את הפחדים שלי ואת החוסר ביטחון שלי כלפי חוץ. הכל זה עיניין של איך אתה מציג את עצמך כלפי חוץ ומה שאתה מאמין בו.


3.זה בסדר להיות מוזר. צריך לקבל את זה. להיות מוזר זה להיות מיוחד. ואם לא לתת לזה לצאת החוצה אנשים לא באמת יתחברו אלייך כי לא באמת יכירו אותך אלא רק את המסכה שאתה עוטה.


4.לא תובנה אבל שמתי לב שלפעמים אני מתלהבת מאיזו דמות מלאת ביטחון באיזה סרט ואז יוצא לי קצת לחכות את הביטחון הזה אבל האפקט עובר די מהר. תוך כמה ימים זה כבר לא משפיע עלי גם אם ראיתי את אותו הסרט מחדש. כלומר זה יכל להיות אחלה כלי להגברת ביטחון אם זה היה מחזיק מעמד ואם לא הייתי צריכה כל פעם מחדש למצוא דמות אחרת.


5. אני בטוחה יותר עם משקפי שמש. גיליתי את זה השנה. כאילו זה נותן לי את התחושה שאני "מוגנת" משאר העולם כזה. שהמשקפיים מהוות איזה מחסום. חשבתי אולי להרכיב "משקפי ראייה" כאלה ללא מספר אבל לא נראה לי שזה יתן את אותו אפקט כי הן לא מושחרות...אז לא בטוחה שזה יגרום למוח שלי לחשוב שיש חוצץ ביני לבין העולם בחוץ.


6. אלכוהול ,כמו לרבים אחרים, משחרר לי מחסומים ואני נהיית האני האמיתית מול אנשים אחרים. אבל מין הסתם זה לא משהו שאני משתמשת בו וזה לא פיתרון בכלל אבל זה רק מבהיר לי איפה הבעיה.


 


אני מאמינה שאני צריכה למצוא כלי פרקטי שיעבוד בשבילי. עברתי על מלא סרטונים של כל מיני קואוצ'רים למיניהם וקצת מתחילה, אחרי שנים של חיפוש, להיות מיואשת. אני חושבת שאולי קורס NLP יעזור לי אבל אין לי כרגע את הסכומים או את הזמן לעשות את הקורס. פלוס נמאס לי לשמוע את אותם אמצעים מכובסים...


 


מקווה שאני אצליח לפצח את זה בזמן הקרוב. בא לי להיות מי שאני. בא להיות חופשיה ולא רק מול המשפחה או החברים הקרובים.


 


 

נכתב על ידי , 6/12/2018 20:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לא תבין


גבר לא יבין אישה

לבן לא יבין שחור

מזרחי לא יבין אשכנזי

ולהפך

 

אנחנו יכולים להזדהות. עד גבול מסויים. אנחנו earthlings קודם כל.

מתחת לעור יש שלד. ושלד יש לכולם.

נכתב על ידי , 4/12/2018 14:16  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בת: 26




הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , יצירתיות , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לPuru אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Puru ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ