לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Phoenix


כשהמחשבות רצות, צריך לשחרר אותן..

כינוי:  moon silk

בת: 25



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2017

פריקה


הכל כל כך רועש, אני רוצה שקט. בעיקר מהראש שלי שלא מפסיק לחשוב ולסתור את עצמו כל הזמן. הקולות האלו משתנים מהר מדי ואין לי יכולת לקלוט מה אני בעצם חושבת בכלל. אני רוצה לצאת להירגע ואני לא מוצאת כוחות לעשות את זה.

כולם מספרים לי על הבעיות שלהם כאילו שלי אין בעיות. ואני לא מצליחה להחזיק את הבעיות שלי בלבד אז למה אני מנסה להחזיק בעיות של אחרים? ניסיתי להימנע מזה, ניסיתי להרחיק ממני אנשים שלא מפסיקים לבכות על כמה שרע להם, אני לא מצליחה. הם רודפים אחריי ולא נעים לי לא להקשיב להם. מרגישה רע עם עצמי אם אני לא מקשיבה להם.

אבל מי מחזיק אותי כשאני במצב הזה? אין לי למי לבכות באמת. וגם אם יש, לא רוצה להכביד על אחרים עם הבעיות שלי.

אין אף אחד ולא יהיה אף אחד.

אני לבד.

נשאר לי רק הבלוג הזה, כי מסתבר שיש אנשים שאיכפת להם. אבל גם מישרא כבר נמאס לי.

לא יודעת אם זה החוסר שינה, אבל מרגישה שאני מתפרקת. זה קשה להחזיק את עצמך מליפול. קשה לתת לדיכאון הזה לנצח כל פעם מחדש.

אני יודעת שזה תקופה ושזה יעבור. כבר חוויתי מספיק דיכאונות בחיי הקצרים כדי לדעת שזאת עוד נפילה הכרחית. אבל לא בא לי להיכנע לזה. שונאת להיכנע לזה. שונאת את הדמעות האלו ששורפות לי העיניים ואז אין לי ברירה אלא ליפול למיטה ולנוח לאיזה יום שלם בערך.

אני לא מוצאת כוחות לצאת מהבית לשתי שניות וחצי כדי ללכת למעון הקרוב ביותר לבית שלי ופשוט להציע את עצמי כמטפלת לתינוקות המקסימים. לא מוצאת כוחות גם לצאת מהאיזור הנוח. אני כזאת ילדה קטנה..

אני רוצה לפרוק את זה, הדמעות לא יוצאות מהר כל כך. הרגשות שלי קיצוניים מדי כשהם יוצאים החוצה (האקסים קראו לזה "דרמה קווין"), אז אני מנסה להישאר שפויה ולא לתת לזה לצאת החוצה. חוסמת את עצמי רגשית.

אבל נמאס לי. הכל בא במכה ושום דבר לא קורה בחיי. לא טוב ולא רע.

ומה שבאמת בא לי זה לחיות!

 

אני רוצה לשנות את חיי.

אני אשנה את חיי..

 


נכתב על ידי moon silk , 28/5/2017 11:31  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אחותי התאומה


ממש במקרה ומשום מקום התחלתי לחשוב קצת על סנופי ובדיוק באותה שניה היא התקשרה אליי.

זאת לא פעם ראשונה שזה קורה לי איתה.

 

הקשר שלי עם סנופי הוא קשר של שנים. הכרנו בחטיבת ביניים דרך חברה משותפת והפכנו לחברות טובות עד היום. ככל שהשנים עוברות אנחנו נעשות חברות יותר קרובות אחת לשניה. עברנו המון ביחד. אני לא יכולה להגיד בלב שלם שאין בינינו קשר "לסבי" אבל בהחלט יש בינינו קשר של יותר מחברות רגילות. מעולם לא רבתי איתה ואני גם לעולם לא אריב איתה. היא בין היחידות שבאמת עמדו לצידי גם כשנעלמתי מהסיבות הפרטיות שלי. היחידה שקוראת אותי כמו ספר פתוח. אני לא צריכה להגיד יותר מדי בשביל שהיא תבין אותי וזה עובד גם ההיפך.

מאז שהיא איבדה את אמא שלה היא מאוד השתנתה וזה מאוד טבעי שזה יקרה. השינוי שלה קצת הרחיק אותי ממנה, כי אני רגילה לחברה שתמיד נהנית לעשות דברים מטופשים וילדותיים. עכשיו כשהיא אחראית על עצמה ועל האחים ועל האחיינים שלה, קצת איבדתי את החברה הישנה שלי. לא מאשימה אותה, אני מבינה אותה. מצד שני, היא חסרה לי. בתקופה האחרונה מאז שנפרדתי מיואל אני מרגישה שהקשר עם סנופי כבר לא כמו שהיה פעם. אני שמחה בשבילה על הבן זוג הרציני (בשבילה זה הישג כי היא הייתה ההפך הגמור כשהיינו בתיכון), שמחה על ההתבגרות שלה, שמחה על הרבה דברים שקורים אצלה. מצד שני גם קורים אצלה דברים לא נעימים, סיכסוכים משפחתיים וכו'. לפעמים זה קשה לא להתערב כשאת מתה להגיד את דעתך, מצד שני זה לא עניינך בכלל. סנופי צריכה אותי בשביל שאני אקשיב לה ואני מאוד משתדלת להיות שם. לרוב זה מכביד עליי.

החלטתי שאני אפגש איתה לעיתים קצת יותר רחוקות. כן אהיה חברה טובה ואקשיב לה ואעזור לה איפה שאפשר, רק במינון קטן יותר.

 

כשדיברתי עם יואל בזמנו על מה הוא חושב עליה אחרי שהוא פגש אותה, כי היה לי חשוב לדעת מה דעתו עליה, הוא אמר שהיא בחורה מעניינת ואכן היא כזאת.

כשסיפרתי לו שהקשר בינינו הוא קשר שקשה להסביר אותו, מעבר לסתם חברות ומעבר לכמו אחיות, הוא חשב שאני מתכוונת למשהו מסוים שרוב הגברים חושבים עליו. (גם הבן זוג שלה חושב ככה אגב.) נראה לי שמי שאין לו קשר כזה לעולם לא יבין את זה.

לפעמים אני בעצמי חושבת שאולי יש לי רגשות רומנטיות אליה, אבל בכל פעם שכמעט היינו קרובות לנשיקה או משהו כזה, נרתעתי בלי לחשוב בכלל ויותר מזה, נגעלתי. כבר היו לי חוויות לסביות כלשהן עם חברות בעבר, איתה זה מרגיש לי לא נכון. כמו גילוי עריות, כמו להתקרב יותר מדי לבן דוד שלך (גם זה קרה לי). את פשוט לא תתני לזה לקרות ויהי מה.

לפני חודשיים בערך, שאלתי את יואל אם הוא חושב שאני לסבית. הוא ענה לי שאין סיכוי, שאני לגמרי בעניין של גברים. יש לי לפעמים מחשבות על האם אני לסבית ובכל פעם אני מגיעה לאותה מסקנה עם עצמי, אני לגמרי נמשכת למין השני. יש משהו בגברים שאני לא מרגישה עם נשים וזה גם מעבר לדברים מיניים, יש משהו שפשוט מרגיש לי נכון יותר עם גברים ואין קשר למחשבות חשוכות או פרימיטיביות. מהחוויות הלסביות שהיו לי, הבנתי שיש לי יצרים מסויימים שקשה לי להתעלם מהם. אני לא אחת ששוכבת עם כל אחד, אני בכלל בתולה עדיין. אבל יש לי צרכים כמו לכל אחד אחר וגם נשים קצת מושכות אותי מינית. ואגב, גם אצל סנופי זה ככה והיא הייתה במערכת יחסים עם נשים, בניגוד אליי. גם היא נמשכת לנשים וגם היא יותר בכיוון של גברים.

ההורים שלי כנראה מרגישים את החיבור הזה בינינו וגם מנתחים אותו לא נכון. אמא שלי טוענת שסנופי יותר מדי "חופשיה" כי היא הייתה עם המון גברים. מה שאמא שלי מסרבת לקבל זה את העובדה שהיא פשוט חקרה את המיניות שלה. ואבא שלי, בכל פעם שסנופי ואני מתחבקות הוא מרגיש שזה יותר מדי בשביל חברות. אני מודעת לכך שהסביבה רואה את החיבור בינינו קצת בעין לא טובה, כבר אמרו עלינו בתיכון שאנחנו לסביות ואותה חברה שהכירה בינינו רצתה להתרחק מאיתנו בגלל זה. כבר עברנו את השאלה "האם יש בינינו חיבור לסבי" ועדיין אנשים מסביבנו לא מבינים את הקשר הזה.

אז כמו שאמרתי, בעבר חשבתי שאולי יש לי רגשות מסויימים כלפיה אבל זה לא זה. כנראה שהקינאה שלי בבן זוג שלה מגיעה מהעובדה שאני והוא כמו אותו בן אדם. הוא הגרסא הנשית שלי או שאני הגירסא הגברית שלו, תלוי איך מסתכלים על זה. מרוב שאנחנו דומים יש לי הרגשה שהוא "המתחרה" שלי. אני יודעת בוודאות שגם הוא מרגיש ככה איתי. מצד שני אנחנו די מסתדרים יחסית. אני חושבת שהם באמת מתאימים אחד לשניה, יש ביניהם ריבים מסוימים אבל רואים שזה אמיתי ביניהם. הם לא מזייפים אפילו קצת את הקירבה ביניהם, לעומת זוגות אחרים.

 

היום הגעתי למסקנה קטנה שהקשר בינינו הוא קשר של אחיות בנפש. היא פשוט כמו האחות התאומה שמעולם לא הייתה לי. אנחנו דומות מאוד באופי ובחשיבה שלנו ובכל זאת שונות באופן שבו אנחנו פועלות ועדיין אנחנו מגיעות לאותן מסקנות ולאותה דרך. זה קורה לי לעיתים מאוד נדירות שיש לי קשר כזה עם אדם מסוים.

גם כשלא היינו בקשר של שלוש שנים כמעט, איכשהו עדיין הגענו לאותן מסקנות בחיים. זה פשוט הזוי כמה שאנחנו קרובות גם כשאנחנו רחוקות. קשר שיש בין הנשמות שלנו כנראה.

נכתב על ידי moon silk , 27/5/2017 22:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הפחד מההצלחה


שמתי לב שאני פחות כותבת כאן ומפרסמת. נהיה לי קצת קשה לפרסם פוסטים, פתאום הם נראים לי אישיים מדי. נראה לי שהשינוי שמתחולל בי לאט לאט קצת דורש ממני להפסיק לכתוב.

חוץ מזה רוצה להתחיל לעשות באמת. פשוט לפעול!

זה מאוד קשה לי לפעול כי החרדה עוצרת אותי כל פעם כשאני צריכה לעשות משהו חדש. ולעשות משהו חדש תמיד גורם לי להתרגשות ולציפייה. כבר לא מפחדת מלהתאכזב, כבר לא מפחדת מדחייה. רק מפחדת מעצמי.

מפחדת מהיכולת שלי להצליח. מפחדת מהיכולת שלי להתקדם בלי לשים לב לאיפה הגעתי. העתיד נראה לי כל כך לא נודע וזה מפחיד. הפחד הוא לא שלילי, אין לי מחשבות על מה יקרה וידרסו אותי למוות. המחשבות הן על ההצלחות שלי שעלולות להגיע בשרשרת ולא אוכל לעמוד בהן כמו שאני באמת מסוגלת. יש לי קטע כזה שאני הורסת כל דבר טוב שנקרה בדרכי. אני מפחדת מההרס העצמי שלי.

 

נשארת אופטימית ויודעת שלכל דבר יש סיבה טובה לקרות. אני מאמינה בעצמי בלב שלם, יודעת שאגיע מאוד רחוק אם רק אתן לעצמי.  

הבעיה שאני לא נותנת לעצמי.

 

 

הגרסא של דיו נשמעת לי הרבה יותר טובה מהגרסא של אירוסמית'.

נכתב על ידי moon silk , 26/5/2017 01:38  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmoon silk אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על moon silk ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ