לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

כל הדיכאון מתרכז כאן



כינוי:  moon silk

בת: 25



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2017


הינה משהו שחידדו לי בתקופה האחרונה, אנשים רעים יש בכל מקום ומכל מיני סוגים.

מעצם היותנו בני אדם, אנחנו חלאות. אין מה לעשות ואין אפשרות להתעלם מכך. לא משנה כמה נשתדל להיות אנשים טובים, תמיד יהיה בתוכנו יצר רע שמופק משנאה עצמית שמתפרצת כשנאה כללית לאדם אחר, שאנחנו אפילו לא מכירים כלל, רק כי הוא משקף לנו את מה שניסינו לשכוח או לברוח ממנו עמוק בפנים.

לפני כמה חודשים סיימתי את הספר "על הדברים החשובים באמת" של חיים שפירא. הספר הזה אכל לי את הראש לאורך רוב הקריאה, אבל שמחתי שקראתי אותו. הוא חידד לי המון ידיעות שכבר היו בתת מודע שלי וגם מחוצה לה. בכל אחד מאיתנו יש אדם שיפוטי מניאק שחושב שהוא מכיר כבר אדם שבחיים לא פגש מימיו. שפירא טוען שכל עוד לא הלכנו בנעליו של אחר, אין לנו שום סיבה לשפוט אותו. אם בכל זאת שפטנו אותו, שפטנו בעצם את עצמנו.

כבר ימים ארוכים שאני שואלת את עצמי "למה מגיבים ללא שם כל כך שונאים בלוגרים עצובים ומלנכולים כמוני?" למקרה וזה לא ברור, אני חושבת שהם צודקים בדעותיהם אבל טועים בניסוחים שלהם. הם חושבים שאם הם אנונימיים לחלוטין, ללא בלוג, הם יכולים להגיב כל העולה על רוחם ללא צורך לצנזר. אין לי בעיה כשמטיחים את האמת בפניי, להיפך אפילו, אני מאוד מעריכה את זה. אבל אני לא אוהבת כשאנשים מרשים לעצמם לדרוך עליי במיוחד כשאני על הרצפה ללא כוחות וחסרת אונים. יש גבולות שהאנושות כנראה שוכחת שאין צורך לחצות אותם. כשאני מביעה את דעתי ומשתדלת לסייע לאנשים, לא רק כאן בישרא אלא בכל מקום שרק יוצא לי, אני מעולם לא דורכת על פצעים. משתדלת לפחות. ואם אני שמה לב שאני דורכת על פצעים, אני ישר מתנצלת או מרגישה ייסורי מצפון שחותכים לי את הנשמה. יש אנשים שנשארים לי במצפון למשך שנים שלמים ועד שלא אתנצל בפניהם אמשיך לסבול. אני אדם מאוד רגשני.

בכל מקרה, אני יודעת איפה הגבולות נמצאים. אני יודעת איפה לא חוצים קווים אדומים ואני יודעת להיות רגישה לסביבה שלי, לרוב. אני אדם אנוכי לפעמים ואגואיסטי, אבל מי מאיתנו לא? גם האדם שהכי שונא את עצמו בעולם, אגואיסטי ואנוכי. זה חלק מהאופי שפיתחנו בזמן ההתבגרות שלנו. כל אחד מהחוויות שהוא עובר בחייו.

אני מודה שלא עברתי חוויות כל כך קשות בחיים שלי, כי אם כן, לא הייתי לוקחת ללב כל דבר שאומרים לי. עם הזמן לומדים לפתח עור של פיל.

משום מה זה קצת כואב לי, שאדם מגיע למקום הזה שהוא "שם זין" על הכל ופשוט לא נותן להערות לחדור אליו. זה קצת מעיד על איבוד התמימות, שאין מה לעשות, כל אחד מאבד מתישהו. במוקדם או במאוחר.

אני מעריצה אנשים שהתמימות לא נעלמת מהם, לא משנה מה עובר עליהם בחיים. אני חושבת שזאת אחת התכונות היותר קשות לשמור עליהן בין אנשים אכזריים כל כך, שאיבדו את התמימות מוקדם מדי ומסתובבים בעולם הזה. מנותקים לחלוטין מרגשותיהם של אחרים ודואגים אך ורק לעצמם.

חשבתי שגם אני אחת מהם. אבל אני מביטה עמוק לתוך הנשמה הקטנה שלי והיא עדיין תמימה. אני מקווה שהיא תישאר ככה לנצח, אני לא רוצה לתת לרוע לנצח אותי.

 

כמה עצוב שתגובות אכזריות של אנונימיים חודרים אליי ככה. זה עצוב כי זאת לא פעם ראשונה שאני מקבלת תגובות כאלה. קיבלתי תגובות כאלה גם בבלוג הראשון שאי פעם כתבתי בתור נערה בת 13 עם הרס עצמי מאוד גדול באותה תקופה. איך ילדה בת 13 עם הרס עצמי קיבלה בכלל תגובות נאצה כמו "תתאבדי כבר" דווקא מהמקום שהכי היה לה כמו מפלט. לשמחתי הרבה, הצלחתי להתעלות על כך. לא, אנשים כאלה שכותבים דברים כאלה לא ינצחו אותי. ההרס העצמי שלי לא ניצח אותי, אז הם - בטוח שלא יצליחו.

הלוואי ואצליח לשנות קצת את המודעות של האנשים האלה. שילמדו להשתמש במילים נכונות ולא לגרום לאדם חסר אונים להרגיש שאף אחד לא מוכן להקשיב לו. לא משנה כמה הבעיות שלו קטנות לדעתם.

הלוואי ואצליח לגרום לכם להבין שאתם לא במצב טוב יותר מבלוגרים כמוני. גם אתם זקוקים לטיפול ולא פחות מאיתנו.

 

את הפוסט אני כותבת בעיקר לעצמי. כדי לחזק את עצמי ובו זמנית להזכיר לעצמי שאני לא צריכה להגיע לרמה הזאת להיות אכזרית ומנוקרת. אני לא רוצה לאבד את הרגשנות שלי, שאומנם נתפסת כחיסרון לרוב, אבל בזכות הרגשנות אני מרשה לעצמי להיות מודעת לרגשותיהם של אנשים אחרים ולא רק לרגשותיי בלבד.

נכתב על ידי moon silk , 21/9/2017 23:48  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שנה חדשה


מאחלת לעצמי לקחת את החיים בקלות, לא להיכנס למקומות חשוכים בכל פעם שקצת קשה. מאחלת לעצמי להתבגר ולקחת אחריות על החיים שלי. מאחלת לעצמי למצוא את המקום (בתוכי בעיקר) כדי להכיר אנשים חדשים או אנשים ישנים ולתת להם להיכנס לחיי בלי לפחד להיפגע. מאחלת לעצמי לשמוח על מה שיש, לשים לב לטוב שיש לי בחיים ולהגיד תודה בכל יום. מאחלת לעצמי לפרוח, לקבל את החיים כמו שהם וללמוד לחיות אותם נכון.

מאחלת לעצמי להנות בסביבה שבה אני חיה. לראות הכל בצורה יותר אופטימית.

מאחלת לעצמי לאהוב את עצמי, לקבל את עצמי, לבנות את עצמי, להתקדם הלאה ולהשאיר את העבר בעבר. ללכת לקראת העתיד ותמיד תמיד לחיות את ההווה. מאחלת לעצמי לא להתלונן על כל דבר. מאחלת לעצמי למצוא אהבה, אחת אמיתית ושתישאר לנצח. מאחלת לעצמי להבדיל בין רע לטוב ולקבל החלטות שלא אתחרט עליהן לעולם.

מאחלת לעצמי לקחת סיכונים ולעמוד מול פחדים.

 

שתהיה שנה טובה ומוצלחת והלוואי הלוואי שיותר אופטימית ומלאה באור!

 


נכתב על ידי moon silk , 20/9/2017 18:49  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני במאניה


הלב שלי מאיץ וכל מה שבא לי לעשות זה לרוץ. פיזית עם הרגליים.

אני מלאת אנרגיות ויש לי הרגשה שתגיע הדיפרסיה בקרוב.

 

איך אני מרגיעה את עצמי?

 

 

עריכה:

מרגישה יותר יציבה עכשיו. קיבלתי סיוע טוב.

נכתב על ידי moon silk , 18/9/2017 22:46  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , מתוסבכים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmoon silk אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על moon silk ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ