לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

האם אתה עדיין איתי? ענה לי



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2019


בימים האחרונים אני מצליח להבין שאני חולה, שאני ברוב המקרים נותן לפלאפון שלי לצלצל ולא לענות. אני לא אוהב את האנשים שבחיי אפילו שהם טובים.אני גם לא אוהב את המקומות שאני נמצא בהם ואת אלה שהייתי בהם, למרות שאין בהם שום דבר רע. אני לא מצליח להיזכר ברגע של נחת או סיפוק או שהייתי מאושר. כמה שאני חופר בחיים שלי יותר עמוק אני רק מגלה שתמיד הייתי עצוב. שתמיד הייתי אחד. באינספור הנסיעות הארורות באוטובוס בעיר הזאת, בעשרות מליוני השעות שהעברתי בחדריי ילדותי ונערותי ובגרותי שהתחלפו בסופם של חוזים. נדמה לי שאני תמיד מחכה לאיזה חוזה שיגמר ושאני לא זוכר שחתמתי עליו. חוזה הלקום בבוקר. חוזה הלאכול. חוזה הלהתגייס לצבא. חוזה הלטוס לחול. חוזה הלקחת הלוואה. חוזה הלהתפטר בסוף משמרת ראשונה בששה מקומות עבודה. אני מותש ונדמה לי שנמאס לי. אני שואל ושואל ומחכה ומחכה ואני מרגיש ששחיתי כבר לקצה האקווריום הקטן שלי ואני כבר לא כועס על גודלו שכנראה הוא קטן ואני לא כועס על המים שבו שכנראה הם עכורים ואני לא כועס על הדג שאני שכנראה טובע.

 

נכתב על ידי pennyworth , 19/1/2019 19:16  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



האמת


שמאז שחזרתי מחול אני לא מצליח לעבוד, אני עושה משמרת פה משמרת שם ומיד מתפטר. סבתא שלי היקרה הביאה לי כסף והוא נגמר לי והכסף מתוכנית החיסכון ששברתי גם עוד רגע יגמר ואז אני לא יודע מה לעשות. החלומות שלי נעשים משונים יותר והגיונים יותר בצורה לא ברורה, אנשים ודמויות צצים ועולים במקומות שפעם מזמן הייתי או לפעמים ממש איתי במיטה. עושים ואומרים לי דברים משונים ואני לרוב עומד או יושב ומתנגד לכל מה שקורה באותו החלום. כולם מתפשטים ונכנסים למים, עולים על מטוס, נוהגים מהר ואני תמיד מרגיש כמו בחטיפה. מתעורר לקראת הצהרים מותש למרות שהלכתי לישון ערני.

הדירה המזויינת הזאת, אין דבר בעולם שאני שונא יותר ממנה. היא מזכירה לי את עצמי בדממה הנוראה הזאת, בכסא האחד ובמזלג האחד שיש בה. 

החוזה שלי נגמר רק בספטמבר וחלמתי לקנות בכסף שבחיסכון אוטו ולעבור לגליל העליון לאיזה מושב או קיבוץ ליחידת דיור, הייתי מוצא איזו עבודה מסריחה באבטחה או משהו. עכשיו אני לא יודע מה יהיה. אני לא יודע מה יהיה מחר. אני ממציא שאני הולך לראיונות עבודה ולפעמים אני מעלים את עצמי למילואים שהמצאתי אבל מיד אחרי זה אני טוען שאמצא עבודה. ואני כבר כמעט מאמין לעצמי. אמא שלי אמרה לי לפני כמה ימים ככה משום מקום "אולי כשיגמר החוזה תעבור לגור איתי" וזה היה חצי בצחוק חצי לא, היא מתכוונת כמו שתמיד התכוונה לטוב אבל זה הכאיב לי מאוד, יש בדירתה משהו מקולקל באוויר שאני כבר לא מחוסן אילו כמו שהייתי צעיר יותר.

אני לא מפסיק לחשוב על הגיל שלי. משהו ברבע המאה הזאת שעברתי על כדור הארץ עשה לי משהו. אני מרגיש שאני לא אמור להיות בגיל הזה, כאילו שנעצרתי לפני הרבה הרבה זמן ולא התפתחתי בתחומים מסויימים שאמורים להיות אצלי כבר חלק מהחיים. קרובי משפחה שלי מתחתנים ומנהלים ומנהלות מערכות יחסים שמתחילות ונגמרות ומחליטים החלטות ואוספים ועוזבים אנשים. 

אני כמעט לא יוצא מהדירה. הילדים הקטנים של השכנים שלי מביטים בי ארוכות כשאני יוצא לזרוק זבל או הולך למכולת כל כמה ימים, שומעים מהדלת שלי כשאני מנגן ושומע מוזיקה אבל חוץ מזה לא שומעים כלום. לא דיבורים או צעקות או צחוקים או טלוויזיה. 

אני שותה הרבה כדי לישון. אני הולך לסופר רחוק יותר מהמכולת השכונתית כדי לקנות לי משהו לשתות, פעם בשבוע וחצי אני קונה במכולת. לפעמים אני מתקלח ומתלבש יפה לפני שאני הולך, שדוד לא ידאג לי, שיחשוב שאני עסוק. הוא לא מאמין למראה עיניו כשאני מגיע למדף העליון של הקורנפלקס ותמיד אומר שעם היד ככה אני נראה כאילו תלו אותי מהתקרה.

נכתב על ידי pennyworth , 10/1/2019 15:31  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  pennyworth

בן: 25





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לpennyworth אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על pennyworth ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ