לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

רק עובדות. שום דבר שהוא אפריורי. גם אם אינן נכונות, גם אם הן תיאורטיות לגמרי. אם אינן ניתנות לפריכה, הן חלק ממה שקרה. כל מה שקרה הוא הסיפור.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2016

התחלה של מחוייבות


התחלתי לחשב, כמה זמן בחורה יכולה להשתין. זה נושא מעניין. 

אולי אחד מזוכי "איג נובל" כבר חקר את זה. פתחתי את הסלולרי וחיפשתי בגוגל. הקשתי את המילים: "כמה זמן משתין אדם ממוצע?", ובעוד הדף נטען, מישהי מתחילה לצעוד במבואה מהשירותים לכיוון רחבת הריקודים.

ההליכה לא הייתה יציבה, וזה בשפה עדינה, היא עוד נאבקת ברטיבות שברצפה ונזהרת מלהחליק, על עקבים דקים וגובהים, וכנראה אחרי שלגמה צ'ייסרים רבים או יותר...

ניגשתי לעברה, אחזתי בידה בעדינות, כאילו ובעוד רגע נרקוד סלואו ברחבה עליה אנו עומדים.

מהריח שנדף ממנה הבנתי, שהשאלה שהקשתי בגוגל, לא הייתה השאלה הנכונה. "כמה זמן בחורות מקיאות?" הייתה השאלה המדוייקת יותר.

"מזהה אותי?" שאלתי.

"ברור" היא ענתה.

"מי אני?"

"ההוא שמאחר לדייט ראשון", היא ענתה.

חשתי מעט נבוך, אבל העזתי לשאול"זה כל מה שאת יודעת עלי?"

"לא" היא ענתה, "אתה הגבר שהיה כאן עם מישהי לפני שעתיים וחצי,לא?" חשתי שהצלחתי לעורר בה את הספק.

"את כאן לבד?" בדקתי ליתר ביטחון את הסיטואציה, כדי להימנע מעימות עם איזה גברתן שיכור.

"ברור, נראה לך שאם החבר שלי היה כאן, הייתי נראית כך? הוא היה נותן לזה לקרות?"

"אוקי" עניתי, "אני מבין את המצב, וברור שכאן כבר אין לנו מה לעשות, אין לך איך לסיים כאן את הערב"

הכנסתי את ידי תחת כתפה והתחלתי לתעוד איתה לכיוון היציאה מהבר.

חשבתי לעצמי, לאן אמשיך מכאן עם שירה, ואיך במקום לבלות, אני הולך להיות עובד סיעודי בשעות הקרובות.

שניה לפני שאנחנו יוצאים מהבר, אני עם רגל וחצי בחוץ, והיא עדיין בפנים, המוזיקה נעצרת. 

"אן" נשמעה קריאה לעברה, היא הסתובבה לראות מי קרא לה, ואני בשלי מושך אותה החוצה, כי היא בכלל שירה בדמיוני.

"עם מי את הולכת? לאן? את לא הולכת לשום מקום! את שיכורה!" קרא לעברה הברמן.

מטון הדיבור שלו, ומאופי הפניה אליה הבנתי שהיא מבלה בבר הזה לא מעט, מוכרת לבעלי המקום, לברמנים ולמבלים הקבועים. כנראה גם החבר של... הלב התחיל להאיץ.

"זה אחי הגדול" היא זרקה לעברו. "שמור על אחותך" הוא ביקש כמעט התחנן ממני.

יצאנו מהבר, התקדמנו כמאה מטר, למרבה האבסורד, לכיוון ביתה של מור.

התיישבנו על ספסל עץ, היא הניחה את ראשה עלי כאילו ואנו מכירים כבר חודשים.

היא הסריחה מנוזלים סמיכים, מאלכוהול, ומכל דבר רע. לסתותיה היו שמוטות. כנראה שחוץ מאלכוהול, הילדה ניסתה חומרים נוספים ממצב מוצק.

אולי אפילו סתמה נחיר לכמה רגעים.

אבל היופי העדין שלה שבה אותי.

"אני כבר יכולה לדעת איך קוראים לך?!" היא שאלה.

"ודאי" עניתי.

"אני הרי אחיך הגדול"...

"אז איך קוראים לאחי הגדול" היא שאלה.

"סהר" עניתי.

סהר ואן המשיכו לשבת על הספסל, כאילו הרגע סיכמו את את כל אשר היה בליבם, הסירו מועקות, ומכאן החיים רק יאירו להם.

"אני יכולה עוד לשאול שאלה קצת אינטימית?". שתקתי לרגע והתחלתי לחשוב לעצמי.

הכרנו לפני שלוש וחצי שעות, בינתיים ההיכרות לא הולידה דבר. אני יודע עליה כמעט כלום. מכיר מעט את אחיה הגדול... שאלה אינטימית? כמה אומץ יש לילדה הזו?

אינטימי? אולי משהו על סקס? לפני שעתיים זו הייתה שאלה במקום, מעניינת ומסקרנת, וגם הייתה לי תשובה שגורה לשאלה ממין זה. אבל כעת? אוי, רק לא זה.

בכל אופן עניתי לה "ברור שאת יכולה לשאול!" תוך תקווה שאחרי שנתמקם והיא תתקלח או אחרי שנתמקם ואקלח אותה, השאלה תהיה במקום.

"מי זו הבחורה שהיית איתה בבר מוקדם יותר?"

"אחותי הקטנה" עניתי לה במטבע הלשון שלה. 

 

נכתב על ידי Manipulation , 30/9/2016 02:56   בקטגוריות סיפרותי, אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  Manipulation

מין: זכר




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , פילוסופיית חיים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לManipulation אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Manipulation ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ