לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

דפי מסע




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

9/2018


שנים מטורפוות איך עברתי אותם?

עצב נפער קרוע

זה עולה מהבטן

למות

דמות מוזנחת ובוכה

שנים מטורפותתת

שוב נקרעת מאותה אשליה

מאותו לופ חוזר שמהפנט אותך

איך עברתי את זה 

בקושי

חבולה ופצועה מבפנים, כפופה, עול המסע

הרצון נחלש, הכאב

בוכה מבפנים בסתר, וזה לא עוצר את השער של העיניים של הדמעות

האמון ביקום שנחלש

כמה עוד מכות אקבל בהמשך המסע?

וכולם סובלים כולם

הדמות הפצועה שהולכת

שפעם הייתה נלהבת כל כך ותמימה עד גיחוך

עוד כמה אצטרך להתאמץ וליפול חזק

והאם זה שווה עוד מאמץ?

זה דורש להאמין שאפשר,זה דורש לוותר על המאבק

 

במקום אחר עכשיו, אחרי שנתיים קשות כל כך

נאבקתי בציפורניים לסיים אותם, ספרתי שבועות

המוח כבר לא כל כך מקבל ומעכל, רק לתת לדברים לחלוף מעליו

עזבתי את הדירה,

לקחתי את הרוח שלי להתנקות בטבע,

אפשרות אחרונה לנשום באמת

שבועיים עשו לי כל כך טוב, התנועה הזאת,

מנקה מגלה עוד ועוד כוחות

התנופהה הזאת, מפגישה אותי עם העומק

ופותחת ,למרחב

וככל שאני מנקה יותר ומסגלת רגיעה יותר

ואת ההרגלים החיוביים שלי כך יש לי מקום מרחב פנימי אפילו ליצור  

ואז עוד חודש וחצי אצל ההורים בעבודה והמסלול הקבוע והמתיש

של ללמוד עד סוף המבחנים ועבודות לסכם את כל הידע של הארבע

שנים האלה, בשמירה שם במגדלים, בלילות, וימים, לסחוט עדהסוף,

עם פירורים של הריח של החופש של הטיולים והטבע, ופגישות עם ההוא

וידיעה שזה בקרוב נגמר,  והיה בעבודה גם קטע טוב,

וזהו שזה נגמר עכשיו אני יכולה להתפנות למה שבאמת

וגם שקיבלתי בערך כל מה שביקשתי מבחינה מסוימת

ודווקא עכשיו אני נוטה לא להתרגש,  עד שזה לא קורה ממש במציאות הזאת

מסע כל כך ארוך  כל כך הרבה תלאות ומכות, שכבר לא מאמינה שקו הסיום 

הוא לא פנטזיה

אני חושבת כמעט שהגעתי לצמרת ההר שלי,  אולי כמעט, רק עוד מאמץ יצירתי לעשות,

אבל מי מבטיח בכלל בחיים האלה בתוך העיר המטורפת הזאת שזה יצליח הפעם

והתחושה של הסבל של העולם הזה יום יום

ואני כבר לא יודעת מה אני עושה כאן

ההורים והמשפחה זו לפעמים הסיבה להישאר 

לא לגרום עוד צער וסבל במותי

אבל ברגעים אחרים

אני מאמינה שאני יכולה לברוא את החלומות הגדולים

ולעזור בריפוי כדור הארץ, ובאנרגיות גבוהות

וליצור כאן משהו חדש וקסום קסום 

ולחיות טוב קודם כל בשפע ושלווה ויצירה לבנות את הדרךלעצור את הסבל שיש בעולם

והדמות המותשת אומרת שהיא כבר חלמה רבות והאמינה 

ושנמאס לה מפנטזיות עד שזה לא קורה במציאות

לפעמים זה עולה, ברגעים  האלה שאני לא מעשנת

הכאב הזה, אני חושבת שזה מכסה את האימה ושוק הזה שזכורים לי מהעבר

כזה שלא מדברת עליו לעולם

וכאב יותר קרוב זה

בדידות תהומית בתוך הביחד איתו,

כבר בלבד היה לי יותר מקום

כאילו התעוורתי ואני מסגלת מחדש את יכולות ההישרדות שלי

בדרכים אני יודעת אני עושה את זה מצוין 

והספר...

אז לקחתי לי איזה חודש להתנקות שוב להשלים את הטיול  שיסדר אותי

נכתב על ידי הקוסמת- , 11/9/2018 20:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  הקוסמת-

בת: 27




1,101
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , רוחניות ומיסטיקה , בריאות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להקוסמת- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הקוסמת- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ