לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אוסף של טינופת



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2016    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 




הוסף מסר

9/2016

שריל


יצאנו מהבית באיחור של 40 דקות, התעכבנו בגלל ויכוח, בגללי למען האמת. התעקשתי לקחת את האוטו ולנסוע לחוד, זה מפגר לקחת 2 מכוניות ולנסוע איתם לאותו מקום. אבל מה לעשות שאני לא מתלהבת מהרעיון של להיכנס לתוך קפסולה קטנה שנוסעת במהירות 120 קמ"ש על כביש 6 יחד איתם. לא שאני שונאת אותם או משהו, למעשה אני מאוד אוהבת אותם אבל מה לעשות קשה להסתדר איתם ככה זה עם ההורים, על הדרך גם הוצאתי את אח שלי מהמלכודת. נכנסו שנינו לאוטו ונסענו לאח של אבא ואשתו שריל.

שריל היא אישה פסיכית וחסרת אמפתיה, שבטוחה מאז שהיא לקחה קורס של 3 חודשיים על איך לטפל בשיטת ורדי, שהיא הפסיכולוגית של העולם. היא בטוחה שכולם נחותים ממנה והיא יודעת איך לסדר לכולם את החיים, היא יודעת הכל ואין לה שום צורך ללמוד דבר. על עלוני השיווק שהיא מחלקת להורים תמימים מתנוססות הבטחות להציל את בנם מאוטיזם, לקוי למידה ובכלל להסביר להם איך להיות ההורים המושלמים. הורים טריים ותמימים קונים את זה. הם באמת בטוחים שהיא מומחית לנושאים האלה, אישה שכף רגלה לא דרכה על דשא ירקרק של אוניברסיטה מעולם, אישה שלא באמת טיפלה באף אחד, ויותר מכל אישה חסרת אמפתיה לחלוטין. ניסיון ההורות שלה הוא כישלון. ילדיה, הבני דודים שלי הם ילדים מאוד חמודים אבל אינם עצמאים, ואינם בעלי חשיבה ביקורתית. כמו רובוטים קטנים שהולכים אחרי אמא, אחד מהם בעל קשיי התפתחות קשים ואינו מקבל טיפול.

לצערי אין רגולציה כיום שתמנע משריל לחלק את העלונים שלה ולנצל הורים טריים שרק קיבלו את ההודעה שבנם לוקה באיזו שהם מוגבלויות או קשיי התפתחות. אני ואמי דיברנו איתה, הסברנו לה שהיא לא יכולה לשווק את עצמה בצורה הזו, שהיא לא באמת בעלת הכישורים שהיא חושבת שיש לה. יותר מזה אני לא חושבת שיש לה את היכולת לעבוד בתור מטפלת/מורה/פסיכולוגית. שוב פעם - היא חסרת אמפתיה. כשאח שלי בגיל 3 (לפני 20 שנה) לא דיבר ואובחן עם אוטיזם ופיגור, היא והוריה הסתומים התעקשו שעלינו להכניס אותו למוסד פסיכיאטרי ושעליו לא לחיות איתנו בבית. בכלל כנראה שאם היה אפשר להמית אותו הם היו ממליצים על זה. לפעמים אני לא מאמינה שאנשים כאלה קיימים, אני לא פוגשת אנשים כמוהם ביום יום, באוניברסיטה או בעבודה. לצערי אנשים כאלה קיימים ואין אפשרות חוקית להמיתם.

אנחנו מגיעים לביתם, ישר הבני דודים הקטנים רצים לחבק אותי. כמה נזלת הילדים האלה מייצרים אלוהים ישמור. אבל הם בהחלט חמודים. הבן דוד הקטן מתחיל בשצף של סיפורים משמימים, הבת הגדולה מראה לי את המדים של תנועת הנוער שלה, מספרת לי על המנהגים של התנועה, קצת מזכיר תקופות אפלות בהיסטוריה אבל העיקר שהיא מאושרת. בצד סבתא שלי ישר נעלבת שלא באתי לחבק אותה. סבתא שלי - אישה זקנה וחסרת ביטחון שרק רוצה אהבה מהילדים והנכדים שלה. אהבה שהיא לא כל כך מקבלת כי הילדים שלה מלאים בתסכולים וכעסים עליה, הכל שם כל כך מעוות. אני מתעלמת מכל העיוות הזה ומשתדלת לאהוב. אני הולכת לסבתא הכעוסה שלי ומחבקת אותה, אומרת לה מילים יפות ומתנצלת שלא התקשרתי בתקופת מבחנים. היא נרגעת ומחייכת, מחלקת הבטחה לצ'ק של 1000 שקלים ליום הולדת לשחד אותי.
שריל בצד מרגישה שהיא רוצה להיות המרכז, היא נכנסת לתוך הסיטואציה ומתחיל להוציא את הקול המחנך שלה. "אבל הילדים שלך והנכדים שלך, יש להם חיים, הם לא יכולים כל רגע להתקשר. את צריכה להבין שאת לא יכולה להציק להם. היא לא אמרה לך שלום ישר כי היא הייתה עסוקה. ההתנהגות הזאת לא בסדר" אני לא יכולה להעביר בכתב כמה הקול שלה מעצבן וחופר. כשהיא מתחילה לדבר אין אפשרות לעצור אותה היא כמו בולדוזר ווקלי. אני מנסה לעצור אותה, להיכנס לדברים, להפסיק את התעסקות שבסיטואציה קטנה ומפגרת. זה לא מפסיק, יותר מזה - שריל מסתכלת עליה ולוחשת בקול "אם לא נגיד לה היא תפסיק". למה אישה בת 80 צריכה לקבל חינוך מבחורה בורה שכמוך.
,
לשריל יש סכרת נעורים, עבור הוריה סכרת נעורים היה כאילו שבתם נכה קשה ולעולם לא תוכל להשתלב בחברה כאחד האדם. הם תמיד העדיפו את אחותה, ואליה התייחסו ככבשה השחורה. כל התסכול מהילדות התנקז לתוך התסכול מזה שאסרו עליה לאכול ממתקים ועוגות. כשבגרה שריל, היא דאגה תמיד להחזיק במקרר שלה עוגות ולשמור עליהם בקנאות. כשבאים אורחים אין להם אפשרות לקבל מנה שניה, גם אם הם הביאו את העוגה. יותר מזה היא תמיד דורשת מהאורחים להביא את הקינוחים.
הוריה של שריל לחצו עליה להתחתן מוקדם ולעזוב את הבית, ואכן היא התחתנה בגיל 18 לאדם אלמוני ממנו היא התגרשה לאחר מספר שנים שבהם סבלה אלימות מצדו. הוריה אסרו עליה להתגרש ממנו אבל היא לא יכלה יותר לספוג זאת. לאחר מכן היא פגשה את דוד שלי, בחור מוצלח לכל הדעות. הם התחתנו עשו 2 ילדים וחיים להם בעיר הרובוטים, שבה כול הבתים נראים אותו דבר וכך גם כל המשפחות. (מודיעין)

המפגש המשפחתי ממשיך, אנחנו כולנו יוצאים לגינה. כול המשיגנע אומרים את השטויות שלהם אני משתדלת לא לדפוק את הראש בקיר, משחקים קצת פינג פונג, אוכלים אוכל גרוע וחתיכת עוגה מזערית. אח שלי מתחיל להתעצבן, יש לו בעיות עם הכדורים ובזמן האחרון הוא חזר להיות קצת אלים. הוא רוצה חתיכת עוגה שנייה, אנחנו רואים עם העיניים המנוסות שלנו שזה לא יגמר טוב אם הוא לא יקבל את מבקושו.
אח שלי כבר מזמן לא בבית, בסביבות גיל 19 הייתה לו תקופה קשה, ובגלל שהוא כבר לא ילד בן 10 אלא בחור בן 19 1.90 סנטימטר 140 קילו, נשברנו מלהתמודד. הוא עבר לגור בהוסטל לאחר אשפוז, החלטנו טוב, אין יום שבו אנחנו לא מודים על ההחלטה הזאת. טוב לו וטוב לנו. הוא בא בסופי שבוע לבקר ולרוב מאוד נחמד לנו. עברו כבר כמה שנים מאז האיזון התרופתי האחרון ולאחרונה התחילו בעיות שוב. כל שנתיים כמו שעון.

הלכתי לשריל ואמרתי לה שאנחנו חייבים&nbsp;עוד חתיכת עוגה, הבהרתי לה שזה עניין דחוף מאוד. הגזמתי את זה על מנת שלא תעבור לה בכלל המחשבה בראש להתנגד. השגתי את המטרה, באמת הכנסתי אותה לסטרס עם העוגה וזה עבד. היד שלה רעדה בזמן שהיא חתכת את חתיכת העוגה הכי דקה שאי פעם ראיתי, היא הגישה לי אותה עם פרצוף חמוץ ועם החלטה שהיא חייבת לחנך את אח שלי. הבאתי לאח שלי את העוגה והוא נרגע.
בדיוק בזמן לשריל לבוא ולהציק לו, היא הסבירה לו על משקל ועל שומן ושהוא בכלל לא צריך עוד חתיכת עוגה. אנשים אוטיסטים כידוע חיים בעולם משלהם, אבל הפעם משהו הצליח לחדור, הוא הבין שמדברים על עוגה וביקש חתיכה נוספת. שריל אמרה לא, הפעם שריל הפסיכולוגית החליטה שהיא יודעת יותר טוב מכולם איך להתמודד עם אח שלי. למען האמת אם רק היו נותנים לה תוך מספר טיפולים היא הייתה מרפאת אותו לחלוטין. היא אמרה לו לא, היא התעקשה, הוא גם התעקש. הוא לא הסכים לזוז מהמטבח עד שהוא יקבל עוד עוגה, היא לא הייתה מוכנה שהוא יפתח את המקרר. היא אמרה לו ללכת. הוא הסתכל עליה, עשה פרצוף כועס ואז הסתובב והלך. זה עבד לה. ממש רציתי לראות אותו מביא לה את הסטירות המפורסמות שלו שאני חטפתי כל כך הרבה פעמים בתקופות הלא מאוזנות שלו, או איזו צעקה הגונה. אבל הוא קיבל את זה והלך, שריל נרגעה, כולם נרגעו. שריל התחילה לברבר על זה שהיא מטפלת מוכשרת ושהיא מדהימה, לתת לאמא שלי "עצות" איך להתנהג עם אחי הקטן ולספר על ההילרית המקומית שמתקשרת עבורה עם מלאכים.
אח שלי רצה ללכת, אבא שלי התעקש להישאר לסיים לראות את "זוהי סדום" בפעם ה11.

בסוף יצאנו מהגיהנום ונכנסו לאוטו, אני באוטו השני לכיוון הים, והם לכיוון הגלידריה הקרובה.

נכתב על ידי קאפא , 18/9/2016 22:36  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  קאפא

בת: 26

ICQ: 4815162342 




הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , המתמודדים , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקאפא אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קאפא ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ