לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

I'm not like them


but I can pretend


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2017

לנשום


הגעתי הביתה ונזכרתי ששכחתי חצי מנת חלבון (אני אסביר),

אז לקחתי גבינה בכוס חד פעמית אבל גבינה לבד זה מבאס רצח. 

החלטתי להוסיף לגבינה ממש קצת דבש ואבקת חמאת בוטנים (אחת ההמצאות הגאוניות).

וזה פאקינג. טעים. ציפיתי שזה יהיה עלוב ממש אבל שיט, מי היה מאמין !

אני טובה בלרקוח שטויות מוזרות עם אוכל (וזה למה אני בדיאטה מלכתחילה, כנראה).

אה, אני בדיאטה. זה ההסבר.

בעודי סוחטת את שאריות הכוס החד פעמית שלי, אני מרגישה תחושה מוזרה של אמ... הקלה?

אני חושבת שזו הקלה, לפחות. 

 

אתמול נבחנתי בכימיה כללית ב', או; כימיה ב', שובה של הכימיה.

ההגעה למבחן הייתה סדרה של תקלות קטנות ומבאסות שהצטברו אחת על השנייה ליצור לי את חווית הסטודנט הכי מלחיצה שאי פעם קרתה לי.

לא חשוב שלמבחן עצמו ידעתי 50% מהחומר, ואת השאר הבאתי איתי בתיק כחומר הפתוח למבחן.

על מי אני צוחקת, הבאתי הכל כחומר הפתוח למבחן. אפילו את הספר של כימיה א' כי למה לא.

יצאתי מהבית מאוחר יחסית כי אני טיפשה, אבל באמת שלכל מבחן אני מגיעה חצי שעה לפני ודווקא כאן אמרתי לעצמי שיאאאלה לא יהיו פקקים הכל טוב.

הכל לא. היה. טוב.

ביציאה מהשכונה שלי יש כיכר, וכשאני מגיעה לכיכר אני קולטת פקק רציני.

פקק. בכיכר. איך ?!

משאית ענקית החליטה לעצור בכניסה כדי לדבר עם איזה אדון על המדרכה. סתם ככה, למה לא.

הכביש של הכושיליאמאשלך נכון?

בחיי שאני לא צופרת הרבה כשאני נוהגת, רק כשיש סכנה.

אני נשענתי על הצופר מרוב תסכול. אחרי 10 דקות הוא החליט להתפנות.

הפקק מהכיכר הפך לפקק תנועה גם בהמשך הדרך, כשבכל רמזור אני מחכה 5 דקות מינימום.

כשאני רק בחצי הדרך אני קולטת שהמבחן מתחיל עוד כמה דקות, ושמה גז של החיים.

ואז הGPS החליט שאני לא שווה את זה, והלך לישון.

בן 

של

זונה.

דווקא כשאני נוהגת למרכז בחינות שהייתי בו רק פעם אחת ?!

אני לא זוכרת את הדרך! אני גרועה במפות! אני הולכת לאיבוד במשחקים בדו-מימד, לאזעזל!

ולא רק שהוא מת, הוא גם החליט להריץ עליי דאחקות ולזרוק לי מידי פעם 'פנה ימינה' שאני בכלל לא ליד פנייה ימינה.

ניסיתי להבין איפה אני נמצאת ואיך אני מגיעה, ואז המכשיר הארור הזה עשה קולות של התעוררות.

התרגשתי, הידד! אולי אני כן אצליח להיכנס לכיתת מבחן בלי שיבעטו בי!

'פנה ימינה'

או מי גאד יש פנייה ימינה ! אז פניתי ימינה !

...

פאקינג איפה אני?

הGPS מת שוב.

המכשיר העלוב הזה קם לתחייה כדי להטעות אותי בדרך וחזר למות !!! תמות נפשך עם פלישתים !

מתקשרת כמעט בוכה לחברה שלי שמכירה את המקום, והיא צורחת עליי לסתום ולהירגע.

ומצילה לי את החיים.

מגיעה למרכז בחינה 20 דקות אחרי שהמבחן התחיל.

לא מוצאת חנייה, מחנה ליד שער בית ספר כי על הזין שלי האוטו מכות הזה אני צריכה להיכנס למבחן. 

אני אגלה את סדרי העדיפויות שלי במצבי לחץ שכאלה, כנראה. 

רצה את כל המרחק מהחנייה למרכז הבחינה. אני. רצה. עם ילקוט ששוקל 10 קילו על הגב. בחום מפגר.

אני לא רצה אפילו כשאני עומדת לפספס אוטובוס. ורצתי עכשיו. 

באמצע הריצה נשלף לי הציץ מהחזייה, וזה לא עצר בעדי ! 

טחבתי אותו בחזרה והמשכתי לרוץ, המטרה מקדשת את האמצעים !

מגיעה לשער הכניסה באושר, יש לי עוד 10 דקות להיכנס בלי להיפסל.

השער נעול.

רצף קללות שלא יביישו מלח ממולח.

מתחילה לרוץ לעבר שער צידי, וקולטת גם עליו מנעול.

בייאוש הולכת לנער אותו ולנסות לעשות רעש כדי שאולי אלוהים ישמע אותי או משהו, ויבין שזה כבר לא מצחיק כל השיט שהוא עושה לי. טיפש.

השער נפתח.

אני דיי בטוחה שצעקתי ברחוב 'יש' באותה השניה, ורצתי פנימה.

נכנסת למרכז בחינות, מחפשת את הכיתה שלי.

כמובן שבקומה האחרונה כמובן מה חשבתי שכבר יקרה, שזה יהיה ליד הכניסה ?! נו באמת, זה מגוחך.

מתפרצת לכיתת מבחן בדם יזע ודמעות, והכל שקט וכולם בוהים בי.

5 דקות לפני פסילה.

גורפת את כל הכבודה מתוך הילקוט ונזכרת שאחרי כל המסע הזה,

עוד יש לי מבחן לפתור. ואני לא טובה בכימיה.

כתבתי וכתבתי, חירטוט אחר חירטוט עם קצת היגיון לא בריא שזור בין לבין.

חישבתי דברים, איזנתי תגובות (תגובות רעות! רעות! לא ברות איזון!), ואיכשהו הספקתי כמעט כמעט הכל.

חוץ מסעיף אחד של שאלה אחת, וגם אותו התחלתי (וחבל כי דווקא ידעתי לפתור אותו אבל הדודה רצתה לשרוף אותי).

אין לי שמץ של מושג אם עברתי את המבחן או לא.

אבל היי, יש לי סיפור לספר עכשיו.

 

תמיד שאני כותבת פוסט אני קודם כל שמה כותרת, מילה שנזרקת לי לראש שמתארת את התחושה שלי כרגע.

כתבתי 'לנשום'. זה מעניין אותי שזו המילה הראשונה שקפצה לי לראש.

אני דיי בטוחה שלאוטריווין שהסנפתי היום יש קצת קשר לזה, אבל לא רק. 

סוף סוף יש לי פנאי לעצמי, אפילו אם זה רק קצת.

יש לי סוף שבוע לעצמי בלי ללמוד כלום, בלי עבודות. הפסקה.

חוזרת לצורה הטבעית שלי, מצב הצבירה שלי בטמפרטורת החדר.

בטטת כורסא.

 

אני מחייכת סתם היום וזה מוזר לי. תחושה טובה.

נכתב על ידי , 29/9/2017 03:54  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Hel. ב-1/10/2017 01:52



Avatarכינוי: 

מין: נקבה



מצב רוח כרגע:


3,653
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סטודנטים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לHel. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Hel. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ