לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כבר לא יודע



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2019    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  

2/2019

שתי אפיזודות על מקום עבודה


1. ההפתעה הגדולה :(

 

אחרי שאני מגדיל ראש, אף פעם לא אומר לא, תמיד עוזר, תמיד מתנדב, תמיד עושה. 

אחרי כל זה, היום הייתי צריך עזרה מאחת העובדות. 

סימסתי לה הודעה חמודה, למרות שמדובר בסינג'ור, הסברתי לה שאני אעשה את זה הכי קל שיש והיא רק תצטרך לעשות משהו קטן, חשבתי שמכיוון שאני עוזר לה מלא ומכיוון שאנחנו מכירים כבר שנים ומכיוון שהאינטראקציה שלנו חיובית, היא לא תעשה בעיות. 

טעיתי. 

לא רק שעשתה בעיות, לא רק שאיכזבה, היא אשכרה נעלבה מהפנייה שלי. 

חשבתי על כל כך הרבה תשובות שיכולתי לכתוב, להגיד, אבל ממש ויתרתי. 

לא כי פחדתי, או לא יכולתי, בעיקר כי הופתעתי. הוכיתי תדהמה. התאכזבתי. 

 

אני הרבה פעמים מנסה לפמפם בעבודה עד כמה אנחנו צוות. 

וכמה אנחנו צריכים לעזור אחד לשני. 

וכמה שזה חשוב ללכידות של הצוות.

לחוזק שלו.

לכוח. 

ואז כל פעם מחדש מקבל סטירת לחי מצלצלת. 

הפעם באופן ספציפי זאת הייתה סטירה משמעותית. 

כי הפעם לא ציפית לה. 

 

2. ההפתעה הגדולה :)

בדרך כלל, בחוקי המשוב (אם יש חוקים כאלה), יש שיטה שנקראית שיטת הסנדביץ' - שימור-שיפור-שימור. להתחיל בטוב, לסיים בטוב. פה החלטתי קודם לנקות מעליי את הרפש, ואז לעבור לטוב. 

 

"היי, איך היה אתמול בישיבה של...", שאלתי אותה. 

"וואי, אנחנו צריכים לדבר על זה, תהיה פנוי היום"

"אני יכול להתפנות בשעה 13:00, מתאים לך?"

"מצוין, קבענו!"

 

שעה 13:00

"היי, איפה את?"

"למעלה, בוא"

 

שעה 13:00, רק למעלה יותר

נכנס לאחד המשרדים. היא בדיוק מתעסקת במשהו, אני כבר עם התיק, חי בסרט למרות שיודע שיש לי עוד 3 שעות בעבודה.

(סתם, פשוט עברתי ממשרד למשרד)

"צריכה עזרה עם ... (הדבר הזה שמתעסקת בו)?"

"רק אם אתה רוצה"

זורק את התיק

"אהה! יש פה גיטרה, שלך?", שואל בסקרנות. 

"כן, מנגן?"

"אני יכול לנסות להיזכר" (לא באמת זוכר)

"אני אלמד אותך!"

(עכשיו ממש כבר לא זוכר)

היא מלמדת אותי שני אקורדים לא פשוטים, אבל אני נכנס לזה מהר, היא מחייכת, ומזיזה לי את האצבעות לפי הקצב שלה, אני בעננים. 

"תשירי משהו", אני אומר בחיוך. 

"רק אם תצטרף", היא עונה. 

מצטרף, בטח שמצטרף. 

אנחנו שורפים שעה על שירה ונגינה וקובעים שצריך לעשות את זה שוב. 

בפעם הראשונה מזה תקופה ארוכה של חצי שנה שאני במצב רוח מרומם בעבודה. 

היא הצליחה לגרום לי לחייך.

פעמיים.

בערב כששלחה את ההודעה זאת הייתה הפעם השנייה, הזכרתי לה את הגיטרה והפגישה הנוספת והיא צחקה, אני על הגל (?)

לא התראינו מאז, היא עובדת במשרה ממש חלקית. 

היום החלטתי לשלוח לה הודעה חמודה, אולי זה לא היה במקום. עוד לא נכנסה. עברו כבר שמונה שעות. יכול להיות שהרסתי. יכול להיות שלא. 

 

כבר לא יודע...

נכתב על ידי כבר לא יודע , 9/2/2019 00:04  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  כבר לא יודע

מין: זכר




הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 30 פלוס , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לכבר לא יודע אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על כבר לא יודע ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ