לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

“The most important things are the hardest to say. They are the things you get ashamed of, because words diminish them. words shrink things that seemed limitless when they were in your head to no more than living size when they're brought out"


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2017

אהבה עצמית


אני נופל תמיד לאותם דפוסים, וכל מה שאני רוצה זה להרדים את הרגשות שלי, וכל כך קשה לי לא ליפול חזרה כשאני מרגיש כל כך לבד. הכי קל בעולם כשאתה מרגיש חרא ומיואש לקחת איזה משהו, לאכול ג׳אנק, להביא ביד או כל חרא אחר שרק משאיר אותך במקום ונותן לך עלאק סיפוק מיידי שבחיים לא מספק ולא ממלא כלום מהחור שנפער בתוכך במשך שנים. וכל יום אני נלחם בדחפים האלה ובדפוסים האלה, ובחלק מהימים אני מנצח, אבל עדיין ברובם אני מפסיד. הדחפים האלה לא רעים בהכרח, אבל כשהם באים לכסות רגשות רק כדי שלא יכאב לך ומונעים ממך להתקדם אז הם הופכים להיות הרסניים. והסביבה שבה אני נמצא רק מעודדת את המשך התקיעות הזאת.



אני מת על חברים שלי, הם כבר מזמן יותר כמו אחים מאשר חברים, אבל אני חייב להכיר במציאות - הם סביבה רעילה בשבילי כרגע. כל מה שהם עושים זה להתמסטל, לשחק משחקי מחשב ולרבוץ על הכורסא. גם אני הייתי ככה פעם וזה סבבה כל עוד אתה מתקדם בתחומים אחרים בחיים שלך, ובאמת חלקם מנהלים במשך השבוע חיים מאוד פוריים עם עבודה וזוגיות ולכן לא מרגישים בצורך כנראה לשבור את הדפוסים שבהם הם נמצאים. אבל אני צריך אנשים בחיים שלי שירימו אותי למעלה ויעזרו לי, ידרבנו אותי, ולא יחזירו אותי לאותם דפוסים שהביאו אותי למקום הזה מלכתחילה. זה הרסני בשבילי והם פשוט לא מבינים את זה, כי אנחנו פשוט לא באותו מקום בחיים. גם המשפחה שלי זה אותו דבר - אני אוהב אותם מאוד אבל הם תקועים שנים באותם דפוסים ולא מעיזים לצאת מהם. תמיד משחקים אותה בטוח, תמיד נכנסים לסיפוקים מיידים ולפחדים וחרדות...אני חייב להתרחק מכל זה, אם לא פיזית אז לפחות מנטלית, בכל דרך שבה אני יכול. והכוונה שלי היא לא לנתק קשרים כי אלה אנשים שחשובים לי בחיים מאוד, אבל אני חייב לפתח קשרים אחרים. מישהי או מישהו לדבר איתו, לחוות משהו שונה, לראות כיוונים שונים של החיים. אני מנסה להיפתח לאנשים אבל זה כל כך קשה לי. אני מרגיש שמשהו בי חסום ואנשים רואים את זה, אבל אני עצמי לא מבין מה זה ואיך לשנות את זה, וזה מתסכל כל כך. אני מנסה להיות פתוח יותר לחוויות ולשנות את הקשרים של עם אנשים שאני מכיר, ובעיקר את הקשר שלי עם עצמי...



בשיחה האחרונה שלי עם הפסיכיאטר שלי הוא העלה את הנושא של אהבה עצמית, משהו שלא יצא לנו לדבר עליו הרבה האמת. הבנתי שאני לא יודע לאהוב את עצמי. מעולם לא טיפחתי אהבה עצמית, מעולם לא ראיתי בזה אפילו משהו שצריך לטפח...אבל עכשיו שאני מרגיש כל כך לבד וכל כך תלוי רק בעצמי, עכשיו זה הרגע שאני צריך לנסות לפחות...זה קשה מאוד כשלא משנה מה אתה תמיד מרגיש שאתה חרא, שאתה גרוע, שאתה לא ראוי לכלום ושום דבר...אבל אני מנסה לדבר עם עצמי ולהגיד לעצמי שאלה אותם דפוסים שמדברים איתי, שמנסים לכלוא אותי שוב בכלא שהם יצרו במשך שנים וששנים ביליתי בו.


אני לא ממש יודע איך לשנות את זה...ואני נלחם כל יום. כל יום אני מרגיש בקרב, ובגלל זה אני כל כך עייף אפילו אם לפעמים לא עשיתי כלום. כל יום אני מנסה להתקדם קדימה בזמן ששדים מושכים אותי אחורה, שדים שמתחבאים מאחורי שקרים שאני מנסה לא להאמין להם יותר. ואני נזכר שוב בזמן שלי איתה, ואיך שהרגשתי איתה...ואיך שבפעם הראשונה אחרי שנים, אולי בפעם הראשונה בחיים שלי, מישהי פשוט הצליחה עם היופי והאור שלה לעשות צחוק מהשדים האלה, לתת לי להרגיש שיש לי מקום, שאני כן ראוי למשהו, שכן מגיע לי רכות ואינטימיות ושמחה בחיים...ואני כל כך מתגעגע לזה. אני מתגעגע לזה כי אני עדיין לא מצליח לעשות לעצמי את מה שהיא עשתה בשבילי, ואני מחפש ומנסה ומקווה כל כך למצוא מישהי שתוכל להיות שם בשבילי ולהזכיר לי, לחזק אותי, לעזור לי לפתח אהבה עצמית...אבל היא לא נמצאת.


ואולי זה חלק מהפרדוקס...אולי בלי אהבה עצמית היא גם לא תגיע. אולי אני צריך לשכוח ממנה, לשכוח מכולם, וללמוד להיות לבד. אני תמיד הרגשתי לבד גם ככה, חוץ מהזמן איתה...וכרגע אני כבר לא יודע. אני יודע שיש לי הרבה לתת, אבל אני אף פעם לא מרגיש שאני יכול להיות עצמי, כי גבר צריך עלאק להיות חזק, עם ביטחון עצמי, צריך לדעת מה הוא רוצה. צריך לענות על ציפיות שאני פשוט לא מרגיש שאני עונה עליהם. אני מרגיש שיש בי חוזק, שיש בי אומץ, אבל לא מהסוג ההוא. ואני גם מרגיש חלש, חשוף, פגיע. וכל מה שאני רוצה זה מישהי שתוכל לקבל אותי ככה, ותעזור לי לצמוח ביחד איתה, ושאני אקבל אותה עם הקשיים והחולשות שלה...אבל למדתי כבר שדברים לא קורים מעצמם. כנראה שאצטרך ללמוד קודם כל להיות ככה עם עצמי. ללמוד ליפול בחן, ללמוד לקום בנחישות, ללמוד להשבר בקול ולהבנות חזק יותר. החולשה תבנה אותי חזק יותר. הבדידות תעשה אותי נחוש יותר. מתוך הכאב אני אתחשל, בתוך הכאוס אמצא סדר. אמצא משהו שלי, דרך שלי, חוזק משלי. ואולי יום אחד אוכל לעשות משהו חוץ מלהילחם בעצמי. אולי יום אחד אלמד גם לאהוב משהו, אפילו פצפון, קטנטן...משהו שקיים בתוכי, משהו שאני מקווה שבאמת נמצא שם, משהו שעליו אוכל לבנות, שממנו אוכל לגדל, שאותו אוכל להפריח וממנו אוכל לקטוף אפילו רק קמצוץ...של אהבה עצמית.

נכתב על ידי , 7/10/2017 02:25  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

מין: זכר




הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לCrepusculum Lux אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Crepusculum Lux ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ