לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

תובנות למען אהובתי


יש לי המון מחשבות במהלך היום על המון נושאים, השיחות שלי עם אהובתי פשוט לא נגמרות ואני חי באמונה שאם אחשוב על משהו מספיק - אצליח "לפתור" אותו. החלטתי לנסות ולכתוב בכל פעם על נושא נפרד ובצורה מסודרת ואלגנטית.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2016

אזור הנוחות


מהו איזור הנוחות?


היישר מויקיפדיה, הנה ההגדרה באנגלית:


The comfort zone is a psychological state in which a person feels familiar, at ease, in control and experiences low anxiety and stress. In the zone a steady level of performance is possible


כלומר, באיזור הנוחות האדם מרגיש בנח, זו הסביבה שהוא מכיר ונח לו להתנהל בה.


אני אוהב לדמות את איזור הנוחות ללחץ אוויר. נניח בלחץ האוויר הקיים בישראל, אנחנו נושמים ונושפים באופן בלתי מודע. זוהי פעולה אוטומטית לחלוטין ואנחנו לא חושבים עליה.


לכבוש פסגות חדשות


ומה יקרה אם נעלה בגובה?


נניח ובמקום ישראל, נטייל בלה פאס שבבוליביה ללא כל הכנה. לאחר מספר שעות אנחנו ככל הנראה נחווה תשישות, כאבי בטן, דפיקות לב, סחרחורות וכו'. אנחנו לא נוכל להתנהל בטבעיות, שכן הגוף לא רגיל לאוויר ולא רגיל לסביבה. הדרך לעשות זאת, היא לתרגל את הגוף (ויסלחו לי הקוראים אם אינני מדייק) בגבהים שאיננו מורגלים אליהם במשך זמן מה.


לדעתי אפשר לדמות את התהליך להסתגלות הפסיכולוגית לשטחים שאינם באיזור הנוחות, כשלמעשה כל פסגה (סביבה, מטרה וכו') עומדת בפני עצמה ולכל אחד יש "אוויר דליל" שונה. 


עבורי, כאדם שלא התנסה מספיק במטלות הבית בתור נער, משימה כמו לשטוף את הריצפה עלולה להיתפס כמעוררת חרדה (אכן פאתטי, מודה ומתוודה). זה "האוויר הדליל" שלי. 


מדוע אנחנו נלחצים כשאנחנו יוצאים מאיזור הנוחות?


בדומה לבעלי חיים אחרים, יש לנו מנגנון אבולוציוני הנקרא Fight / Flight. המטרה של המנגנון היא להכניס את כל הגוף שלנו לדריכות, ולהוציא אנרגיה מעבר לנורמה על מנת להתמודד עם מצב אשר נתפס - בתת-מודע - כמסוכן. 


ההבדל ביננו לבין שימפנזה הוא שאנחנו בחיים המודרניים כלל לא נמצאים במצב סכנה, אנחנו פשוט מתמודדים עם סביבה (פיזית או חברתית) שאיננה מוכרת לנו.


המנגנון נועד כדי לשמור עלינו ולהימנע מסכנות, אבל גם להיות "נכונים לקרב".


מדוע חשוב לכבוש פסגות?


עצם המודעות לתהליך, מאפשרת שליטה אמיתית בחיינו. אדם אשר מגביל את עצמו רק לאיזור הנוחות, בוחר בסירוס מנטלי מרצון. אדם אשר לא יודע לבשל לעולם לא ידע לבשל אם לא יתנסה באיזור שאיננו נח, גבר שמפחד לגשת לאישה (או להיפך) עלול להפסיד את אהבת חייו, אדם אשר פוחד לעלות על במה עלול לפספס את ההנאה העצומה בלשיר מול קהל, כך גם אדם אשר לא בטוח ביכולת הריקוד שלו עלול להפסיד היבט חשוב במוזיקה ואדם אשר לא בטוח ביכולות הפיזיות שלו עלול שלא להתנסות בספורט תחרותי וכך הלאה.


המשותף לכל הסיטואציות הוא שבכולם יש לחסר הניסיון תגובה של Fight Flight, ואם הוא בוחר שלא להתמודד הוא מפסיד עוד דרך פשוט... להיות מאושר. נוסף על כך, כל פסגה אותה אדם כובש במובן של "אוויר דליל" מעלה את ההערכה העצמית שלו. זה כמו להגיד לעצמך "כן, אני יכול" רק בהקשרים שונים ומגוונים.



נכתב על ידי Prince from the Biomass , 23/9/2016 01:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



המוזיקה כחוויה - פילוסופיית השיווק שלי


אני מוזיקאי, מעבר לכך – אני מוזיקאי עצמאי, וככזה עלי להתעסק באופן שוטף בשיווק.

החוויה מחייבת חשיפה והחשיפה רצוי שתהיה חיובית ומתאימה מבחינה קונספטואלית.

 

מה המטרה שלי כמשווק של המוזיקה שלי?

 

אני רוצה לצבור חוויות, כלומר חוויות של אנשים אחרים. אני רוצה שיהיו כמה שיותר אנשים, שיצברו כמה שיותר חוויות, בהקשר ישיר למוזיקה שלי. 

 

השפעה לעומק

 

מכירים את השיר ההוא שנתקע לכם בראש בגלל אירוע מסוים?

 

לא לחינם מפיקים מוזיקליים מתכננים באופן ציני שירי חתונות, בני אדם נוטים לקשור אירועים למוזיקה: בין אם מדובר בסתם אירוע מייצג (שיר אקראי בדרך לעבודה) ובין אם מדובר באירוע חגיגי (טקס סיום לימודים למשל).

 

אין לי ממש איך לתכנן את ההשפעה לעומק, מעבר לכך שההופעה היא החוויה. ככל שאופיע יותר, כך קיימת הסתברות ש"משהו" יקרה בהופעות ל"מישהו" והמוזיקה שלי תהיה האסוסיאציה שלו בראש לאותו רגע.

 

השפעה לרוחב


היקף החשיפה באופן טבעי מעלה את ההסתברות להגיע למאזינים שעשויים לאהוב ולהתחבר אל המוזיקה. זו הסיבה לכך שמוזיקאים רודפים אחר תחנות רדיו צבאיות, בונים תוכנית פעולה רק בשביל להתקבל לפסטיבל אינדי או מחזרים במרץ אחר בלוגים נחשבים. הופעה אחת בפריים טיים בטלוויזיה צפויה להשיג חשיפה יותר משמעותית מעשר שנות פעילות מתחת לרדאר.

 

הבעייתיות עם השפעה מאותו הסוג היא התנודתיות שבפופולאריות - הרי לא פעם אנשים בעידן הנוכחי נתפסים לת'רנד מוזיקלי בעוד שהתקשורת תמיד מחפשת צבע (7 לילות מקשטים כתבות על מוזיקאים בסיפורי ילדות שאינם בהכרח רלוונטיים). לצבע לכשעצמו יש חיי מדף ולאחר עלייה חדה בפופולאריות עלולה להגיע גם ירידה חדה.

 

הפיתרון הוא לבנות משהו שיהיה יותר חזק מחשיפה כזו או אחרת, כדי שאפשר יהיה לשרוד גם את התנודתיות שבמדיה הפונה לציבור הרחב.

 

אפקט מצטבר - כח ההתמדה

 

לכח ההתמדה יש מספר השפעות חשובות ברמת השיווק:

להקה שמופיעה מספר פעמים נתפסת במודע או שלא במודע כלהקה רצינית. יש הבדל עצום בתפיסה לפיה מדובר בכמה חברים שאוהבים לנגן בזמנם החופשי לבין להקה שלוקחת את עצמה במלוא הרצינות. 

 

מה גם ש"השם" (גם במובן המילולי וגם במובן של מותג) של הלהקה משפיע לטווח הארוך בדרכים נוספות. אדם מסוים יכול להכיר את הלהקה גם מבלי להגיע להופעות שלה ומבלי להכיר את השירים שלה, אבל אפילו אם ידבר על הלהקה או יתעניין בה מדובר באפקט שולי משמעותי.

 

אני אישית הכרתי המון להקות באיחור, את די אנטוורד לדוגמה למדתי לאהוב רק לאחרונה למרות שחבר המליץ לי עליהם כבר לפני יותר משנה והיום אני חורש עליהם.

 

משאבים מוגבלים


בישראל קשה מאוד להתפרנס ממוזיקה ולרוב אין זה רצוי, שכן בפרנסה ממוזיקה יש הרבה עבודה שמזיקה לחוויית האמנות. מכאן היכולת להשקיע זמן או מאמץ כאלו ואחרים הם מוגבלים וחשוב שלא להגיע לתשישות - פיזית, כלכלית או יצירתית.


לכן אני משתדל לעבוד לפי מודלים כלכליים שבמקרה הגרוע גורמים לי להפסדים קטנים (הופעה מחוץ לעיר שלא מכסה את הדלק) או להפסדים חד פעמיים (הפקה של אלבום או טור בחו"ל נניח).


מוזיקאי כמפיק


כמוזיקאי באינדי על מנת להבטיח רצף הופעות סביר במהלך השנה אני נאלץ להפיק אירועים בעצמי, כשאחת המטרות היא ליצור קשרים עם מוזיקאים שעשויים לסייע לי בעתיד והשניה היא לימוד מניסיון של אחרים. כשאני נמצא בצד השני - בתור מפיק האירוע, אני מסוגל להבין את התפקיד ואת האינטרסים משני צידי המתרס.

 

לדוגמה: מסיבה כמעט תמיד תהיה רווחית יותר מהופעה, אבל התרומה השולית של מסיבה נוספת בשבוע מסוים קטנה מהתרומה השולית של הופעה.

נכתב על ידי Prince from the Biomass , 15/9/2016 15:22  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מטרת הבלוג


ככל הנראה רוב מי שקורא את הפוסט הנוכחי מכיר אותי מ"החיים האמיתיים" ומעריך את החשיבה שלי.

 

לי ולאהובתי יש כמות אין-סופית של נושאי שיחה, הדיונים לרוב נערכים בעל פה ודברים שבעל פה משולים לכתיבה על חול בחוף ים. 

 

יש לנו כמות אין-סופית של דלתות, כשמאחורי כל דלת יש עוד אין-סוף דלתות של נושאי שיחה.

 

בבלוג הזה אשתדל אחת לשבוע לפרוס את תפיסתי בנושא אחד בכל פעם.

 

מחר יהיה הפוסט הראשון.

 

ברוכים הבאים.

 

פרח

נכתב על ידי Prince from the Biomass , 14/9/2016 19:56  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  Prince from the Biomass

מין: זכר




הבלוג משוייך לקטגוריות: שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לPrince from the Biomass אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Prince from the Biomass ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ