לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

התמונה היא סקרינשוט מהאנימה "ביצת המלאך"



Avatarכינוי:  סבון_רחצה

בת: 17





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      




הוסף מסר

4/2017

אני מתגעגעת לעבודה ששנאתי


אני יודעת למה נהייתי כזאת חסרת כיוון בחיים. למה נעלמו כל המטרות ארוכות הטווח שלי והמוטיבציה שלי להתמודד עם אתגרים שלא מתגמלים אותי מייד. זה בגלל השינוי בעבודה. עבודה כזאת ניתנת בדרך כלל לכאלה שלא יכולים להסתדר בעבודות קשות. כאלה שלא יכולים להסתדר בכלל בחיים.

בעבודה כזאת אני אמורה להרגיש הכי משוחררת בעולם. אני אמורה להצליח לעשות מה שבא לי. כל אחד הרי רוצה לעשות מה שבא לו, לא?

ובכן, גיליתי על עצמי שלא. האמת שנהיניתי להתרכז בעבודה שלגמרי לא דיברה אליי בשום צורה. אני הייתי מעמידה פנים שזה סתם משחק ופשוט עושה את מה שנאמר לי לעשות על ידיי הבוסית. אם הבוסית הייתה יוצאת עליי, הייתי מניחה פשוט שהיה לה יום רע.

 

המכירה, מה שהייתי אמורה לעשות בעבודה, הייתה הדבר שהכי שונאת בעבודה. מצד שני, כשאולצתי לצאת מאזור הנוחות שלי ולעשות את מה שבחיים לא הייתי עושה בחיים שלי, בגלל הסיבה הפשוטה שאני לא מבינה איך אפשר להמשיך למכור מוצר שנראה כאילו הוא מתכלה לקהל שנראה שיש לו מספיק (הם לא מבינים את זה פשוט. הם ממשיכים לאגור ולאגור. אני באמת לא מבינה), זה היה חימום טוב לעשות דבר שאני אפילו פחות רוצה לעשות אחרי זה-ללמוד לבגרויות. 

 

אני חונכתי על כורח. לא הייתה לי מוטיבציה לעשות כלום בחיים. הייתי גוש דיכאון שהמבוגרים פשוט יכלו לשחק בו כרצונם, וזה שיחק לטובתי כשיצאתי לאור וסופסוף הרגשתי שמחה בחיים ויכלתי להכריח את עצמי לעשות דברים ולא להרגיש מנוצלת כשמכריחים אותי לעשות דברים. עכשיו אני לא יודעת איך להמשיך. לא מכריחים אותי לעשות כלום. זה כנראה חלק מלהיות מבוגרת. דברים שהפחידו אותי בעבר לא מפחידים אותי. לא אכפת לי יותר. פעם זה היה הכל או כלום. היום זה הכל או כלום או איפשהו בין לבין, איפשהו ליד הכלום. הבעיה היא שלא אכפת לי מדיי עכשיו מכלום. משום דבר שיקרה בעתיד. זה מוריד את המוטיבציה שלי להתעסק במשהו כמו ספורט, לימודים או התנדבות ל-0. לא אכפת לי. ההתעסקות בכל הפעילויות האלה העסיקה את הראש המשועמם שלי והסבה את תשומת הלב שלי מכל התהיות שעולות לי בדרך כלל לראש.

 

האם דברים באמת קיימים? מה יקרה אחרי המוות? האם החיים שווים להמשיך לחיות?

 

אבל אולי זה לטובה. אולי זה לא באמת איך שהייתי אמורה להיות. אולי השגרה שלי הייתה צריכה להישבר ולהתערבב כדי לראות מה המצב הטבעי שלי. אולי הייתי צריכה לתהות לגבי השאלות האלה. שמתי לב שאחרי כל פעם שנתקלתי במשבר קיומי, הייתי בונה את עצמי מחדש ומתחילה את המסע שלי רעננה, עם פרספקטיבה חדשה, אבל יכול להיות שהפעם זה לא יהיה ככה. 

 

כל פעם שהיה לי שינוי בפרספקטיבה, הייתי מוכרחה להישאר באותה המסגרת, אבל עכשיו אני לא מחוייבת. יש לי כסף, יש לי ידע. אני בגיל החוקי לעזוב את ההורים שלי. מה אם השאלות שלי יובילו אותי לראות, או אולי לעשות משהו שאני לא רוצה? אני כל כך בטוחה שאני רוצה לדעת ולעשות את הכל, אבל בזמן הקצר שחייתי גיליתי שאני והמציאות יכולים מאוד להפתיע. אתה אף פעם לא מצפה למה שאתה לא מצפה. 

 

בכל אופן, ננסה לסיים את הבגרויות האחרונות, אני אלך עוד כמה חודשים לעבודה, ונראה מה יהיה. יכול להיות שאני אהיה פחדנית מדיי, ולא אעשה כלום. אחליט להשתיק את השאלות בראש שלי ולהמשיך להתאמן בין 4 קירות. מי יודע מה יהיה? זמנים יגידו.

נכתב על ידי סבון_רחצה , 16/4/2017 20:28  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




651
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים , דברים שמצאתי באינטרנט
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסבון_רחצה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סבון_רחצה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ