לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

בת: 19





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2016

in the name of love - פרק 1


ביתה של קיילי היה רועש, יותר מתמיד. לא יכולתי לתאר את מה שאני רואה כרגע בעיינים, ביקשנו ממנה לעשות מסיבה קטנה לכל השכבה, ובמקום זה, היא הזמינה את כל בית ספר. זה שיש לה בית רייק, לא אומר שום דבר. זה שההורים שלה בגרמניה לשבועיים, גם לא אומר שום דבר. אז עכשיו, כיתות ז', וח' מבלות בביתה של קיילי, בעוד אני וטיילור עומדים בצד, ושתיקה. פשוט שתיקה. כולם שם פצחו בקרבי תרנגולות בבריכה של קיילי, ואני וטיילור התיישבנו אחד ליד השנייה. אני מחזיק משולש פיצה שלא התקמצנו בו בגבינה הצהובה וטיילור מחזיקה כוס פיוזטי.

"מטורף. היא הזמינה את כל בית ספר, חוץ מכיתות ט'," טיילור נראתה בשוק ולא הזיזה את מבטה מהמתרחש בבריכה. העיינים שלה היו בצבע כחול בוהק, היא הייתה מדהימה. אני זוכר שהקלטתי אותה ש.. "יש לך עיינים מדהימות, ערן. עיינים חומות שאפשר להסתכל עלייהן שעות. ובלורית חומה, לגמרי כמו ג'סטין ביבר. לא שאני אוהבת אותו אבל כן. הגובה שלך? מרשים. ותאכל משהו, די להיות רזה. טוב, יש לך קוביות. ואתה יודע להתלבש. גשר בשיניים זה משהו שיחמיא רק לך, והוא באמת מחמיא לך. ויש לך יכולות מדהימות בתור כדורסלן. אני יודעת שזה נשמע קיטש, אבל.."

פה ההקלטה הופסקה, אני זוכר. אני זוכר שטיילור ראתה שהקלטתי אותה כדי להיזכר, זו הייתה תקופה שהיא טסה לחודש, ושהיא חזרה אני לא חושב שהיה יותר מאושר ממני. היא כעסה. היא חשבה שאני מנצל אותה ומקליט אותה בכוונה. ומחברים, זוג, הפכנו לידידים. אחרי התקרית ההיא, רבנו המון. בכל מקום אפשרי. גם כשניסינו להשלים. אני זוכר שטיילור המשיכה הלאה. היא כבר יצאה מספר ומספר פעמים, אבל אני לא התקדמתי הלאה. אני לא מוצא הוכחות כדי להסביר לה שאני פשוט מתגעגע. כמו כל בן אדם, שלא יראה את החברה שלו חודש. פשוט מתגעגע.

"אמת או חובה!" הצעקה של קיילי העירה אותי ממחשבותי, ומעגל ענק הסתדר לו אט אט על הדשא. הבית של קיילי ענק, וההורים שלה טחונים בכסף. יש לה מלא בגדים, בריכה ענקית מבטון ורחבה ענקית - בגלל זה המסיבות תמיד רק אצלה.
ישבתי ליד נדב, עידו וליאון במעגל, הם החברים הכי טובים שלי. למרות שבשכבה אומרים שאני מקובל ואת האמת שיש לי הרבה חברים - אני, נדב, עידו וליאון חבורה. והם העדיפות הראשונה אצלי, חוץ מטיילור.

"אז תקשיבו, נעשה כיתה ז' אחת בנפרד, כיתה ז' שתיים בנפרד, כיתה ח' אחת בנפרד, וכיתה ח' שתיים בנפרד. כל קבוצה תקבל בקבוק, ויהיה נציג שירשום את כל המשימות שהקבוצה שלו עשתה. בסוף נדע מי עשה את המשימות היותר משוגעות." קיילי נעמדה והסבירה. ישבתי במעגל של כיתה ח' אחת, עם טיילור, נדב, עידו, ליאון וכל החבר'ה. פשוט שתקתי. דממה. עד שיעל, החברה הכי טובה של טיילור לקחה על עצמה יוזמה להתחיל את המשחק.
"אוקיי. הפקק, זה שואל. תחתית הבקבוק, עונה. אוקיי?" שאלה את כולם וכולם הנהנו. היא סובבה את הבקבוק שאחרי חצי דקה ארוכה פנה בפקק אל נדב ובתחתית הבקבוק אל טיילור.

נדב יודע טוב מאוד שאני די בעניין של טיילור, ואם הוא הולך לנצל את זה כדי לבייש אותי.. הוא מת. הרי, זה חבר שלי. הוא יעשה את המשימות הכי מסובכות כדי שאני וטיילור קצת נשב ביחד לאחר הפרידה. "טיילור, אמת או חובה?" שאל נדב.
"חובה." היא אמרה בלב שלם, חייכתי אליה ונדב הביט בי.
"חובה עלייך, להיכנס לחדר של קיילי, יש לך 5 דקות לבחור משם את הבגדים שאת רוצה ולקחת הביתה." נדב בחר את המשימה לטיילור.
"היי!" קיילי נופפה ביידה, קיילי איתנו בכיתה. היא ילדה ממש נחמדה ומקסימה, ואני אוהב אותה בתור ידידה.
"יש לך מלא בגדים, מה את מתבכיינת." אמרתי לטובתה של טיילור כדי שתתחדש במלתחה חדשה.
"טוב, נו." נאנחה קיילי, בעוד כל המעגלים של הכיתות ממשיכים לשחק ויעל הנציגה כותבת את המשימה שקיבלה טיילור, וכולם יחדיו עולים במדרגות עד לחדר של קיילי.
"אנחנו מחכים לך מחוץ לדלת, עם סטופר של חמש דקות. כנסי לחדר וסגרי את הדלת. מוכנה? שלוש ארבע.. ו..!" יעל צעקה וטיילור דפקה ספרינט אל החדר של קיילי, טרקה את הדלת ואז לא שמענו אותה.

חמש דקות ארוכות עברו. כולם היו בשקט, רק מביטים בטלפון של יעל, וכל שניה הייתה כמו נצח. קיילי דאגה לבגדים היפים שלה וכססה ציפורניים. טיילור יצאה עם שקית ענקית לאחר חמש דקות. "מצאתי את השקית בחדר של קיילי." חייכה, וקיילי נראתה מודאגת.
כולם ירדו למטה, אל הדשא והתיישבו במעגל שוב, כשטיילור הוציאה את כל מה שיש בשקית, היה נדמה כאילו קיילי עמדה להתעלף.
"את ההכי יפים שלי לקחת?! טוב נו, קונים לי מלתחה חדשה בגרמניה." קיילי נאנחה ונתנה סטירה לטיילור.
על הדשא היו פרושות מלא חולצות, גופיות, נעלי ספורט שמצאה בארון ועוד מלאי פריטי 'אדידס'.

"אתה זוכר את זה כאילו זה היה אתמול?" ליאון ישב איתי בחדר, בעוד אנחנו בולסים דוריטוס גריל בחפיסה גדולה ואני מדליק פלייסטישן. "חבל שטיילור לא פה, תשמע, לונדון לשנה זה סיוט. היא תחזור רק בכיתה ט', היא תהיה איתנו בתיכון אבל.. שנה? והיא גם לא שומרת על קשר בסקייפ, כמו שביקשתי ממנה.." החזרתי בתשובה מפורטת ומנומקת, ונתתי לליאון שלט.
"תשמע, אני הכי מבין אותך בעולם. אבל.. צר לי לבאס, היא פשוט המשיכה הלאה. בלונדון יש הרבה חתיכים להכיר, היא בטח מצאה אחד." אמר ליאון בעוד לוקח דוריטוס אחד, "מוכן להתחיל?"
"אחי.. תשמע, לא בטוח. היא ילדה של אופי, והיא חשבה שניצלתי אותה, אני זוכר את המסיבה ואת ההודעה כאילו זה היה אתמול. אשכרה חודש עבר מאז. עוד אחד עשר חודשים היא חוזרת. נצח." אני מדגיש.



נכתב על ידי , 15/8/2016 09:56  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: סיפורים , גרפיקה ופוטושופ
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לYULI STORYS אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על YULI STORYS ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ