לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Live The Life


התחלתי לכתוב סיפורים בהמשכים.. מקווה שהם יהיו טובים


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2016

סיפור חדש - פרק 1


לפני כמה זמן התחלתי לכתוב סיפור.. אין לא עדיין שם.


מקווה שתאהבו.


 


"אוף האנה! נמאס לי כבר! כל הזמן לוקאס מסתכל עלי אבל לא מתחיל איתי!!" אמרתי לחברתי האנה בזמן שסחבנו את כל מליון שקיות הקניות בדרכנו חזרה הביתה. החופש הגדול נגמר עוד שבועיים ואני והאנה תכננו לדפוק הופעה בשנת הלימודים הבאה.


"תקשיבי הוא אוהב אותך זה ברור, אבל כמו שני מטומטמים שניכם מסתכלים אחד על השני כל הזמן אבל לא מדברים. נמאס לי מימכם שני מפגרים!!" עשיתי פרצוף נעלב ואז עצוב. "אוף אני יודעת שאני סתומה אבל אני לא יכולה לדבר איתו. אני כל כך מתביישת."


הגענו לבית שלה אז עצרתי בדיבורי וחיבקתי אותה. "טוב תקשיבי" אמרה האנה "שניכם לא הולכים לשום מקום, אין ממה להיות בלחץ. אני כבר ימצא הזדמנות להשאיר את שניכם לבד" אמרה בפרצוף זומם. קצת חששתי אני מודה, אני זאת האנה, היא לא תעשה משהו שיביך אותי יותר מדי.


נפרדתי ממנה והמשכתי בדרכי. הגעתי הביתה וראיתי את אחי כריס יושב על הספה עם פרצוף מדוכא. "מה קרה? אתה נראה כאילו נפל עליך פסנתר" גיחכתי.


אמא נכנסה גם היא לסלון. "היילי.." אמרה "אבא עלה דרגה בעבודה לפני שבועיים נכון?" "נו ו..?" אמרתי בחוסר סבלנות. לא הבנתי למה לכריס יש פרצוף כזה עצוב ואיך זה קשור לעבודה של אבא. "אז בקיצור" המשיכה אמא "בגלל שהוא עלה בדרגה החליפו לו את המקום בו הוא עובד והמקום החדש הוא שלוש שעות נכיעה מכאן"


"וואו מסכן אבא, כל יום הוא יסע את הנסיעה הזאת?"שאלתי


"אז זהו, שלא. אנחנו עומדים לעבוד דירה"


"מה???" שאלתי בהלם. "אין סיכוי!!! אני לא הולכת לעזוב את כל החברים שלי, את הבית ספר, הבית.. אין סיכוי!"


"חמודה, אני יודעת שזה קשה, אבל אין מה לעשות. את יודעת כמה אבא השקיעה בשביל להתקדם בעבודה. יהיה לך טוב שם את תראי."


"אין סיכוי!" אמרתי מבוהלת "אני אשן אצל סבתא, אצל האנה. לא יודעת איפה אבל מה שבטוח אני לא עוברת למקום שרחוק מכאן בשלוש שעות"


"היילי, סבתא מבוגרת מדי בשביל זה את יודעת. ואת יודעת שלאמא של האנה גם ככה קשה לגדל אותה ואת אחים שלה אז היא ממש לא תוכל לגדל גם אותך" אמא שלי צדקה. אמא של האנה הייתה אם חד הורית. ההורים של האנה התגרשו כשהיא הייתה קטנה והיא ראתה את אבא שלה בערך פעם בשנה. לאמא שלה היה קשה לגדל את האנה ושלושת אחיה. אך למרות שהם לא חיו בכזה עושר האנה אף פעם לא התלוננה. אז באמת לא יכולתי לעבור לגור אצל האנה.


"אז.." אמרתי בחשש "מתי נעבור?"


"בשבוע הבא" אמרה אמא ובקולה נשמע צער. היא ידעה שזה ירגיז אותי שהכל קורה בהתראה כזאת קצרה.


"אני לא מאמינה! אני בקושי יספיק להיפרד מכולם" אמרתי בכעס.


"אני יודעת, אבל בעוד שבועיים הלימודים שלך ושל כריס מתחילים ואני ואבא רוצים שתתחילו ללמוד בבית החדש."


הסתכלתי על כריס והוא הסתכל עלי. כל החיים שלנו, החברים, הבית- כל מה שאנחנו מכירים מגיל אפס הולך להשתנות.


 


**************************


 


חיבקתי את האנה חזק. "אני עדיין לא מאמינה שאת עושה לי את זה." היא צעקה. המוזיקה הייתה חזקה ובקושי שמעו משהו. כשהאנה שמעה שאני עוזבת היא קודם בכתה ואז ישר ארגנה לי ולכריס מסיבת פרידה, כדי שלפחות ניפרד מכולם כמו שצריך. ועכשיו היינו במסיבה.


"תאמיני לי, שאם זה היה תלוי בי בחיים לא הייתי עוזבת" צעקתי לה בחזרה.


כולם חיבקו אותי ואת כריס. בגלל שאנחנו תאומים,  יש לנו הרבה חברים משותפים.


"אוף, אבל תבואו לבקר" אמרה לורן וחיבקה אותי ואז קפצה על כריס ונמרחה עליו. תמיד חשדתי בה שהיא אוהבת אותו.


" והלך עליכם עם אתם שוכחים אותנו!!" אמרה לינדזי


"בחיים לא!" אמרתי "אין סיכוי שנשכח" אמר גם כריס בזמן שלורן עדיין מחבקת אותו.


המשכנו לרקוד ופתאום הרגשתי מישהו נוגע לי בכתף והסתובבתי. זה היה לוקאס. הוא היה נראה מדהים כמו תמיד. הוא הסתכל לי לתוך העיניים ומבטו היה עצוב. "אני לא מאמין שאת עוזבת" הוא אמר וליבי החל לפעום במהירות. "אני בחיים לא אשכח אותך" "גם אני לא אשכח אותך" אמרתי בלחש שאני אפילו לא בטוחה שהוא שמע. הייתי כל כך בלחץ שלא יכולתי לדבר כרגיל.


הוא חיבק אותי והתפללתי שהוא לא מרגיש את הלב שלי שדהר במהירות. הוא נישק אותי בלחי, הסתובב והתרחק.


האנה התקרבה אלי ישר אחרי שהוא נעלם בין הרוקדים. "וואו, סוף סוף חיבקת אותו. רק חבל שזה כבר מאוחר מדי" 


"כן.." אמרתי בעצב


"טוב אולי תמצאי שם מישהו חדש לאהוב, מי יודע" קרצה וחייכה אלי חיוך שובב. "אל תשכחי לעדכן אותי בכל דבר שקורה לך וגם תבואי לבקר לפעמים"


"בטח שאני אבוא לבקר, ותעדכני אותי גם את מה קורה איתך" אמרתי וחיבקתי אותה עוד חיבוק ארוך.


 


 




 


אז... איך הסיפור?? אני יודעת שהפרק לא היה כזה מעניין אבל זאת רק ההתחלה :)


להתראות עד לפעם הבאה ומקווה לתגובות.


חופש כיפי קול

נכתב על ידי ~Live The Life~ , 3/7/2016 22:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שלום לכולם :)


אז... כמו שכתבתי בכותרת שלום :)

אני אוהבת לכתוב סיפורים אז חשבתי לפרסם כמה מהם.

מקווה מאוד שתאהבו!!

 

נכתב על ידי ~Live The Life~ , 3/7/2016 22:51  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  ~Live The Life~

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , חטיבה ותיכון , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל~Live The Life~ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ~Live The Life~ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ