לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


I'll sing you to sleep with songs that let you know that we'll be okay

Avatarכינוי:  אוליברה

גיל: 22





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2018

יוצא


יוצא לי להסתכל עליה הרבה,

לבחון את הגוף שלה.

לא מתוך קנאה.

מתוך לכאורה סוג של הערצה

 

של

איך היא מצליחה לשמור על המראה הזה

שהיא הגיעה אליו לפני שנתיים

רזה ודקיקה.

 

אני מסתכלת עליה ואומרת לה

איזה כוסית את

הייתי עושה אותך

 

עכשיו,

זה יהיה משהו כמו

״שלא תבינו לא נכון, אני לא לסבית״.

כמו שהיה פעם את הקטע הזה שבנים מתחבקים ואז זה 'NO HOMO'

לכאורה מהפחד שיפרשו את החיבוק לא נכון.

 

מכיתה ז׳ בערך חשבו שאני לסבית.

לא יודעת איך זה קרה

לא יודעת למה.

 

מגיל ממש ממש קטן אני זוכרת את עצמי אוהבת בנים.

אני זוכרת את השם של הילד הראשון שהתאהבתי בו.

 

אח״כ גדלתי והמשכתי לאהוב בנים, חחח

ובערך בכיתה י׳ או י״א הבנתי שחושבים שאני לסבית.

עכשיו באופן ספציפי אני יכולה להבין למה,

כי אני לכאורה מתלבשת כמו בוצ׳ה (שדרך אגב, אם חושבים לעומק על המילה הזאת, היא די מגעילה)

חולצות של גברים ולכאורה בגדים מרושלים

ואולי יש לי גם התנהגות קצת גברית.

וזה בכלל לא מפריע לי!

נראה לי.

 

 

יש לי חברה אחת.

בכיתה י״א היינו חבורה של 4-5 בנות ובאיזשהו שלב של השנה זה התפוצץ

רבנו, בעיקר בגללי אבל לא משנה, ונשארנו רק אני והיא, נקרא לה מאשה.

זאת שחיברה ביננו בעצם ניסתה לגרום למאשה להישאר חברה שלה ולעזוב אותי

אבל זה לא עבד לה ומאשה נשארה איתי. ההיא טענה שלי ולמאשה אין שום דבר משותף ואנחנו חברות רק בגלל שאנחנו ביחד בכיתה.

השנים עברו וכמה שהיא טעתה.

חברות של 8-9 שנים וההיא עוד מחפשת את עצמה בין סיגריות לפאקבאדיס לנסיעות על קורקינט חשמלי באמצע דיזינגוף.

 

לונג סטורי שורט, היו חושבים בבצפר שאני ומאשה זוג

וניסיתי להתעלם מזה אבל זה הפריע לי מאוד.

לא זה שחשבו שאנחנו זוג אלא זה שחשבו שאני לסבית.

לא הבנתי למה והרגשתי שזה מנמיך לי את הסיכויים להיות עם בנים שהייתי בקטע שלהם

וכך התיכון נגמר

 

מאשה התגייסה ואני הלכתי לעבוד

גם שם, בעבודה, עם הזמן חלק חשבו שאני לסבית

ואמרתי נחרצות שאני לא.

 

עכשיו אם תראו אותנו ברחוב, הולכות לדוגמה יד ביד

סביר להניח שתחשבו שאנחנו זוג, אני והיא

אבל אנחנו לא סבבי

 

 

אני סטרייט, בקטע של הכי סטרייט שיש,

כלומר, תדמיינו קו ישר מאוד - זאת אני.

 

כשעובר מישהו ברחוב אני מסתכלת במן בחינה כזאת, כמו שבנים עושים

ואומרת לעצמי או למאשה, שבדכ לידי, ׳איזה חתיך׳

וממשיכה בחיי

 

וזה מגוחך כי כשאנחנו הולכות ככה, מחובקות או יד ביד

אני מסתכלת על האנשים שהולכים מולנו ומנסה לחשוב מה הם חושבים עלינו

 

ואז אני אומרת לעצמי, מה אכפת לך.

את יודעת שאתן לא זוג וכל השאר לא מעניין

אולי הלך מולכן מישהו חתיך, סבבה

הלך, הלך. ביי.

לכאורה יבוא אחר.

 

ולפעמים, כשאנחנו יושבות בבית קפה

אני מסתכלת על בנים שעוברים

ובדכ הם מסתכלים בחזרה

ואני תוהה מה הם חושבים על שתינו,

מבחינת מי יותר יפה

ותמיד התשובה שלי תהיה ׳היא׳.

 

 

ונחזור למשפט בתחילת הפוסט.

 

יוצא לי להסתכל עליה הרבה.

לבחון את הגוף שלה.

להסתכל על השיער שלה, הפנים שלה,

ולראות אותה כשלם.

ואני רואה בן אדם יפה.

אני רואה בן אדם טוב לב.

אני מסתכלת עליה,

ואני רואה את החברה הכי טובה שלי

את האדם שבגללו אני בחיים

 

ותכלס, כל לילה אני מודה על זה שהיא חלק מהחיים שלי.

 

 

ערב טוב.

נכתב על ידי אוליברה , 17/11/2018 22:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

16,944
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאוליברה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אוליברה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ