לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הנוסעת בזמן


בלוג שמטרתו המרכזית היא לתעד את המסע שלי לאפריקה. בבלוג זה אשתף בחוויות מיוחדות, אתן המלצות למקומות מיוחדים, אספר סיפורים על אנשים שאפגוש, אתן טיפים למטיילים ובעיקר אספר על אפריקה מנקודת המבט שלי, כמתנדבת כאן וכמטיילת.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2016    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

8/2016

90/90


אני לא מאמינה עדיין שעכשיו 21:00 ובעוד פחות מ9 שעות לא אהיה כאן יותר. אף פעם. 


את הפוסט האחרון של הבלוג שלי אני רוצה לפתוח בתמונה הזו:


 




 


את התמונה הזו צילמתי לפני כמה ימים במועדון הילדים שאנחנו מפעילות כאן, הBooks and Things המפורסם. יצאתי מהבוקס וראיתי את סטיבן, אחד הילדים האהובים עלי במיוחד, רוכב על האופניים האלו. בשנייה הראשונה רציתי לרוץ אליו ולהוריד אותו מהן, משום שהגלגלים היו קרועים כל כך, כאילו שכל פנייה חדה מדי תגרום לחלק החיצוני שלהם להתקלף לגמרי. הקידון היה שבור, והמתכת הייתה מלאה בחלודה. אחרי כמה שניות התאפסתי, וראיתי כמה סטיבן נהנה מהרכיבה על האפניים. איוון, ילד שובב מאוד, שם לב שסטיבן מושך תשומת לב עם האופניים החדשות-ישנות שלו, והצטרף אליו במלוא המרץ, דחף אותו מאחורה וניסה לרכב גם. סטיבן לרגע לא הביע רכושניות כלפי האוטו המאולתר שלו, אלא נתן לאיוון לרכב מטרים רבים, ולהפתעתי, האופניים שרדו את הטראומה.


 


אפשר להגיד על אפריקה הרבה דברים נכונים: פח הזבל של המערב, מדינת עולם שלישית, יבשת ענייה, מקופחת, מלאה במחלות, ימי הביניים, עוני, עוני, עוני.... אבל את השמחה של הילדים האלו אי אפשר לקחת מהם. ההנאה של הילדים מהדברים הפשוטים, הקטנים ביותר, מדהימה בעיני. בעולם המערבי התרגלנו להיות מסופקים מהר, מהר מדי, ואז לרצות עוד, ועוד ועוד. ברגע שהאפשרויות מוגבלות, רמת ההנאה שניתן להפיק מהדברים הכביכול פשוטים, גבוהה יותר. ב3 החודשים האלו ראיתי בצורה האמיתית ביותר, ששמחה אינה נובעת בהכרח מכסף ומרכוש, אלא מהרוח שאיתה ניגשים לכל חפץ. 


לילדים כאן אין כמעט כלום. הם משחקים בחוץ עם מקלות ואבנים, הולכים עם בגדים קרועים, חלקם מוכרים דברים אחר הצהריים בשוק, הם עוזרים להורים שלהם חלק רב משעות היממה, ועדיין, הם שמחים. שלא ימכרו לכם שבאפריקה כולם עצובים ומתים ברחובות. זה פשוט לא נכון. אנשים שמחים כאן, באמת. הלואי שאנחנו היינו מסתפקים במועט ומצליחים להפיק ממנו הנאה רבה כל כך כפי שהילדים כאן מצליחים. תרבות השפע עשתה לנו גם הרבה מאוד רע, אבל אשקר אם אגיד שאיני מתגעגעת למבחר, לאוכל מגוון ולעוד דברים שאכתוב עליהם בסוף הפוסט. 


 


יחד עם זאת, אני מאוד חוששת לגורל איוון וסטיבן. מה יקרה איתם בעוד 10 שנים כשיהיו בני 16? אפשרויות רבות אין להם כאן. ככל הנראה הם יהיו מוכרים במרקט, או נהגי מונית, או אם ממש יתמזל מזלם הם יהיו מורים. ליותר מזה קשה מאוד להגיד מנקודת הפתיחה שלהם, ולדעתי הם גם לא מעזים לחשוב על משהו גדול יותר מזה, משום שהם לא מכירים את האפשרויות שיש בעולם. אולי כי הם חיים בשוליים שלו, בחלק שאף אחד לא מצליח לראות, ואולי גם לא מנסה באמת. אני חושבת שהאנשים בוויניבה שמחים בסך הכל, אבל אני לא בטוחה שהם מאושרים. כלומר, הם שמחים מהדברים הקטנים, היום יומיים, אבל אינם יכולים להתגאות בפרוייקט שפיתחו, במיזם שלקחו בו חלק, בקבלה למקום עבודה יוקרתי ומספק. פשוט כי המושגים האלו לא קיימים כאן. הכל כאן פשוט יותר. 


 


למדתי כל כך הרבה מהמסע הזה, לא אתחיל לכתוב כאן כי זה לא יגמר' וכי יש דברים שאשמור לעצמי או לשיחות פנים מול פנים, וגם כי קשה לי להפוך את התובנות שלי למילים כרגע. מה שכן, המסע הזה נתן לי סטירת לחי ענקית בנוגע לעולם שאנחנו חיים בו ופתח בפני עולם חדש שנקרא 'פיתוח בן לאומי'. הדרך הנכונה ביותר לעשות טוב לאחרים היא על ידי שותפות, ולא על ידי צדקה. ואת זה לא אני אמרתי אלא המקורות היהודיים. 


מה שנשאר לחשוב עליו הוא איך עושים שותפות עם המדינות האלו, מה לוקחים ומה נותנים בתמורה. וכמובן, צריך להוציא הרבה פוליטיקה מהמשחק. אבל את האינטרסים מותר להשאיר. בסוף אנחנו כאן כדי לעשות לישראל יחסי ציבור טובים, ואני חושבת שזה בסדר כל עוד קורה משהו גדול מזה.


 


ברור לי שהמסע הזה הוא רק ההתחלה מבחינתי, ואני יודעת שבעתיד אחפש את המקומות לשותפויות עסקיות עם קבוצות מוחלשות שונות ולפתח אותן תוך כדי, על מנת שאלו יגדילו את היכולות שלהן. המילה עסק זו לא מילה גסה. תחשבו על זה קצת. 


 


בנוגע לעשייה שלי כאן ב3 החודשים האחרונים, הרבה אנשים שאלו אותי האם אני חושבת שאני משנה משהו, שאני עושה משהו משמעותי. אז אנסה לענות על כך בעזרת סיפור חמוד וקיטשי:


 


ביום מן הימים בעודי מטייל על החוף,


ראיתי איש צעיר עומד ליד הים ומשליך עצמים


מהחוף אל תוך האוקיינוס.


בעודי מתקרב גיליתי כי האיש מרים מהחול


כוכבי-ים שאלפים מהם נותרו שם עם בוא


השפל ומשליך אותם חזרה אחד אחד לתוך האוקיינוס.


שאלתי את האיש מדוע הוא  לוקח על עצמו מטלה שכזו.


האיש השיב כי אם לא יעשה זאת כוכבי הים


ללא ספק ימותו.


לעגתי לו והודעתי כי ישנם קילומטרים של חוף


ועשרות אלפי כוכבי-ים


ושלא יתכן כי הוא באמת


מאמין שמעשהו אכן ישנה משהו...


האיש הצעיר עצר לרגע, חשב,


ואז הרים כוכב-ים נוסף מהחוף


בעוד הוא משליך אותו חזרה לים אמר:


זה משנה... לאחד הזה!" 


                            אלן ברקר


 


 


אז, בעוד 3 שבועות אני חוזרת לארץ אחרי חוויה מטורפת, אחרי שאטעם קצת מהספארי בטנזניה ומהים הכחול בזנזיבר. החזרה לארץ הולכת להיות חוויה די קשה, אחרי 4 חודשים שהתרגלתי למשהו שונה לחלוטין. 


אז... הכנתי רשימה של דברים שאני מתגעגעת אליהם בארץ:


 


1. להתקלח במים חמים.


2. ליצור קשר עין עם בני המין החלש מבלי לקבל הצעת נישואין.


3. שאנשים רנדומלים יפסיקו לגעת בעור שלי ולהתלהב מזה שכשנוגעים בו הנקודה שנוגעים בה נהית בהירה יותר.


4. לא להיות יותר הלבנה היחידה ברחוב.


5. לאכול ב'חומוס של הטחינה' בשישי בצהריים.


6. לספר לאנשים שאני מירושלים מבלי שישאלו אותי האם פגשתי את ישו. 


7. למרוח לפני השינה קרם גוף מפנק במקום תרסיס נגד יתושים.


8. לאכול מוצרי חלב.


9. לאכול אוכל טעים.


10. לאכול.


11. פק"ל במעיין בשבת.


12. לחברים המהממים שלי (שאם הם חברי אמת אז הם קוראים את זה עכשיו).


13. להקשיב לרדיו מבלי לשמוע 3 שירים שחוזרים על עצמם בלופים.


14. לאפות עוגות שוות.


15. לחדר שלי.


 


אז.... עד כאן הייתי אני. נפגש בעוד 3 שבועות, רד רד- עלי, ואולי גם שייק שווה. תלוי כמה בקיאות תפגינו בסיפורי הבלוג. 


 


רות. סוף


 




 ויקטור, שינהל את העולם יום אחד. תמונה שצולמה בשבוע הראשון.


 


 


 


 

נכתב על ידי , 27/8/2016 23:52  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




כינוי: 

בת: 26




הבלוג משוייך לקטגוריות: זכויות אדם , אומנות , טיולים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להנוסעת בזמן 23 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הנוסעת בזמן 23 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ