לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

No Sense Needed


הרבה בלאגן רגש תשוקה סקרנות תהייה וגם טיפה עצבות וריאליות בריאה// או שלא? אני עדיין תוהה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2017

משליטים סדר ונפשות רועשות אל מול סתימת פיות


שומע? הצליל הארור של אותו מקצב לא מרגיע, גורם להזיע, פרופורציות נכנסות ויוצאות והצליל החודר הזה שמשתלט לך על המוח ולא נותן מנוח.

 

שקט.

 

שקט של רחמים. רחמים עצמיים על המקום שאליו הגעת, כל אותן המשימות שלקחת רגע כדי לכתוב אותן מסודר, מ1 עד 14. ממשימות של הרגע ועד לכאלו שישרתו אותך לעוד שבועיים. 

לו״ז קדימה, זו התשובה לכל. לחיים הגיוניים, מסודרים, נקיים, בעלי עתיד ששווה לפחות ארבעה חדרים בדירת פנטהאוז, ובת זוג מחושבת להפליא, שתבחר חברת ביטוח אחרי בדיקות מקיפות בכל היצע שרק תמצא. מחושבת.

 

הרי זה פשוט כל כך לכתוב טקסט שימלא אותנו מוטיבציה. נותן את הכוח לקום ולסמן וי על כל החישובים שהעסיקו אותך, אלו שבעזרתם תצא עשר. היישר לעולם. אחרי חישוב ניצול זמנים בעל הישגים מרשימים, וקריאת ספרים מעשירים.

 

או שהם נותנים מוטיבציה לשים פליי על עוד שיר של להקה מוצלחת, שעשתה את דרכה להצלחה דרך חוסר הצלחה בחיים, פה ושם סמים- והמוטיבציה לסיים עם כל הבולשיט נחשפת.

תחושת החוויתי כבר מספיק בחיים כדי להבין שזו הצגה. אפילו את האודישן למגמת תיאטרון אי שם בכיתה ט׳ לא עברתי, אז מי לעזעזאל מינה אותי לשחק בחרא הזה שנקרא חיים?????

 

אחרי מסיבה מוצלחת שהשאירה אותך מחוסר קול ליומיים הקרובים (רגעי אושר קטנים שמאלצים אותך לא לדבר עם בני תמותה לתקופה כה ארוכה, היא מבורכת ללא ספק), ניסיון כושל להתחיל עם בחורות שללא ידיעתן נחקרו מכף רגל ועד ראש, כולל תגובות למקרים חברתיים, ותמונת פרופיל בפייסבוק- כפונטציאל לבת זוג לחיים, או רק לתקופה של כמה ערבי חג וארוחת שישי אצל ההורים. מחזירים אותך הביתה אחרי מאנץ אצל ערבים ביפו (כי רק הם פותחים בשישי בערב, ו גם רוצים שלום, או כסף. סיים שיט).

 

שוכב במיטה, בדיוק באמצע, כדי למלא את החסר. בלב. באשכים. חושב על מלא דברים בו זמנית, ואז על העבודה היפה שנתת, בתור גבר, לחשוב על כמה דברים באותו הזמן.

ספק אינטיליגנט ספק משוגע אתה אומר לעצמך, מנסה להרגיע את הרוחות שבראש, על כך שדיברת הרגע לתוכך.

 

תוהה על התועלת בחיים ובאהבה, ואיזה חתיכת בן זונה. כן, הוא בן זונה.

 

זה ששם בפרסומות לסבון אישה מהממת להפליא, נהנית תוך כדי סיבון עצמה, ואתה חושב על הפעם האחרונה שעשית סקס, וכמה אבק הגיע רק בעקבות המחשבה.
 

בן זונה מי ששם לעצמו מטרה ועומד בה, אבל לא אלו הנורמלים המתקשים. אלו שלא מראים חולשה, אף פעם לא אוכלים את החרא.

בגללכם. בגללכם אני מרגיש רע בכל פעם לפני שאני ניגש לבחורה, מנסה לדמיין את עצמי בקיץ 2013, אלוהים כמה בחורות נפלו לרגליי, למשמע איזה שיר מעפן שהייתי מנגן על הגיטרה, שיר קליט. שיר אמ.טי.וי מה שנקרא.
 

לעזעזאל עם כל מי שעושה כסף מיופי שיניים לבנות וקצת ביטחון עצמי.
 

לעזאזאל עם פוליטיקאים שעושים מאיתנו צחוק וכסף, ואלו שמזבלים בשכל שלא הכל קשור לכסף. הונאה.
 

״זה אהבה וכוחות עצמיים״

 

אין לי כלום. לי אין כלום. יש לי השכלה שעלתה לי בכסף ובבריאות, שלאחריה לא נתקלתי בשום הזדמנות נהדרת להתחיל את החיים הגדולים, או באשת חלומותיי שהייתה אמורה לחכות לי ישובה על ספסל הלימודים. כזאתי מדהימה, יותר יפה מגברת פרסומת, מצפה לשמוע את כל מסקנותיי שאספתי בתלקיט, לאחר חצי שעה מינימום בבית שימוש, או מחשבות לפני השינה, בדיוק כמו עכשיו.

 

אז כוסאמו עם התזה העסיסית של העולם, זאת שניסיתי להתנגד לה בכל עורקיק מגופי.

זאת שגרמה לי לחרוק שיניים ולגלגל עיניים למראה אותם מבזבזי הכסף המורעבים והמתחבקים- זוגיות.
 

קשה! כן, קשה!!! קשה לי שאין שפתיים לנשק וגב לשרוט, דעה שונה להכיל ומבטים סתומים של החלפת דעות שקטה, שנויה במחלוקת, שיוצרת את התשוקה ולא משנה כמה אמרתי שאני שונא את הקוצי מוצי המזדיין הזה, שילך לעזעזאל, חתיכת דוש בן זונה. אתה והציפיות שלך מהלבבות הדומים והרגשות האובים של כולנו, תחת כל השלטון הזה. אני אמצא לי משהי ויחד אנחנו נמרוד ונתמרד. אתה עוד תראה.

 

כמו מולקולה זעירה, שכמעט דרכו עליה מבלי משים, אני עושה את דרכי בעולם. עוד אטום נוסף, שעושה רעש בינו לבין עצמו לבין העולם החירש והמייגע.

 

אחריי אינספור אפצ'ים, שעברו לכאלו ברצץ, דף המשימות נמצא, חבוי מתחת למיטה.

דף מקומט, מעלה אבק.

לבנתיים סימון וי אדום גדול ובוהק התנוסס על אחד חלקי ארבע עשר הריבועים הקטנים האלה שבין משימה למשימה הופכים לאיזשהו קשקוש, בין אליפסה לפטריק. ובכן, סיימתי את הספר. ספר החוקים הנפלא של מרפי, שממחיש לנו בדיוק עד כמה אנחנו צפויים בציפייה הכי לא צפויה אשר קיימת.

כל עוד זה קורה במצב מאונך למזרן. זה קורה.

 

יום אחד ישימו את התחת שלי בפרסומות לXL. וגם אני אהיה מליונר.
 

אל תחרטטו אותי עם משפטי מוטיבציה יפים, לך תצא אתה לטרוף את העולם, ילד.
 

וכשאתה חוזר, תגיד לי מה המסלול המוצלח.
 

נכוויתי וקיוויתי, והאמנתי ופישלתי, והשתייכתי לשם ולכאן, ועשיתי דאחקות עם אנשים שלא אשמע עליהם עוד לעולם, ואכלתי מלא אוכל שראוי להערכה, וצחקתי עם עצמי מול הפלזמה בסלון, אחרי שהייתי בהפגנה למען הצדק והסדר.
 

אוי, הסדר הזה שאני כל כך מתעב. זה שקיים, שתמיד צריך לתקן או לשנות, אבל מה, תמיד צריך להשליט אחד. ואז מגיע זה עם החינוך הטוב שאבא שלו רופא והבריחה היחידה שלו מהחיים הפרפקציונליים זה הסיגריות, לוקח הכל לידיים שלו ותוקע בך מבט של יאללה רבוטה.
 

ואתה, שבור זין, מתוסכל ממחשבות על סודות העולם בגיל כה מוקדם. על היום בו הורידים והעורקים ישכחו לתפקד, תאי העצב יבגדו בך ואתה תשאר שכוב מתחת לאדמה, אכול על ידי זוחלים שעליהם למדת לבגרות בביולוגיה, עם מצבה יפה וססגונית שבה רשומים תאריכים וברכת הדרך לעתיד.

ואתה תנוח שם, אחרי חיים ביקום תחת סדר של טייקונים ואנשי הפקה, לעוד סדרה על טייקונים ועל ההשפעה של הכסף שלהם על הכיס שלך.
 

וכל החרא הזה גורם לך לצחוק אחרי שניסית טיול ביבשת רחוקה ועיצוב אישיות בליווי גיטרה בבית חב״ד של קרית ארבע, והכל לפתע מאיץ בך לצחוק ולחייך, לצבור זכרונות ושריטות בגב מהסקס.
 

אתה לוקח נשימה ומבין שאין דרך אחרת לחיות כרגע את ההוייה. לוקח את עצמך לאימוני גלישה בים, ספורט לבריאות ולבנות, ומשהו טוב לנשמה.
 

משתדל לא לחשוף מהאישיות המתוסבכת, גם לא לעיני מראה.
 

במבט עייף ומזיע למראה, אתה מטיף לעצמך לסמן ויים אדומים וישרים על דף הבושה, הדף שרוקד טראנסים, לא יודע מהי מנוחה. ויים כאלו שמרגישים נפלא בעת סימונם, בתוך משבצת משורטטת ודף נקי מכל פירור אבק, ייאוש, או רצון לברוח לאוסטרליה.
 

לבסוף שוטף את מוחך בכל בוקר,עם קצת סבון פנים בניחוח ורדים וסרטוני מוטיבציה בסגנון ארנולד שוורצנגר.
 

חוזר על המשפט ״האושר בדרך, עוד אהיה מאושר״ תוך הבנה וגיחוח, על המוח הקטן בעל הפוטנציאל למרמה שהוא העניק לנו. בשקט. שקט של רחמים. אתה מחליא את עצמך לפעמים. העיקר שהעורקים עוד עובדים. ואתה מחייך לעיתים.

 

אל החיים.

נכתב על ידי Indefinite Spirit , 13/4/2017 23:38  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תנו לי דלי כדי שאקיא לידו ואשבור אותו על ראש אותם מדפיסי תמונות אוהבים על בד קנבס וספלים רק ב-59.90₪


נכנסת לבר. פוזה. בדרך לשירותים.  מדמיינת את הרגליים שלך הולכות צעד צעד, כשכל צעד
יותר רועש מהשני, למרות המוזיקה הרועשת.


רוק.


רוק זו תמיד מוזיקה שמרטיטה חושים. יש בה
עצבים, וקצת יופי ומבטים. ואז נופלים לשפתיים ועולם של צללים.


 


ואת מתהלכת לך, בדרכך לשירותים. מקבלת ׳מדהימה׳
מהבחור מימין. נותנת לו חיוך, קריצה, וממשיכה. כאילו שהוא אחד המעריצים. מחפשת לתת
לו סיפוק, תוך הליכת הדיווה של ביונסה, ללא ספק.


 


ואת נכנסת לתא, נועלת את הדלת, ובעת זמזום
שיר אהוב, את מלאה ב״פרש״, מה שנקרא, קורצת למראה כשאת מסדרת את השיער, חושבת על הבא
שתסרבי לו כשישאל לשמך.


טיפה צחוקים עם הברמן, והוא שם לך את השיר
שאת רוצה.


לרוב השגת הכל.


 


עכשיו את כבר אחת פחות חברה, שהלכה אחרי
גבר יפה תואר שנתן לה את המבט. והיא הלכה איתו. כמעט בלי לומר מילה.


 


את שוב עושה את דרכך לשירותים. פיפי של
תקווה, של אמונה עצמית, בטחון, ידע שגם תורך יגיע. ואחרי שיחה עמוקה על הילדות העשוקה,
הכואבת נהדרת, מגיעה התבוסה. הנשיקה.


הצלחת להרעיל אותו, עשית את העבודה. עוד
גבר בידייך.


 


חוזרת לבקש שיר מהברמן, בדרך אתם דופקים
צייסר יחד, על חשבונו. צייסר של התאוששות. אלכוהול תומך בכל.


 


סמול טוק עם האקס של החברה, גורם לך להבין
שהוא בכלל רצה אותך, לפניה. מוציאה אוויר לרווחה, נשיפת הקלה, הרי היא כבר סיפרה לך
שיש לו קטן ושהוא פאקינג דושבאג אחרי ארבע וחצי כוסות.


 


ממשיכה לצחקק איתו, כאות תודה על כך שנתן
לך עוד כמה אחוזי אגו למהלך הבא.


 


הבר שייך לך. בצעדים, בנשימות.


בדרך לעוד סיבוב בשירותים, את הולכת בביטחון
עצום כלפי חוץ, ובעת נעילת הדלת, תופסת אותך אנחה בלתי נשכחת, כזאת שמלווה את ההבנה
שהסטוצים בברים ימשכו לעוד תקופה טובה, ׳סולמייט׳ זה כל כך חרטה, וכל המשפטים הקיטשיים
האלו על אהבה רק נועדו לגרום לנו להוציא כסף, להתמרמר, ולעיתים לחייך בדרך לפרוזן יוגורט
״מושלם״ אחרי אורגזמה של 02:00 בלילה.


 


תנו לי דלי כדי שאקיא לידו ואשבור אותו
על ראש אותם מדפיסי תמונות אוהבים על בד קנבס וספלים רק ב-59.90₪.


 


חוזרת עם חיוך (חצי אמיתי) אל חברתי, על
הבר. ממחזרות שיחות ומוודאות אחת את השנייה כי סיפרנו כבר את כל הידיעות האחרונות,
וגילגלנו יחד עיניים על כולן. גם הטריויאליות.


 


היא עוזבת, ואת שרה ׳רייג׳ אגנסט דה מאשין׳
יחד עם גבר לא מוכר, שיושב לידך על הבר. נדמה שגם הוא עם חיוך (חצי אמיתי). יש לו יום
הולדת, והוא לבד. זו חצי נחמה.


 


הוא עושה את הטעות המרה לא מתוקה, ופותח
את הפה. ברגע משני, לאחר היכרות עמוקה של כשלוש וחצי דקות, מגיעים לאוזנך משפטים שמתחילים
ב״בנינו..״, עם טעם שאיפות לעתיד.


תופסת את הפלאפון ואת הראש (מבפנים) ועושה
את הקטע שהוא כנראה לא מכיר, עם המעבר בין כל ההודעות שלא היה לך כוח לפתוח. מהססת
בין אלו שתאלצי לפתוח- על כך תצטרכי עוד לשלם, בהמשך שיחה עם חברים מהתיכון, אשר צפויה
להסתיים בסינון עם טעם של עוד, סינון אוהב.


 


מנסה לאסוף את החברות תוך כדי סירוב לסיגריה.


אחרי פיפי. דלת לא נעולה. מפאת חוסר האמונה
העצמית, הזנחה.


לבסוף עומדת מחכה, לצד ברמן חתיך שהסיכוי
איתו נמוך מתמיד. תוהה בין סטלן מידי, גיי מידי ליש לו משהו. כי הבעיה בטח לא נמצאת
בך.


 


בוהה בחברות שלך נבלעות בחוסר תשוקה נוראית.
האחת על ידי אותו יפה תואר, והשניה, זאת שמתחילים איתה שנייה, זאת ששפכה עלייך כוס
מים כשמישהו אמר לנו, שאת יותר יפה, זאת שהאקס שלה חשק בי ראשונה, על ידי אותו בחור
על הבר, העצוב עם יום ההולדת, שסיפר לך את תוכניותיו לעתיד ב3 דקות. הכל בשביל תחושת
סיפוק של גיל 24. כמה נפלא.


 


בדרך הביתה, נכנסת אל תוך גל עשן סיגריה
של מוכר פלאפל בתחנה המרכזית בתל אביב, מנסה ללכת בהליכת ׳שלי-לא שלי׳. שמה לב שהתחת
המוחמא שלך (״וואי לי וואי לי״) נכנס פנימה, עם פחד פנימי, רצון להגיע הביתה אל אותה
כוס מים מספל של סטארבאקס.


 


מונית. מעירה אותן ליד הבית.


מוותרת על כוס המים, רק כדי לעצום את העיניים,
ולסיים עם המשחק.


 


הורסת את השחקנית הראשית, מהאיפור לבגדים.
עם קוקו עקום, בו טמון ריח סיגריות. סיגריות של מה הייתי עושה לך, סיגריות של מתי תהיי
שלי, סיגריות של נוכחות ושל בריחה מהמציאות, סיגריות של אהבה שנמצאה, וסיגריות של סטלה
לצד בירה קרה. ואת בכלל לא מעשנת.


 


עוצמת את העיניים


חולמת על החתיך הבא


שיפול לרגלייך


ויטעם


רק טיפה


מהשחקנית


של עולם האהבה.

נכתב על ידי Indefinite Spirit , 11/4/2017 18:32  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הקודם    לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  Indefinite Spirit

בת: 19




הבלוגים הקבועים שלי
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לIndefinite Spirit אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Indefinite Spirit ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ