לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

No Sense Needed


הרבה בלאגן רגש תשוקה סקרנות תהייה וגם טיפה עצבות וריאליות בריאה// או שלא? אני עדיין תוהה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2017    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2017

אני אוהב אותך ואת לא מאמינה באהבה


היא חייכה אלי במשך כשעה או שעתיים, או רבע שעה, הייתי שקוע בחיוך שלה, השקרי הזה, ובפעימות הלב סדירות של הלב שלי שתכף יצא מהמקום והכין לה קבר מחוץ למכונית, בנשיפה.
מרוב התכווצויות הוא נעשה כל כך חזק, הכושר האינטנסיבי ביותר שעבר במהלך כל שנות חייו.
והבת זונה מחייכת, נבלעת בתוך חוסר יציבות עצמית, פוחדת מכל שינוי דרסטי של העתיד שלה, שלנו.
איך רואים עליה, הקטנה שלי, את ניסיונותיה הרבים לחבר מילים למשפטים הגיוניים. תוך זריקת מבטים ריקים לכל מרכיבי הרכב, מעבירה בראשה את תפקודי כל כלי, החל מהמגבים שמנגבים את בכי הטבע בימים הגשומים והקרים, וכלה בחלון שנותן משב רוח מעורר, בעל תקווה, גם בימים שבהם היא כבר אבדה.


בוחנת את בלם היד, ובאותה עת שסיימה לחבר את כל המילים האבודות שזה עתה הגיעו אליה למעלה מתת המודע, כאילו דופקת לי ברקס בדיוק בדקה האחרונה של הטסט, והנה היא החליטה שהיא כבר לא מרגישה כמו אז. אז על החול, כשהיינו בלי הנעליים ושרפנו את הסודות הכי מפחידים, והפחדים הכי סודיים, עם מצית שקניתי לפני שלוש שנים בשני שקל שמונים, בצומת אחרי הכינרת.
אבל איך זה יכול להיות, תגידי לי?! לקחת אותי לצימרים ולקחתי אותך לטיולי אוהלים, היינו יחד במסיבות חופש בטבע שלרגע לא נלחצתי מהמחשבה שאת הולכת לרקוד ללא בגדים על גופך הטהור, כי ידעתי כמה האהבה שלנו חזקה. חזקה אפילו יותר מקרני האייל הצפוני בטונדרה הארקטית. ורק אתמול, כשהכנתי לך שוקולית למיטה, היית מזכירה לי שאת אוהבת אותי, ישר אחרי שאמרתי לך שאת המלכה של חיי, ושכמה מאושר אני שנתקלנו זה בזו בלי שום הודעה מוקדמת, באמצע החיים.

חלקנו יחד מחשבות על החיים,ועל כמה חוסר משמעות קיימת פה, לצד כל המשמעות, זו שחשבתי שיצרנו, זו שהאמנתי שניצור.
ידענו שאף מושלם הוא המכוער שבקיימים, ולא האמנתי לרגע המכוער הזה שנחת עלי ממקום בו אינני רוצה לבקר לעולם, אותו רגע בו חרצת את גורל העתיד בו היית מראה מחר, או מחרתיים, או עוד חמישים שנה, את חוטמך, בחדר החצי חשוך שלי, שהפך שלנו, עם מנורה אחת שעובדת מתוך שלוש, רופפות מעלינו ברוגע, חרש, ואיך אנחנו לכל דבר מצאנו משמעות, כאילו שהעיק עלינו לחיות עם המחשבה שלא קיימת שום משמעות,

 

בכלל.


אימצתי את המחשבות שלי בתקופה האחרונה, ואני סובר כי את כל המשמעות שלי. כן כן, את.
את המשמעות של החזיונות התמידיים שעורבים לי בתמונות שקופצות מהעתיד, חזיונות שהתחילו אז, מזמן. את הפנים המתפעלות שלך אני מנדנד כשאת ישובה על הערסל, ותוך כדי מבט חי ונושם אל מול צמחיה חיה וצומחת, של המקום החדש העונה לכותרת 'בית', הבית ששנינו בנינו, הבית  עליו חלמנו. וזה לא היה משנה כלל איך הוא היה נראה. עם בריכה ושלוש קומות, או רק מרפסת ושני חדרים, אפילו בלי אמבטיה חמימה, או חדרי אורחים. רק מטבחון ומיטה, או אפילו אוהל בשממה.


אני בטוח שיחד נחייה אותו, אהובה, שניצוק לשם שלווה ואהבה, ויכוחים והבנה. תתני לי לשחק לך בשיער כשהירח הנוגה ממלא את נשמתי, ואת ישנה, לא פוצה פה או פותחת אותו כדי להשיג קצת חמצן מהעולם החיצוני, דממה.

ולעולם לא אשכח איך שהכרנו האחד את השניה, כי גם אחרי שדיברנו שעות, או דקות, והגיעה השתיקה, בכלל לא הובכנו, ואף אמרנו תודות, בלב.
וברגעים מצחיקים שבהם דיברנו באותה השנייה, אחרי מי זוכר כמה זמן של בהייה, לעולם לא העלנו את אותם הנושאים, ולא ידענו הרבה דברים שלא במודע ושצפו ללא הודעה.


ועכשיו זה היה לך מספיק. הנוף הדו-אנושי שלנו כמעט ונגמר, ואפילו שלא זזנו, נדמה שברחנו יחד למקום הכי מבודד ומרוחק שאפשר. מקום שרק שנינו יודעים על קיומו. ואם אהיה שם לבדי, אני יודע שלא אפחד. אדמיין אותך איתי, שלי.
ותמיד תזכרי שאני רק שלך, ואת הבית שלנו אחכה שיגיע היום ונבנה, לבנה לבנה, לבנים עשויות תקווה, עשויות הגשמה, לבנים של התייחדות והכרה.

בואי נסע לשם, יפתי, ותחשבי קצת על מה שאת מרגישה, את המלכה של חיי, לא ייתכן שאת לא מאמינה יותר באהבה.
ככה הגענו לעולם, וזה מה שמחזיק אותנו כאן, לא? או שמא זו רק תחושה זרה? ואנחנו נשלטים, על ידי החייזרים?

 

או שמא על ידי האהבה?

נכתב על ידי Indefinite Spirit , 14/8/2017 02:26  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מה


עולם מטופש. קפה. עובר עם הבושם שלו ואני חייבת למצוא לי מקום שקט וחשוך לשבת על הקפוצינו המושקע שלי. 

קפה אף פעם לא אכזב אותי כמו בני אדם. שלא תטעו, הוא לא תמיד טעים ומבשר רק טובות. יצא לי ששתיתי אותו עצבני או נינוח, עייף וחסר טעם, או ממלא כל חיך בפה בחיוך קטן מוקיר תודה, סתם ככה. 
יצא לי פעם קפה כל כך מוטרד, אבל הוא אפילו לא ידע למה. הוא קרא לעצמו ׳עצבני׳ זאת אומרת, בכותרת.
זאת משום שלא הייתה לו שום דרך לפענח את עצמו. הוא היה עם טעם חזק וללא טעם בכלל. מעורר תחושה של חוסר ודאות, מרדים ומעיר, מרגיש טוב ומעורר תחושת קיא. מרעיב, מצמיא, משביע וממריץ. 
הוא רצה לצעוק לעולם שהוא אוהב אותו, אוהב את כולם. אני גם זוכרת שאחר כך הוא דיבר על למות. לא החלטי הקפה הזה. 
הוא היה קפה של לבוש מהודר וכפפות משי, ועם זאת רצה להיות ערום מכל העולם כולו. ללבוש עצמו גם בלי סוכר. כך רגיל ישר מהמטבח. אפילו לא ביקש הקצפה. וכולנו חשבנו שהוא משחק אותה דביל. איזה מין קפה זה? לא רוצה כוס יקרה כשהוא נמצא בתוך כוס מטיול מהחצי השני של העולם, שם נהננו נורא, לרוב, בתמונות. לא שמים לב אם הוא קר או חם, אפילו שהיה רותח ואפילו שהיה קר, כקרח. 
היה מודיע על אובדן ביחד עם מסיבה, ובאותו משפט לא הצליח להפריד, כמה נורא. כשהתגעגע אמר שאין בו רגש, ושמתרחק מאנושיות. הוא כמעט ברח לי לחול, לגור באיזו בקתת חורף של זוג בני תשעים. ככה הוא, אוהב את עצמו גם בחורף וגם בקיץ, אך עם כל האהבה לפעמים גורם לכוס מלבושו לסדקים, מתחילים מבפנים, כאלה שלא מבחינים, אך כשהם מגיעים לבחוץ, אוי כמה שזה נורא! אני רוצה להחליף כוס, מהבושה! 
קפה הפכפך שכמוך, לא משנה באיזו טמפרטורה תהיה, תמיד אשתה אותך מהספל, בלי להחזיק בכלל בידית! נו, תראה! אני מרגישה כל כך קרובה אליך, ואנחנו בכלל לא מכירים. 
יש קצת השתקפות של השפתיים שלי מתוכך, ואפילו שאני שותקת, לפעמים היד שלי קצת רועדת- וזה נדמה שאנחנו מדברים. שיחות נפש, בכל השעות. אתה לא כזה שאני אוהבת רק בבוקר, או לא יכולה בלעדיו. ולפעמים אני בכלל לא יכולה איתך. נו, אף פעם לא נפגשנו על בסיס קבוע, וגם לכמויות שלך אין מתכון אחד ידוע. בלי כפיות ומדידות מיותרות, רק לשפוך הישר לכוס, משם כבר הכל תמיד מסתבך, וכמו שאמרתי, אתה אפילו לא סגור על טעם או ריח. לא שיש לנו על מה להתווכח, רק תובנות והעלאת שאלות, ככה זה איתו. 
או הו, וביום שהוא יגיע לתשובה, אני אמחה לו כפיים מרוב שמחה. הקפה הזה אולי מלא סימני שאלה ותתי תשובה, אבל החלטי הוא אף פעם לא היה. 
כשהוא צועק הוא נרגע וכשלוחש מבולבל, הוא לא יודע לצייר אבל מדמיין נפלא וככה אולי לא שותים אותו עם לב, אבל מה שלא יוצא, הוא מביא לי את זה ברגשות אהבה. או שנאה, או חיבה.. וגם רוגז ונתנינה... אבל מה שכן, הוא אף פעם לא מזויף. תמיד אומר את האמת המכוערת, תמיד עוקץ בלב שלם, בחיוך לא משקר, באצבע לא מאשימה, הוא תמיד עושה לי טוב ומעיק בנשמה. 
לכן אני סומכת עליו יותר מבני אדם, כי אין על הקפה שלי. הוא הכי בעולם. 

 

נכתב על ידי Indefinite Spirit , 12/8/2017 23:34  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  Indefinite Spirit

בת: 19




הבלוגים הקבועים שלי
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לIndefinite Spirit אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Indefinite Spirit ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ